מנגנון הפגיעה (נפילה עם ABDUCTION) של הרגל יכול להתאים למתיחה בצירוף נזק של גידים בצד המדיאלי לאורך הרגל כגון ה ADDUCTORS של הירך (במפשעה) וגיד השוק האחורי. 5. לטענת המשיב - רשמה הוועדה את תלונות המערערת וערכה בדיקה קלינית יסודית שבה התייחסה לצילומים ולבדיקות אשר עמדו בפניה. בהתאם לממצאי בדיקתה ולמסמכים הרפואיים אשר עמדו בפני הוועדה, הגיעה הוועדה למסקנה כי בצילומים אין שברים וכי אין ממצא פתולוגי גרמי. לדברי המשיב, קבעה הוועדה כי אין קשר בין התלונות העכשוויות בעניין הגב ובעניין הכאבים בכל הגפה ובפרק הירך לבין החבלה בקרסול. בנסיבות אלה לעמדת המשיב, לא עולה כל טעות משפטית מהחלטת הוועדה ודין הערעור להידחות. הכרעה 6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להתקבל, ואפרט. 7. כידוע, במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים מוסמך בית הדין לדון רק בשאלות משפטיות, כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו: עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ד 213). עוד נקבע, כי קביעות שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה, ובהן אין בית הדין מוסמך להתערב (ראו: עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 22.6.06). 8. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה שמעה את המערערת, ורשמה את תלונותיה כדלקמן - "אני מגישה מכתב לוועדה. יש לי כאבים. לא יכולה להתאמץ יותר מדי. כל כף הרגל וכל הרגל כואבת לי. כל הגפה השמאלית. האורטופד שאני יעשה גבס הליכה לכף הרגל. אחרי שהתחלתי לקחת סמבלדה (צ.ל. "cymbalta"- הוספה שלי-י.א.ש.) הכאבים במפשעה חלפו. הסמבלדה (צ.ל. "cymbalta"- הוספה שלי-י.א.ש.) הגעתי לקחת בגלל המצב שלי. מצב דכאוני, הרבה במיטה, שוכחת דברים תוך כדי עשייה, גם בעבודה. חוסר ריכוז, חוסר רצון להיות בחברה. אבא נפטר ואני לא יצאתי. אחר כך ניסיתי קצת. אני כרגע מערערת על החלטת הרופא והממצאים בוועדה האורטופדית". 9. הוועדה בדקה את המערערת, ורשמה את ממצאיה בזו הלשון - "צילום מתאריך- 11/5/12, צילום כף הרגל תקין, ללא עיוותים, אין לראות שברים (צילום מוחזר לתובעת). מיפוי מ- 6/7/08- הראה קליטה פוקלית בכף רגל שמאל קובואיד ונביקילה (צ.ל.- "נוויקולה" הוספה שלי- י.א.ש.). מיפוי 21/5/12- אין לראות ממצאים בכף הרגל, יש עקמת קלה בעמוד שדרה גבי. משתמשת בקרסולית, מתהלכת חופשי. תנועות הקרסול מלאות ללא נפיחות, אין דלדול שרירים בסובך. מדוד 25 ס"מ מהפטישון. אין הפרעה בתנועתיות גב תחתון, יושבת במיטה עם רגליים ישרות, ללא תלונות, החזרים תקינים". 10. הוועדה סיכמה את מסקנותיה כדלקמן - "הוועדה בדקה את התובעת, עיינה במסמכים הרפואיים. מדובר בחבלה סתמית, עקמה את כף רגל שמאל, נמצאה רגישות על הקיבויד (צ.ל. "קובואיד"- הוספה שלי- י.א.ש.) בעת הבדיקה בזמן החבלה. בצילומים אין לראות שברים ולמעשה ללא ממצא פתלוגי גרמי. אין קשר בין התלונות העכשוויות על הגב ועל כאבים בכל הגפה ופרק ירך לחבלה בקרסול משנת 2008. לדעת הוועדה באשר לחבלה הנדונה לא נותרה פתלוגיה המקנה אחוזי נכות". 11. מקובלת עליי טענת המערערת שלפיה הוועדה טעתה משלא התייחסה לקרע בגיד של הקרסול. עיון במסמכים הרפואיים אשר הגישה המערערת לבית הדין מעלה כי בבדיקת M.R.I אשר בוצעה למערערת ביום 4.9.12 צויין כי "מודגמת הידקקות של גיד הטיביאליס האחורי מגובה הפטישון המדיאלי עד לגובה אחיזת העצם הנביקולרית עם נוזל בכמות מתונה במעטפת הגיד - ממצאים העשויים להחשיד לקרע חלקי דרגה 2 של הגיד". זאת ועוד, גם הוועדה הרפואית מדרג ראשון, בישיבתה מיום 24.10.12 קבעה בסיכום מסקנותיה כי "בזמן האחרון עברה בירור מלא כולל U.S, מיפוי ו- M.R.I של הקרסול שאיבחן קרע חלקי של גיד טיבאליס אחורי" (הדגשה שלי - י.א.ש.). בנסיבות אלה ומשהוכרה למערערת פגיעה ברגל שמאל, טעתה הוועדה משלא התייחסה לקרע בגיד של הקרסול ולא דנה בשאלת הקשר הסיבתי שבין הקרע בגיד הקרסול לבין התאונה. 12. יתר על כן, הוועדה קבעה כי מדובר ב"חבלה סתמית, עקמה את כף רגל שמאל" וזאת מבלי להתייחס למסמך הרפואי מיום 25.4.13 מטעם ד"ר לייבנר אפריים (מומחה כף רגל) המטפל במערערת, אשר קבע כי מנגנון הנפילה המתואר- נפילה עם ABDUCTION של הרגל - יכול להתאים למתיחה בצירוף נזק של גידים בצד המדיאלי לאורך הרגל כגון ה ADDUCTORS של הירך (במפשעה) וגיד השוק האחורי. לעניין זה אציין כי חרף העובדה שאין המדובר בחוות דעת ערוכה כדין וכי הוועדה אינה צריכה להתייחס לכל מסמך רפואי המובא בפניה, מן הראוי היה כי הוועדה תתייחס למסמך זה, שעה שהאמור בו סותר את קביעת הוועדה שלפיה מדובר בחבלה סתמית ועל רקע התיעוד הרפואי שלפיו אובחנו שברים בעצמות הסירה והקובואיד בכף רגל שמאל (ראו גם רישום רפואי מיום 27.6.13). 13. אוסיף כי עיון במסמכים הרפואיים שהגישה המערערת לתיק בית הדין מעלה כי המערערת התלוננה על כאב במפשעה השמאלית עם הקרנה לירך כבר ביום 1.4.09, כאשר בתלונה נרשם כדלקמן: "מתלוננת על כאב במפשעה שמאלית 9 חודשים. קרינה לירך. אין ממצאים נוירולגיים. אין סימנים חיצוניים פרט לכאב" (ההדגשה שלי - י.א.ש). כמו כן, בביקור אצל כירורג אורתופד מיום 6.12.10 נרשם - "מאז התאונה מ- 2008 כאב במפשעה שמאלית. טופלה ב LORIVAN והכאב במפסעה הפסיק, כעת כאב מותני עם קרינה לאורך הרגל השמאלית" (ההדגשה שלי - י.א.ש.) מהאמור לעיל עולה כי הוועדה טעתה עת קבעה כי מדובר ב"תלונות עכשוויות", וכאשר לא עמד בפניה מלוא החומר הרפואי הרלוונטי בעניינה של המערערת, בעת מתן החלטתה. טעות זו עולה כדי טעות משפטית. יצויין כי הוועדה מדרג ראשון קבעה אף היא כי לא מצאה תלונות על כאבים במפשעה מיד לאחר החבלה ברגל וכי התלונות הופיעו רק בשנת 2012, קביעה, אשר כאמור לעיל, אינה עולה בקנה אחד עם הרישומים הרפואיים מיום 1.4.09 ומיום 6.12.10 אשר הוגשו לתיק בית הדין. עוד יודגש, כי בפני בית הדין לא עמד מלוא החומר הרפואי בעניינה של המערערת, אלא רק מספר מסמכים בודדים מהתיק הרפואי אשר הוגשו על ידי המערערת. בנסיבות אלה, משבמסמכים אלה נמצא כי קיים תיעוד משנת 2009 בדבר תלונות על כאבים במפשעה ובירך ("מזה תשעה חודשים"), מן הראוי כי הוועדה תשוב ותבחן את מלוא תיקה הרפואי של המערערת ואת תלונותיה במהלך כל השנים שממועד הפגיעה, ותשקול בשנית את קביעותיה בהתאם לחומר הרפואי המלא. 14. בשולי הדברים אוסיף ואציין כי כעולה מפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 15.10.13 בפני כבוד הרשמת גרוס, טענה המערערת כי כתוצאה מהכאבים הממושכים מהם היא סובלת בעקבות התאונה, היא סובלת גם מדכאון וכי הוועדה לא התייחסה למכתבו של ד"ר דורון תודר, הפסיכיאטר המטפל בה. עם זאת, בהודעה שהגישה המערערת ביום 29.10.13, הודיעה המערערת כי היא מבקשת שבית הדין ידון בטענותיה בתחום האורטופדי בלבד. משזנחה המערערת את טענותיה בתחום הנפשי, אין מקום להתערבות בית הדין בעניין זה. אחרית דבר 15. לאור כל האמור, עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתשוב ותבחן את עניינה של המערערת, לאחר שיוזמנו מלוא תיקיה הרפואיים של המערערת (בתחום הכללי, האורטופדי והנוירולגי). א. הוועדה תסביר את קביעתה לפיה מדובר בנפילה סתמית שבה עקמה המערערת את הרגל, על רקע התיעוד הרפואי שלפיו אובחנו שברים בעצמות הסירה והקובואיד בכף רגל שמאל. ב. הוועדה תתייחס לתלונות המערערת בדבר הקרע בגיד של הקרסול. ג. הוועדה תשוב ותבחן את עמדתה לעניין הקשר הסיבתי שבין התלונות שבעניין הגב, הגפה ופרק הירך תוך התייחסות לרישום הרפואי מיום 1.4.09 אודות תלונות על כאב במפשעה שמאלית 9 חודשים וקרינה לירך ולמסמך הרפואי של ד"ר לייבנר (מומחה כף רגל) מיום 25.4.13. ד. הוועדה תזמן את המערערת לדיון לפניה ותאפשר לה לטעון טענותיה בפניה. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת. 16. נוכח תוצאות הערעור, יישא המשיב בהוצאות המערערת בסך 1,500 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין. על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. נפילהרגליים