חבלה בברך ימין כתוצאה מהתנגשות

כתוצאה מהתנגשות, נחבל התובע בחלקי גופו השונים, ובפרט בברך ימין. כתביעת נזיקין על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק") ומשלא קיימת מחלוקת בשאלת הכיסוי הביטוחי, תידון ותוכרע שאלת גובה הנזק בלבד.

רקע
התובע, יליד 1980, פונה ממקום התאונה לחדר המיון בבית החולים, שם נבדק, עבר סדרה של בדיקות אורטופדיות, כירורגיות ונוירולוגיות, וכן צילומי רנטגן ואובחן כסובל משבר אופקי מרוסק בפיקה הדיסטלית, חבלות שונות, ורגישות. בחדר המיון הושם סד גבס. התובע שוחרר לביתו בהוראות לנטילת משככי כאבים לפי הצורך, מעקב רופא מטפל וביקורת במרפאות החוץ של בית החולים. בהמשך, כשהמשיך לסבול מכאבים וממגבלות בתנועה, פנה שוב אל חדר המיון (7.6.08), שם נרשם, כי הוא מועמד לניתוח. ביום 8.6.13 פנה התובע אל מרפאות החוץ, שם נמצא, כי הוא זקוק לטיפול ניתוחי והופנה למרפאת טראומה. ביום 15.6.08 עבר התובע ניתוח בברך. בגליון ההדרכה הסיעודית לשחרור לאחר ניתוח הומלץ על נטילת משככי כאבים לפי צורך, חופש מחלה, רגל מורמת, חבישות וביקורת. בנוסף, התובע הופנה לאגודת "יד שרה" לצורך השאלת קביים. בהמשך, התובע פנה אל רופא אורטופד אשר הפנה אותו לסדרת טיפולי פיזיותרפיה.

הנכות הרפואית:
במסגרת בירור התובענה, מונה ד"ר יוג'ין כהן, מומחה בכירורגיה אורטופדית, לבדיקת התובע (להלן:"ד"ר כהן" או "המומחה"). בחוות דעתו מיום 22.3.11, קבע המומחה בפרק "בדיקה קלינית", כי התובע סובל מ"ברך ימין: צלקת ניתוחית בקדמת הברך". בפרק "בדיקות עזר" ציין המומחה, כי על פי צילום ברך ימין מיום 16.9.09 "מצב לאחר שבר בשליש התחתון של הפיקה יש חיבור גרמי – נותרה מדרגה של-2 ממ' במשטח המפרקי של הפיקה". כן קבע המומחה, כי "קיים קשר סיבתי ברור ומתועד כראוי בין החבלה בברך ימין ותעונת (צ"ל: תאונת – י.א) הדרכים בתאריך 3.6.2008". המומחה מצא כי לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% על פי סעיף 35 (1)(ב) לתקנות המל"ל – "בגין השבר בקצה התחתון של הפיקה ימין עם השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי ועל התנועות", ונכות צמיתה בשיעור של 5% על פי סעיף מותאם בין 75(1) א ל- 75 (1) ב, "לאחר שכלול (צ"ל: "שקלול" – י.א) לפי דעתי נותרה נכות קבוע (צ"ל: "קבועה" – י.א) בשיעור 14.5%". המומחה ממליץ להתייחס לקביעת הנכות החל מיום 1.6.09 (שנה לאחר התאונה) כתחילת הנכות הצמיתה.
באשר לנכויות זמניות, קבע המומחה כדלקמן:
נכות זמנית בשיעור 100% מיום 3.6.09 ועד ליום 3.9.08.
נכות זמנית בשיעור 50% מיום 4.9.08 ועד ליום 4.12.08.
נכות זמנית בשיעור 25% מיום 5.12.08 ועד ליום 5.6.09.

המומחה לא נחקר על ידי מי מהצדדים על חוות דעתו. הנתבעת עצמה לא חלקה על קביעתו של המומחה בעניין שיעור הנכות הרפואית הצמיתה. לאור האמור לעיל, מוצא אני לקבוע את נכותו הרפואית של התובע, כפי שהעריכה המומחה, בשיעור של 14.5%.

הנכות התפקודית:
התובע הצהיר (סעיפים 11-14 לתצהיר) אודות הכאבים והמגבלותיו וכן העיד, כי עודנו סובל ממגבלות ומכאבים אשר אינם מאפשרים לו לקיים אורח חיים רגיל, ומקשים עליו אף בפעולות בסיסיות כגון קניות, החלפת נורות, עבודות אינסטלציה והרמת משאות (עמ' 12, שורות 7-17 לפרוטוקול מיום 24.2.13). הצהרותיו של התובע תועדו בפרק ה"תלונות" בחוות הדעת של המומחה, לאמור: "כאבי ברך ימין בשינוי מזג האוויר, כאבים בהליכה מעל 40 מטר. כאבים בעמידה/ישיבה ממושכת..." (עמ' 2 לחוות הדעת). בסעיף 15 לתצהיר וכן בעדותו (עמ' 9 שורות 3-8, 14-17 לפרוטוקול מיום 24.2.13) אמר התובע, כי את תפקידו בחברת התקשורת "פרטנר", כאחראי צוות, שם עבד לאחר התאונה, הוא ביצע, מרבית הזמן, בישיבה (ראה גם נספח ד' לתצהיר – אישור העסקה) וכי אינו יודע כיצד יוכל לבצע עבודה שאיננה משרדית. התובע מוסיף ומציין, כי ברגע שהוא יושב ישיבה ממושכת, הכאבים מאוד חזקים והוא נאלץ לקום. התובע מסר כי נאלץ לבצע נסיעות ארוכות וממושכות ממקום מגוריו, באר שבע, אל מקום עבודתו באשדוד, מספר פעמים בשבוע, נסיעה הכרוכה, מבחינתו, בכאבים עזים. התובע הסביר, כי אפשרות לעבור דירה לא עמדה על הפרק, בשל העובדה שנזקק לעזרת משפחתו המתגוררת בסמוך אליו. בסופו של דבר, כך טוען התובע, נאלץ הוא לעזוב את מקום עבודתו, שם, לדבריו, הרוויח שכר גבוה מאוד (עמ' 9, שורות 18-26, עמ' 11 שורות 4-21 לפרוטוקול מיום 24.2.13). עדותו של התובע נתמכה, כביכול, במכתבה של הגב' דומב- ממן, מיום 2.12.12 (נספח א' לסיכומים), מנהלת משאבי אנוש ב"פרטנר", שם נכתב, כי התובע סיים עבודתו בחברה מסיבות רפואיות. הגב' דומב-ממן נחקרה על ידי הנתבעת בחקירה נגדית, שם חזרה על האמור במכתב, והדגישה, כי במכתבה נסמכה על האבחון של הרופא התעסוקתי עימו החברה עובדת, כך שחתימתה היוותה גושפנקא בלבד לקביעותיו של הרופא (עמ' 19, שורות 1-16). אומר כבר עתה כי אינני סבור שיש במכתב האמור משום הוכחה כי התובע אכן סיים את העבודה בחברת פרטנר בשל מצבו הרפואי. גב' דומב אינה רופאה תעסוקתית ובודאי לא ניתן להוכיח דבר שברפואה באמצעות מכתבה.
עוד ובנוסף, העיד התובע, כי נזקק הוא לעזרה בביצוע פעולות יומיומיות רבות, פעולות אותן נהג לבצע באופן עצמאי כחלק משגרת חייו. עתה, בשל פגיעתו, מתקשה לערוך אפילו קניות, לבצע פעולות נקיון בבית, לנהוג, להחליף נורה וכיו"ב (עמ' 12 שורות 6-26).

אכן, הפגיעה בברך לא היתה קלה ולטעמי, יש בפגיעה כדי לפגוע בכושר תפקודו של התובע, אם כי לא במידה לה טוען התובע. המומחה מטעם בית המשפט ציין כי לתובע לא היו תלונות על הגבלות בשל הצלקת. בחוות הדעת נרשם כי התובע לפעמים נוטל משככי כאבים וכי הכאבים הם בעת חילופי מזג אוויר ובהליכה מעל 40 מטר. עוד עולה מחוות הדעת כי מקום הפגיעה בפיקת הברך אינו חשוף לעומסים מכניים ומכאן כי האפשרות להתפתחות שינויים ניווניים אינה מוגברת. לא רק זאת, אלא שהמומחה התלבט בין נכות בשיעור 5% לבין שיעור של 10%, ובסופו של יום נטה לבו ל-10%. בנוסף, היעדרו של הפסד שכר בעבר (ראה הדיון בהמשך הדברים) והעליה המשמעותית בשכרו של התובע במהלך השנים, מגמה אותה ניסה התובע להסתיר, גם בהם יש כדי להצביע על כך כי הנכות התפקודית נמוכה במקרה הזה מזו הרפואית. בנסיבות אלה מצאתי כי יש מקום להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על כ-5%.

הנזק
התובע עתר בסיכומיו לפיצוי במספר ראשי נזק: כאב וסבל, הפסד שכר לעבר, הפסד השתכרות לעתיד, הוצאות רפואיות ונסיעה לעבר ולעתיד, עזרת הזולת בעבר ובעתיד והפסדי פנסיה .

כאב וסבל
בשים לב לכך שהתובע אושפז 4 ימים (במצטבר, אשפוז יום, נספח ג' לתצהיר), בעקבות התאונה ובשים לב לאחוזי הנכות שנקבעו לו, ייפסק לתובע בראש נזק זה פיצוי בסך של 29,820₪ נכון למועד פסיקתי.

הפסד שכר לעבר
התובע לא הוכיח כי נגרם לו הפסד שכר מיום התאונה עד היום ונראה כי לא נגרם לו כל נזק מסוג זה. הפסדי שכר בעבר יש להוכיח בפועל. נכון כי בית המשפט מוסמך, במקרים מסוימים, לפסוק גם הפסד שכר בעבר על דרך האומדנה, אך זאת ייעשה כאשר שוכנע בית המשפט כי נגרמו הפסדי שכר, אך מסיבה כזאת או אחרת, קיים קושי לבצע חישובים מדויקים. לא כך מצב הדברים במקרה הזה. אם רצה התובע להוכיח כי הייתה גריעה בשכרו, מה קלה היתה הדרך בפניו: כל שהיה על התובע לעשות הוא להציג לבית המשפט רצף של תלושי שכר מתקופה של כשנה לפני התאונה ועד ליום שמיעת הראיות, או, לחילופין, להציג טפסי 106 של שני המעבידים לשנים הרלוונטיות. התובע לא עשה כן ותחת זאת, הציג תלושי שכר באופן סלקטיבי ולתקופות מסוימות, וגם זאת באופן חלקי. התובע לא הציג תלושי שכר של השנים 2009, 2010 ו-2011, וזאת מסיבות השמורות עמו בלבד. רק בשלב מאוחר, במהלך שמיעת הראיות, הוא הגיש תלושי שכר עבור התקופה שמדצמבר 2011 ועד אפריל 2013. התובע לא ערך בסיכומיו כל השוואה בין שכרו לפני התאונה לבין השכר בכל השנים שלאחריה. תחת זאת, תובע הוא הפסדי שכר על פי חישובים אריתמטיים בהתאם לנכויות הזמניות שקבע המומחה מטעם בית המשפט. אין כל סיבה נראית לעין לחישוב הפסדי שכר, במקרה הזה, לפי הנכויות הזמניות. היה על התובע להציג נתונים וחישובים של הפסד בפועל, כאמור לעיל.
התוצאה היא כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי נגרמו לו הפסדי שכר עד היום. אכן, עיון בתלושי השכר בפניי מעלה כי שכרו של התובע עלה באופן משמעותי במהלך השנים. השכר ברוטו של התובע, בסמוך לפני התאונה, עמד על 7,396 ₪ (ראה נתונים מצטברים בתלוש השכר לחודש דצמבר 2007). לגבי שנת 2008 קיימים נתונים חלקיים ולא ניתן לערוך חישוב מושכל. לגבי שנים 2009 ו-2010 בחר התובע שלא להציג נתונים. שכרו ברוטו של התובע בשנת 2011 עמד על סכום של 17,548 ₪ (ראה נתונים מצטברים בתלוש שכר לחודש דצמבר 2011 – ת/1). שכרו ברוטו של התובע בשנת 2012 עמד על סכום של 15,098 ₪ (ראה נתונים מצטברים בתלוש שכר לחוודש דצמבר 2012 – ת/1). שכרו החודשי ברוטו הממוצע של התובע בחודשים ינואר עד אפריל 2013 עמד על 24,748 ₪ (ראה נתונים מצטברים בתלוש שכר אפריל 2013 – ת/1ׂ/).
המסקנה היא, אם כן, כי לא רק שלא עלה בידי התובע להציג נתונים להוכחת הפסדי שכר בעבר, אלא ההיפך הוא הנכון: במהלך השנים מאז התאונה, ניכרת מגמה בולטת של עליה משמעותית בהשתכרותו של התובע.
התוצאה היא שלא יפסק לתובע פיצוי בראש נזק זה.

הפסד השתכרות לעתיד
התובע מבקש להעמיד את הפיצוי עבור הפסד כושר השתכרות לעתיד על סך של 404,323 ₪. חישוביו של התובע מבוססים על שכרו החודשי לפני התאונה ובחישוב אקטוארי לפי הפסד בשיעור 14.5% (הנכות הרפואית).
כפי שקבעתי לעיל, נכותו התפקודית של התובע עומדת על שיעור של כ-5%. לא רק זאת, אלא שהעובדה שהתובע לא הפסיד שכר בעבר אלא להיפך, הוא שיפר את שכרו במידה משמעותית, מצביעה על כך כי כושר עבודתו לא נפגם עד היום, וסביר להניח כי בשנים הקרובות, לא יהיה על התובע לספוג הפסדי שכר. המומחה מטעם בית המשפט היה בדעה כי מצבו של התובע לא יחמיר וכי תיתכן גם הטבה במצבו. יחד עם זאת, לא מן הנמנע כי ככל שיתקדם התובע בגילו, תקשה עליו נכותו ויתכן כי הדבר יגרום לו להיעדרויות מן העבודה, אשר בצידן יבואו גם הפסדים כספיים. על כן, ובהתחשב בים היתר בגילו של התובע, ראוי במקרה הזה לפצות את התובע בסכום גלובלי, אותו אעמיד על 60,000 ₪.

הפסד פנסיה
התובע טען, כי יש לפצותו בסך של 25,385 ₪ בגין הפסדי פנסיה.
מנגד, הנתבעת טוענת, כי לא נגרמו לתובע ולא יגרמו לו הפסדי פנסיה, שכן שכרו של התובע עלה.
אכן, אין לנו נתונים לעריכת חישוב מדויק של הפסד הפנסיה. יחד עם זאת, התובע עובד במקום עבודה מסודר שבו חובת ההפרשות לפנסיה מקוימת. בנסיבות אלה, יש לקבוע הפיצוי בגין הפסד פנסיה בעתיד על דרך האומדנא בסך 3,000 ₪.

עזרת הזולת בעבר ובעתיד
בתצהירו (סעיפים 17 ו- 18) ובסיכומיו עותר התובע לפיצוי בגין הצורך בעזרת הזולת בתקופה בה סבל מכאבים ונאלץ לבלות זמן ניכר בבדיקות, בטיפולים ובמעקבים רפואיים. עוד מציין התובע, כי בתקופה לאחר התאונה הוא נזקק לעזרה קרוביו בהתנהלות היומיומית כגון: קניות, משק בית, אינסטלציה, שיפוץ, סיוד, תחזוקה וכיו"ב, פעולות אותן ביצע ללא בעיה, עובר לתאונה, וכן לעזרה של בעלי מקצוע. התובע העיד (עמ' 12 שורות 7-19 לפרוטוקול מיום 24.2.13), כי בכל הקשור לעבודות הבית הוא נעזר הרבה לאחר התאונה בבני משפחתו, כאשר כל דבר שקורה בבית – הוריו וחבריו באים לעזרתו, כולל קניות ועבודות אחזקה. אביו של התובע העיד אף הוא. לדבריו, התובע נזקק לטיפול, בין היתר, במקלחת, בשירותים, הליכה לקופת החולים, הלבשה, בהליכה, בישיבה, בנסיעות וכיו"ב (עמ' 5 שורות 4-26). עוד הוסיף האב, כי בנו "הוא לא ילד רגיל, הוא בן 32, כמו תינוק בן יום..." (עמ' 6 שורות 14-15 לפרוטוקול מיום 24.2.13).

לאחר שנתתי דעתי למשך תקופת אי הכושר של התובע, אופי פציעתו ומגבלותיו בעקבות התאונה, כמו גם מגוריו עם הוריו בסמוך לאחר התאונה, ותלונותיו על כאבים ברגלו, הרי שבשים לב להלכה הנוהגת לעניין פיצוי בני משפחה בגין עזרת הזולת (ראה: ע"א 327/81 ברמלי ואח' נ' חפוז ואח', פ"ד לח(3) 580) , מוצא אני לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה באופן גלובלי לעבר בסך 7,000 ולעתיד בסכום של 35,000 ₪, נכון למועד פסיקתי.



הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד
התובע בסיכומיו עותר לפיצוי בסך של 65,652, ₪ בגין הוצאות נסיעות לעבר ולעתיד, זאת משנאלץ להיות במעקב רפואי מתמשך ולנסוע מרחקים ארוכים לטיפולים ולבדיקות. עוד מציין התובע, כי בשל נכותו הצמיתה, ייאלץ גם בעתיד לבצע בדיקות וטיפולים במרפאות המרוחקות ממקום מגוריו, דבר המחייב אותו להוציא כספים עבור הגעתו, כמו גם הטיפול עצמו.

התובע לא הציג ראיות לפיהן נגרמו לו הוצאות נסיעה מוגברות ולא נשאל על כך בחקירתו. יש לציין, כי המומחה הרפואי קבע בחוות דעתו כי לדידו, התובע לא יזדקק לטיפול ניתוחי נוסף, אם כי הוא אינו פוסל אפשרות לטיפול תרופתי מזדמן, אותו יוכל להשיג בקופת החולים, ומשכך, סבורני כי לא יידרש לנסיעות רבות בעטיו.

בשים לב למגבלותיו של התובע, מוצא אני לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בגין נסיעות לעבר ולעתיד בסך של 3,000 ₪.

הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד
בסעיף 19 לתצהיר, מציין התובע, כי מאז התאונה ועד עצם היום הזה הוא נדרש להוציא כספים רבים עבור הוצאות רפואיות ו/או פארא-רפואיות, הוצאות בגין ייעוץ אצל מומחים, תרופות, עזרים רפואיים, טיפולים רפואיים, אלטרנטיביים ופיזיותרפיה, כאשר לאור חומרת מצבו, קיימות הוצאות נלוות אשר לא כוסו ו/או יכוסו על ידי קופת החולים. עוד מציין התובע (סעיף 20 לתצהיר), כי ייתכן ובעתיד יזדקק לטיפולים רפואיים, הניתנים במסגרת פרטית, כמו גם טיפולים, בדיקות וביקורים אצל רופאים.
לטענת הנתבעת, התובע צירף קבלות בסך של כ – 417 ₪, זאת בנוסף לקבלה בגין ניתוח פרטי שביצע בסך של 5,000 ₪. עוד מציינת הנתבעת, כי הוצאות רפואיות מכוסות כיום על ידי קופות החולים ועל פי חוק בריאות ממלכתי.
סביר, כי התובע שילם, גם מבלי שהציג בפני בית המשפט את כל הקבלות, בביקורים אצל רופאים, דמי השתתפות עצמית, תשלום חלקי עבור תרופות שנזקק להם ואולי גם ייזקק להם בעתיד, זאת ניתן אף ללמוד על פי הקבלות החלקיות שצירף.
גם פה יש מקום לציין, כי המומחה הרפואי קבע בחוות דעתו, כי לדעתו לא יהיה צורך בטיפול ניתוחי נוסף, ברם אינו פוסל האפשרות לטיפול תרופתי מזדמן (משככי כאבים, משחות, נוגדי דלקת). המומחה ציין, כי טיפולים אלה ניתנים להשגה בקלות דרך קופת החולים, כאשר ברכישה פרטית הוא מעריך שעלות תרופות משככי כאבים לא יעבור את האלף ₪.

לאור האמור לעיל, ייפסק לתובע פיצוי בראש נזק זה, על פי אומדנה, עבור העבר והעתיד, סכום של 8,000 ₪.

סוף דבר
הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 145,820 ₪.
כמו כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט (החזר אגרת משפט) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלום האגרה ועד היום.
לסכום הפיצוי יתוסף שכ"ט בשיעור 15.34% (כולל מע"מ).
הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן, הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישורי מסירה.
זכות ערעור תוך 45 יום.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. סיבוב ברך בעבודה

  2. חוסר יציבות בברך

  3. כאבי ברכיים בצבא

  4. צליעה עקב פגיעה בברך

  5. סיבוב ברך ביציאה מהרכב

  6. החלקה בעבודה - שבירת ברך

  7. החזרת ילדים לאבא בארה''ב

  8. סיבוב ברך ביציאה מהמכונית

  9. חבלה בברך ימין כתוצאה מהתנגשות

  10. כאב בצוואר ובברך שמאל לאחר תאונה

  11. נזק לברכיים בעבודה - ביטוח לאומי

  12. רכינה על הברכיים בעבודה -ביטוח לאומי

  13. תאונת דרכים: שברים בעצם הסירה ובעצם הרדיוס

  14. בעיות ברכיים בגלל עמידה ממושכת ממאמץ בעבודה

  15. אוסטאוארטריטיס של הברך: תאונת עבודה ביטוח לאומי

  16. סיבוב ברך במהלך משיכת עגלות מזון כבדות על רצפה רטובה

  17. תאונת עבודה: פגיעה עם הברך בשולחן בישיבה על כיסא עם גלגלים

  18. תאונת דרכים: חתך באזור פריאטלי (דופני) משמאל וכן פצע שפשוף על פני ברך שמאל

  19. מיפוי עצמות ובדיקת MRI הדגימו קונטוזיה גרמית בפמור ובטיביה מדיאליים סביב הברך

  20. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון