כאשר האיסוזו עמד בעצירה מוחלטת בשול הכביש התנגש בו מאחור רכב הנתבע אשר סטה ממסלול נסיעתו. הנתבע הגיש כתב הגנה בו הוא טוען בין היתר כדלקמן: כי דין התביעה להידחות בהיעדר יריבות ו/או עילה כנגד הנתבע. כי לחילופין יש לדחות את התביעה לאור אשמה התורם בשיעור של 100% של הנתבעת שכנגד 3, נהגת הרכב המבוטחת. במקביל מוגשים כתב תביעה שכנגד ובקשה להודעת צד ג' כנגד מבטחת רכב הנתבע. כי האיסוזו עמד בשול הכביש עקב שיחת טלפון שקיימה הנהגת (הנתבעת שכנגד 3). מדובר בכביש דו סיטרי בעל נתיב אחד לכל כוון כאשר ממול רכב הנתבע נסעה משאית רחבה אשר עקב הכביש הצר והחניה האסורה של הנתבעת שכנגד 3 לא היה מנוס ממפגש בין שני הרכבים. כי האיסוזו נפגע כתוצאה מרשלנותה של הנתבעת שכנגד 3 ולרכב הנתבע נגרמו נזקים כמתואר בחוו"ד השמאי. הנתבע הגיש כתב תביעה שכנגד, בו הוא טוען בין היתר כדלקמן: כי הנתבעת שכנגד 2 ביטחה את רכב הנתבע. כי ביום 7.12.08 בשעה 9.30 לערך, נסע מיכאל אשד (להלן - "מיקי") ברכב הנתבע ובאיזור כביש דו סטרי שבין מושב עזריקם לאמונים הבחין במשאית רחבה הנוסעת ממולו. על מנת להימנע מפגיעה במשאית, נצמד מיקי לשול הימני של נתיב נסיעתו ואז פגע באיסוזו שעמד בצד הכביש כאשר חלקו השמאלי בולט אל תוך נתיב נסיעתו. כאשר מיקי ירד מרכב הנתבע הבחין כי הנתבעת שכנגד 3 עצרה את רכבה על מנת לשוחח בטלפון הנייד שברשותה. כי הנתבעת שכנגד 3 אחראית לתאונה. כי על הנתבעת שכנגד 2 לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו עפ"י פוליסת ביטוח. הנתבע הגיש בקשה להגשת הודעת צד ג', כנגד החברה שביטחה את רכב הנתבע בפוליסת ביטוח, ורשות כזו ניתנה. הנתבעות שכנגד 1 ו- 3 הגישו כתב הגנה, בו מכחישים את טענות התובע שכנגד וחוזרים על טענות כתב התביעה. הנתבעת שכנגד 2 הגישה כתב הגנה בו הין טוענת בין היתר כדלקמן: כי דין התביעה שכנגד שהוגשה נגדה, להידחות בהיעדר כיסוי ביטוחי. כי דין התביעה להימחק לאור הוראות תק' 214ה (א) לתקסד"א, האוסרות הגשת תביעה שכנגד, נגד מי שאינו בעל דין בתובענה המקורית. כי עפ"י פוליסת הביטוח היה רשאי לנהוג ברכב אך ורק האדם ששמו נקוב בפוליסה - הוא התובע שכנגד בלבד. כאשר מי שנהג ברכב היה אדם אחר - מיקי - קיימת חריגה מתנאי הפוליסה והנתבעת שכנגד 2 פטורה מלתת כיסוי ביטוחי. כי התובע שכנגד הסתיר את המידע בדבר הנהג האמיתי ברכב הנתבע ובטופס ההודעה על תאונה ולחוקר מטעם הנתבעת שכנגד 2, מסר כי הוא נהג ברכב ורק מחקירת הנתבעת שכנגד 3 עלה כי התובע שכנגד כלל לא היה במקום בזמן התאונה. כי התובע שכנגד הכשיל את בירור חבותה של הנתבעת שכנגד 2, מסר מידע כוזב מתוך כוונת מרמה והנתבעת שכנגד 2 פטורה מהכיסוי הביטוחי. בישיבה שהתקיימה בפני ביום 27.3.12 נשמעו חקירות הנתבעת שכנגד 3 ומיקי ובישיבה מיום 14.3.13 נשמעו חקירות הנתבע ומר גדעון צור. לאחר תום שמיעת העדים הוריתי לצדדים לסכם טענותיהם בכתב וכך עשו. הכרעה התביעה הראשית הנתבע מודה כי האיסוזו נפגע מאחור, כאשר האיסוזו היה בעמידה אולם טוען לאשמתה של הנהגת באיסוזו, הנתבעת שכנגד 3. טענה זו מהווה טענת "הודאה והדחה", כאשר הנטל להוכיח את אשמתה של הנתבעת שכנגד 3 לתאונה, מוטל על כתפי הנתבע. טענת הנתבע היא כי הנתבעת שכנגד 3 עמדה עם האיסוזו בשול הימני כאשר חלק ממנו גולש ומצוי בתוך נתיב הנסיעה, כך שכאשר ניסה להימנע מפגיעה במשאית שבאה ממול, ונצמד לימין הנתיב, פגע באיסוזו. דע עקא כי מעבר לעדותו של מר אשד בפני בבית המשפט, הנתבע לא צירף כל ראיה אחרת התומכת או המסייעת לעדות יחידה זו. הנתבעת שכנגד 3 מעידה מנגד כדלקמן: "...בדרך חזרה קיבלתי שיחת טלפון לנייד שלי, העמדתי את הרכב בשולי הכביש כדי לענות לטלפון.." (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 27.3.12 בשורות 3-4). "ש. נכון שעמדת בשול הדרך במקום שלא מיועד לעצירת רכב. ת. זה היה בשולי הכביש. היתה שיחת טלפון והייתי חייבת לענות, אז עמדתי בשוטלי הכביש כדי לענות לטלפון. ... ..אבל לא בלטתי, לא הייתי בכביש" (בשורות 15-21). "ש. את אומרת שכל הרכב שלך נמצא בשוליים עצמם? לא חרגת לכיוון הכביש? ת. בשוליים" (עמ' 4 בשורה 32 ובעמ' 5 בשורה 1). מר אשד העיד כדלקמן: "...הכביש יחסית צר, באה מולי משאית עמוסה עם סחורה ומה שקרה שבלט ממנה ברזל או פח, זו משאית שמובילה זבל של פחים... אני ניסיתי לברוח ממנה ונכנסתי ברכב שעמד בצידי הכביש, שהוא בלט קצת מהכביש, נכנסתי לו בחלק האחורי, בצד השמאלי" (עמ' 6 לפרוטוקול בשורות 5-8). "...הרכב חנה קצת על הכביש, אני באתי מהכיכר, באה מולי משאית, לא היה לי לאן לברוח ואני נכנסתי ברכב" (בשורות 19-20). גרסת מר אשד כי ניסה לברוח מפגיעה במשאית שבאה ממולו תומכת בטענה כי הוא סטה בפתאומיות מנתיב נסיעתו לימין ואז פגע באיסוזו. כפי שציינתי לעיל, מלבד עדותו של מר אשד, לא הוגשה כל ראיה נוספת התומכת בגרסתו ועל כן אני קובע כי הנתבע לא הרים את הנטל להוכחת טענתו זו. בנסיבות אלה אני מעדיף את גרסת הנתבעת שכנגד 3 וקובע כי הנהג מר מיכאל אשד הוא שאחראי לקרות התאונה ומכאן, שהנתבע אחראי לפצות את התובעת על נזקיה לאור חבותו לפי סע' 14 לפקודת הנזיקין. אציין גם כי בסיכומי הנתבע, אין כל טענה בדבר אי החלת סע' 14 הנ"ל. יחד עם זאת, ולמרות שקבעתי כי מר אשד הוא האחראי לקרות התאונה, אני סבור כי יש לנכות מסכום הפיצוי, סכום בשיעור אותו אקבע בשל רשלנותה התורמת של הנתבעת שכנגד 3. הנתבעת שכנגד 3 העידה, כי קיבלה שיחת טלפון ואז סטתה מנתיב נסיעתה לשול, לצורך ביצוע שיחת הטלפון, עמדה שם ושוחחה בטלפון. תקנות התעבורה אוסרות העמדת רכב בשול הדרך (גם אם כל כולו של הרכב עומד בשול) אלא במקרים חריגים. תק' 69 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 קובעת כדלקמן: "(א) הנוהג רכב בדרך שאיננה עירונית, המסומנת כדרך ראשית או אזורית על-ידי תמרור מודיעין לא יעצור את רכבו, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד על הכביש או על שולי הדרך בין בהשגחה ובין שלא בהשגחה. (ב) הוראות תקנת משנה (א) לא יחולו על - (1) העלאת נוסעים או הורדתם בשולי הדרך; (2) פעולות חילוץ נפגעים או רכב שיצא מכלל פעולה; (3) ביצוע עבודות ציבוריות כאשר אין אפשרות אחרת לבצען ובמידה הדרושה לביצוע העבודות האמורות בשולי הדרך; (4) רכב צה"ל שנעצר לשם מילוי תפקיד צבאי. (ג) בדרך מהירה אסורה העלאת נוסעים או הורדתם או עצירת רכב, העמדתו או חנייתו בכל מקום שבין הגדרות הקובעות את גבולות רצועת הדרך, אלא אם סומן אחרת. ... (ה) הוראות תקנות משנה (א), (ב) ו-(ג) לא יחולו על עצירתו או העמדתו של רכב שהיה הכרח לעצרו ולהשאירו עומד באופן זמני על פני הכביש עקב קלקולו, ובלבד שנוהג הרכב יעשה את כל הדרוש כדי להסיעו לשולי הדרך במידת האפשר ולהרחיקו מהדרך בכלל במהירות האפשרית. תק' 70 קובעת: "(א) רכב שהיה הכרח לעצרו ולהשאירו עומד על פני הדרך, יציב נוהג הרכב משולש אזהרה כאמור בתקנה 367 שיהא נראה לעין נוהג רכב הבא מאחוריו ממרחק של 100 מטרים לפחות. (ב) בנוסף על האמור בתקנת משנה (א), אם היה הרכב עומד בזמן תאורה בדרך שאיננה דרך עירונית, או אם היה הכרח להשאיר את הרכב בדרך כאמור בזמן תאורה - (1) באוטובוס, ברכב עבודה או ברכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר עולה על 3,500 ק"ג יציב הנוהג ברכב מיתקן עם אור מהבהב צהוב כאמור בתקנה 366, או יפעיל מכשיר המותקן ברכב ואשר באמצעותו ניתן להפעיל את כל מחווני הכיוון המותקנים ברכב בעת ובעונה אחת (להלן - מכשיר להפעלת מחווני כיוון); (2) ברכב, למעט רכב כאמור בפסקה (1), רשאי הנוהג בו להשתמש במכשיר להפעלת מחווני כיוון. ותק' 71 קובעת: 71. לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד באופן - 1) שיש בו כדי להפריע או לעכב את התנועה; (2) שהוא מסתיר תמרור או חלק ממנו מעיני עוברי דרך. אין חולק כי עצירת האיסוזו בשול הכביש היתה לצורך ביצוע שיחת טלפון ולא באחת הנסיבות המאושרות לכך עפ"י תקנות התעבורה ואין חולק כי הנתבעת שכנגד 3 לא הציבה משולש אזהרה כנדרש והדבר אף לא נטען. בנסיבות אלה אני קובע כי העמדת האיסוזו בשול הכביש גרמה להפרעה במידה כזו אשר יצרה סיכון למשתמשים בדרך, כפי שאכן ארע כאשר מר אשד ביקש "לברוח" מפגיעה במשאית, וסטה לימין, פגע באיסוזו. לאור האמור לעיל אני סבור כי יש לנכות רשלנות תורמת בשיעור של 40%. שאלת גובה הנזק לא עמדה במחלוקת (הסכמת הצדדים בישיבה מיום 20.12.11) והשמאים לא נחקרו. התביעה שכנגד בהתאם לקביעותיי דלעיל, התביעה שכנגד נגד נתבעות שכנגד 1 ו- 3 נדחית. אוסיף למען הסר ספק ועל מנת להבהיר את הדברים, כי אמנם הנתבעת שכנגד 3 יצרה סיכון כאשר החליטה לעמוד עם רכב האיסוזו אך עדיין האחריות לתאונה מוטלת על כתפי מר אשד שהגיח מאחור ובחוסר זהירות פגע בה. אמנם עמידתה של הנתבעת שכנגד 3 בשול הכביש לא היתה כדין אך התאונה היתה נגרמת בכל מקרה גם אם הסיבה לעמידתה שם היתה אחת מאלה המותרות עפ"י תקנות התעבורה. סיבת העצירה והעמידה בשול לא העלתה ולא הורידה מעצם קרות התאונה שהיתה בעטיו של מר אשד. השאלה שנותרה להכרעה היא האם לחייב את הנתבעת שכנגד 2, החברה המבטחת של רכב הנתבע (להלן - "הפניקס"), לפצות את הנתבע על הנזקים שנגרמו לו, עפ"י פוליסת הביטוח שנערכה לו. שאלת קיומה של הפוליסה אינה במחלוקת. הפניקס טוענת כי אכן קיימת פוליסת ביטוח אך: דין התביעה להימחק לאור הוראות תק' 214ה (א) לתקסד"א, האוסרות הגשת תביעה שכנגד, נגד מי שאינו בעל דין בתובענה המקורית. דין התביעה שכנגד שהוגשה נגדה, להידחות בהיעדר כיסוי ביטוחי: עפ"י פוליסת הביטוח היה רשאי לנהוג ברכב אך ורק האדם ששמו נקוב בפוליסה - הוא התובע שכנגד בלבד. כאשר מי שנהג ברכב היה אדם אחר - מר אשד - קיימת חריגה מתנאי הפוליסה והנתבעת שכנגד 2 פטורה מלתת כיסוי ביטוחי. התובע שכנגד הסתיר את המידע בדבר הנהג האמיתי ברכב הנתבע ובטופס ההודעה על תאונה ולחוקר מטעם הנתבעת שכנגד 2, מסר כי הוא נהג ברכב ורק מחקירת הנתבעת שכנגד 3 עלה כי התובע שכנגד כלל לא היה במקום בזמן התאונה. ג. התובע שכנגד הכשיל את בירור חבותה של הנתבעת שכנגד 2, מסר מידע כוזב מתוך כוונת מרמה והנתבעת שכנגד 2 פטורה מהכיסוי הביטוחי. אדון בטענות אלה כעת. דין התביעה להימחק לאור הוראות תק' 214ה (א) לתקסד"א, האוסרות הגשת תביעה שכנגד, נגד מי שאינו בעל דין בתובענה המקורית. אכן התביעה הוגשה ונדונה בתחילה בסדר דין מהיר אך ביום 6.3.12 ניתנה החלטה המעבירה את הדיון לסדר דין רגיל כך, שהגשת התביעה שכנגד כנגד הפניקס, הוכשרה. מכל מקום, הפניקס זנחה טענה זו בסיכומיה ועל כן ממילא היא נדחית. עפ"י פוליסת הביטוח היה רשאי לנהוג ברכב אך ורק האדם ששמו נקוב בפוליסה - הוא התובע שכנגד בלבד. כאשר מי שנהג ברכב היה אדם אחר - מר אשד - קיימת חריגה מתנאי הפוליסה והנתבעת שכנגד 2 פטורה מלתת כיסוי ביטוחי. הפניקס טוענת כי הנהג היחיד שהיה רשאי לנהוג ברכב הנתבע הינו התובע שכנגד בלבד, כי התובע שכנגד ידע עובדה זו והסתיר אותה ודיווח בטופס ההודעה על התאונה כי והוא נהג ברכב במקום הנהג האמיתי מר אשד. הפניקס טוענת כי מדובר במעשה מרמה וחריגה מתנאי הפוליסה ועל כן פטורה מחובתה עפ"י הפוליסה. חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, קובע כדלקמן: סע' 23: "(א) משנמסרו למבטח הודעה על קרות מקרה הביטוח ותביעה בכתב לתשלום תגמולי הביטוח, על המבטח לעשות מיד את הדרוש לבירור חבותו. (ב) על המבוטח או על המוטב, לפי הענין, למסור למבטח, תוך זמן סביר לאחר שנדרש לכך, את המידע והמסמכים הדרושים לבירור החבות, ואם אינם ברשותו, עליו לעזור למבטח, ככל שיוכל, להשיגם". סע' 25: "הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה - פטור המבטח מחובתו". התובע שכנגד נחקר בעניינים אלה בישיבה שהתקיימה ביום 14.3.13: בעמ' 16 לפרוטוקול: "ש. כמה זמן לפני התאונה מסרת לו את הרכב? ת. יומיים. ש. הוא נסע יומיים על הרכב הזה? ת. כן. ש. אתה יודע מי מורשה לנהוג בפוליסה? ת. באותה תקופה לא ידעתי.... זה התברר לי אחרי התאונה שקרתה.. ש. איפה כתוב בתצהירך שלא ידעת שאין לך ביטוח לכל נהג? ת. לא רשמתי". בעמ' 17: "ש. אבל חשבת שיש ביטוח. ת. בשלב הזה בטח שנבהלתי ולא הייתי בפוקוס, אני הייתי עם כאבים, משככי כאבים ותרופות שלקחתי נגד כאבים. ש. זה פגע לך בצלילות? ת. בוודאי שזה פגע בי". בעמ' 18: "ש. ואז באותו שלב אתה יודע שאין לך כיסוי ביטוחי. ת. נכון. ש. ואז אתה מחליט, בדעה צלולה או לא בדעה צלולה... ת. לא בדעה צלולה. ש. אתה הלכת ומסרת הודעה לחברת הביטוח לפיה אתה היית הנהג בעת האירוע. ת. נכון. ש. למה עשית את זה? ת. מפחד. ידעתי שאין לי לכל נהג ופחדתי שלא יהיה לי כיסוי לביטוח". בעמ' 19-20: "ש. עם החוקר הזה אתה אפילו ניגש למקום הארוע, יחד איתו, ומסביר ומדגים לו איך קרתה התאונה. נכון? ת. כן, מיקי מסר לי איך בדיוק זה קרה. ש. אתה אמרת לחוקר שאתה נהגת ברכב. ת. נכון". לא יכול להיות חולק לגבי 2 עובדות קרדינאליות: התובע שכנגד מסר את הרכב לנהיגה לאדם אחר שאינו רשאי לעשות כן עפ"י הפוליסה. לאחר שהתובע שכנגד ידע בוודאות כי מר אשד לא היה רשאי לנהוג ברכב, מסר פרטים שאינם נכונים לחוקר מטעם הפניקס - כי הוא נהג ברכב. בנסיבות אלה אני קובע כי התובע שכנגד כשל והפר את חובותיו על פי חוק: 1. כשל ולא מסר לפניקס את המידע הדרוש לבירור החבות ולא עשה כל שביכולתו כדי לעזור לפניקס כדי להשיגם - בניגוד להוראות סע' 23 לחוק חוזה הביטוח. 2. הפר חובה עפ"י סע' 23 (לעיל) ומסר לפניקס עובדה כוזבת, העלים עובדות בנוגע למקרה הביטוח ובנוגע לחבות הפניקס ואני קובע כי עשה כן בכוונת מרמה על מנת לגרום לכך כי המקרה יזכה לכיסוי ביטוחי. איני יכול לקבל טענת התובע שכנגד כי הפניקס לא התייחסה לעניינים אלה לרבות טענת המרמה בדחיית תביעתו של התובע שכנגד. דברים אלה נרשמו מפורשות במכתב הפניקס מיום 11.2.09 - נ/1. לאור כל האמור לעיל ועל בסיס הוראות סע' 25 לחוק חוזה הביטוח, אני קובע כי הפניקס פטורה מחבותה על פי הפוליסה. לפיכך התביעה שכנגד, כנגד הנתבעת שכנגד 2, נדחית. סוף דבר התביעה הראשית מתקבלת בניכוי רשלנות תורמת בשיעור של 40% כך שלסילוק סופי ומוחלט של התביעה הראשית אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסך הכולל של 15,757 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה (14.10.09) ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן אני מחייב את הנתבע בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪ (הוצאות אלה כוללות את התביעה שכנגד ביחד לנתבעת שכנגד 1). התביעה שכנגד נדחית כולה. אני מחייב את התובע שכנגד לשלם לנתבעות שכנגד 2-3, לכל אחת מהן, הסך של 2,000 ₪כבישמשפט תעבורהרכבהתנגשותסטיה מנתיב