טענה כי נפגעה בעינה השמאלית בעת אירוע מסיבת בריכה בהיותה כבת 26 שנים. הארוע אורגן על ידי הנתבעת 1 -- אשר הנתבעת 2 היא מנהלתה, והנתבע 3 הוא בעל מניות בה. 2. התובעת הצהירה על נסיבות התאונה כדלקמן: "ביום 24.4.07 הנתבעים 1 עד 3 ארגנו ארוע מסיבת בריכה בכתובת בן גוריון 96 בבת ים. בשעה 1:30 לערך, עת שחזרתי משירותי המועדון אל השביל המוביל לרווחת הריקודים הרגשתי מכה חזקה ולכמה רגעים איבדתי את הראיה. לאחר כמה זמן התאוששתי וביקשתי משומרי המועדון להזמין אמבולנס. האמבולנס הוזמן, הגיע אל המועדון והשומרים ליוו אותי אליו. כתוצאה מהפגיעה, בין היתר נגרם לי נזק בארובת העין ועוד חבלות נוספות כפי שמפורט בחוות דעת רפואית..." (ס' 1-5 לתצהירה). 3. הצדדים חלוקים בשאלת החבות וכן בשאלת הנזק. במישור הנכות הרפואית, התובעת הגישה את חוות דעתו של המומחה לרפואת עיניים, ד"ר פרידלנד שמואל, מיום 28.4.2008. המומחה העריך כי היא סובלת מנכויות כדלקמן: 5% עקב הרחבה חבלתית של האישון ואיבוד תפקידו כצמצם; 5% בגין עכירות; 5% עבור ממצא של ירוד תת קפסולרי; וכן 10% בגין שברים, ובסך הכל נכות צמיתה משוקללת בשיעור 22.83%. לפי חוות דעתו של מומחה הנתבעים, ד"ר אברהם גולן מיום 10.3.2012, העין נראה ללא קרע וללא שנץ באישון, ואולם "ישנה התחלה של עכירות בעדשה השמאלית". מומחה זה ציין כי לכאורה יש ליתן 5%, ואולם סעיף המל"ל לגבי קטרקט - בוטל. 4. במישור הדיוני: מטעם התובע הצהירה היא עצמה. מטעם הנתבעים הצהיר הנתבע 3. המצהירים נחקרו בפני. המומחים הרפואיים לא זומנו להחקר. עם תום שמיעת הראיות ולאחר הפסקה לעיון בפרוטוקול - ב"כ הצדדים סיכמו בעל פה. להלן אדון בטענותיהם. דיון 5. התובעת הוכיחה במידה מספקת במשפט אזרחי, כי נפגעה בעינה השמאלית כתוצאה ממכה חזקה שקיבלה במהלך ארוע שקיימה הנתבעת 1, ביום 24.4.2007. התובעת היתה עקבית בעדותה, וחזרה על טענתה לפיה קיבלה מכה במהלך המסיבה בחקירתה הנגדית (ר' למשל עדותה בפ' ע' 14 ש' 28). אמנם, בעוד שבתצהירה ציינה כי נחבלה בעת שחזרה משירותי המועדון ופנתה לשביל רחבת הריקודים, הרי שבחקירתה אמרה: "עמדתי ליד הקיר ליד השירותים... הלכתי לחפש [חברה] בשירותים וחזרתי לקיר ולקחתי טלפון להתקשר אליה כי היו שם המון המון אנשים" (פ' ע' 16 ש' 26-28). כך או אחרת, בין אם התאונה התרחשה ליד קיר השירותים או בדרך לשביל המוביל אל רחבת הריקודים, התובעת הוכיחה במידה מספקת שנפגעה כאשר קיבלה חבטה חזקה בעינה. הראיות התומכות בעדותה בענין זה הן כדלקמן: א. בדו"ח מד"א, נ/1, נרשם: "חבלה בעין"; ב. בדו"ח חדר המיון, ת/2, נרשם: "נחבלה באזור עין שמאל"; ג. בתמונה שהגישה, ת/1, ואשר התובעת העידה כי היא עצמה צילמה כעבור מס' ימים מהארוע (ר' עדותה בפ' ע' 17 ש' 14-15) - רואים כי העין השמאלית אדומה מאוד, נפוחה, ועצומה. ד. בתלונה שהגישה למשטרה נרשם: "בערב יום העצמאות כשהמתלוננת עברה ליד ריכוז של אנשים בחוף בורה בורה, אלמוני הלם בה באגרופו בעינה (אינה יודעת אם בכוונה או לא). לא ראתה אותו. כתוצאה מכך נגרם לה שבר ברצפת ארובת העין והמטומות" (נספח ב' לכתב התביעה). ה. בהודעה שמסרה למשטרה ביום 26.4.2007 נרשם (נספח לכתב התביעה): "בתאריך 23.4.07 בשעה 23:30 באתי עם חברים שלי לחוף בורה בורה בטיילת בת ים. עשו שם דיסקוטק לרוסים לכבוד יום העצמאות... בשעה 1:30 אני הלכתי לשירותים שהיו קרוב לכניסה לחוף בורה בורה. היו שם מלא אנשים והיה מאוד צפוף. כשיצאתי מהשירותים והלכתי מטר אולי, פתאום חטפתי מכה שהגיע מצד שמאל שלי לתוך העין השמאלית שלי. רצתי מיד בחזרה לשירותים לבדוק במראה מה קרה לעין שלי ולא ראיתי עין שלי כי לא נפתחה. רצתי למדרגות השירותים, לכניסה של הדיסקוטק כדי לבקש שיקראו לאמבולנס והגיע אמבולנס אחרי דקה ולקחו אותי לבית החולים וולפסון... אני לא ראיתי מי נתן לי את המכה כי זה היה כל כך פתאומי. זו הייתה מכה ממש כבדה. אני אפילו לא יודעת אם זה היה בכוונה או לא". 6. די בראיות התומכות הנ"ל -- התיעוד הרפואי וההודעה במשטרה -- כדי לתמוך בגרסת התובעת לפיה אמנם נפגעה כנ"ל. ב"כ הנתבעים טען כי עדות התובעת סבלה מסתירות שונות, כגון בשאלה אם הגיעה לארוע עם "חברים" (כפי שמסרה בהודעתה במשטרה) או עם ידידה (כפי שמסרה בחקירתה הנגדית בפ' ע' 13 ש' 9-10). אני סבורה כי נקודה זו מצוייה בשולי העדות, ואין בה כדי להעיב על עיקרה. העיקר הוא שהתובעת נפגעה באופן ממשי בעינה השמאלית במתחם הארוע הנ"ל. 7. השאלה המרכזית העומדת על הפרק היא, אם הוכחה חבות של הנתבעים לתאונה. כידוע, עצם התרחשותה של תאונה אינה מקימה חבות, אלא שיש צורך להוכיח רשלנות מצד הנתבעים. לענין זה, אני מוכנה לצאת מתוך הנחה כי חל במקרה דנה סעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], אשר לפיו: בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן... וכי הנתבע היה בעלו של הדבר... על הנתבע הראיה שלא הייתה לגבי הדבר המסוכן ... התרשלות שיחוב עליה". ניתן גם להחיל את הכלל לפיו "הדבר מעיד על עצמו", המעוגן בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, והכל משום שמדובר במתחם ארועים שמצוי היה בשליטת הנתבעת, ובו היא קיימה ארוע המוני רב משתתפים, בערב יום העצמאות. על הנתבעת מוטל היה להבטיח את שלומם של האורחים בארוע, והיא זו המצויה במצב עדיף במישור הראייתי, להוכיח כי נקטה בכל אמצעי הזהירות הסבירים. 8. במישור העובדתי, הנתבעים יצאו ידי חובתם להוכיח שנקטו באמצעי זהירות סבירים. הנתבע 3 צרף לתצהירו את האישורים המתאימים לקיום הארוע: א. אישור רשיון זמני - ארוע עצמאות 2007 במתחם בורה בורה, תוקף רשיון 23.4.2007 בין 22:00 ל- 6:00 למחרת (נספח א' לתצהירו); ב. אישור כיבוי אש לארוע יום העצמאות בבורה בורה מיום 24.4.2007 (נספח ב' לתצהיר); ג. רשיון לניהול עסק מיום 23.4.2007 - נספח ד' לתצהיר הנתבע 3. האישורים הנ"ל מלמדים כי הארוע התנהל כחוק, כאשר הנתבעת מצויידת בהיתרים הנדרשים להפעלת המקום. הנתבע 3 העיד שהארוע התנהל כסידרו וללא תקלות (ר' למשל עדותו בפ' ע' 20 ש' 19), וכי לא הייתה צפיפות במקום (ס' 9 לתצהירו). הוא הצהיר כי הנתבעת העסיקה חברת אבטחה כפי שנדרשה ברשיון (ס' 14 לתצהירו), וכי למיטב ידיעתו "לא היה שום ארוע של תקיפה של התובעת באותו היום... באותו הערב גם לא היו שום ארועים אחרים מסוג של תקיפה ו/או השתוללות ו/או אלימות כזו או אחרת. הארוע עבר באופן בטוח. בנוסף לא היו שום תלונות על שיכורים או מוזמנים שהטרידו מוזמנים אחרים או תקפו אותם". 9. עדות הנתבע 3 בענין התנהלות תקינה של הארוע - לא נסתרה. אפרט: א. התובעת לא הציגה כל עדות מטעמה, ללמד כי במקום שרר חוסר סדר, או שהתנהלו שם אנשים שתויים או שיכורים, או שלא נמצאו מאבטחים מספיקים במקום. התובעת לא זימנה להעיד איש מחבריה, כמו גם את ידידתה עמה הגיעה למתחם. ב. ב"כ התובעת לא הציג לנתבע 3, במהלך חקירתו הנגדית, כל מסמך או ראיה שילמדו ולו לכאורה על העדר סדר במקום, על צפיפות מיוחדת, על הימצאותם של שיכורים, על חסר ברמת האבטחה או בכמות השומרים. ודוקו: היה בכוחה של התביעה לדרוש מהנתבעים, במסגרת ההליכים המקדמיים (גילוי מסמכים והצגת שאלונים), כי יציגו לה נתונים אודות החוזים וההתקשרויות עם הספקים, לרבות חברת האבטחה; היה בכוחה לדרוש נתונים אודות כמות המשתתפים בארוע (כגון בדרך של דרישת מידע על היקף הכרטיסים שנמכרו). התביעה לא ניצלה את המכשיר הדיוני שעמד לרשותה לבירור הנתונים. היא לא הפריכה את עדותו של הנתבע 3 (הנתמכת באישורים שצרף) - כמפורט לעיל. ג. בתצהיר תשובות לשאלון של הנתבע 3 צויין שמו של קב"ט האבטחה - אהרון מחברת ימ"מ. התביעה ביקשה לזמנו, ובקשתה אושרה בהחלטת בית המשפט, ואולם אישור המסירה חזר בציון "עזב ללא מען". התביעה לא ביקשה לאתר את העד ולא מיצתה את המהלך של הבאתו להעיד. ד. בתצהיר התשובות לשאלון של הנתבע 3 נרשם כי רו"ח החברה הוא מר גדעון דלל מרח' צ'לנוב בתל אביב (ונמסר מספר טלפון). היה בכוחה של התביעה לדרוש לקבל מרואה החשבון מסמכים רלוונטים (כגון חשבוניות בקשר לארוע, חוזי התקשרות וכיו"ב), כדי לבדוק את הערכות הנתבעת לארוע. התביעה לא עשתה כן. 10. לסיכום: הנתבעים הציגו רשיונות להפעלת הארוע, והנתבע 3 העיד על כך שהארוע עבר באופן תקין וללא תקלות. התובעת לא הציגה כל ראיה לסתור. 11. לגופם של דברים, אין בגרסת התובעת כדי להקים לנתבעים אחריות. גם לשיטת התובעת, מדובר בחבטה חזקה שקיבלה בעינה, ככל הנראה מחמת תקלה גרידא. ארועים כגון דא עלולים להתרחש, כגון פלוני העובר על הדרך, ומחמת שהמקום היה הומה אדם, הוא פילס דרכו במרפקיו ונתקל באחר (למשל מחמת תנועה בלתי זהירה). ארועים כגון דא אין בהם כדי להטיל חבות על הנתבעים; התובעת לא הראתה מהו אמצעי הזהירות שהנתבעים יכלו לנקוט בו למניעת התאונה - ולא נקטו. כאמור, אין חולק שהארוע הופעל ברשיונות מתאימים, ולא הוכח שהנתבעים התרשלו בחובת הבטיחות. 12. אשר על כן, התביעה נדחית. לפנים משורת הדין, ומחמת שהתובעת אמנם נפגעה בעינה, איני עושה צו להוצאות. 13. בהעדר חבות לנתבעת 1, ממילא אף אין חבות לנתבעים 2-3, ולא מצאתי מקום לבחון את הסוגיה של "הרמת המסך". 14. למען הסדר הטוב אציין, במישור הנזק, כי התובעת הודתה בתחשיב הנזק (בס' 9) וכן בעדותה (פ' ע' 17 ש' 21-22), כי היא עובדת כמתכנתת מחשבים, ולא הציגה תלושי שכר כלשהם, לא לעבר ולא לעתיד, להוכיח אבדן השתכרות. כך גם לא הוגשו קבלות או אסמכתאות להוכחת ראש הנזק של עזרת הזולת או הוצאות רפואיות. תצהיר התובעת מתייחס לנסיבות בלבד, ואין בו כל התייחסות להיבט הנזק. התובעת לא צרפה כל אסמתכא לתחשיב הנזק. נזקי גוףבריכת שחיה / בריכת מים