תאונת דרכים בטיול מטעם העבודה כאשר טרקטורון בו נהג התהפך לתעלה

התובע נפגע בתאונת דרכים טיול שנערך על-ידי מקום עבודתו, כאשר טרקטורון בו נהג התהפך לתעלה והוא נפגע בגבו. התאונה הוכרה כתאונת עבודה. ועדה רפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) קבעה כי לתובע נכות בשיעור 15% בגין הגבלת התנועות בעמוד השדרה המותני, אך יש לנכות מנכותו שליש בשל מצב קודם, כך שנכותו הצמיתה הקשורה לתאונה הועמדה על שיעור של 10%, בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני, בהתאם לסעיף 37(7)א לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. נקבע, כי התובע מסוגל לחזור לעבודה, ואין מקום להפעלת תקנה 15. כמו כן, בהמשך, בשנת 2010, נדחתה טענת התובע להחמרה במצבו, הן על-ידי הוועדה מדרג ראשון הן על-ידי ועדה רפואית לעררים, כאשר זו האחרונה התרשמה מאגרבציה של הממצאים בבדיקה. נכותו של התובע בגין התאונה נותרה, אם כן, בשיעור 10%. 2. הנתבעת אינה חולקת על חבותה לפצות את התובע על נזקיו בגין תאונת הדרכים, בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים). כמו כן, הצדדים אינם חלוקים בנוגע לתחולת קביעת ועדות המל"ל כקביעה על-פי דין, כמשמעותה בסעיף 6ב לחוק הפיצויים. נותרה אך מחלוקת בנוגע לשיעור הפיצויים בו חבה הנתבעת. השפעת הנכות הרפואית על כושר ההשתכרות 3. בהינתן הנכות הרפואית שנקבעה על-ידי המל"ל, שאלה היא מהו שיעור נכותו התפקודית של התובע, ועד כמה יש בנכות זו כדי להשפיע על כושר השתכרותו. הלכה מושרשת היא, כי "ככלל, ראוי להבחין בין הנכות הרפואית, הפגיעה התפקודית והגריעה מן ההשתכרות או מכושר ההשתכרות. זו האחרונה היא הקובעת. השפעת הנכות הרפואית על הפגיעה התפקודית אינה זהה בכל מקרה ומקרה ואף הפגיעה התפקודית (השונה מצידה מן הנכות הרפואית), אינה מלמדת, בהכרח, על הגריעה מכושר ההשתכרות בעתיד." (רע"א 8532/11 כהן נ' X (25.3.2012)). הפסיקה הבהירה, כי הנכות התפקודית רלוונטית לכל תחומי החיים של הניזוק, אך אין לזהותה בהכרח עם הפגיעה בכושר השתכרותו של הניזוק (ראו: ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792, 801ד (8.6.1995); ע"א 3222/10 ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פיסקה 22 (28.6.2012)). המאפיינים הספציפיים אותם יש להביא בחשבון בקביעת הפגיעה התפקודית והשפעתה על הגריעה מכושר ההשתכרות הם, בין היתר, עיסוקו של התובע; השכלתו; גילו; ומידת ההשפעה של נכותו הרפואית על היכולת לעסוק באותו מקצוע ובאותו מקום עבודה בו עבד קודם לתאונה (ראו: ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה, פיסקה 8 והאסמכתאות הנזכרות שם (25.7.2010)). 4. מן הכלל אל הפרט. התובע, שרברב במקצועו, הוכשר על-ידי עירית ירושלים באחזקת מערכות מים וביוב, ועבד בתחום זה עבור עירית ירושלים ובהמשך עבור חברת הגיחון (סעיף 3 לתצהיר התובע). בטרם אבחן את השפעת התאונה על עבודתו של התובע, יש להקדים ולציין את מערכת יחסי העבודה העכורים, ששררה במשך שנים רבות בין התובע לבין מעבידו. הגם שבעדותו ניסה התובע למזער את טענות המעביד כלפיו, הדבר עולה באופן ברור מתיקו האישי של התובע. לעניין זה, די להפנות למספר דוגמאות מרכזיות, לפני התאונה ואף לאחריה. לפני התאונה - תרשומות ישיבות מיום 19.4.01, מיום 20.11.01 ומיום 5.5.02 לשם בירור משמעתי עם התובע; פרוטוקול שימוע שנערך לתובע מיום 27.1.04, בעקבותיו, ביום 29.1.04, הודע לתובע כי "לאור מעורבותך באירועים משמעתיים בעבר ובמקרה נוסף לאחרונה, ולאחר שכל אזהרותינו לא הועילו, אנו שוקלים אפשרות סיום פעילותך בחברה."; תרשומת ישיבת בירור עם התובע מיום 25.7.04 וישיבת שימוע מיום 5.9.04; פרוטוקול שימוע שנערך לתובע מיום 18.4.07, בעקבותיו לבקשת התובע הועלו הטענות כלפיו על הכתב וניתנה לתובע שהות להשיב לטענות אלה בכתב, וכך עשה; מכתב סיום העסקת התובע מיום 29.5.07, והודעה על כך מיום 15.7.07 לעירית ירושלים, שלא יצא בסופו של יום אל הפועל (עמ' 17 ש' 4-1). ואף לאחר התאונה מוצאים אנו - פניה מיום 9.3.08 אל התובע לשם קבלת התייחסותו לכך שיצא לחופשה ממושכת בת מספר שבועות, שכללה נסיעה לחו"ל, מבלי ליידע את הממונים עליו ומבלי לקבל אישור לחופשה כנדרש; הזמנה לבירור משמעתי ביום 3.6.08; מכתב מיום 12.11.08 בו הודע לתובע על החלטת חברת הגיחון להעביר את ניהול "איזור תיקונים" לאחריות אדם אחר תחת התובע, עד לבירור משמעתי אצל מנכ"ל החברה, וזאת עקב תלונה על התנהגות בלתי הולמת מצד התובע, שלוותה בגידופים ואיומים, והצטברות ראיות על חריגות מצד התובע מנהלי החברה; הזמנה לישיבת שימוע ביום 8.12.08, אליה לא התייצב התובע, אך ניתנה לו האפשרות לשטוח טענותיו בכתב; מכתב סיום העסקת התובע מיום 11.12.08, והודעה על כך מיום 15.12.08 לעירית ירושלים. סיומם של יחסי עבודה אלה בא לאחר נקיטה בהליכים משפטיים, בסיומם הגיעו הצדדים להסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין על-ידי בית הדין האזורי לעבודה, לפיו התובע יפרוש לגמלאות מיום 30.6.10. 5. ברי, כי יש ליתן את הדעת למערכת יחסי העבודה המתוארת לעיל בבואנו לבחון את השפעת התאונה על השתכרותו של התובע, ולכך נפנה כעת: 5.1. דומה, כי על אף עדותו של התובע (סעיף 6 לתצהירו, ועדותו בעמ' 3 ש' 30 - עמ' 4 ש' 29), אין עוד מחלוקת על כך שהתובע שב לעבודתו בחברת הגיחון תשעה ימים לאחר התאונה (ראו: הודעה על פגיעה בעבודה, בה נכתב על-ידי התובע ואושר על-ידי חברת הגיחון כי התובע שב לעבודה ביום 14.11.07; תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה, בה נזכר התאריך 14.11.07 כתאריך החזרה לעבודה; וכן, סיכומי טענות התובע, עמ' 19 ש' 12-10). 5.2. כמו כן, התובע המשיך לעבוד במשך שנה לאחר התאונה; ושוב, בניגוד לטענתו כי עבד בתקופה זו באופן חלקי (עמ' 5 ש' 24-5), כעולה מתלושי השכר שצורפו לתצהירו, עבד באופן מלא ושכרו בשנה זו אך עלה. 5.3. לטענת התובע שהה בחופשת מחלה מיום 18.11.08 ועד יום 5.7.09 (ראו: סעיף 6 לתצהיר, ונספח ב' לו). התובע אמנם צירף תעודות מחלה ביחס לתקופה זו (ומעבר לה, עד יום 17.8.09; הגם שקיים חסר לגבי התקופה שמיום 30.4.09 עד יום 17.5.09). אולם, אין בידי לקבל את טענת התובע כי היעדרותו מן העבודה נבעה מסיבות רפואיות הקשורות בתאונה, וזאת מן הטעמים שלהלן: ראשית, תעודות המחלה אינן יכולות לשמש ראיה בגדרי הליך משפטי להוכחת אי כושר, שהוא עניין במומחיות רפואית ויש להוכיחו באמצעות חוות דעת רפואית. מה גם, שכך אף מצוין במפורש בגוף התעודות הרפואיות. הוא הדין לעניין טופס סיכום בדיקה רפואית שנערך על-ידי רופא תעסוקתי, ובו הערכה כי התובע, בשלב זה, לא מסוגל לחזור לעבוד. ודוק, התובע לא עתר למינוי מומחה בתחום השיקום או התעסוקה. זאת ועוד, הטענה לפיה התובע אינו יכול לחזור לעבוד אינה מתיישבת עם קביעת הוועדה הרפואית לעררים של המל"ל, שבדקה את התובע ביום 17.6.09, וחיוותה דעתה כי התובע מסוגל לחזור לעבודה ואין מקום להפעיל את תקנה 15. שנית, המסמך הרפואי האחרון קובע מגבלה לחזור לעבודה לתקופה שמיום 17.5.09 ועד יום 17.8.09. אלא, שהתובע חזר לעבודה קודם לכן, ביום 5.7.09, תוך שהוא מציג אישור רפואי מאותו היום מאת ד"ר ליברמן, מחלקת אורתופדיה/טראומה, לפיו הוא מסוגל לעבודה. טענת התובע כי שב לעבודה ביום זה רק בשל כך שחשש לפרנסתו, אינה מתיישבת עם העובדה שהודע לו על סיום העסקתו כבר בדצמבר 2008. שלישית, עיון בתיקו האישי של התובע מעלה קשר זמנים בין יציאתו של התובע לחופשת מחלה בתקופה זו, לבין אירועים הקשורים ליחסיו עם המעביד. כך, לא ניתן הסבר כיצד התובע עבד באופן מלא במשך שנה לאחר התאונה, ואז בסמיכות זמנים למועד שבו הודע לו על העברתו מתפקידו כמנהל המחלקה, ביום 12.11.08, התגברו לטענתו כאביו עד שלא יכול היה להמשיך לעבוד עוד. כן יש ליתן את הדעת לכך שבדצמבר 2008 התובע זומן לשימוע, לאחריו הודע לו על סיום העסקתו, ובאפריל 2009 פונה חדרו מחפציו (ראו: פרוטוקול פינוי החדר מיום 22.4.09). התובע הודה בחקירתו, ובניגוד לאמור בתצהירו, כי חזר לעבודה ביום 5.7.09, אך זאת רק ליום אחד, וכאשר נוכח לדעת שכרטיס הנוכחות שלו בוטל, מאז לא התייצב לעבודה (עמ' 15 ש' 8-1, עמ' 16 ש' 30-27; והשוו: סעיף 10 לתצהיר התובע בו טען כי המשיך לבוא לעבודה, אך לא יכול היה לבצע את העבודה בשל קושי רפואי; וראו גם: מכתב מנהלת משאבי אנוש מיום 5.7.09). 5.4. לתובע הודע על הפסקת העסקתו, ובסיומם של הליכים משפטיים ובהתאם להסכם הפשרה מיום 20.6.10, שקיבל תוקף של פסק דין, התובע פרש לגמלאות מיום 30.6.10. אין זכר לטענת התובע כאילו ההסכמה על פרישת התובע לגמלאות היתה קשורה בטעמים רפואיים (עמ' 5 ש' 25- עמ' 6 ש' 7; עמ' 15 ש' 17-12); וכעולה מן המסמכים הרבים רבים שבתיקו האישי של התובע בעירית ירושלים ובחברת הגיחון, שרק את חלקם הזכרתי לעיל, מסקנתי היא כי התובע סיים את עבודתו בחברת הגיחון כלל ללא קשר לתאונה ולנכות שנגרמה לו בעטיה. 5.5. מאז סיום עבודתו בחברת הגיחון התובע לא עבד, לטענתו בשל המגבלה בגבו; ובראשית 2012 החל לעבוד, אך לא במקצועו כשרברב אלא כשומר בגן ילדים (סעיף 15 לתצהירו; עמ' 2 ש' 19-14). 5.6. יש להוסיף ולהזכיר, כי בשנת 2010 נדחתה פניית התובע אל המל"ל בגין החמרה במצבו, כאשר הוועדה הרפואית לעררים מציינת כי קיימת אגרבציה של הממצאים בבדיקה. כן יש לציין את עדותו של התובע לפיה בסופו של יום לא ביצע את הניתוח שהומלץ לו בשנת 2010 "כי הכדורים שאני לוקח עזרו לי מאוד אבל כשאני עושה קצת מאמץ יש לי כאבים חזקים שמקרינים לי לרגליים אז אני חייב לשבת, לנוח." (עמ' 16 ש' 5-3). 6. לאור כל האמור, בהינתן כי מדובר בנכות אורטופדית בגין מגבלת תנועה קלה בעמוד שדרה מתני, וכי מקצועו של התובע כשרברב כרוך בפעילות פיזית, ולאחר שנתתי דעתי לקורותיו של התובע למן התאונה עד היום, אני מוצאת להעמיד את שיעור הגריעה מכושר השתכרותו של התובע בגובה הנכות הרפואית, קרי, 10%. הנזק הפסד שכר וגריעה מכושר השתכרות 7. התובע עתר לפיצוי על הפסדי עבר בגין שלוש תקופות: לתקופה שמיום 18.11.08 ועד יום 5.7.09, שבה שהה בחופשת מחלה; לתקופה שמיום פרישתו לפנסיה בסוף יוני 2010 ועד שהחל לעבוד כשומר בגן הילדים, בראשית חודש מרץ 2012 לערך (ביום 28.4.13 העיד התובע כי החל בעבודתו זו לפני שנה וחודשיים לערך - עמ' 2 ש' 19-18); ולתקופה שמאז החל בעבודתו כשומר בגן הילדים ועד היום. כן עתר הוא לפיצוי בגין הפסד שכר לעתיד. 8. כמובהר לעיל בסעיף 5.3, משנדחתה טענת התובע כי היעדרותו מן העבודה בתאריכים 18.11.08 - 5.7.09 נבעה מסיבות רפואיות הקשורות בתאונה, אין לפסוק פיצוי בגין הפסדי שכר בתקופה זו. אשר לשתי התקופות הנוספות למן פרישת התובע לפנסיה מוקדמת, ולעתיד, הצדדים חלוקים באשר לבסיס השכר על פיו יחושב הפיצוי. עובר לתאונה, התובע השתכר בעבודתו בחברת הגיחון שכר חודשי ממוצע נטו, משוערך להיום, בסך של כ-17,000 ₪. כאמור, בסוף יוני 2010, ובעת שהתובע היה כבן 52, פרש התובע לפנסיה מוקדמת, בהתאם להסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, והוא מקבל פנסיה בשיעור של כ-3,000 ש"ח. כיום התובע כבן 55, ומאז ראשית שנת 2012 הוא עובד כשומר בגן ילדים ומשתכר סכום של כ-4,000 ש"ח (עמ' 3 ש' 5-4). היות שקבעתי כי התובע פרש לפנסיה מוקדמת ללא קשר לתאונה, אני סבורה כי שכרו של התובע עובר לתאונה כשכיר בחברת הגיחון - המשקף שכר בתאגיד על-פי חוק, לאחר עשרות שנות עבודה וקידום בדרגות - אינו רלבנטי לשם קביעת הפיצוי לתקופה שמפרישתו לגמלאות. התובע לא הביא ראיות לכושר השתכרותו של שרברב בשוק הפרטי. התובע משתכר במומו שכר העומד על סך של כ-4000 ₪, ואפשר להניח כי שכר זה, במומו של התובע, שאינו בתחום מומחיותו, משקף פחות מיכולת השתכרותו כשרברב. על כן, ובהעדר נתון אחר, אני מוצאת לערוך את חישוב הפיצוי מיום פרישתו של התובע לגמלאות על בסיס השכר הממוצע במשק נטו, העומד כיום במעוגל על סך של 8,500 ש"ח. 9. לפיכך, לעבר, בגין 40 החודשים שמיום פרישת התובע לגמלאות ועד היום, ועל בסיס נכות בשיעור 10% ושכר של 8,500 ₪, אני פוסקת לתובע פיצוי, כולל זכויות סוציאליות, בסך מעוגל של 36,000 ₪. אשר לגריעה מכושר ההשתכרות לעתיד, על בסיס הנכות והשכר האמורים, הפיצוי לו זכאי התובע עד גיל 67 (מקדם היוון: 120), כולל זכויות סוציאליות, עומד על סך מעוגל של 110,000 ₪. הוצאות רפואיות ונסיעה 10. התובע ביקש לפסוק בראש נזק זה פיצוי בסכום גלובאלי שבין 2,000 ל-3,000 ₪, כאשר לטענתו מדובר בצירוף של סכומים שהצטברו אט אט, והוא לא שמר את הקבלות בגינם (ראו: סעיף 20 לתצהיר התובע; עמ' 19 ש' 32-30). בשים לב לכך שעסקינן בתאונת דרכים שהיא תאונת עבודה, ונוכח הסכום שנתבע בכתב התביעה, אני פוסקת פיצוי גלובאלי בסך 1,000 ₪. עזרת הזולת 11. התובע טען, כי בתקופה בה היה באי כושר, אשתו סייעה לו בשל הכאבים בגבו, מעבר לעזרה רגילה של בני משפחה; וכי במומו, נאלץ להימנע ממטלות יותר קשות בבית, כך שהנטל הופנה לאשתו וליתר בני המשפחה. על כן, ביקש לפצותו בסכום גלובאלי, לעבר ולעתיד, של 15,000 ₪ (ראו: סעיפים 18-17 לתצהיר התובע; עמ' 20 ש' 6-1). לאחר שנתתי דעתי לטיב נכותו של התובע ולגובה הנכות, וכן לעובדה שהיה נתון באי כושר לאחר התאונה במשך תשעה ימים בלבד, לאחריהם חזר לעבודה רגילה, אני מעמידה את גובה הפיצוי בגין ראש נזק זה, לעבר ולעתיד, על דרך האומדן, בסך של 10,000 ₪. כאב וסבל 12. מוסכם על הצדדים, כי התובע זכאי לפיצוי על-פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, לפי נכות בשיעור 10%, בצירוף ריבית מיום התאונה. ניכויים 13. בהתאם לתעודת עובד ציבור ואישור על תשלומים בגמלת נכות מעבודה בשנת 2009 (נ/1), ביום 3.7.09 קיבל התובע מענק חד פעמי בסכום של 52,675 ₪. לפיכך, מסכום הפיצויים יש לנכות את סכום המענק, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 3.7.09. סוף דבר 14. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים שנפסקו, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.34% (כולל מע"מ), וכן תישא בהוצאות משפט בהן נשא התובע. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מעת המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד יום התשלום בפועל. טרקטורוןתאונת דרכיםתאונות בטיולים