בעת קניות בסניף שופרסל בבאר שבע, נפלה ונחבלה, הנכות הרפואית המוסכמת בתחום האורטופדי הינה בשיעור 7.5% (פגיעה בברך שמאל). הצדדים חלוקים בשאלת הנסיבות, האחריות וגובה הנזק. 2. נסיבות אירוע התאונה: התובעת טוענת בסעיף 3 לתצהיר ת/1: "במהלך הביקור בסניף, החלקתי על שאריות של פירות יבשים (להלן - "המפגע") ונפלתי. נפגעתי ברגל שמאל וחשתי כאב חד בברך שמאל ולא יכולתי לדרוך על הרגל וכן בעמוד השידרה (להלן - "התאונה"). בחקירה נגדית לב"כ צד ג' נדרשה לפרטים לעניין גורם הנפילה: "זה היה מין עיסה דביקה כזאת, זה היה באיזור של הפירות היבשים וזו היתה עיסה דביקה של פירות יבשים." (עמ' 14 לפרו'). על אותה גירסה חזרה התובעת גם בחקירה הנגדית לב"כ הנתבעות (עמ' 16 לפרו'). 3. עד ההגנה מטעם הנתבעות צ'רלי אבו חצירא סגן מנהל הסניף, טוען בתצהירו כי לא היה עד ראיה לאירוע התאונה ומתייחס לאחריות של חברת הנקיון צד ג' לתחזוקה במקום. בחקירה נגדית לב"כ התובעת, מזהה העד את חתימתו על נספח א' לתצהיר התובעת, שכותרתו "הודעה על תאונה מיום 6.6.07" שם נרשם בכתב ידו תאור הנסיבות: "בזמן שערכה לקוחה את קניותה החליקה במח' הירקות והפירות על ברך רגל שמאל והלקוחה פונתה במגן דוד לבית החולים סורוקה ..." בפרק תאור סיבה נראית לעין שגרמה לתאונה נכתב: "שאריות של פירות יבשים". בהמשך החקירה נדרש לנוהלי העבודה והנקיון במקום ובחקירה לב"כ צד ג' עומת עם הדרכות הבטיחות שניתנות לעובדים (עמ' 21 לפרו'). 4. טיעוני הצדדים בסיכומים לעניין האחריות - בסיכומי ב"כ התובעת נטען כי על הנתבעת מוטלת חובת זהירות כלפי הקונים במקום, חובה זו הופרה וגרמה לנזק כאשר התובעת החליקה, נפלה ונחבלה על ריצפת חנות בגין שאריות של פירות יבשים שהיו במקום. ב"כ הנתבעות טוענת בסיכומים כי לא הוכחה הפרת חובת זהירות קונקרטית, לחילופין מדובר באשם תורם של 50% ובאם תתקבל התביעה, יש להטיל את האחריות במלואה על צד ג' חברת הנקיון. ב"כ צד ג' טוען בסיכומיו כי הנתבעת היא המחזיקה, המנהלת והמפעילה של סניף השופרסל בו נפלה ונחבלה התובעת ואין בכך כל קשר לסידורי הנקיון במקום, אשר בוצעו כנדרש ובהתאם להנחיות. 5. בתום שמיעת הראיות, עיון בפרוטוקול, במוצגים ובסיכומי הצדדים, גירסת התובעת לעניין מנגנון הנפילה ותוצאותיה, לא נסתרה. אין מחלוקת לגבי קיומה של חובת זהירות מושגית כלפי הקונים בסניף השופרסל ואף לא יכולה להיות מחלוקת לגבי קיומה של חובת זהירות קונקרטית כלפי התובעת בנסיבות בהן נגרמה נפילה כתוצאה ממפגע המהווה סיכון בלתי סביר למוזמנים. המדובר במתחם של מרכז קניות, כאשר המימצאים העובדתיים שבאו מפי התובעת נתמכו ברישום בזמן אמת מטעם הנתבעת לעניין סיבת הפגיעה ומיקומה. קיומו של מפגע חרף התגבשות החובה המושגית והקונקרטית מצביע על רשלנות לכאורה, מכאן עובר הנטל על הנתבעת להוכיח שלא תחוב בנזיקין. בהתאם למארג הראיות, לא שוכנעתי כי הנתבעות הרימו את הנטל שהוטל עליהן כדי להוכיח קיומה של שיטה ראויה כלשהי שיש בה כדי למנוע מכשול או מפגע מן הסוג שהיה במקום, אותו ניתן היה לצפות ולמנוע- ומכאן אחריותן בנזיקין על פי עוולת הרשלנות. 6. אשם תורם: לטענת ב"כ התובעת אין מקום להטיל אשם תורם (סעיף 13 לסיכומים בכתב) ומנגד נטען על ידי ההגנה להטלת אשם תורם משמעותי בשיעור שלא יפחת מ- 50% (עמ' 4 לסיכומים בכתב). התובעת נפגעה בסניף בו נהגה לבצע את קניותיה בעבר ואף שהתה בו ביום האירוע פרק זמן לפני הנפילה. בנסיבות ניתן לצפות מקונה סביר לנהוג בזהירות במעברים בין הדוכנים, בעיקר כאשר הוא מוליך לפניו עגלה שיכול ותסתיר קיומו של מפגע. כאשר בוחנים את "מידת האשמה" של כל צד במעשיו ובמחדליו, באיזון הראוי בנסיבות העובדתיות של התביעה הנדונה, מצאתי לקבוע רשלנות תורמת של התובעת בשיעור 20%. 7. מערכת היחסים בין הנתבעת לצד ג': בסיכומי ב"כ הנתבעות נטען כי מלוא האחריות לקרות התאונה מוטלת על צד ג' אשר "התחייבה מכללא להיות אחראית באופן מלא לכל נזק שיגרם לצד ג' בקשר לעבודות הנקיון המבוצעות על ידה בסניף הנתבעת ומלוא אחריות הנתבעות ביחס לתובעת מבוטחת בפוליסת הביטוח של צד ג' 2 אשר מבטחת את לקוחות צד ג' 1 בביטוח ראשוני ו/או לחילופין בלבד כפל ביטוח." (ראה עמ' 4 לסיכומים בכתב). בסיכומי צד ג' נטען כי אין כל בסיס למשלוח הודעה לצד שלישי וכי הפוליסה שהונפקה אינה מאזכרת ואינה מתייחסת לנתבעת 1 - שופרסל בע"מ. לפיכך לא הוכח קיומו של כיסוי ביטוחי ואף לא זכות ההשתתפות ו/או השיפוי כנטען. לפנים משורת הדין, התיר בית המשפט הגשת סיכומי תשובה קצרים במסגרת ההודעה לצד שלישי לשני הצדדים (הנתבעות וצד ג'). 8. במסגרת מארג הראיות העידו מטעם התביעה, שרית בן חמו (ע.ת/1) ממונה על פרט ושכר בשירותי בריאות כללית מחוז הדרום; התובעת אילנה אברזון (ע.ת/2) אשר נחקרה על תצהירה ת/1; בעלה של התובעת משה אברזון (ע.ת/3) אשר נחקר על תצהירו ת/2. מטעם ההגנה העיד צ'רלי אבו חצירא (ע.ה/1) סגן מנהל סניף השופרסל, אשר נחקר על תצהירו נ/1. במהלך החקירה הנגדית התברר כי אין בידי העד להציג חוזה ו/או הסכם בין הנתבעת לבין צד ג' ואף לא מסמך כלשהו שיהיה בו כדי לתמוך או להוות ראיה לנטען בתצהירו. (ראה עמ' 21, 22 לפרו'). בתום חקירת העדים הכריזו ב"כ הצדדים אלו עדי (עמ' 23 לפרו'). בהליך של ההודעה לצד שלישי - לא הוגשה ולא סומנה כל ראיה מטעם הנתבעות (שולחות ההודעה לצד ג') ו/או מטעם צד ג' . לפיכך ,לא מצאתי כי סיכומי הצדדים בהליכי צד ג' מהווים תחליף לראיה קבילה ולמצער גם לתוכן הטיעונים אין משקל ראייתי. 9. הפגיעה ותוצאותיה: הצדדים הסכימו על נכות רפואית של 7.5% כאשר שתי חוות הדעת האורטופדיות מתייחסות לפגיעה בברך שמאל. בהתאם לתיעוד הרפואי התובעת סבלה מקרע של מיניסקוס צדדי בברך, עברה שני ניתוחי ארטרוסקופיה וכריתה של המיניסקוס הצדדי. קיימת הגבלה קלה בכיפוף ברך שמאל, רגישות, דלדול שרירי ירך ושינויים ניווניים. 10. טיעוני הצדדים בסיכומים לעניין גובה הנזק - ב"כ התובעת טוענת כי נכותה התפקודית של התובעת גבוהה משיעור הנכות הרפואית ועולה כדי 15% ומכאן הטענה להפסדי עבר בסך 124,062 ₪, אובדן לעתיד על סך 260,000 ₪, כאב וסבל בסך 100,000 ₪ וכן פיצוי בגין הוצאות לעבר ועתיד בסך 30,000 ₪ ועזרת צד ג'. ב"כ הנתבעות טוען בסיכומיו כי התובעת חזרה לעבודתה בתום תקופת אי הכושר, מעבר לכך לא הוכחו הפסדי עבר (למצער מוצע פיצוי מחצית ההפסד בגין אי פדיון דמי מחלה), לא נותרה הגבלה תפקודית ואין מקום לפסוק פיצוי לעתיד למעט הוצאות (מוצע פיצוי בסך 8,000 ש"ח) וכאב וסבל (מוצע פיצוי בסך 16,000 ש"ח). 11. התובעת ילידת 1952, עבדה משנת 1972 כרוקחת בקופת חולים כללית. בהתאם לאישור המעסיק (נספח ח' לתצהירה), נעדרה מהעבודה על חשבון ימי מחלה - העדרות מלאה מחודש יוני עד אוקטובר 2007 וחודש נוסף ב- 2008 והעדרות חלקית מחודש אוקטובר 2007 עד חודש דצמבר 2008. בסיס השכר 14,114 ₪ (בהתאם לאישור בכתב של ע.ת/1 הממונה על השכר מטעם המעסיק). בסעיף 28 לתצהיר נטען כי שכר הבסיס שולם במהלך תקופת ההעדרות, אך נגרמו הפסדים בגין אי תשלום על פרמיות ושעות נוספות וכן ירידה בשכר כאשר נאלצה לטענתה לעבור למשרה חלקית. במכלול השיקולים, בשים לב לגילה של התובעת, עברה התעסוקתי, חלוף הזמן מאז אירוע התאונה והשתלבותה חזרה במשרה חלקית, טיב הפגיעה והשלכותיה, מצאתי כי הגריעה מכושר ההשתכרות הינה בגבולות 10%. בנסיבות אלה, לא שוכנעתי כי הוכח קשר סבתי בין הפגיעה בתאונה ותוצאותיה לבין תקופות אי הכושר הממושכות הנטענות ואין הצדקה לחיוב הנתבעות במלוא ההפסדים. התובעת השתלבה חזרה בעבודתה ומתלושי השכר שצורפו לתצהירה לא ניתן ללמוד על גריעה משמעותית מהיקף ההכנסה. 12. ראשי הנזק: הפסד הכנסה מלא וחלקי - התובעת זכאית לפיצוי בגין ניצול חלק מימי המחלה, כמו גם הפסדי הכנסה בהתאמה לחלק מתקופת אי כושר בסך 30,000 ש"ח. התובעת זכאית לפיצוי בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד בשים לב לנתונים בהם חזרה לעבודה, שיעור הנכות הרפואית והשלכותיה, הסיכון להיפלטות משוק העבודה, גילה ועברה התעסוקתי - פיצוי גלובלי על דרך האומדנה בסך 60,000 ש"ח. כמו כן זכאית התובעת לפיצוי בגין הוצאות ועזרת צד ג' בתקופה הסמוכה לתאונה בסך 10,000 ש"ח. בנתוני הפגיעה בתאונה, שיעור הנכות, תקופה ממושכת של טיפול רפואי ושיקומי, מעריכה את הפיצוי בגין כאב וסבל בסך של 36,000 ש"ח. סה"כ פיצוי 136,000 ש"ח, בניכוי אשם תורם של 20% היתרה בסך 108,800 ש"ח. 13. אשר על כן, מחייבת את הנתבעות יחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 108,800 ש"ח בצרוף הוצאות משפט, כמו כן תישאנה בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 24,000 ש"ח. ההודעה לצד שלישי נדחית, מחייבת את הנתבעות יחד ולחוד בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ש"ח. 54נכותנפילה