לטענת הנתבעים, התשלומים ששילם התובע הם השתתפות בהוצאות פיתוח, כאשר התובע קיבל המלצה בפטור ממכרז בלבד, ואין מדובר ברכישת המגרש. הנתבעים טוענים, כי התובע מעולם לא פנה למינהל לשם מימוש ההמלצה שקיבל מהתמ"ת, וממילא לא נחתם כל הסכם. כן נטען, כי בהודעה שנשלחה לתובע, נאמר במפורש כי "יש לראות בתשלום הוצאות הפיתוח פקדון בלבד עד לחתימת הסכם עם מינהל מקרקעי ישראל". לטענת הנתבעים, לאחר שהתקבלה בקשת התובע לביטול העסקה, הוחזרו לתובע הוצאות הפיתוח המסובסדות על סך 62,396 ₪ בחודש יולי 2003, כאשר עוד בשנת 1999, הוחזר לתובע סך של 27,067 ₪ בגין הפרשים. הנתבעים טוענים גם להתיישנות ולחילופין לשיהוי ניכר, שכן לטענתם, עילת התביעה התגבשה כבר ביום 20.2.00, אז המליץ התמ"ת למינהל להקצות לתובע את המגרש. באשר לשינוי היעוד נטען, כי רק בחודש אוקטובר 2002 החל הענין לקרום עור וגידים, כאשר גם במועד זה, לא שלל המינהל אפשרות להותיר את התכנית על כנה, אם יתברר כי היא ברת מימוש, ורק ביום 23.5.04, סוכם להמליץ על ביטול העסקאות. הנתבעים טוענים, כי אין כל קשר בין שינוי היעוד או האיומים הנטענים לבין ביטול ההקצאה שנעשה לבקשת התובע. לגבי טענת התובע, כי מכתבים נשלחו אליו לכתובת שגויה טוענים הנתבעים, כי התובע ידע על המלצת התמ"ת שנשלחה לכתובת האמורה, וממילא אין בכך כדי לרפא את מחדלו באי פנייתו למינהל. באשר לנזקים הנטענים, טוענים הנתבעים כי לא הובאה בעניינם כל ראיה. דיון והכרעה 9. התובע טוען, כי רכש את המגרש נשוא התביעה, בעוד שהנתבעים טוענים, כי מדובר על המלצה להקצאה בלבד, וכי כל עוד התובע לא חתם על הסכם עם המנהל, לא השתכללה בידו זכות כלשהי במקרקעין. בעדותו טען התובע, כי עצם העברת הכספים לנציג המדינה מהווה קניה (עמ' 20 ש' 7- 8 לפרוטוקול), אולם אישר כי אין לו מסמך לפיו רכש זכויות במקרקעין (עמ' 20 ש' 9 -10 לפרוטוקול). על אף גרסתו, כי עצם התשלום מהווה רכישה, אישר התובע בעדותו שידע שהמינהל צריך לזמנו לחתום על מסמכים (עמ' 29 ש' 29 -30 לפרוטוקול). מהאמור עולה, כי גם התובע ידע שלא השתכללה זכותו במקרקעין, מקום בו לא נחתם הסכם עם מינהל מקרקעי ישראל, וממילא ברי, שאין בעצם התשלום כדי להקנות זכות כלשהי, בפרט מקום בו נאמר במפורש, במכתב מיום 26.4.99, כי "יש לראות בתשלום הוצאות הפיתוח פקדון בלבד עד לחתימת הסכם עם מינהל מקרקעי ישראל". 10. טוען התובע כי לא קיבל את המכתב האמור מיום 26.4.99, אשר מוען לכתובת פנחס החוצב 26 באר שבע. אין לקבל טענה זו, שכן אחרת, לא ברור כיצד נודע לתובע כי בקשתו אושרה, והתובע כלל לא מתייחס לענין זה במסגרת טענותיו. כך, התובע אינו מציין מתי וכיצד נודע לו כי בקשתו אושרה ואין זה סביר כי התובע לא קיבל כל מסמך בכתב על כך. גם אם היתה מתקבלת טענת התובע כי לא קיבל את המכתב, הרי שמעדותו של מר עטייה אבו עסא עולה כי בשנים 2001 - 2002 היפנה מר אבו עסא את התובע לגב' רות מויאל העומדת בראש המחלקה המטפלת בתעשייה במינהל (עמ' 36 ש' 5 - 9 לפרוטוקול). עדותו של העד לא נסתרה. למעשה התובע בסיכומיו מתייחס לכך ומציין כי "העובדה כי מר אבו עסא אומר בעדותו כי הוא אישית שלח את התובע אל הגב' רות מויאל מראה כי התובע אינו ישן על תביעתו אלא עשה ככול יכולתו לקדם הרכישה..." (סעיף 26 לסיכומי התובע). אם כך, לא ברור האם התובע אכן פנה לגב' מויאל בשנים 2001 - 2002 וכטענתו "אינו ישן על תביעתו", כאמור, ואם פנה, מדוע לא חתם על הסכם עם המינהל. האמור בסיכומי התובע בעניין זה עומד בסתירה לטענת התובע לפיה לא פנה למינהל וחיכה שיזמינו אותו (עמ' 19 ש' 6 - 10 לפרוטוקול) וכי למעשה לא עשה כלום ביחס לקרקע משנת 1999 ועד שנת 2003 ולא פנה למינהל (עמ' 21 ש' 7 - 17 לפרוטוקול). מכאן, שעל אף שהתובע הופנה למינהל על ידי מר אבו עסא, התובע לא פנה למינהל על מנת לחתום על הסכם. 11. נוסף על כך, התובע בעדותו אישר בעדותו כי לא פנה למינהל מסיבות אישיות שונות, בין שנת 1999, המועד בו אושרה בקשתו להקצאת קרקע, לבין אמצע שנת 2003, אז ביקש לבטל את העסקה, כאשר בתקופה זו לא עשה מאומה. כך, "בשנים האלה נקלעתי למשבר כספי, למשבר עם משטרת ישראל ולגירושין ולקשיים כלכליים" (עמ' 21, ש' 7- 10 לפרוטוקול). בהמשך ציין, כי לא פנה למינהל "למרות החשיבות של הנושא לא הגעתי בשנים האלה הייתי מעורב בתאונת דרכים, הייתי מאושפז כמעט שנה ועצור כמעט שנה. נקלעתי למשבר גירושין ככה שזה היה האחרון בסדר העדיפויות שלי" (עמ' 21, ש' 18- 23). כן עולה מעדותו, כי באותה תקופה הוגש נגדו כתב אישום, והוא שהה מעל שנה במעצר בית מלא, ומשנשאל "זאת גם הסיבה שלא טרחת להפוך את ההמלצה לחוזה?", השיב, "לא טרחתי וגם לא יכולתי" (עמ' 21, ש' 24- 29 לפרוטוקול). 12. לאור האמור, משלא פנה התובע למינהל ולא חתם על הסכם, לא השתכללה זכותו במגרש. 13. טוען התובע, כי ביקש לבטל את הקצאת המגרש משני טעמים. האחד - האיומים בהם נתקל בבואו להכשיר את הקרקע לבניה מצד אנשים ממשפחת אלעאצם, אשר טענו כי הקרקע שייכת להם, והשני - כי התברר לו שייעוד הקרקע שונה מאזור תעשיה לאזור מגורים. בעדותו, משנשאל התובע, מדוע ביקש לבטל את ההקצאה, העיד כי חוץ מהאיומים ושינוי היעוד, היו שיקולים נוספים לבקשתו לבטל את ההקצאה - "מצב כלכלי ואילוצים אישיים והפסקתי לעסוק בחלקי חילוף" (עמ' 22 ש' 29- 32 לפרוטוקול). 14 אין לקבל את טענת התובע לפיה ביקש לבטל את ההקצאה בשל שינוי היעוד. מעדותו של התובע עולה, כי למעשה החלטתו לבטל את ההקצאה, באה בעקבות האיומים, ורק לאחר שהחליט שאינו רוצה עוד במגרש, נודע לו על שינוי היעוד. כך: "אני באיזה שהוא שלב הבנתי שאני לא רוצה להישאר בתל שבע בגלל כל האיומים והקרקע שהבנתי שהיא שייכת למשפחת אל עאסם ויש בדואי שמעוניין לרכוש את הקרקע אני אעביר את הקרקע על שמו, אקבל את הכסף ששילמתי ושהוא יתמודד עם אלה שאיימו עלי. לקחתי את אותו בדואי למנהלת מקרקעי ישראל וישבתי עם הגב' מויאל שיושבת פה ופתאום הובהר לי לראשונה שאין לי כלום. לא זכור לי תאריך. זה היה בשנת 2003 לפני שהושבו הכספים..." (עמ' 22 ש' 18 - 23 לפרוטוקול). ובהמשך: "ש. בסעיף 12 לתצהיר שלך נודע לך שהקרקע מיועדת למגורים והרגע אמרת שזה נודע לך מפגישה במנהל ואתה לא זוכר את התאריך המדויק? ת. נכון. אני לא זוכר מתי נודע לי, זה היה בערך כחודש לאחר סילוק המשכנתא. בעקבות הפגישה שנערכה עם גב' מויאל ומספר נציגים שאני לא זוכר את שמם ונודע לי על שינוי היעוד. ש. המסמך שצירפת לגבי המשכנתא מתייחס לדצמבר 2003? ת. אז בערך חודש וחצי לאחר שפניתי אליהם. קודם סילקתי את המשכנתא ורק אז קיבלתי את הכספים שלי בחזרה" (עמ' 26, ש' 4 -11 לפרוטוקול). 15. מהאמור עולה כי הסיבות להחלטת התובע לוותר על הקרקע הן בעיקרן סיבות אישיות וכן קיומם של איומים וכי אין לשינוי היעוד דבר וענין באשר להחלטתו זו הואיל והדבר נודע לו רק לאחר החלטתו לוותר על ההקצאה. מכאן, שטענות התובע בדבר המועד בו הוחלט על שינוי היעוד אינן רלוונטיות, שכן אין לשינוי היעוד כל השלכה על החלטתו לוותר על ההקצאה. 16. באשר לטענת התובע, כי בחר לבטל את ההקצאה בין היתר בשל איומים על חייו כאמור, הרי שהטענה האמורה נטענה בעלמא, ללא שהובאה לה כל אסמכתא. התובע אף הודה, כי לא הגיש תלונה למשטרה, ואישר, כי אף לא העלה זאת במכתב הביטול מיום 4.6.03 (עמ' 24 ש' 14- 17 לפרוטוקול). נוסף על כך, התובע לא הביא כל אסמכתא כי אכן הקרקע שייכת לאחרים, כטענתו. 17. לאור כל האמור, לא עלה בידי התובע להוכיח, כי הנתבעים פעלו ברשלנות, המזכה אותו בפיצוי כלשהו. 18. נוסף על כך, גם לו היה נקבע שהנתבעים פעלו ברשלנות, הרי שהתובע לא הוכיח את נזקיו. ראשית יצוין, כי התובע הגיש תביעה על סך 150,000 ₪, אולם רכיבי הנזק המפורטים בכתב תביעתו, עומדים על סך של 127,000 ₪, כאשר התובע לא נתן כל הסבר לפער בין סכומים אלה, וממילא לא הובאה על ידו כל אסמכתא לנזק בגובה ההפרש בסך 23,000 ₪. גם טענת התובע לפיה היה לו צפי להרוויח מהקרקע (עמ' 28 ש' 26 לפרוטוקול) נטענה בעלמא, ללא פירוט וללא אסמכתא. שנית, התובע הודה, כי קיבל סכום של 62,396 ₪ וכי יש להפחית סכום זה מסכום התביעה (עמ' 27, ש' 26- 31 לפרוטוקול). שלישית, יש להפחית מסכום התביעה סכום נוסף שקיבל התובע בסך 27,067 ₪, אשר התקבלו ע"י התובע ביום 30.5.99. התובע טען, כי הסכום האמור אינו קשור לתשלום בגין המגרש נשוא התביעה ואולם, לא הוכיח טענתו זו, כאשר הגב' אביגיל כהן אשר העידה מטעם הנתבעים בענין זה, נתנה פירוט מלא של הכספים ששולמו לתובע, ואף הסבר באשר להחזר הסך של 27,067 ₪, אשר נבע מהנחה שניתנה לתובע (ס' 34 ונספח כ"ח לתצהירה, וכן עדותה בעמ' 40 ש' 5- 9 לפרוטוקול). יוער, כי ההפרש בין הסכומים ששולמו ע"י התובע (11,000 ₪ ו-70,000 ₪) לבין הסכומים שהושבו לו (62,396 ₪ ו-27,067 ₪) נובע מתוספת מדדים, כפי שעולה מסעיף 36 לתצהירה של הגב' כהן, שלא נסתר, והיא אף לא נחקרה על כך. על כן, מסכום התביעה יש להפחית סך של 23,000 ₪ (ההפרש בין סכום התביעה לסכום הנזק כפי שמופיע בתביעה), וכן את הסכומים ששולמו לתובע בסך 27,067 ₪ ו-62,396 ₪ (בערכים נומינליים). גם הנזקים האחרים שנטענו ע"י התובע לא הוכחו. כך, לא הובאה כל אסמכתא לתשלום סך של 3,000 ₪ בגין רכישת תכנית עסקית, או תשלום סך של 2,000 ₪ לטרקטור. כן לא ניתן כל פירוט באשר לדרישת התובע לתשלום סך של 10,000 ₪ בגין "שונות", ומשנשאל על כך התובע, השיב "זה אומר נסיעות, טלפונים, לשבת עם אנשים לקבל ייעוץ, לפעמים לשחד אנשים, לשלם תשלומים" (עמ' 28 ש' 29- 31 לפרוטוקול). ברי, כי אין לפסוק החזר הוצאות בגין "שוחד", וממילא גם באשר ליתר הרכיבים לא ניתן כל פירוט ולא הובאה כל אסמכתא. התובע ציין במסגרת נזקיו תשלום ראשוני למינהל בגין הקצאת מגרש, אולם במהלך הדיונים התברר כי לא שולם על ידו הסך של 15,000 ₪, בניגוד לנטען בכתב התביעה (עמ' 31 ש' 15- 17 לפרוטוקול). יוער, כי אין חולק, שהתובע שילם סך של 11,000 ₪ שלא נזכרו בתביעתו. באשר לתשלומי המשכנתא - טען התובע כי שילם 27,000 ₪ בגין ריבית על המשכנתא (עמ' 29 ש' 13- 14 לפרוטוקול). ואולם, לא הוכח כי ההוצאות האמורות נגרמו בעטיים של הנתבעים, מה גם, שמעיון בדף "תנועה כספית בהלוואה", עולה, כי הסך של 27,067 ₪ אשר הושבו לתובע עוד בשנת 1999, לא מופיע כתקבול בתיק, וממילא לו היה משולם הסכום האמור במועד בו התקבל ע"י התובע להחזר ההלוואה, לא היו משולמות ריביות בסכום הנטען, ומשכך, התובע לא הוכיח תביעתו גם ברכיב זה. 19. לאור כל האמור, התובע לא עמד בנטל להוכיח תביעתו, ואני מורה על דחייתה. משכך, אין צורך להכריע בטענות נוספות של הצדדים לרבות בעניין התיישנות ושיהוי. משנדחתה התביעה, אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 12,000 ₪. מכרזאגרות והיטלי פיתוחפטור ממכרז