לטענת ב"כ התובעת הנטל להוכחת מהות העסקה וטענות ההגנה בדבר מסירת השיקים לביטחון חל על הנתבעות. הואיל ועל פי סעיף 20 ג' לפקודת השטרות עומדת לתובעת חזקת אחיזה כשורה וזו לא נסתרה ולאחר שהנתבעות הודו כי קיבלו את הכספים בסך של 440,000 ₪ מאת התובעת זכאית האחרונה להשבתם. כמו כן וכמו בדיון בבר"ל, נמצאו סתירות בעדויות עדי הנתבעות גם בינם לבין עצמם וגם מול העדויות בהליך הביניים. 11. ב"כ הנתבעות ביקש להדגיש כי כל מסכת הראיות שהוצגה ע"י התובעת נעוצה בתצהירו ועדותו של העד מר דוד חדד. במסכת זו לא הופרכה טענתה של הגב' לימור כי לא חתמה על השיק ובעניין זה ממילא הנטל על התובעת. האחרונה גם לא הצליחה לסתור את גרסת הנתבעות לגבי מהות העסקה שאף אושרה בחצי פה ע"י עד התביעה מר עזרא חדד. עסקת היסוד- שיקים לבטחון - האמנם? 12. התובעת הגישה מטעמה תצהירים זהים של מנהליה עזרא וחיים חדד. שניהם הצהירו כי כספי ההלוואה נמסרו כנגד השיקים כאשר השיק של הגב' לימור נמסר כשהוא חתום. עוד הצביעו המצהירים על הפרת התחייבות הנתבעות לשעבד את הסירים לטובת התובעת ואילו שעבוד הסירים לחברת שחף כנגד הלוואה נוספת לא היה על דעת התובעת ולא בהסכמתה. למעשה "נעקצה" התובעת ע"י הנתבעות באשר השיקים שנמסרו לה חוללו מסיבת "אכ"מ ו-"מעוקל". עוד על פי הצהרת עדי התביעה לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ ביקר אותם חן והודיעם כי לא יזכו לראות ממנו שקל. בדיעבד התברר לתובעת כי חן נוהג לשכנע אנשים נוספים כמו של רו"ח ידעי, ליתן לו הלוואות אולם הוא לא נוהג להחזירם. כך גם בנוגע להלוואה נוספת שניתנה באמצעות מר חן למי מהנתבעות בסך של כחצי מיליון ₪ שבגינה שועבדה דירת הוריו ולמרות שחתמו על שטר משכנתא מתנהל דיון בביהמ"ש המחוזי מרכז בתביעת הורי חן לבטלות המשכנתא בטענה כי לא הועברו לחן הכספים הנ"ל אלא למר בוכריס. 13. בישיבת ההוכחות בתיק זה הובא נציג התובעת מר עזרא חדד לעדות. בשל מצבו הרפואי בהיותו מרותק לכסא גלגלים ומתקשה באופן ממשי בדיבור לאחר שלא זכר פרטים רבים אך אישר במאמץ ניכר כי קיבל את השיק של הגב' לימור חתום וכי קיבל לידיו 20 סירים נמשך תצהירו מהתיק. אחיו, מר דוד חדד העיד על ההתקשרות הראשונית עם הנתבעות ככל שנכוח בשלבי המו"מ כי נציגי הנתבעות ביקשו הלוואה מהתובעת לרכישת סירים בתמורה לריבית. העד אישר כי ידועים לו רק חלק מפרטי העסקה ככל שאלו סוכמו בנוכחותו הואיל והנתבעות הגיעו מספר פעמים לתובעת. לדבריו ,מהות העסקה הייתה עסקת מימון אך לא ידע אם נכרת הסכם בכתב ועל פרטים שידע העיד כי (בעמ' 16 לפר'): "ש. מה היו פרטי העסקה? ת. שאנו מקבלים סירים, כך וכך, ותמורת זה אנו נותנים להם הלוואה. ותמורת ההלוואה אנו מקבלית ריבית גבוהה מהעסקה. אנו לא קשורים לעסקה, אנו לא שותפים איתם בעסקה. תמורת ריבית ותמורת זה קבלנו שיקים. " העד הסביר כי היכרות התובעת התמצתה בקשרי לקוח עם מר חן שרכש אצלה מכוניות מידי שנה. לדבריו הגם שנראה שלא נערך הסכם בכתב, ניתנו שיקים כנגד כספי התובעת והופקדה בידיה התחייבות לשעבוד הסירים לטובת התובעת- ת/1. 14. מטעם הנתבעות הוגשו תצהירים דומים בתוכנם של גב' הגב' לימור ומר בוכריס שהצהירו כי מדובר היה בעסקת שותפות כשהמגעים העסקיים נעשו מול עזרא חדד בלבד והשיקים נמסרו אך להבטיח את הגעת הסירים לארץ וכי לא הייתה כלל עסקת הלוואה. 2 השיקים הראשונים נמסרו למר עזרא חדד בעת התקנת טלוויזיה בביתו הפרטי וכי השיק של הגב' לימור, שאינו חתום ניתן למר חן על מנת למסרו לתובעת ואילו היא הייתה אמורה להגיע למשרדי התובעת ע"מ לחתום עליו. עוד הוצהר כי התובעת הבינה את טעותה בהפקדת השיקים ולכן הוציאה את המכתב הנ"ל כדי להעבירו לבנק ולמנע את קריסת החברה. מאז לא נשלח כל מכתב דרישה לנתבעות לתשלום בגין השיקים. 15. מר בוכריס בעדותו תיאר את היכרותו עם מר חן שהיה רוכש אצלו טלוויזיות. הוא היה מעוניין בזמנו להיכנס לעסקת יבוא וסיפר לו כי הוא גייס משקיעים לאחר מו"מ. לדבריו האחים חדד, נציגי התובעת היו המשקיעים הפיננסיים וחלוקת התפקידים היתה כזו ש (עמ' 20 לפר'): "הם היו צריכים לממן, ואני צריך למכור." הוא אישר כי עיקר תפקיד התובעת היה לממן את עסקת הסירים כנגד שותפות ברווחים ולא בעבור ריבית. העד ניסה להרחיק עצמו ממעורבות יתר בעסקה וטען כי מר חן היה זה שפעל מול נציגי התובעת ומסר להם את השיקים של החברה. לדבריו, לא ידע מה עלה בגורלם של הסירים מכיוון שלא הי,תה לו כל נגיעה אליהם. בעוד שבחקירתו הנגדית ,תוך שהוא נוקט בעדות שגובלת בידיעה מאד מצומצמת של העובדות טען ,כי הסירים לא היו משעובדים מעולם לתובעת העיד במסגרת הבר"ל כי: "ת. כן .שעבדנו את הסירים. ש. למי? ת. לעזרא חדד, וגם קיבלנו אישור מעזרא לשחרר אותם." למרות זאת אישר כי הבעלות בסירים הועברה לחב' שחף כנגד מימון של 200 אלף ₪ ולמרות שהתובעת השקיעה סכום כפול מזה. לדידו הדבר נעשה בהסכמתו של מר עזרא חדד, אך לכשנשאל באלו נסיבות ניתנה ההסכמה לא ידע להשיב, כך גם לא ידע להסביר הגיונה המסחרי של העסקה כפי שתואר על ידו ולדבריו הסירים מצויים במקום שאינו ידוע לו . העד טען גם למתן הסכמתו של עזרא לוותר על השעבוד לטובת התובעת והעיד כי בפועל לא היה צריך לשעבד את הסירים לתובעת משום שנציגה הגיע למחסני הערובה וראה את הסחורה בעצמו וכך אישר גם לבטל את השעבוד. ברם, לכשנתבקש לדייק הסביר כי השיחה בעניין התנהלה בין מר חן לבין עזרא. ולבסופה של חקירתו הודה ,כי לא נכח בשלבי המו"מ בין מר חן לתובעת אלא הצטרף רק עם סגירת העסקה ובשלבה האחרון. 17. הגב' הגב' לימור שהייתה בעלת מניות בחברה העידה, כי החברה עסקה בזמנו בשווק מוצרי צריכה ללקוחות פרטיים ומוסדות ונקלעה לבינתיים לקשיים. לטענתה, היא כשלעצמה מתעסקת רק בשווק ואילו בעלה עסק עד לפני כשנתיים בתחום הייבוא. כאן המקום לציין כי דווקא האחרון הגיש תצהיר בתמיכה להתנגדותה של החברה למרות שאישר כבר בהליך הבר"ל כי אשתו היא הבעלים ומנהלת החברה. גם הגב' לימור ניסתה לשכנע כי ידיעתה מאד מצומצמת ולכן לא ידעה כי החברה התחייבה לשעבד את הסירים לתובעת. לכשהוצג לה ת/ 1 ניסתה להכחיש את חתימתה ואח"כ היססה לומר כי "אולי" מדובר בחתימתה. עוד לא ידעה לציין את פרטי ההתקשרות עם חב' שחף ולטענתה דבר ידיעותיה בעניין הוא נמוך מאד. היא אישרה כי התובעת הייתה אמורה לקבל 20% מרווחי העסקה אולם לדבריה מדובר היה אך ברווח ולא בריבית. העדה הפליאה בתשובתה עת השיבה כי אינה יודעת גם לתת הסבר להפקדת שיקים ע"ס של 569,000 ₪ לתובעת עת שהאחרונה מסרה לטענתה רק 440,000 ₪. 18. אין חולק לאחר הראיות כי עסקת היסוד נערכה בין הצדדים ללא מסמך בכתב. הואיל והתובעת אוחזת בשיקים היה על הנתבעות לשכנע כי אינה זכאית להפרע בגינם בין היתר משום אי קיום התנאי במסירתם. למעשה טענת הנתבעות על פיה השיקים ניתנו כבטחון להגעת הסירים לארץ היא טענה המעידה על זכאותה של התובעת לפרעון השיקים בקיומו של תנאי. לטענתם הואיל והתנאי לא התקיים שהרי הסירים הגיעו ארצה ממילא לא קמה לה הזכאות להפרע מהם. 19. מסירה על תנאי הוגדרה בפסיקה כך: "מסירה על-תנאי היא מסירה שכוונתה להקים חבות שטרית עתידית, המותנית בתנאי חיצוני מוקדם. עד למועד התקיים התנאי מוקפאת החבות השטרית, ומחזיק השטר נחשב כשומרו. אם התנאי מתקיים - החבות השטרית קמה, אם לאו - היא פוקעת ועוברת מן העולם. מסירת שטר ביטחון היא מסירה על-תנאי, וזכות המחזיק בשטר ביטחון לממשו על-ידי סיחור ו/או תביעה לפירעון קמה, רק אם נתמלא התנאי." (ראה ע"א 623/88 גולדנברג ואח' נ' המשביר המרכזי בע"מ, פ"ד מד (2 ) 801,803 ( 1990 )) ככל טענת הגנה שטרית גם בטענה זו נטל הראיה מוטל על החייב השטרי להוכיח הן שהייתה מסירה על-תנאי והן שהתנאי לא התקיים. (ראה רע"א 2157/07 אדאטו נ ' רנתיסי (2.8.07) 20. לאור איכות עדי הנתבעות לא ניתן לקבע כי הן עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהן. ראשית, לא עלה בידי הנתבעות להציג גרסה עקבית ומהימנה באשר לפרטי העסקה. שני עדי ההגנה בחרו להציג גרסה חסרת פרטים אשר לא ניתן לתת לה משקל סגולי גבוה. בעוד שהגב' לימור, מנהלת החברה טענה כי לא ידעה דבר על העסקה בחר מי שהתעסק ביבוא בחברה שלא לזכור דברים מהותיים ולצמצם את מעורבותו העסקית מול התובעת למינורית באופן בלתי משכנע. ובאם השניים ידעו כה מעט תמוהה עוד יותר הימנעותם מלהסתייע בעדותו של מר חן ,שהיה שותפם לעסקת היסוד ולהעידו. הימנעות זו פעולת לחובתם. הלכה היא כי להימנעות מהצגת ראיות והבאת עדים קיים גם משקל ראייתי בלתי מבוטל. כפי שמסביר השופט ס' ג'ובראן בע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (27.7.08): "לעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר - פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה". שנית, לא רק שעדות הנתבעות לא הסתייעה בראיה נוספת אלא נסתרה הן בעדותם והן במסמכים שהוצגו. בעוד שגרסת הנתבעות לא נתמכה במסמך מחזק כלשהו הציגה התובעת את ת/1, אשר התנערותה של הגב' לימור מהחתימה עליו הייתה מביכה. הנתבעות הודו לבסוף כי למרות ההתחייבות הנ"ל לא שועבדו הסירים לתובעת כי אם נהפוך הוא השעבוד נעשה לטובת חב' שחף בעבור השתתפות פחותה ביותר אף לשיטתם במימון הוצאות עסקת הסירים. בשולי הדברים אציין כי לטענת ב"כ התובעת במסגרת הליך הבר"ל הוצג מכתב בא כוח הנתבעות בדרישת מסמכי ההלוואה - דבר המפריך כביכול את טענת הנתבעות כי לא מדובר היה בהלוואה. הדבר לא עלה שוב בחקירה שלפני, אולם לתמיהה זו לא נמצא מענה בעדות המאוחרת. מעבר לכל האמור הצדדים לא נתנו דעתם לפרטים הנקובים בשיקים, אולם מאלו עולה כאמור, העדר ציון "שיק לביטחון" והמועדים שצוינו אינם תואמים כלל את גרסת הנתבעות. השיק שנמשך ע"י מר חן והשיק שנמשך ע"י הגב' לימור לא נושאים אותו זמן פירעון (המרוחק במספר חדשים) הגם שנטען כי אלו ניתנו יחד להבטחת תשלום המקדמה. זאת ועוד, לטענת הנתבעות ניתנו בשלב התשלום השני של התובעת 2 שיקים זהים של החברה ושל מר חן ע"ס 90,000 ₪ כנגד ההשקעה הנוספת בחודש אוגוסט אולם התברר כי מר חן מסר שיק נוסף ע"ס 39,000 ₪ נושא זמן פירעון מאוחר יותר ובעניין זה לא הוברר דבר. שלישית, תיאור העסקה לשיטת הנתבעות היה נטול הגיון מסחרי בעליל. יודגש, כי בסיסה הכלכלי של עסקת היסוד היה גם לשיטת הנתבעות דרישת התובעת להבטחת השקעתה וזאת בבטוחות אישיות. משכך, הטענה כי השיקים נועדו אך להבטחת הגעת הסירים חסרת הגיון מסחרי בנסיבות שבהן לית מאן דפליג שהתובעת לא הייתה אמורה לקבל את מרבית הסירים לידיה. יתר על כן, גם לאחר שהסירים הגיעו לארץ והתובעת נדרשה לתשלום נוסף הוכח מפיהם כי עמדה על קבלת בטוחות נוספות גם בגין ההשקעה הנוספת ומכאן נסתרת הטענה כי התנאי במסירת השיקים עמד רק כנגד הגעת הסירים לארץ. בהמשך לאמור לעיל ביקשו הנתבעות לשכנע ,כי התובעת שדרשה שיקים אישיים של מר חן והגב' לימור בשני שלבי התשלום הסכימה לוותר על התחייבותם בכתב לשעבד לטובתה את הסירים והכל לטובת חב' שחף ,שמימנה חלק קטן יותר בהוצאות העסקה. ויתור כנ"ל בוודאי חסר הגיון כלכלי ובעוד שבשלב הנ"ל לא הועברה לידיה כל תמורה שהיא. רביעית, הניסיון לערפל עובדתית את המצב לאשורו ולטעון כי אין למי מהנתבעות מושג מה נעשה עם הסירים בוודאי שאינו יכול לחזק את גרסתן או לשכנע כי התובעת קיבלה את תמורת השיקים בכל דרך שהיא. מכאן יש לקבע, כי התובעת זכאית לפירעון השיקים שנמשכו ע"י הנתבעות נשוא התביעה בהינתן חבותה של הגב' הגב' לימור על פי השיק שנמשך על ידה ובהעדרה של כל טענת הגנה אחרת. העדר חתימה על שיק שנמסר ע"י הגב' לימור 21. לטענת הגב' לימור השיק שנמשך על ידה ושנועד כמו כל השיקים האחרים לביטחון לא היה חתום ואף לא נחתם מאוחר יותר ולכן אין היא חבה על פיו. הגב' לימור העידה כי נתנה את השיק בידי בעלה בהרשאתה למסור את השיק לתובעת והיא התכוונה להגיע למשרדי התובעת לחתום עליו ולא התנערה מכך אלא שהשיק נמסר כבטחון בידי עזרא עד להגעת הסירים. גרסה זו נתמכה בעדות בעלה אשר טען כי הוא שמסר בידי מר חן את השיק כשהוא אינו חתום. בהליך הבר"ל העיד כי מסר את השיק על פי הוראת אשתו למר חן והסביר לו כי ימסרנו לנציג התובעת ובהמשך תגיע הגב' לימור לחתום. לדבריו עזרא ביקש את השיק באותו היום וחן היה אצלו בבית ולכן מסר אותו לידיו ללא חתימה. הגב' לימור אישרה בהליך הבר"ל כי מסרה לבעלה שיק לבטחון אך הוא לא היה חתום והיא אף לא מילאה בו את הסכום. משמע-שהשיק ניתן על ידה על החלק. למרות גרסתה בפני כי התכוונה להגיע למשרדי התובעת לחתום העידה במסגרת הבר"ל כי (עמ' 7 לפר בבשא 1604/09): "באותו רגע שמסרתי אותו, ידעתי שאני לא צריכה לחתום עליו. לא זוכרת מתי נודע לי . ידעתי שאני צריכה להפגש איתו ולא הגעתי." ברם, הנתבעת לא העידה גם בעניין זה את מר חן שקיבל לידיו את השיק והימנעות זו כאמור תזקף לחובתה. במאמר מוסגר יצוין כי בחקירתו של העד הנ"ל במסגרת הבר"ל ובטרם עיכוב ההליכים אישר מר חן כי מר בוכריס העביר לידיו את השיק אך אינו יודע אם היה חתום כי לא שם ליבו לכך. לדבריו הוא אף לא חתם על השיק במקומה של הגב' לימור טרם שמסרו לידי עזרא. 22. סעיף 22 לפקודת השטרות מקים חבות על פי חתימה בצורות המנויות בסעיף. עם זאת,מקום שהחייב טוען כי לא חתם על השיק או חתימתו זויפה הנטל עובר אל האוחז בשיק להוכיח את אמיתות החתימה. י' זוסמן, בספרו דיני שטרות (מהדורה שישית) בעמ' 337, מתייחס לחתימה שאמיתותה שנויה במחלוקת וקובע כי: "נתבע הטוען טענת זיוף אינו חייב להוכיח שחתימתו זויפה, אלא התובע חייב להוכיח שהנתבע חתם על השטר, שכן רק על פי חתימתו האמיתית זכאי הוא להוציא מחברו". 23. אמנם עד התביעה מר עזרא דוד העיד וזאת בקושי בטרם נמשך תצהירו, כי השיק של הגב' לימור הגיע אליו כשהוא חתום ואילו עד התביעה דוד חדד לא ידע לציין דבר בנוגע לשיק של הגב' לימור. בעדותו הודה כי לא ראה אותה ורק הניח כי אם השיק לא היה חתום היה הדבר מתגלה עם מסירתו ולא היה מופקד. לדבריו טענת הזיוף מפי הגב' לימור הועלתה רק מאוחר למסירת השיקים. בכל אלו מסתכמת מכסת ראיות התביעה. שוכנעתי במהימנות גרסת התביעה, למרות דלותה הראייתית ואני סבורה כי התובעת עמדה בנטל ההוכחה עד סף מאזן ההסתברויות האזרחי והוכיחה כי השיק נחתם על ידי הגב' לימור או בהרשאתה. אני סבורה כי גרסת התביעה התחזקה בהודיית הגב' לימור כי היה בכוונתה לחוב על פי השיק. יתרה מזו, הסתירות בעדויות עדי ההגנה בינם לבין עצמם ובינם לבין הנאמר בהליך הבר"ל מחזק מחד את גרסת התביעה ומעיד מאידך, כי גרסתם כלה חסרה ובלתי מהימנה במובהק עד כדי ספק אם היה מקום להעברת הנטל מלכתחילה. יתר על כן חוו"ד מומחה ע"מ להוכיח את הזיוף לא הוגשה ולכן אף לא הופרכה גרסת התביעה. זאת ועוד, הגב' לימור אישרה כי לא כתבה דבר על השיק ואם כך מן הסתם נתנה הרשאה לבעלה למלא בו פרטים. האחרון לא טרח לציין באם הוא היה זה שמילא את הסכום הנקוב בשיק ולא טען כי מר חן עשה כן, בעוד שהאחרון ציין בעדותו בהליך הבר"ל כי לא מילא את החתימה ע"ג השיק וכי נדרש למסור בידי התובעת 2 שיקים אישיים על סכום זהה של 175,000 ₪ באותו היום. כמו כן נראה כי בוצע תיקון ליד המועד הנקוב על פני השיק ולכך לא בא כל הסבר. מכאן ,שכל המקובץ מביא לדחיית טענות הנתבעת 3 כנגד ביצוע השיק הנ"ל. לסיכום 24. לאור כל האמור, אני מקבלת את התביעה כנגד הנתבעות 1 ו-3 ודוחה התנגדותן. הליכי ההוצל"פ יחודשו כסדרם בנוגע לשיקים שנמשכו רק ע"י הנתבעות כמובהר בפסק דין זה. אני פוסקת לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 7500 ₪ בלבד לנוכח אופן ניהול ההליך והצגת העדויות מצידה בפועל. שיקים