תביעה לפיצוי בגין ליקויי בניה ועוגמת נפש

תביעה לפיצוי בגין ליקויי בניה ועוגמת הנפש שנגרמה לתובעים לטענתם, כתוצאה מליקויים אלו. רקע עובדתי וההליכים בתיק: הנתבעת היא חברה לבניה שמשרדיה נמצאים בירושלים. ביום 4.3.05 רכשו התובעים מהנתבעת את דירה מספר 17 בקומה 5 בבניין מגורים ברח' הר מירון 2 בנתניה. התובעים קיבלו את החזקה בדירה ביום 21.5.06. בחורף 2007 גילו התובעים רטיבויות בדירה ונציגי הנתבעת הגיעו לדירה וניסו לתקן את מקור הרטיבות. מידת ההצלחה של תיקונים אלו שנויה כמובן במחלוקת בין הצדדים. ביום 15.3.09 קיבלו התובעים חוות דעת של מהנדס מטעמם, המהנדס גורביץ. בחוות הדעת צוין כי מים חודרים לדירה ממקורות שונים. בחדר הילדים יש חדירת מים כתוצאה מהתקנה לקויה של נקז מי הגשם, ועקב איטום לקוי. לחדר השינה חודרים מים גם מהחלון עקב ליקויים באלומיניום, וגם מהתקרה בשל ליקויים בהתקנת הנקז במרפסת הדירה שמצויה בקומה 6, מעל דירת התובעים. על פי חוות הדעת של המומחה, עלות התיקון של ליקויים אלו, לרבות מגורים חלופיים לתקופה של שבועיים וסיוד של הדירה, תעמוד על סך של 58,000 ₪ ללא מע"מ. התובעים דורשים בכתב התביעה פיצוי בסך 102,497 ₪ הכולל הן את הנזקים על פי חוות הדעת, הוצאות שונות ופיצוי בגין עוגמת נפש. הנתבעת הגישה כתב הגנה ובו טענה כי התובעים כבר הגישו תביעה כנגדה, בגין אותה דירה, ומשלא קיבלו רשות לפצל סעדים, הרי שהם מנועים מלהגיש תביעה נוספת. טוב עשתה הנתבעת שזנחה טענה זו בדיון הראשון, שכן עיון בכתב התביעה הראשון מעלה כי מדובר בתביעה משנת 2007 שעילתה האיחור במסירת הדירה, וזאת שעה שהתובעים חשבו שכל הליקויים כבר תוקנו על ידי הנתבעת. כמו כן, טענה הנתבעת בכתב ההגנה כי התובעים לא הצביעו על רטיבות בחורף 2007 אלא על ליקויים קלים ואלו תוקנו. על כן טענה הנתבעת, בין היתר, כי לא ניתנה לה הזדמנות אמיתית לתקן את בעיית הרטיבות. בהסכמת הצדדים מינה בית המשפט מומחה מטעמו לבדיקת הליקויים בדירה, המהנדס אריה דבורצקי. לאחר ביקור בדירה ובחינת כתבי הטענות של הצדדים, לרבות חוות הדעת של המומחה מטעם התובעים, קבע המומחה מטעמי כדלקמן: לצורך טיפול ברטיבות בחדר הילדים יש לפרק את ציפוי אבן, לערוך בדיקת המטרה ולתקן את האיטום בדירת השכן, כשני מטרים סביב נקודת הניקוז. לצורך תיקון הרטיבות בחדר ההורים יש לטפל בשני המוקדים האחד הוא החלון והשני בדירת השכן. בנוסף, יש לטפל בניקוז ובאיטום של מרפסת הדירה. המומחה מטעמי העריך את עלות התיקונים לקבלן בסך של 12,300 ₪ ללא מע"מ וציין כי העלות יכולה להתייקר ב-30% ביחס למחירי השוק. בדיון הבא שהתקיים בפני הסכימו הצדדים כי הנתבעת תתקן את הליקויים על חשבונה, תחת פיקוח של מהנדס מטעם מכון התקנים. הוסכם גם כי הנתבעת היא שתשא בעלות הפיקוח. אין חולק כי הנתבעת הגיעה לדירה מספר פעמים ותיקנה לפחות חלק מהליקויים, אך מהנדס מטעם מכון התקנים לא ביצע בדיקות ולא אישר כי הליקויים תוקנו. בין לבין התברר גם כי השכנה מהדירה מעל התובעים, שהייתה נכונה בתחילת הדרך להסכים לעבודות שיפוצים בבית, חזרה בה מהסכמתה, ועל כן הליקויים שנובעים מבעיות ניקוז בדירה שלה, לא תוקנו. הנתבעת שבה וביקשה לתקן את הליקויים הללו, וביקשה שהתובעים יפנו לשכנה, אך קבעתי כי אפשרות התיקון מוצתה והבקשה נדחתה. בדיון האחרון, משלא הגיעו הצדדים לפשרה, הוסכם כי כל צד יגיש סיכומים מטעמו ופסק הדין יינתן על יסוד סיכומים אלו. דיון והכרעה: מעיון בחוות הדעת של מומחה בית המשפט עולה כי קיימים מספר מוקדי רטיבות בדירה. אדון במוקדים אלו אחד לאחד ואבחן אלו עבודות הנתבעת ביצעה ובגין אלו עבודות עליה לפצות את התובעים. בחדר הילדים הייתה רטיבות, וכאשר המומחה מטעמי ביקר בדירה, הוא מצא בעיה של עיבוי ועובש בתקרה ובקיר, מים עומדים מסביב לניקוז בדירת השכנה, וכי התיקון שבוצע בקיר החיצוני על ידי הנתבעת אינו אסתטי. עלות כלל התיקונים הללו על פי חוות דעתו של המומחה עומדת על 3,900 ₪. הנתבעת טוענת כי טיפלה בעובש בתקרה ובקיר וגם תיקנה את הקיר החיצוני, וטענה זו לא הוכחשה. דא עקא, שאם תימשך הרטיבות מדירת השכנים העובש יחזור, ועל כן אני קובעת ששווי התיקון שנותר לבצע עומד על סך של 3,000 ₪. בחדר השינה של ההורים היו שני מקורות רטיבות. מקור אחד הוא החלון, שהנתבעת טוענת שתיקנה (פעמיים למעשה) ואין הכחשה של התובעים כי הרטיבות ממקור זה נפסקה. מקור שני לרטיבות הוא דירת השכנה ועלות התיקון הינה 2,900 ₪. אין חולק כי הנתבעת לא תיקנה את הרטיבות הזו. על כן שווי התיקון שנותר לבצע כדי למנוע רטיבות בחדר השינה הוא 2,900 ₪. ליקויים בניקוז ואיטום מרפסת דירה 17 - מעיון במסמכים שהוצגו לי, דירה 17 היא דירת התובעים ואילו דירת השכנה היא דירה 23. על כן אני מקבלת את טענת הנתבעת כי תיקנה את הליקוי בניקוז, ופירקה את הריצוף, שכן הצדדים הסכימו כי תוקנו כל הליקויים מלבד אלו שנובעים מדירת השכנה. משכך, עלות התיקון הכוללת עומדת על סך 5,900 ₪. אף כי הנתבעת טוענת כי ליקויים אלו נובעים משיפוצים שערכה השכנה, הרי משלא צירפה את השכנה כצד שלישי להליך זה, ולא הציגה כל ראיה לכך שהשכנה אכן ערכה שיפוצים, דין הטענה להדחות. טוענים התובעים כי על העלות הכוללת יש להוסיף עוד 30% בהתאם לסעיף 4.2 לחוות הדעת וכן להוסיף עוד 50% בגין רווח קבלני וזאת בהתאם לפסיקה. אין בידי לקבל את הטענה השנייה , שכן כאשר המהנדס הוסיף 30% בגין עלות ריאלית של העבודה הוא התייחס גם לרווח הקבלני. יש לציין כי בתשובות לשאלות ההבהרה שהפנו אליו התובעים, ציין זאת המומחה במפורש. משכך אני פוסקת כי הסכום בגין עלות התיקון הוא 7,670 ₪ בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה וריבית מיום 26.4.10 ועד התשלום בפועל. בניגוד לאמור בסיכומי התובעים, הרי שמומחה בית המשפט קבע שהתובעים יכולים להמשיך ולגור בדירה בזמן השיפוצים, כפי שציין במפורש בתשובה לשאלות ההבהרה ולפיכך הדרישה לדיור חלופי נדחית. עוד קבע המומחה כי יש צורך בפיקוח על העבודות אך בסכום של 5,000 ₪ בלבד. היות והיקף העבודות הצטמצם אני קובעת כי הפיצוי בגין עלות הפיקוח יעמוד על 2,500 ₪ בלבד בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה וריבית מיום 26.4.10 ועד התשלום בפועל. בנוסף דורשים התובעים פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 25,000 ₪. מעיון בתמונות שהגישו התובעים עולה כי אף שהיו מספר מוקדים של רטיבות הרי שרטיבות זו הייתה קלה, והתמונות צולמו בהגדלה רבה. יחד עם זאת, אין ספק כי רטיבות היא מסוג הליקויים שיש בהם כדי לגרום לעוגמת נפש ועל כן אני קובעת כי הפיצוי יעמוד על סך של 5,000 ₪, וזאת בשים לב לכך שהתובעים היו יכולים להיענות לפניות הנתבעת ולאפשר את התיקון במועדים מוקדמים בהרבה. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. בנוסף ישאו הנתבעים בהוצאות התובעים בסך 3,500 ₪ ובשכר טרחת בא כוחם בסך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ. הוצאות אלו ושכר הטרחה נפסקים בשים לב לכך שחלק ניכר מהתביעה נדחה למעשה, ושהתובעים היו יכולים מלכתחילה לצמצם את הוצאותיהם אילו היו נכונים לשתף פעולה אם הנתבעת. בניהפיצוייםליקויי בניהעוגמת נפש / נזק לא ממוני