נפילה תוך כדי ירידה מהרכב וחבלה בקרסול רגל שמאל

לטענת התובע, תוך כדי ירידתו מהרכב, נפל ונחבל בקרסול רגל שמאל

התובע מתאר את אירוע התאונה בתצהיר עדותו הראשית מיום 30.5.12 כדלקמן:
"ביום 12.11.05 בשעה 16:00 או בסמוך לכך (להלן: "מועד התאונה") נכנסתי לתוך רכב פרטי תוצרת טויוטה דגם אוונסוס שמספרו 47-284-35 (להלן: "הרכב") לשם נסיעה בו...
כאשר התיישבתי על הכסא של הנהג ולפני שהתחלתי בנסיעה, נזכרתי כי שכחתי משהו בבית לכן פתחתי את הדלת, והתחלתי בירידה כדי לחזור הביתה ולהביא את מה ששכחתי.
תוך כדי ירידה מהרכב, החלקתי ונפלתי ונפגעתי בקרסול של רגל שמאל".
יצוין כי תיאור דומה של אירוע התאונה נמצא בתצהיר נסיבות שהגיש התובע ואשר נחתם ביום 13.2.11.

5. בחקירתו הנגדית, כאשר התבקש התובע לתאר כיצד נפגע, העיד כדלקמן:
"רציתי לנסוע ונזכרתי ששכחתי משהו בבית. כיביתי את הרכב וכשרציתי לרדת החלקתי ונפלתי. החלקתי ליד הרכב. רציתי לרדת מהרכב והחלקתי. זה היה ליד הבית. היו מים. הרכב עמד בחנייה של הבית בשיפוע והיו מים על הרצפה של החנייה והחלקתי".
(עמ' 10 שורות 28 – 31 לפרוטוקול).

6. הנתבעת טוענת כי גרסתו של התובע הינה עדות יחידה של בעל דין, כאשר התובע לא הביא עד שיכול לתמוך בגרסתו וכן כי מדובר בעדות כבושה או עדות מתגלגלת, שכן רק בעדותו בבית המשפט הזכיר התובע לראשונה את נושא המים שהיו בסמוך לרכב ובגינם החליק וכן את היות הרכב מונע.
באשר למסמכים אשר צורפו על ידי התובע נטען כי מדובר במסמכים שאינם אובייקטיביים וכי המסמך האובייקטיבי היחיד – תעודת חדר מיון – אינו תומך בגרסת התובע.

7. התובע פירט את גרסתו באשר לנסיבות התאונה בתצהיר עדותו הראשית וגרסתו נותרה עקבית ולא נסתרה. העובדה כי התובע בפתח עדותו בבית המשפט הוסיף פרטים כגון קיומם של מים והעובדה שהרכב היה מונע, אינה מהווה גרסה כבושה או גרסה מתפתחת. התובע ציין את הדברים בפתח עדותו ולא כתוצאה מקושי שהתעורר במהלך חקירתו הנגדית ועל כן לא שוכנעתי כי יש בכך כדי לפגום בגרסתו.

8. גרסתו של התובע נתמכת במסמך רפואי שניתן על ידי דר' אבו עראר תאופיק ובו צויין כי "מתלונן על כאבים ברגל שמאלית עקב חבלה מהרכב מזה כ-חצי שעה" (נספח ת/6) לתצהיר התובע.
אמנם דר' תאופיק אבו עראר לא הובא לעדות ואולם טענת התובע כי פנה אל דר' תאופיק אבו ערער בסמוך לאחר התאונה וכי קיבל ממנו הפניה לבית החולים סורוקה (סעיף 6 לתצהירו של התובע) לא נסתרה. טענת ב"כ הנתבעת לפיה מדובר במסמך שנערך בדיעבד לאחר שהתובע שוחרר מחדר מיון נטענה בעלמא ללא כל אסמכתאות ומבלי שהתובע נשאל על כך במסגרת חקירתו הנגדית ומכאן שאין לקבל טענה זו. גם העובדה שהמסמך נערך בכתב יד אין בה כדי לסייע לנתבעת שכן התובע העיד בעדותו כי "כשהגעתי אליו, זה לא היה בזמן העבודה שלו. הגעתי למרפאה שלו" (עמ' 15 שורות 3 – 4 לפרוטוקול). התובע אף ציין כי בדרך כלל משלמים עבור ביקור אולם התובע עצמו לא שילם ואף נתן הסבר לכך (עמ' 15 שורות 6 – 7 לפרוטוקול).
יצוין כי 12.11.05 היה יום שבת בשבוע ומכאן שגרסתו זו של התובע, לפיה פנה לדר' אבו עראר שלא בזמן עבודתו, מקובלת עלי.

9. גרסתו של התובע נתמכת גם במסמך של משטרת ישראל "הודעה על תאונת דרכים – עם נפגעים / נזק בלבד" (ת/3 לתצהיר התובע). בתיאור המקרה צוין כדלקמן: "אני רציתי לנהוג ברכב הנ"ל, לנסוע ואז נזכרתי ששכחתי משהו בבית אז יצאתי מהרכב והחלקתי ונפלתי. תוך כדי ירידה מהרכב נפלתי וקיבלתי מכה בקרסול רגל צד שמאל נבדקתי אצל רופא בסורוקה".
יצוין כי הנתבעת לא התנגדה להגשתו של מסמך זה.

10. תמיכה נוספת לגרסתו של התובע ניתן לראות בטופס "הודעה על מקרה תאונה" של כלל חברה לביטוח בע"מ, כאשר בתיאור המקרה צוין כדלקמן: "כאשר ירדתי מרכבי החלקתי ונפלתי על הרגל" (העמ' השלישי לת/3 לתצהיר התובע). משציין התובע כי טופס זה חתום על ידו, חזרה בה ב"כ הנתבעת מהתנגדותה להגשת המסמך (עמ' 9 שורות 20 – 21 לפרוטוקול).

11. לאור המסמכים האמורים, התומכים בגרסתו של התובע לפיה ירד מרכבו, החליק, נפל ונפגע ברגלו, אין מדובר בעדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע.

12. טוענת ב"כ הנתבעת כי יש פגיעה במהימנותו של התובע אשר לא ציין תאונה קודמת בה היה מעורב ואולם, משגרסתו של התובע באשר לאירוע נשוא התובענה לא נסתרה ואף נתמכת במסמכים כאמור, איני סבורה כי יש בכך כדי לפגוע במהימנות התובע עד כדי דחיית גרסתו.

13. לאור כל האמור, אני מקבלת את גרסת התובע באשר לאופן אירוע התאונה.

14. מחלוקת נוספת בין הצדדים היא בשאלה האם אירוע התאונה הינו תאונת דרכים כהגדרתו בחוק.
החוק קובע כי תאונת דרכים היא "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה..."
שימוש ברכב מנועי מוגדר כ- "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו..."
אין מחלוקת כי מדובר בשימוש ברכב מנועי ואולם לטענת הנתבעת אין מדובר בשימוש "למטרות תחבורה".
אין בידי לקבל טענה זו של הנתבעת.
לטענת התובע הוא נכנס לרכבו לצורך נסיעה.
ברע"א 8548/96 פדידה יחיאל נ' סהר חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נא(3) 825, נקבע כי פעולה של עלייה לרכב או ירידה ממנו היא אחד משימושי הלוואי התעבורתיים אולם על מנת שפעולה זו תיחשב לשימוש ברכב למטרות תחבורה, תנאי הוא שתהיה קשורה בעשיית שימוש ברכב למטרות תעבורתיות. שם, נהג משאית החנה את משאיתו בחצר מפעל לצורך תיקון כלשהו וירד ממנה וזמן קצר אחר כך חזר למשאית על מנת ליטול מצית סיגריות וכאשר ירד מתא הנהג במדרגות המשאית מעד ונפגע. בית המשפט העליון קבע כי נהג המשאית לא ביקש לעשות במשאית שימוש למטרות תחבורה כאשר עלה לקחת מצית ולכן העלייה לרכב והירידה ממנו לא נעשו למטרות תחבורה.
שונה הדבר בעניינו שכן התובע העיד כי מטרתו הייתה לנסוע ברכב, קרי לעשות בו שימוש למטרות תחבורה. התובע אף ציין כי לפני שהחל בנסיעה נזכר כי שכח משהו בבית ובעת עדותו ציין כי הדבר ששכח הוא ארנקו ובו יש רישיון וכסף (עמ' 14 שורות 8 – 9 לפרוטוקול).

15. מקרה זהה לזה שבפנינו נדון בע"א (מחוזי - חיפה) 4052/98 שאהין נאהי נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים), שם תובע יצא מביתו על מנת לנסוע ברכב ולאחר שעלה לרכב והתניעו הוא נזכר כי שכח את ארנקו בבית ותוך כדי ירידתו מהרכב הסתבכה רגלו בחגורת הבטיחות והוא נפל לכביש ונפגע.
במקרה האמור נקבע כי "...המערער עלה אל המכונית "על מנת לנסוע ברכב", ואף התניעו לצורך הנסיעה. אז נזכר כי שכח את הארנק בבית, ורצה לחזור הביתה ולהביא את הארנק. פשיטא, שרצה להביא את הארנק ולחזור לרכב על מנת להמשיך בפעולה התעבורתית אותה החל לבצע שניות קודם לכן שהתבטאה בכניסה אל הרכב ובהתנעת המנוע לצורך נסיעה. על כן, אין לומר שה"עלייה לרכב או הירידה ממנו לא היו", במקרה דנן, "קשורים כלל לשימוש תעבורתי ברכב", כפי שקבע בית המשפט העליון בפרשת פדידה. במקרה דנן, ללא ספק היתה העלייה לרכב פעולה שנעשתה למטרות תחבורה, לצורך נסיעה, וניתן לומר שגם הירידה מן הרכב נעשתה באותו הרצף על מנת לאפשר את תחילת הנסיעה מייד לאחר מכן, בהמשך לעלייה זמן קצר לפני כן.
הכניסה אל הרכב היא שימוש ברכב מנועי כמוגדר בחוק. כל כניסה אל הרכב מחייבת לאחר מכן ירידה או יציאה ממנו. מהות השימוש ברכב נקבעת על פי מטרת השימוש, נסיבותיו, והסיכון התעבורתי שנוצר עקב השימוש. אם מטרת הכניסה אל הרכב היתה תעבורתית, יש לראות גם את היציאה ממנו, פרט למקרים חריגים, כיציאה תעבורתית המביאה לידי סיום השימוש התעבורתי ברכב. הסיבה או הלך המחשבה (המוטיבציה) שבגללה החליט המשתמש ברכב שימוש תעבורתי לרדת ממנו, אין בה כדי לנתק את היציאה מן הרכב מן השימוש התעבורתי". (שם בסעיף 4 לפסק הדין).

בת"א (שלום נצרת) 3890/01 סועאד סלים נ' דר' סלים רשיד ואח' (פורסם במאגרים), נדון מקרה בו התובעת ובעלה היו בדרכם לחתונה ולאחר שהגיעו לרכב שחנה בחצר ביתם והתיישבו בו, נזכרו בני הזוג כי שכחו את המעטפה עם השיק שהוכן מראש והיה מיועד לבעל השמחה. התובעת פתחה את דלת הרכב וברדתה מן הרכב נפלה ונחבלה. בית המשפט במקרה האמור קבע כי "התובעת ירדה מהרכב כדי להיכנס אליו בחזרה לצורך תחילת נסיעתה, והתאונה אירעה בתוך השתלשלות אירועים זו, מבלי שהמטרה של הנסיעה הוסטה או שונתה. ברור הוא שהתובעת לא שינתה את כוונותיה באותו רגע, וירידתה הרגעית הזו, הינה מעשה טפל לעלייתה קודם לכן לרכב לצורך נסיעה. אין במעשה זה כדי לנתק הקשר בין העלייה לרכב לראשונה לבין המטרה התחבורתית". (שם בסעיף 12 לפסק הדין).
על כן, ולאחר שבית המשפט סקר את הפסיקה האמורה, קבע בית המשפט במקרה האמור כי מדובר בשימוש ברכב למטרה תחבורתית ולכן מדובר בתאונת דרכים.

16. גם בענייננו נכנס התובע לרכבו לצורך נסיעה וכאשר התברר לו כי שכח משהו בבית, את ארנקו, יצא מהרכב, נפל ונחבל. מכאן, שהתאונה אירעה כחלק מהשימוש התחבורתי ברכב – במטרה לנסיעה, ולכן מדובר בשימוש למטרה תחבורתית.
על כן מדובר בתאונת דרכים.

שאלת הנזק

17. מן התיעוד הרפואי עולה כי נגרם לתובע שבר בקרסול שמאל ורגלו הושמה במגף גבס אשר הורד ביום 6.12.05. כמו כן עולה כי התובע נזקק ל – 12 טיפולי פיזיותרפיה.
אין מחלוקת כי לא נקבעה לתובע נכות צמיתה.

18. לטענת התובע, בעקבות התאונה היה באי כושר מוחלט משך 81 ימים וחזר לעבודתו רק בתחילת חודש מרץ 2006. לעניין זה נטען כי בתקופה בה נעדר מעבודתו שילם לו המעביד את שכרו כהלוואה והתובע התחייב להחזיר למעביד את כל התשלומים ששולמו לו כהלוואה על ידי קיזוז משכרו בחודשים שלאחר התאונה.
מאישור המעביד מיום 8.5.06 (נספח ת/19 לתצהיר התובע) עולה כי "שולם לו שכר מלא אשר ניתן לו כהלוואה. כל הסכומים ששולמו למאהר בתקופה זו יקוזזו ממשכורותיו בחודשים שלאחר התאונה".
דא עקא, שבעדותו העיד התובע כי קיבל משכורת אחרי התאונה בתקופה בה לא עבד (עמ' 20 שורות 19 – 20 לפרוטוקול) וכי לא החזיר את הכסף כשהפסיק לעבוד באותו מקום (עמ' 21 שורות 2 – 3 לפרוטוקול), על אף שהפסיק לעבוד שם כבר בחודש 7/07 (עמ' 20 שורות 32 – 33 לפרוטוקול).
מכאן, שלתובע לא נגרמו כל הפסדי שכר בתקופת היעדרותו שכן שכרו שולם לו במלואו והוא לא נדרש להשיבו ואף לא השיב אותו בפועל.

19. כאב וסבל – נוכח סמכותו של בית המשפט לפסוק פיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון ובלבד שהסכום לא יעלה על 10% מהסכום המקסימלי, ובשים לב לעובדה שרגלו של התובע גובסה והוא נזקק לטיפולים לרבות טיפולי פיזיותרפיה, אני פוסקת לתובע בגין ראש נזק זה סך של 18,000 ₪.

20. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה – התובע לא צירף כל אסמכתאות להוצאותיו ואף לא פירטן. יחד עם זאת, אין חולק כי התובע נדרש לבדיקות ולטיפולים רפואיים לרבות 12 טיפולי פיזיותרפיה ולנסיעות לצורך קבלתם.
בנסיבות אלה, אני פוסקת לתובע פיצוי גלובאלי בסך של 2,000 ₪.

21. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 20,000 בצירוף שכר טרחת עורך דין כחוק ובצירוף הוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

זכות ערעור כחוק.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. שבר פתוח בקרסול

  2. השתלת עצם בקרסול

  3. פציעה קשה בקרסול

  4. נכות 10 אחוז בקרסול

  5. שבר בימלאולרי בקרסול

  6. נקע חוזר בקרסול בצבא

  7. שבר ללא תזוזה בקרסול

  8. שבר בקרסול תאונת עבודה

  9. נקע בקרסול תאונת דרכים

  10. שברים בקרסול שלא התאחו

  11. שבר בקרסול 10 אחוז נכות

  12. שבירת קרסול ביציאה מהרכב

  13. תאונת עבודה פגיעה בקרסול

  14. פגיעה בכף רגל - קרסול - אחוזי נכות

  15. שבר בקרסול השמאלי עקב תאונה

  16. שבר בקרסול בתאונה בדרך לעבודה

  17. סיבוב קרסול בירידה מהאוטובוס

  18. סיבוב של הקרסול ביציאה מהרכב

  19. תאונת דרכים 10% נכות בגין פגיעה בקרסול

  20. נכות 5% בגין הגבלה ניכרת בתנועות קרסול ימין

  21. קשיון נוח של קרסול רגל שמאל בעקבות תאונת דרכים

  22. נפילה תוך כדי ירידה מהרכב וחבלה בקרסול רגל שמאל

  23. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון