תביעה בסדר דין מקוצר על פיצויים מוסכמים על פי סעיף לחוזה מכר

תביעה בסדר דין מקוצר על סך של 120,000 ₪, פיצויים מוסכמים על פי סעיף 8.03 לחוזה מכר מיום 2.7.09, בטענה של איחור בתשלום המשכנתא (סעיף 9 לכתב התביעה). בנוסף נטען לנזק של סך 3,374 ₪ תשלום משכנתא בתאריך 2.8.09 והפרשי תשלומים מכתב כוונות ראשון עד שלישי בסך של 4,643 ₪ (סעיף 12 לכתב התביעה). 2. ביום 30.11.09 הוגשה בקשה לרשות להתגונן ונטען כטענת הגנה כי מכתב הכוונות הראשון הומצא באיחור של 7 ימים (ביום 26.7.09) והוא סורב ע"י הבנק לאור שהיו בו רק 4 ימי עבודה. מכתב כוונות שני הגיע ביום 9.8.09, עם תוקף של יומיים, תוך ציון שהוא בתוקף עד סיום יום העסקים ב-10.8.09. ביום 20.8.09 הוצא מכתב הכוונות השלישי אשר התקבל לאור שהיה לו תוקף עד ליום 31.8.09. ביום 24.8.09 קיבלו התובעים את כספי המשכנתא. התשלום האחרון בוצע עם מסירת החזקה ביום 15.9.09. נטען כטענת קיזוז לפיצוי מוסכם בגין הפרת חוזה מצד התובעים. נטען כי התובעים לא המציאו לבא כוח המבקשים מסמכי העברה, על אף שהיה עליהם לעשות כן במעמד התשלום המלא של התמורה ולכל המאוחר עד ליום 11.10.09. בית המשפט, כב' הרשם עידו כפכפי, קיבל את הבקשה לרשות להגן וגם התיר להגיש תביעה שכנגד. יחד עם זאת, הוא המליץ לצדדים לסיים את המחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט, דבר שלא צלח (בש"א 5195/09). בפועל לא הוגשה תביעה שכנגד. ההצעה לסיים את המחלוקת לפי סעיף 79א לא זכתה להסכמה של שני הצדדים. 3. המחלוקת של התובעים היא לגבי מועד קבלת כספי המשכנתא. אופן תשלום התמורה הוסדר בסעיף 5 לחוזה המכר. בסעיף 5.02.2.1 נקבע כי עד ליום 20.07.09: "ימציאו המוכרים לקונים מכתב כוונות ו/או מכתב גרירה ו/או כל מסמך אחר מן הבנק, בו יתחייב הבנק כי אם הבנק או אדם/ גוף אחר שיורה הבנק במכתב יקבל את הסכום הנקוב במכתב, תוסר המשכנתא, הרובצת על הדירה. תוקף המכתב יהיה לכל הפחות עד ליום 30.07.09. (בכפוף להנחיות הבנק), במידה ויהיה צורך, יוצא מכתב כוונות חדש". בהמשך נקבע כי הקונים יפעלו על פי מכתב הכוונות וישלמו עד ליום 30.07.09 את הסכום הנקוב בו. על פי גרסת הנתבעים מכתב הכוונות הגיע באיחור ביום 26.07.09. התובע מס' 1 חלק על התאריך 26.07.09 אך הסכים בתצהירו כי מדובר בתאריך 22.07.09 (סעיף 10 לתצהיר עדותו הראשית). זו היא גם גרסת התובעת מס' 2 (סעיף 10 לתצהירה). העולה מעדותם שתוקף המכתב היה עד 31.07.09. אף בתאריך התוקף הייתה חריגה מהמוסכם, ולא רק במועד המסירה. הנתבע מס' 1 העיד שהביא את מכתב הכוונות הראשון לבנק ב - 26.07.09 (עמ' 31 לפרוטוקול), ונדחה מחמת שלא היו מספר ימי עסקים מספיקים כדי לתת לו מענה. התובע העיד שביום ה- 20.07.09 הוא הביא לבא כוחו, עו"ד ליאור כהן, עותק פקס וב"כ הנתבעים עמד על קבלת מקור. הסיבה שהיה בידו פקס הייתה שהבנק הסביר לו שייקח עוד יומיים לקבל את המקור (עמ' 41 לפרוטוקול). על פי חותמת משרד עורך דין - מישור המכתב התקבל במשרדו של עו"ד אריאל מישור ביום 22.07.09 (נספח ב' לתצהיר הנתבע 1). 4. עילת התביעה היא על פי סעיף 5 לחוזה המכר (סעיף 4 לכתב התביעה). הקביעה בסעיף 5.02.2.1 בדבר המועד וסכום התשלום כפופה להסדרים בסעיפי משנה 5.02.2.1 - 5.02.2.4. בסעיף משנה 5.02.2.1 נקבע הסדר המצאת מכתב הכוונות עד ליום 20.07.09. על פי הסכמת הצדדים ההסדר אינו קשיח. שכן הסיפא של סעיף המשנה קובע כדלקמן: "... במידה ויהיה צורך, יוצא מכתב כוונות חדש" ולהשלמה : "הקונים יפעלו על פי מכתב הכוונות וישלמו עד ליום 30.07.09 את הסכום הנקוב בו". הסכום לתשלום על פי סעיף 5.02.2.1 הוא הסכום הנקוב על ידי הבנק. במכתב הכוונות יש הודעה על כוונה לשחרר שעבודים על סכומים הנקובים במכתב הכוונות בתנאים המפורטים בסעיפים 1 ו- 2 למכתב הכוונות. בסעיף 1 נדרשת הפקדה לחשבון על שם המוכרים, התובעים, של 9,850 ₪. בסעיף 2 נדרשה הפקדה של 566,426.25 ₪ לחשבון ההלוואה שפרטיו נקובים בסעיף. בסעיף 5 לחוזה המכר הוסכם על סכום התמורה, 1,020,000,000 ₪ והתשלומים הבאים: 120,000 ₪ במעמד חתימת החוזה (סעיף 5.02.1 לחוזה המכר); 40,000 ₪ עד ליום 01.10.09 כנגד מסירת החזקה; וכן הסכומים 250,000 ₪ ו-200,000 ₪ עד לימים 20.08.09 ו- 01.09.09 "לאחר הצגת אישור זכויות מהחברה המשכנת אשר לפיה נמחקה המשכנתא שהייתה לטובת הבנק, ומחיקת השעבוד ברשם המשכונות לטובת הבנק..." (סעיף 5.02.2.2 לחוזה המכר). העולה מהחוזה הוא כי התשלומים, מושא סעיפים 5.02.2.2 לחוזה המכר, ומועדיהם כפופים להליך של מחיקת המשכון והמשכנתא, כאשר השלב המקדים הוא הוצאת מכתב הכוונות כאור בסעיף 5.02.2.1 לחוזה המכר. מועדי מכתב הכוונות, מועד ההמצאה ומועד התוקף מהווים חלק בלתי נפרד מההסדר של סעיף 5 לחוזה והיותו סעיף שהפרתו היא הפרה של תנאי יסודי (סעיף 8.02 לחוזה המכר). 5. עילת התביעה נוסחה ע"י התובעים כדלקמן: "4. על פי סעיף 5.02.2.1 להסכם המכר, התחייבו הנתבעים שלם לתובעים את הסכום האמור במכתב הכוונות עד ליום 30.7.09 לצורך סילוק המשכנתא הרובצת על הנכס". נטען שהמשכנתא שולמה רק ביום 24.8.09, 25 ימים אחרי המועד הקבוע בסעיף 5.02.2.1 שהוא 30.07.09 (סעיף 5 לכתב התביעה). נטען כי הנתבעים המציאו אישור על תשלום המשכנתא רק ביום 30.8.09 (סעיף 7 לכתב התביעה) ולכן נבצר מהתובעים, המוכרים, להמציא אישור על סילוק המשכנתא במועד (סעיף 5.02.2.2 לחוזה המכר). נטען שהתשלומים שהיו כפופים לסילוק המשכנתא והמשכון שולמו באיחור באשמת הנתבעים בימים 20.8.09 ו - 30.8.09 (סעיף 8 לכתב התביעה). להשלמה, נטען כי הנתבעים הפרו את הוראות סעיפים 5.02.2.1, 5.02.2.2 ו-5.02.2.3 להסכם המכר, שהם שלוש הפרות בגין אי עמידה בלוחות הזמנים החוזיים. כפי שעולה מהאמור לעיל, התובעים לא עמדו בלוח הזמנים של סעיף 5.02.2.1 לחוזה המכר, כאשר המציאו את המכתב המקורי ביום 22.7.09 ולא עד ליום 20.7.09. 6. על המשמעות של מכתב כוונות ויכולת הקונה לעמוד בלוחות הזמניים החוזיים העיד יקיר וייס מטעם הבנק למשכנתאות של הנתבעים. הוא העיד כי על פי רישומי הבנק, הנתבעים פנו ב-5.7.09. הומצאו לבנק כל נתוני העסקה וניתן אישור עקרוני (עמ' 21 לפרוטוקול). הנתבעים סיימו את המצאת כל המסמכים הדרושים לבנק לצורך קבלת המשכנתא עד ליום 28.07.09, מבחינתם, ומכתב הכוונות הומצא לבנק אחר כך. העד התייחס למכתב הכוונות של הבנק למשכנתאות של התובעים מיום 17.8.09 (עמ' 21 לפרוטוקול, מול שורות 26-30) שעל פיו בוצעו העברות כספים ב - 20.8.09 (עמ' 21 לפרוטוקול). הוא אישר שבתיק לא נמצא מכתב הכוונת מיום 9.8.09. העד אישר שעל יסוד קבלת מכתב הכוונות ביום 22.7.09 לא ניתן היה להעביר את המשכנתא עד ה-30.7.09 (עמ' 23 לפרוטוקול, מול שורות 7-9). הפתרון לאי העמידה בלוח הזמנים הוא הפקת כתב כוונת חדש (עמ' 24 לפרוטוקול, מול שורה 21). עדותו של מר וייס לא נסתרה. האיחור של המצאת מכתב הכוונות עם ימי התוקף הנדרשים ע"י הבנק לא איפשר לבנק למשכנתאות של הנתבעים לתת את ההוראות הנדרשות כדי שהנתבעים יעמדו בתנאים המוסכמים של סעיף 5.02.2.2 לחוזה המכר. התשלומים נשוא סעיף 5.02.2.2 תלויים במחיקת המשכנתא והמשכון, דבר שהיה תלוי בביצוע במועד של המצאת מכתב הכוונות (עמ' 24-25 לפרוטוקול, עדות יקיר וייס). העולה מהמקובץ הוא, כי סעיף 5.02.2.1 הופר ע"י התובעים. הפרה זו לא תוקנה בזמן לאור העובדה שמכתב הכוונות השני הומצא באיחור ובלוח זמנים קצר מידי. 7. התובעים לא התייחסו למועד הראשון שהובא לידיעתם כי מכתב הכוונות הראשון נדחה ע"י הבנק ולא הסבירו מדוע מכתב הכוונות השני התעכב עד 9.8.09. לפי תצהיר עדות ראשית של התובעים הנתבעים שילמו לבא כוחם עו"ד ליאור כהן ביום 30.7.09, 175,000 ₪. התשלום הזה לא היה על פי החוזה אלא כתוצאה מכך שהם נדרשו על ידי הבנק להשלים את התשלום החוזי הראשון עד לגובה 25% מהתמורה. לא מצאתי שבכך שהצדדים כתבו חוזה עם תשלום יותר נמוך, שהושלם לפני המועד החוזי הפרה של החוזה. אני מפרשת את עדותו של מר וייס, שאילו מכתב הכוונות היה מגיע ב-20.7.09 עם תוקף של עד 30.7.09, והבנק היה מקבל אסמכתא על השלמת ה-25% ב-29.7.09, היה בידי הבנק להעביר במועד את התשלום על פי מכתב הכוונות. לפיכך, מחמת מחדלי התובעים, לא ניתן היה למלא אחר הוראות סעיף 5.02.2.2 לחוזה המכר ולא בגלל מחדלי הנתבעים. 8. הפרה שלישית הנטענת היא של הוראות סעיף 5.02.2.3 לחוזה המכר (סעיף 11 לכתב התביעה). נטען כי היה על הנתבעים להעביר את יתרת הכספים לאחר תשלום המשכנתא לידי עו"ד כהן, עד להמצאת אישור על סילוק המשכנתא. הטיעון לגבי סעיף זה מתייחס להסדר הקובע כי אם לא מומצאים האישורים על מחיקת המשכנתא והשעבוד ברשם המשכונות, הסכום האמור בסעיף 5.02.2.2 יומצא לידיו הנאמנות של ב"כ המוכרים, עו"ד ליאור כהן. לסעיף זה אין תאריך מוסכם לביצוע. על פי סעיפים 7 ו-8 לכתב התביעה, המועדים שבוצעו תשלומים היו 30.8.09 ו-8.9.09 במקום 20.8.09 ו-1.9.09. הוראות סעיף 5.02.2.3 כרוכות ומשולבות בהוראות סעיף 5.02.2.2 והן באות לתת מענה במקום שבו הקונים מבקשים לשלם את יתרת התמורה ואין בידי המוכרים להמציא אסמכתא בדבר מחיקת המשכנתא והמשכון במועד. כפי שעולה לעיל, התשלום התעכב בגלל מחדלי התובעים להמציא מכתב כוונות על פי הוראות סעיף 5.02.2.1 ולתקן את הטעון תיקון מהר, כך שניתן יהיה לעמוד בלוחות הזמנים של התשלומים נשוא סעיף 5.02.2.2. לפיכך, לא מצאתי שהנתבעים הפרו הוראות סעיף זה . מכל המקובץ, התביעה לפיצוי מוסכם נדחית, שכן לא קם התנאי המקדמי החוזי של הפרת חוזה המכר ע"י הנתבעים. 9. התובעים בחרו גם לפרט את הנזק שנגרם להם שהוא סך של 3,374 ₪ תשלום משכנתא בתאריך 2.8.09 והפרש התשלומים מכתב הכוונות הראשון עד השלישי, בסך של 4,643 ₪. פיצוי חוזי מוסכם איננו מחייב הוכחת נזק אך גם אם התביעה אמורה להיות לחלופין לפי סעיף 10 חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970, התביעה נדחית מההנמקה שדחתה את התביעה לפיצוי מוסכם. הנתבעים בחרו שלא להגיש תביעה שכנגד אלא רק להעלות טענת קיזוז, ולפיכך אינני מתייחסת לדרישתם לפיצוי מוסכם. סוף דבר 10. התביעה נדחית. התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בקביעת שכר הטרחה, לקחתי בחשבון כי שני הצדדים היו מיוצגים, הגם שאת התביעה הגישו התובעים מלכתחילה לבדם. כי היה בייצוג כדי להעריך מחדש את סיכויי התיק ולא לנהלו עד למתן פסק-דין. זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.חוזהסדר דין מקוצרפיצויים מוסכמיםפיצוייםהסכם מכר