תביעה בגין איתור נכסים ברומניה 1. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעים שעניינה הפרת חוזה, ביטול חוזה שלא כדין ובחוסר תום לב והתעשרות שלא כדין. התובענה הוגשה בהסתמך על הסכם שנכרת בין הנתבעים 1 ו - 2 לבין הנתבעים 3 ו - 4 והתובע שעניינו החזרת נכסי משפחת הנתבעים 1 ו - 2 ברומניה לרשותם בתמורה לאחוז מהנכסים והזכויות הנלוות להם. לטענת התובע, לאחר שהגיש לנתבעים דו"ח מפורט אודות נכסי המשפחה, החליטו הנתבעים להתכחש להתחייבותם החוזית כלפי התובע. במסגרת תביעתו עתר התובע למתן הסעדים הבאים: א. צו למתן חשבונות בהתייחס להכנסות הנתבעים ממכירת נכסים וכן בהתייחס לחברה שהוקמה ברומניה על ידי הנתבעים, ככל שהוקמה. ב. להצהיר כי בין התובע לבין הנתבעים נכרת הסכם מחייב. ג. להצהיר כי התובע זכאי לאכיפת ההסכם. ד. לחילופין, לחייב את הנתבעים לשלם לתובע תמורה השווה ל - 17% מהתמורה שהתקבלה ותתקבל בגין מכירת הנכסים ומכל טובת הנאה מכל סוג שהוא ו/או משווים של הנכסים, בהתאם למידע שיתקבל במסגרת תובענה זו. ה. לחילופי חילופין לקבוע לתובע שכר ראוי בגין חלקו בביצוע ההסכם, תוך שנטען כי התובע השקיע שנה שלמה מזמנו וכן כספים רבים ואף הצליח לאתר למעלה מ - 50 נכסים. כן ביקש התובע לחייב את הנתבעים בתשלום סכום התביעה שהועמד על סך של 2,500,000 ₪. 2. להשלמת התמונה יצוין כי ראשיתה של התובענה בתובענה לסעד הצהרתי בפני כב' בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ה"פ 6003/08). בעקבות דיון שהתקיים בפני כב' השופטת ברקאי ביום 19.6.08 ובקשה של התובע, נעתרה כב' השופטת ברקאי לבקשה לתיקון כתב תביעה כך שתיק המרצת הפתיחה יוסב לתובענה כספית לפי שווי תביעה של 2.5 מיליון ₪ (החלטה מיום 9.11.08). התובע הגיש כתב תביעה מתוקן (ת"א 5323/08) ובהחלטה מיום 19.11.09 החליטה כב' השופטת נצר להעביר את הדיון בתובענה לבית משפט השלום תוך איחודה עם תובענה נוספת שהוגשה על ידי עורכת הדין בוקור כנגד הנתבעים בבית משפט השלום (ת"א 4145/08). הדיון בתובענות התקיים במאוחד ואולם לאחר שעורכת הדין בוקור לא התייצבה לדיון שנקבע ליום 24.5.11, הוריתי על מחיקת התובענה שהוגשה על ידה בת"א 4145/08 (החלטה מיום 24.5.11 - עמ' 11 לפרוטוקול). העובדות שאינן שנויות במחלוקת 3. בחודש דצמבר 2004 התקשרו הנתבעים 1 ו - 2 מצד אחד (צד א') עם התובע והנתבעים 3 ו - 4 מצד שני (צד ב') בהסכם בגדרו התחייבו התובע והנתבעים 3 ו - 4 לטפל בהחזרת נכסי משפחת הנתבעים 1 ו - 2 ברומניה לבעלותם של הנתבעים 1 ו - 2 ולשאת בכל ההוצאות הכרוכות בכך וזאת בתמורה ל - 51% מסך הנכסים והזכויות הנלוות להם (להלן:"ההסכם" - נספח א' לכתב התביעה). עוד נקבע בהסכם כי הצדדים יקימו חברת נדל"ן ברומניה, כאשר כל הנכסים והזכויות בהם יועברו לבעלותה והחברה תוכל להשכיר, להפעיל, לפתח ולמכור את הנכסים. אחזקת המניות בחברה תהיה כך שהנתבעים 1 ו - 2 יקבלו 49% מהמניות והתובע והנתבעים 3 ו - 4 יקבלו 51% מהמניות בחלקים שווים, כלומר- 17% לכל אחד. 4. התובע פנה לעורכת דין ברומניה - עו"ד רודיקה בוקור (להלן:"עורכת הדין") ונחתם הסכם שכר טרחה בין החברה (שהיתה בהקמה) לבין עורכת הדין. 5. ביום 14.12.05 פיטר הנתבע 1 את עורכת הדין. 6. ביום 29.1.06 הודיע הנתבע 1 לתובע ולנתבעים 3 ו - 4 על ביטול ההסכם. עיקר טענות התובע 7. לטענת התובע, הוא עבד ועמל במשך כשנה לאיתור נכסי הנתבעים 1 ו - 2 ברומניה ובמסגרת זו נסע לרומניה מספר פעמים והשקיע מזמנו, ממרצו, מכספו ומכישוריו הרבים לאיתור הנכסים. נשכרו שירותיה של עורכת הדין בוקור על מנת לסייע באיתור הנכסים ובירור מצב הזכויות בהם וכן לשם הקמת חברה. התובע טוען כי בראשית חודש נובמבר 2005, כשנה לאחר חתימת ההסכם בין הצדדים, הגיש התובע לנתבעים 1 ו - 2 בשמו ובשמם של הנתבעים 3 ו - 4 ובסיועה של עורכת הדין, דו"ח ראשוני המפרט את כל הנכסים אשר אותרו וכן נתונים בדבר גודלם, מיקומם ומצב הטיפול המשפטי בעניינם. הדו"ח האמור כלל יותר מ - 50 נכסי נדל"ן שונים והיה מגובה באסמכתאות, מפות והסברים (להלן: "הדו"ח" - נספח ב' לכתב התביעה ולתצהיר התובע). 8. התובע טוען כי לא היה מודע לפיטורי עורכת הדין ב - 14.12.05 וכי מכתב הפיטורין חתום על ידי הנתבע 1 בלבד. לטענת התובע, על אף שבמכתב הנתבע 1 צוין כי הסיבה לפיטורי עורכת הדין היא חוסר שביעות רצון של השותפים בחברה מתפקודה וחוסר תקשורת עם השותפים, הרי שהסיבה האמיתית, כפי שנמסרה לו על ידי עורכת הדין בוקור, היא סירובה של עורכת הדין לחתום על תצהיר כנגד התובע לפיו הוא לא קיים את התחייבויותיו החוזיות על פי ההסכם. התובע פנה לנתבע 4 וביקש לפעול לביטול פיטוריה של עורכת הדין ולהשלים את חלקו בהסכם. 9. ביום 29.1.06 הודיע הנתבע 1 לתובע ולנתבעים 3 ו - 4 על ביטול ההסכם (נספח ה' לכתב התביעה) בטענה כי טרם התקבלו תוצאות. לטענת התובע מדובר בטענה מופרכת ומקוממת אשר נטענה לאחר שהנתבע 1 קיבל את הדו"ח המפרט כחמישים נכסים. לעניין זה נטען כי התובעים עצמם משך שנים רבות לא הצליחו לאתר ולו נכס אחד בעוד שהתובע הצליח בתוך כשנה בלבד לאתר למעלה מחמישים נכסים. כן נטען כי הצדדים ציפו שייקח זמן לא מבוטל כדי לאתר את הנכסים ובכל מקרה מעל שנה והראייה כי בהסכם ההתקשרות בין החברה לבין עורכת הדין בוקור הוקצבו כשנתיים להשלים את התחייבויותיה. התובע טוען כי הטעם הנוסף שנזכר בהודעת הביטול - טענה להתרשלות התובע ועורכת הדין בקיום חיוביהם, לא פורטה ועומדת בסתירה לעובדה שנמסר דו"ח המפרט את הנכסים. 10. בפגישה שהתקיימה ביום 21.4.06 בין התובע לבין הנתבע 1, התברר לתובע כי לאחר ביטול ההסכם עימו ועם הנתבעים 3 ו - 4, התקשרו הנתבעים 1 ו - 2 בהסכם חדש עם הנתבעים 3 ו - 4 בהסכם חדש הדומה להסכם המקורי. ביום 23.4.06 שלחו הנתבעים 3 ו - 4 מכתב לתובע שכותרתו הפרת הסכם ובשלב זה הבין התובע כי הנתבעים 3 ו - 4 עשו יחד עם הנתבעים 1 ו - 2 יד אחת נגדו על מנת לנשלו מזכויותיו בהסכם. 11. התובע טוען כי בהתאם להסכם הוא זכאי ל - 17% משווי הנכסים שיאותרו ויחזרו לבעלות הנתבעים 1 ו - 2. לטענתו, קיים את השלב הראשון בהסכם בכך שהמציא לנתבעים 1 ו - 2 דו"ח המפרט את נכסי משפחתם ברומניה והכולל למעלה מ - 50 נכסים ואף החל בקיום חלקו השני בהסכם באמצעות עורכת הדין שהחלה בבירור הזכויות המשפטיות בנכסים והחזרתם לבעלות הנתבעים 1 ו- 2. 12. התובע טוען כי הנתבעים 1 ו - 2 התנערו מהתחייבויותיהם החוזיות כלפיו ללא כל הסבר או נימוק והתקשרו עם הנתבעים 3 ו - 4 בהסכם חדש שלא חל בו כל שינוי מהותי למעט העובדה שהתובע לא היה צד לו. בכך הפרו הנתבעים את ההסכם עם התובע, נהגו בחוסר תום לב בביצועו והתעשרו או מנסים להתעשר על חשבונו. 13. בהתייחס לנתבעים 3 ו - 4, נטען כי הם שסייעו, עודדו ופעלו בכוונת מכוון לכך שהנתבעים 1 ו - 2 יבטלו את ההסכם הראשון ובכך הם חבים כלפי התובע גם בעוולת גרם הפרת חוזה. 14. מטעם התובע העיד התובע לבדו כאשר עדים נוספים שהתבקשו, בהם עורכת הדין בוקור אשר אף הגישה תצהיר עדות ראשית, לא הובאו לעדות. 15. בסיכומיו טען התובע כי הוכיח שלא הפר את ההסכם וכי ביטול ההסכם על ידי הנתבעים היה שלא כדין ובחוסר תום לב ולכן ניתן לאכוף את ההסכם על הנתבעים. התובע טען כי עדות הנתבעים אישרה ואימתה את גרסת התובע שכן הנתבע 1 העיד בעדותו שלא קיבל רכוש ברומניה ואולם בהמשך עדותו אישר כי נודע לו על שני נכסים. על כן טוען התובע שלולא היתה מופסקת עבודתו, ייתכן שהיו בידי משפחת הנתבעים 1 ו - 2 נכסים נוספים ואחרים. עוד נטען כי הנתבע 1 אישר בעדותו שאם התובע ישלם הוצאות, יקבל 17% מהנכס. עיקר טענות הנתבעים 16. לטענת הנתבעים מדובר בתובע שגזל את כספיהם, רימה אותם תוך ניצול האמון שנתנו בו ולא ביצע כלל את עבודתו. התובע הוא שהציג בפני הנתבעים את עורכת הדין בוקור כמי שבקיאה בתחום אך התברר שהיא אינה בקיאה בתחום וכי היא פילגשו של התובע. לטענת הנתבעים התובע לא פעל כנדרש והנתבעים שילמו כספים רבים לידי התובע על מנת שיפעל בהתאם להתחייבויותיו. בין היתר נטען כי הועבר לתובע ולעו"ד בוקור תשלום עבור אגרות שהתברר כי אינן קיימות, כי נדרשו הוצאות בגין טיפול בנכסים שהתברר שלא ניתן להשיבם על פי החוק הרומני וכי נדרש תשלום עבור מודדים כאשר לא בוצעה כל עבודה בעניין. 17. הנתבעים טוענים כי לא קיבלו לידם רכוש כלשהו מהרכוש שהיה בטיפולו של התובע ועל כן אין יסוד לתביעתו של התובע. 18. לטענת הנתבעים התובע לא השקיע את חלקו בכספים הנדרשים ורק הנתבעים 3 ו - 4 עשו כן, זאת בניגוד להתחייבויותיו. 19. ביטול ההסכם עם התובע נעשה ביום 29.1.06 ורק לאחר כשנתיים הגיש התובע את תביעתו בה הוא עותר להצהיר כי ההסכם תקף, דבר המעיד לטענת הנתבעים על מופרכות התובענה. 20. התובע אינו מראה כל פעולה שנעשתה על ידו או על ידי עורכת הדין לעניין החזרת הרכוש של משפחת הנתבעים 1 ו - 2 והנתבעים הם שביצעו בסופו של דבר את הפעולות הנדרשות. 21. לאחר ביטול ההסכם עם התובע נאלצו הנתבעים להוציא כספים רבים על מנת להקטין את הנזקים הרבים שגרם התובע ונאלצו לשכור משרד עורכי דין חדש, לנסוע לרומניה על מנת לאסוף את המסמכים השונים בעצמם ולרכז את כל החומר. 22. כתב התביעה הוגש בשיהוי ניכר כאשר התובע לא נקט כל פעולה לגבי ביטול ההסכם ולכן הסעד שמבקש התובע - להצהיר שההסכם בתוקף ומתן צו לאכיפתו, לאחר שהנתבעים שינו את מצבם, השקיעו כספים, הוציאו הוצאות והתחייבו בהתחייבויות שונות, דינו להידחות גם מטעם זה. 23. הנתבעים שילמו לתובע כספים רבים שדרש לצורך ביצוע פעולות ברומניה ולימים התברר כי הוא לא עשה דבר. מדובר בסך של 472,001 ₪, כמפורט בכתב ההגנה. 24. טענת התובע לגבי הדו"ח הינה שקר וכזב שכן הנתבעים הם שהכינו וערכו את הדו"ח (נספח ב' לכתב התביעה). 25. התובע לא ידע ו/או הסתיר מהנתבעים את הדין הרומני ובייחוד את חוק 10/2001 אשר קבע כי לא ניתן לתבוע השבת נכסים המצויים בערים לאחר חודש אוקטובר 2001 ובכך גרם לנתבעים הוצאות מיותרות. לטענת הנתבעים התובע הציג עצמו כבעל ניסיון וידע בכל הנוגע להחזרת רכוש ברומניה, דבר שהתברר כמצג שווא. באשר לחברה, טוענים הנתבעים כי החברה לא הוקמה כלל, בין היתר בשל זיופי חתימות על ידי עורכת הדין. 26. הנתבעים טוענים כי עבודת עורכת הדין הופסקה לאחר שהתברר כי היא הונתה אותם ולא ביצעה את התחייבויותיה כלפי הנתבעים. לאחר שהופסקה עבודתה החלו היא והתובע לאיים על הנתבעים שהם לא יוכלו להסתובב ברומניה ושהיא תדאג שהם יאסרו ואף סירבה להשיב לידיהם את דרכוניהם ולכן הוגשה תלונה נגדה במשטרת רומניה ובלשכת עורכי הדין ברומניה. לעניין זה נטען כי התובע עצמו הסכים לפיטוריה של עורכת הדין. לאחר פיטוריה של עורכת הדין התובע נעלם ולא יצר כל קשר עם הנתבעים וכשעלה בידם ליצור עימו קשר, אמר להם שכל המסמכים והחומר נמצאים אצל עורכת הדין ובלעדיה לא יוכלו לעשות דבר ברומניה לגבי הרכוש. 27. מטעם הנתבעים העידו הנתבעים 1, 3 ו - 4. 28. בסיכומי הנתבעים נטען, בין היתר, כי תביעת התובע תוקנה לתביעה כספית והתובע לא הביא כל ראיות לנזק שנגרם לו וראיות לגבי שווי תביעתו. כן נטען כי התובע לא הוכיח שביצע עבודה של הגשת מסמכים לרשויות לגבי כחמישים נכסים, שכן לא הציג בפני בית המשפט כל ראייה לעבודה שנעשתה על ידו. עוד נטען כי הנתבעים 1 ו - 2 טרם קיבלו לידם כל נכס ו/או כספים כלשהם והתובע לא הוכיח שקיבלו בפועל דבר. שני הנכסים שייתכן והנתבעים 1 ו - 2 יקבלו, טרם נתקבלו ויש לבצע פעולות רבות לצורך קבלתם. בנוסף, ההתקדמות לגבי שני הנכסים הושגה ע"י הנתבעים ועורכי דין אחרים מטעמם, לאחר שהתובע ועורכת הדין בוקור לא פעלו כנדרש לגביהם, לא הגישו מסמכים נדרשים, ורק לאחר הפסקת ההתקשרות איתם הנתבעים הצליחו לפעול ולתקן את המחדלים שנעשו על ידי התובע ועורכת הדין בוקור. כן נטען כי היה על התובע להוכיח את שווי הנכסים מאחר שמדובר בתביעה כספית והוא לא עשה כן וכי נכסים אלה אינם שווים כמעט דבר וההוצאות הנדרשות לשם קבלתם בסופו של יום עולות על שווים, טענה שלא נסתרה על ידי התובע. הנתבעים טוענים כי העדה המרכזית מטעם התובע, עו"ד בוקור לא הגיעה לעדות על אף שהגישה תצהיר לבית המשפט. עוד נטען כי התובע ועו"ד בוקור הטעו את הנתבעים ולא פעלו כנדרש בין היתר בכך שלא הגישו מסמכים נדרשים במסגרת התביעות לרשויות ברומניה, הגישו תביעות שגויות, קבלו כספים שלא כדין והתובע לא נשא בחלקו בהוצאות כנדרש. יוער כי לסיכומי הנתבעים צורפו לראשונה מסמכים שלא הוגשו כראיה בתיק וממילא אין לקבלם. דיון והכרעה 29. השאלה השנויה במחלוקת היא האם פעל התובע בהתאם למחויבותו על פי ההסכם והאם ביטול ההסכם על ידי הנתבעים 1 ו - 2 נעשה כדין. בהסכם מחודש דצמבר 2004 נקבע כדלקמן: "2.2 צד ב' יטפל בכל הכרוך והקשור בנכסים הנ"ל לרבות החזרת הרכוש מידי ממשלת רומניה ויישא בכל ההוצאות הכרוכות בכך". 30. לטענת התובע, הוא קיים את התחייבויותיו על פי ההסכם ובתקופה של שנה ריכז דו"ח הכולל כ - 50 נכסים השייכים למשפחת הנתבעים 1 ו -2. התובע מפנה לדו"ח שצורף כנספח ב' לתצהירו לביסוס טענתו זו, ולמעשה כל טענתו לביצוע התחייבויותיו מסתמכת על דו"ח זה בלבד. הנתבעים טוענים כי הדו"ח הנטען לא נערך על ידי התובע אלא על ידם. 31. מעיון בעדויות הצדדים עולה כי התובע לא הוכיח שקיים את התחייבויותיו על פי ההסכם. ראשית, הנתבע 1 העיד כי המידע על הנכסים היה קיים ולא נדרש איתורם (עמ' 73 ש' 9 - 11 לפרוטוקול) וגם התובע אישר בעדותו כי הנכסים היו ידועים (עמ' 29 ש' 29 - 31 לפרוטוקול). מכאן, שנסתרה טענתו של התובע לפיה הוא זה שאיתר את הנכסים המצויים בדו"ח. בנוסף, התובע אישר בעדותו כי הדו"ח נספח ב' לתצהירו לא הוגש על ידו יחד עם עו"ד בוקור (כנטען בסעיף 13 לתצהירו) אלא הוכן והודפס במשרד הנתבעים 3 ו- 4 (עמ' 24 ש' 8 - 12 ועמ' 25 ש' 4 - 8 לפרוטוקול). כמו כן, מעיון בדו"ח עולה כי מצוי בו מספר הטלפון של עו"ד קאלין - בא כוחם הנוכחי של הנתבעים, כפי שעולה מעדות הנתבע 1 (עמ' 74 ש' 24 - 48 לפרוטוקול) וכפי שמאשר התובע בעדותו (עמ' 27 ש' 16 - 19 לפרוטוקול) ומכאן, שבניגוד לטענתו של התובע בתצהירו, אין מדובר בדו"ח שהוכן על ידו והוגש לנתבעים. שנית, התובע טען תחילה כי הדו"ח הוגש בחודש נובמבר 2005, כחודשיים לפני ביטול ההסכם עימו (ס' 12, 13, 18 לתצהירו) ואולם בעדותו אישר התובע כי הדו"ח הוגש עוד בחודש מרץ 2005 (עמ' 27 ש' 3 - 9 לפרוטוקול), ומכאן שטענתו כי ההסכם בוטל בסמוך לאחר הגשת הדו"ח אינה נכונה. משכך, לא ברור מה עשה התובע מחודש מרץ 2005 עד חודש נובמבר 2005 לצורך קידום החזרת הנכסים, והתובע לא טען כל טענה ולא המציא כל אסמכתא לעניין זה. 32. על כן, טענת התובע לפיה איתר את הנכסים אשר פורטו בדו"ח שהוגש על ידו נסתרה ולכן לא ניתן לקבל את טענתו כי קיים את התחייבותו על פי ההסכם. 33. במהלך עדותו טען התובע כי הדו"ח האמור, על אף שלא הוגש על ידו, הוכן והודפס על סמך מסמכים אותם הביאה עו"ד בוקור יחד עימו מרומניה (עמ' 24 שורות 8 - 12 ועמ' 25 שורות 4 - 8). דא עקא, התובע לא הגיש כל אסמכתא המעידה על טענתו זו, לרבות נסחי הטאבו אשר נטען כי הוא ועורכת הדין בוקור הביאו מרומניה. בנוסף, מעדותו של התובע עולה כי על אף שלטענתו הוגשו בקשות ומסמכים לרשויות ברומניה הרי שהמסמכים האמורים לא הוגשו כראיה על ידו במסגרת תיק זה. כך, "ש. אתה אמרת שהגשתם לעירייה את הבקשות בצירוף מסמכי טאבו שרודיקה הגישה ומסמכים נוספים שהגשתם. זה נכון ? ת. כן. ש. עשיתם זאת לגבי כחמישים נכסים ? ת. כן. ש. ז"א שלכל נכס היתה חוברת עם מסמכים שהגשתם לעירייה ? ת. לכל נכס היה נסח טאבו ולנכסים מסויימים היו גם מפות. ש. מה עוד צירפתם ? ת. אני לא זוכר בדיוק. מה שצורף זה נסח טאבו ומה שנדרש על פי החוק. ש. היכן החוברת של 50 נכסים. היכן כל העבודה שעשיתם ? היכן כל החוברות ? ת. חוברת לא הוגשה. ש. היכן הבקשה והנספחים לבקשה בכל תיק ? ת. יש אישור מהעירייה. לא הגשנו חוברת". (עמ' 23 ש' 10 - 22 לפרוטוקול) ובהמשך משנשאל התובע אם יש בידו את המסמכים שהוגשו לעירייה, השיב שאין לו אותם כאן (עמ' 25 ש' 11-12 לפרוטוקול). מהאמור עולה כי על אף טענתו של התובע לפיה הוא זה שפעל להשגת מסמכים, בעזרתה של עורכת הדין בוקור, לרבות נסחי טאבו, הרי שמסמכים אלה לא הוצגו במהלך הדיון בתובענה וממילא טענתו זו לא הוכחה. יודגש לעניין זה כי אין זה סביר שמסמכים הוגשו לעירייה מבלי שנותר בידי התובע עותק של המסמכים האמורים, בפרט לאור קושי שמפרט התובע בנוגע לקבלת נסח טאבו ברומניה (עמ' 26 ש' 21 - 25 לפרוטוקול). עוד יצוין כי התובע אישר בעדותו כי יתכן שהנתבע 1 עצמו גם כן מסר מסמכים (עמ' 27 ש' 29 - עמ' 28 ש' 2 לפרוטוקול) יודגש כי עו"ד בוקור, על פעולותיה מסתמך התובע, לא הובאה לעדות על אף כוונת התובע לזמנה לעדות. 34. הנתבעים טענו כי ההסכם בוטל לאחר שהתובע לא פעל ולא השיג תוצאות כמצופה. התובע לא הוכיח את פעולתו על פי הסכם ולא הוכיח כי פעל במידה מספקת להשבת הנכסים בגינם נכרת ההסכם. כאמור, טענת התובע לפיה ערך את הדו"ח עליו הוא מסתמך, נספח ב' לתצהירו נסתרה שכן התברר במהלך עדותו שמדובר בדו"ח שנערך על ידי הנתבעים ולא הוצגה כל אסמכתא לכך שהדו"ח נערך על סמך מסמכים שהביא התובע מרומניה. כן נסתרה טענת התובע בדבר איתור הנכסים על ידו. בנוסף יודגש כי בניגוד לטענת התובע לפיה ההסכם בין הצדדים עניינו איתור הנכסים, הרי שמההסכם עולה במפורש כי עניינו השבת הנכסים ועל כן ממילא, גם אם הייתה מתקבלת טענת התובע כי איתר נכסים, אין די בכך כדי לקיים את ההסכם. לעניין זה יצויין כי טענת התובע בתצהירו (ס' 20 - 21 לתצהיר) ובסיכומיו (ס' 31 - 32 לסיכומים) לפיה מההסכם ניתן ללמוד כי הנתבעים לא הצליחו לאתר נכסים משך זמן רב והתובע הוא שאיתר למעלה מ - 50 נכסים בפרק זמן של כשנה, אינה עולה מלשון ההסכם, שכן בהסכם מצויין במפורש שהנתבעים 1 ו- 2 רוצים לקבל את הנכסים ומאמציהם לעשות כן לא צלחו (ה"הואיל" השני בהסכם), ואין כל אזכור לצורך באיתור נכסים. 35. בנוסף, על פי ההסכם היה על התובע (יחד עם הנתבעים 3 ו -4) לשאת בכל ההוצאות הכרוכות בהעברת הנכסים על שם הנתבעים 1 ו - 2. לטענת הנתבעים התובע לא שילם את חלקו בהוצאות והתובע לא צירף כל אסמכתא לתשלום חלקו בהוצאות. גם טענת הנתבעים לפיה התברר שיש רכוש שלא ניתן להשיבו (על פי חוק 10/2001) לא נסתרה. התובע אף אישר בעדותו את קיומו של החוק וקיומן של מגבלות באשר למועדים בהם ניתן להגיש את הבקשות בעניין הנכסים (עמ' 14 ש' 28 - 34, עמ' 15 ש' 26 - עמ' 16 ש' 9, עמ' 22 ש' 19 - 22 לפרוטוקול). כך גם לא נסתרו טענות הנתבעים שעניינן דחיית בקשות שהוגשו בגין אי צירוף מסמכים דרושים, דבר העולה גם מעדות התובע (עמ' 17 ש' 10 - 27, עמ' 20 ש' 15 - 24 לפרוטוקול). 36. כאמור, ההסכם בין הצדדים עניינו השבת רכוש לידי הנתבעים 1 ו - 2. ההסכם אינו נוקב בלוחות זמנים אולם אין חולק כי עד מועד ביטול ההסכם בחלוף תקופה של כשנה לא הוחזר כל נכס לידי הנתבעים 1 ו - 2. טענת התובע בדבר איתור נכסים נסתרה וממילא גם באשר לנכסים שנטען כי אותרו, לא הוכח כי בוצעו פעולות נוספות אשר הביאו להשלמת הליך השבת הנכסים לידי הנתבעים. התובע לא הוכיח כי ביצע פעולות שיש בהן כדי להביא למימוש מטרת החוזה בתקופה עובר לביטולו ולכן פרק זמן של שנה הינו פרק זמן סביר, בפרט בשים לב לפגמים שנפלו בפעולות התובע ועו"ד בוקור, כמפורט לעיל, טענות שכאמור לא נסתרו והתובע כלל אינו מתייחס אליהן בסיכומיו. 37. ב"כ התובע טוען בסיכומיו כי מעדותו של מר משה ורצברגר הנתבע 1 עולה כי לנתבעים נודע על שני נכסים ודי בכך כדי להעיד על פעולתו של התובע ועל כך שלו ממשיך היה לפעול היה עולה בידו להעביר לרשותם של הנתבעים 1 ו - 2 נכסים נוספים. בעדותו אישר הנתבע 1 כי קיימים שני נכסים שנודע לו עליהם ושהוא זכאי לקבלם אולם לטענתו מדובר בנכסים ש"אינם שווים" כלשונו, ונדרשות פעולות נוספות לצורך השלמת קבלת הזכויות בהם, דבר הכרוך בעלויות וכי נוכח שוויים של הנכסים ועלות ההוצאות הנתבעים אינם מעוניינים לעשות כן. (עמ' 85 ש' 5 עד עמ' 86 ש' 6 ועמ' 86 ש' 33 - עמ' 87 ש' 4 לפרוטוקול). 38. בהסכם בין הצדדים נקבע כי על התובע (יחד עם הנתבעים 3 ו - 4) לטפל ב"החזרת הרכוש" (סעיף 2.2 להסכם). התובע לא הוכיח כי הנכסים אכן הועברו בפועל לנתבעים ומעדותו של הנתבע 1 עולה כי העברת הזכויות לא הושלמה ואין כוונה להשלימה לאור ההוצאות הכרוכות בכך. מכאן, שלא הוכח כי הרכוש אכן הוחזר. יתרה מזו, מעדותו של הנתבע 1 עולה כי נודע לו על הנכס עליו נשאל בשנת 2011 (עמ' 85 ש' 18 לפרוטוקול), כלומר כ - 5 שנים לאחר ביטול ההסכם עם התובע ומכאן שלא הוכח שפעולת התובע היא שהביאה לאיתור הנכסים. 39. לאור כל האמור, משחלף פרק זמן של כשנה והתובע לא הוכיח כי ביצע פעולות שיש בהן כדי להביא לביצוע ההסכם, ביטול ההסכם נעשה כדין ולכן התובע אינו זכאי לסעדים המבוקשים על ידו בכתב התביעה. למעלה מן הדרוש יוער כי גם לו היתה מתקבלת טענת התובע בעניין שני הנכסים האמורים, הרי שהתובע לא הוכיח את שווים. מאחר שמדובר לטענת התובע בנכסים ידועים, עסקנן בתביעה כספית ועל התובע להוכיח את הסכום המגיע לו. יוער כי גם על פי החלטות כב' בית המשפט המחוזי בבאר שבע (החלטת כב' השופטת ברקאי מיום 9.11.08, כב' השופטת סלוטקי בת"א 5323/08 מיום 18.6.09 - הערת בית המשפט בעמ' 1 שורות 12 - 13 לפרוטוקול, והחלטת כב' השופטת נצר בת"א 5323/08 מיום 19.11.09), עולה כי עסקינן בתובענה כספית. יצוין כי כב' בית המשפט המחוזי דחה את הטענה ולפיה בבוא היום וככל שיוכיח התובע תביעתו הוא רשאי להירשם כבעלים של חלק מהנכסים וקבע "התביעה - תביעה כספית לזכות נטענת של התובע לקבל 17% משווי אותם נכסים מושא ההסכם" ( החלטת כב' השופטת נצר עמ' 3 שורות 28 - 29 לפרוטוקול). מכאן שהיה על התובע להוכיח את שווי הנכסים, דבר שלא נעשה. יצוין לעניין זה כי התובע יכול היה להוכיח את שווים של שני הנכסים האמורים (וכן של כל נכס אחר שהיה מוכח על ידו כי הועבר לנתבעים) באמצעות חוות דעת שמאי ואולם הוא לא עשה כן. לאור האמור, התובע גם לא הוכיח את סכום תביעתו. 40. בשולי הדברים יוער כי במסגרת הסעדים עתר התובע למתן סעד של אכיפת הסכם ואולם התובע לא נתן כל הסבר מדוע הוגשה התובענה על ידו כשנתיים לאחר ביטול ההסכם ודי באמור כדי לדחות בקשה לסעד לאכיפת הסכם. 41. לאור כל האמור, התובע לא הוכיח תביעתו ולכן אני מורה על דחיית התובענה. התובע יישא בהוצאות הנתבעים לרבות שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 30,000 ₪. בנוסף, יישא התובע בהוצאות הנתבעים בסך 3,500 ₪ בהתאם להחלטת כב' השופטת נצר מיום 19.11.09. איתור נכסים