לטענת הנתבעות, בשל המחדלים של התובעת בקשר לאספקת המוצרים נגרמו להן נזקים וכן הועלתה על ידי הנתבעות שורה של טענות הנוגעות להתחשבנות בין הצדדים, לרבות ביחס לזיכויים אשר על פי הנטען מגיעים להן. מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מנהל הכספים, אשר פרט את ההתחשבנות הכספית בין הצדדים. מטעם הנתבעת 1 הוגש תצהיר מפורט של מר חן סבן. בתצהירו פרט מר חן סבן את מתכונת ההתקשרות עם התובעת, באמצעות סוכן של התובעת בשם מאיר ליבוביץ. כך פורטו בתצהיר סיכומים שונים בנוגע לתנאים המסחריים ולהנחות כפי שסוכמו עם הסוכן מטעם התובעת, אשר על פי הנטען התובעת לא עמדה בהם. בהמשך לכך, מפרט המצהיר את טענות הנתבעת 1 ביחס לאי מתן הנחה על טלוויזיות שהונחו בתצוגה, מוצרים שנכללו בחשבוניות אשר על פי הנטען לא סופקו בפועל, הפרה נטענת של התובעת לגבי מחיר סיטונאי וזיכוי שהובטח בקשר לכך, וזיכויים בגין אספקת מוצרים ממוחזרים או מחודשים. כמו כן, המצהיר מפרט טענות הנתבעת 1 לגבי זיכויים שיש לערוך בהתחשבנות בגין מוצרים שהחיוב בגינם היה גבוהה ממחיר המוצר שסופק בפועל, וכן חיובים הכוללים מחיר שונה מהמוסכם. בהמשך התצהיר, מפורטות טענות הנתבעת 1 לגבי חיובים בגין מוצרים שלא סופקו וכן טענות לנזקים, כגון בגין הפרת תנאי אחריות ומוצרים שהתגלו כלא תקינים. בנוסף, התצהיר מפרט זיכויים נטענים בגין החזרת סחורה וכן נזקים נטענים לנתבעת 1 בגין פגיעה במוניטין ואובדן הכנסות. מטעם הנתבעת 2 הוגש תצהירו של מר שי סבן. בתצהירו פרט מר שי סבן את טענות הנתבעת 2 ביחס לחוב הנטען בסך של 6,420 ₪. בהקשר זה נטען, כי התובעת חייבת לנתבעת 2 סכום כספי העולה על סך של 8,000 ₪ וזאת בגין מוצרים שהוחזרו לתובעת, ולא תוקנו ולא נתקבלו במקומם מוצרים חלופיים ראויים. כך הודגש, כי ההתחשבנות לגבי אספקת מוצרים לחנות הנתבעת 2 הינה בנפרד מזו הנוגעת לחנות הנתבעת 1. העדים מטעם הצדדים העידו בפני בית המשפט ונחקרו בחקירה נגדית אודות המפורט בתצהירי העדות הראשית מטעמם. בחינת העדויות והמסמכים הרבים שהוגשו על ידי הצדדים מלמדת, כי מערכת ההתקשרות בין הצדדים לא היתה מסודרת ובכלל זאת, לא ניתן לבצע כעת, בשלב כה מאוחר ולאחר שמערכת היחסים העסקית בין הצדדים הסתיימה, את ההתחשבנות המדויקת והמלאה בין הצדדים. כל זאת, גם משום שההתחשבנות בין הצדדים כללה, ככל הנראה סיכומים שונים בעל-פה, אשר תוכנם המדויק לא הובהר, ובנוסף, היו החזרות רבות ומאידך גם זיכויים שונים. מדובר במחדל משותף של שני הצדדים, הנוגע לכך שמערכת היחסים העסקית לא בוצעה בצורה מסודרת, ועניינים שונים הנוגעים לאספקת מוצרים, תמחור, החזרת מוצרים וזיכויים, אשר נדונו בין הצדדים באופן שוטף, לא הועלו על הכתב בצורה מסודרת בזמן אמת, ועל כן נותרו במחלוקת, מבלי שיש בידי מי מהצדדים להוכיח באופן ברור ומשכנע, את מכלול ההתחשבנות הקיימת בין הצדדים. במצב דברים זה, הרי שלכל אחד מן הצדדים קיים קושי בהוכחת טענותיו. במקרה כזה, כאשר אין בידי בית המשפט להכריע בין הגרסאות השונות, ומבלי שיש אפשרות להצביע על מי מהצדדים כאחראי לאי הבהירות הנוגעת לביצוע ההתחשבנות, יש להכריע במחלוקות בין הצדדים לפי נטלי ההוכחה המוטלים על הצדדים בנוגע לטענותיהם. בקשר לכך, קיים הבדל מהותי בין מרכיב החוב המבוסס על שיקים שניתנו על ידי הנתבעת 1 לידי התובעת ובין יתר מרכיבי החוב. אין ספק, כי הנטל להוכיח את הטענות המועלות ביחס להעדר פירעון השיקים, מוטל על הנתבעת 1. אינני סבור, כי הנתבעת 1 עמדה בנטל האמור, וכיוצא מכך, יש לחייבה בתשלום השיקים שמסרה לתובעת. עיון בתכתובות שנערכו בין הצדדים במועדים הרלבנטיים למסירת השיקים מעלה, כי אין בתכתובת האמורה להצביע על גיבושן של הסכמות ברורות ומחייבות. במסגרת ההתכתבות האמורה, נעשה ניסיון לגבש מתווה מוסכם להמשך הפעילות העסקית בין הצדדים. בפועל, ניסיון זה נכשל. לפיכך, לא ניתן לקבוע כי בין הצדדים נכרת הסכם הכולל תנאים נלווים למסירת השיקים ואשר מהווים גם תנאי לפירעונם. באשר ליתר מרכיבי החוב, המחדל הנוגע להעדר אפשרות לקביעת סכומי ההתחשבנות הנכונים והמדויקים, פועל לחובתה של התובעת. לפיכך, אין מנוס אלא לדחות התביעה בקשר למרכיבים אלו. לפיכך, התביעה נגד הנתבעת 1 מתקבלת בחלקה. על הנתבעת 1 לשלם לתובעת את סכומי השיקים שנמסרו לידי התובעת, בסך כולל של 59,846 ₪. הסך האמור ישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל ממועד הגשת התביעה, יום 21.4.09. יתר מרכיבי התביעה נגד הנתבעות 1 ו-2, נדחים. במסגרת התביעה נגד הנתבעת 1 מצאתי לנכון לחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪, וכן בתשלום שכ"ט עו"ד של התובעת בסך של 7,080 ₪. במסגרת התביעה נגד הנתבעת 2, לא מצאתי לנכון לפסוק צו להוצאות. אספקהמחדלמוצר