נטען כי המהנדס לא מדד את נשוא הצו, תיק הבניין אבד, לא ניתן היה להשוות ישן מול חדש המהנדס הסתמך על נתוני המפענח (והמפענח על נתוני המהנדס) ולא הציג ראיות חשובות בפני בית המשפט (כמזכר שערך). בכל הנוגע למפענח, טען המבקש כי זה עשה עבודה לא פחות מרושלת מהמהנדס. זה הסתמך על נתוני המהנדס, לא מדד בעצמו דבר, הוא אינו יכול למדוד ו/או לספק מידות, ניסה "להגניב" חוות דעת מעודכנת לתיק בית המשפט עם תחילת עדותו, שינה את עדותו בכל הנוגע לצורת הגג כאשר בחוות הדעת טען כי הוא שטוח ובבית המשפט חזר בו וטען כי הגג משופע בלא פחות משלושה שיפועים, השתמש במושגים מדעיים ככסות לעבודה בלתי מקצועית, לא ידע לומר בכמה גבה הגג ובכמה גדל שטח הגג גם כאשר הוגש לו סרגל מדידה. לדידו של המבקש, הרי שמדובר בבית ישן בן קומה אחת עם עלית גג, אשר כל שהוחלף בו היה הגג ללא כל תוספת בנייה או הגבהה. המבקש חזר על טענתו, כי ניצב בפני שוקת שבורה בפועלו מול העיריה גוררת הרגליים ואטומת- הלב. המבקש הכביר לטעון, כי לצורך ביצוע צו ההריסה, ידע המשיב את כתובתו של המבקש, אולם לצורך מתן היתר נדחה המבקש ב"לך ושוב" להמצאת כתובת עדכנית של הנכס. עוד טען המבקש, כי לא התמלאו תנאי סעיף 238 א לחוק התכנון והבנייה בכל הנוגע לאכלוס הבית וסיום הבנייה, לרבות זיהוי הנכס עצמו. המבקש סיים את סיכומיו בהפנותו את בית המשפט לעובדה כי בהודעה מש/4 לא ידוע מי המהנדסים אשר חתמו על הצו, דבר המאיין את תוקפו של הצו ככזה. סיכומיי המשיב וטענותיו: המשיב ביקש לדחות את עתירתו של המבקש לביטול הצו. המשיב ציין כי אין המדובר בהחלפת גג, אלא בבנייה של גג חדש, אשר אף גבה ביחס לגג הישן ושגדל שטחו על ידי בניית קירות מבלוקים על קירות קיימים. המשיב ביקש לקבל את עדויות עדי המשיב המומחים ואת העולה ממסמכיהם בכל הנוגע לזיהוי הנכס ומצב הבנייה בעת הביקור במקום, לרבות הגדלת שטח הגג והגבהתו (גם אם לא ידעו לומר בכמה גבה הגג ככזה במדויק). המשיב מציין כי המבקש נמנע מהבאת עדות אשר תסתור את עדותו של מפענח התצ"א מטעם המשיב, דבר אשר יש בו רק לחזק את עדותו של המפענח האמור. המשיב סבור, כי הבנייה לא הסתיימה שכן מהתמונות עולה כי קיר הבלוקים שהיה חשוף טויח לימים ואף נצבע, עובדה עליה לא חלק המבקש אולם טען כי הדבר נעשה עוד קודם חנוכת הבית (דבר שאינו מתיישב עם התמונות שהציג המשיב). המשיב ציין, כי למעשה לא היתה מחלוקת לגבי הנכס נשוא הצו, אותו זיהו כל העדים ככזה אשר בחזקת המבקש, דבר שיש בו כדי להאפיל על טעויות -אם היו כאלה- בזיהוי לפי כתובת, גוש וחלקה. המשיב הטיל ספק בעדי המבקש בכל הנוגע לידיעתם על הבניה שבוצעה ומועד סיומה, אופיו של הנכס עובר ובתר הבנייה הנדונה. בכל הנוגע לעדים המומחים, טען המשיב כי ככל שהמדובר במר דן ירדן, הרי האיש כלל לא ביקר בנכס לאחר החלפת הגג ואינו יכול להעיד על מצבו לאחר ההחלפה האמורה. בכל הנוגע למר שטרוסמאייר, הרי שלדידו של המשיב עדותו לא תרמה דבר לתמיכה בבקשת המבקש, אדרבה: העד לא ידע לשלול בוודאות כי לא נעשתה הגבהה לגג ואף קבע כי הגבהה ככזו דורשת היתר בנייה ולא כפופה לנוהל החלפת הגגות. בכל הנוגע למבקש עצמו, הרי שהמשיב גורס כי זה התבצר בעדותו כאשר נשאל לאופיו של הנכס והמצוי בתוכו ואף שינה את גרסתו בין התצהיר הראשון בו נקב בבית בן קומה אחת לבין התצהיר השני בו הוסיף לביתו עלית גג שלא הוזכרה בתצהיר הראשון. דיון לאחר שמיעת הראיות וסיכומי הצדדים, דומה כי ניתן להציב את המחלוקת הבאות ככאלה הדורשות את התייחסותו של בית המשפט: שאלת זיהוי הנכס ככזה ביחס למבקש. שאלת סיום הבניה ואכלוסה. שאלת החלפת הגג: נוהל החלפת גגות או בניה חדשה? שאלת החלפת הגג: ישן ככזה בחדש ככזה או שמא ישן בחדש -עדותם של מומחי המבקש והמשיב והעולה מהם (מומחיות, קביעת מידות וגבהים). שאלת תקינות ההליך המנהלי. אדון בנושאים אלה אחד לאחד כסדרם. שאלת זיהוי הנכס? במחלוקת שנפלה בין הצדדים לעניין שאלת זיהוי הנכס, דעתי כדעת המשיב, קרי, הנכס מזוהה דיו על מנת שניתן יהא- באופן עקרוני- לבצע את הצו כלשונו. סעיף 238 א (ד) לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה-1965, המונה את הפרטים שחובה לציינם בצו ההריסה עצמו, דורש שהצו יפרט את "המקרקעין שעליהם הוא חל" (סעיף - קטן 1) ואת "הבנין...שהצו מסמיך להרסו" (סעיף - קטן 3). הצו נוקב בכתובת הנכס: רחוב 403 מס' 4 ביפו. לכך הוספו גוש 6999 בחלקות 75+77+100. במהלך שמיעת הראיות הוצגו ראיות ונשמעו עדויות כי כתובת הנכס האמור הינה, בין היתר, "רחוב חריף אייזיק מס' 6" (כבתעודת הזהות של המבקש ובנו) או "רחוב 3404 בית 6 קא" (כבחשבונות החשמל של המבקש ובחשבון הארנונה התקופתי. אין חולק כי כל הנ"ל נמצאים בסמיכות מקום לנכס נשוא הצו: רחוב חריף אייזיק נמצא ממערבו של הנכס, רחוב 3404 ממזרחו והגושים 75-77 ממזרח ובצמוד לנכס. אלא שבסוף שמיעת הראיות לא נותר ספק- לא מצד המבקש ולא מצד המשיב, כך גם לא מצד בית המשפט, כי צו ההריסה המנהלי עוסק באותו נכס ממש המוחזק על ידי המבקש ומשפחתו. המבקש ובנו- מי שלהם היכרות האינטימית ביותר עם הנכס אשר בחזקתם, זיהו את התמונות שצילם המהנדס זמוירו כביתו של המבקש, גם אם צולם מזויות צילום אחת בלבד. הטענות לגבי מיקום הבית - אין בהן כדי להביא לבטלות הצו. בע"פ 22/89 עזבה נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(2) 592, 601 (להלן: "עניין עזבה") אמר השופט בייסקי כי אמנם נפל פגם בהליך ההתייעצות האם להוציא צו הריסה מנהלי, אך לדבריו ניתן לתאר נכס בדרכים שונות, לאו דווקא על-ידי נקיבת הגוש והחלקה. מפסקי הדין בעניין עזבה ורג'בי עולה, כי העיקר הוא, שהנכס תואר בצורה אשר אין בה כדי להטעות. [ראו גם החלטת השופט זילברטל בבית המשפט לעניינים מקומיים מיום 24.2.92 בתיק ב"ש 2877/91 אבו רמילה נ' ראש עירית ירושלים - לא פורסם; החלטת השופטת מזרחי בבית המשפט לעניינים מקומיים בתיק ב"ש 1126/90 סבתה נ' טדי קולק, ראש העיר ירושלים - לא פורסם]. באין ראייה כי היתה טעות בזיהוי המבנה, אין מקום לביטול הצו (ראה ב"ש 4945/02 אלרימאווי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים - לא פורסם, מאת השופט סובל בבית המשפט לעניינים מקומיים מיום ניתן 29.7.02). מספרי הגוש והחלקה הם כלי עזר, אך אינם עומדים לבדם. לצד אלו נוספת הכתובת, תמונות, תאור מילולי של המבנה המיועד להריסה וסימון מפורש בתרשים לעניין מיקומו של המבנה. שילובם של כל אלו יחד, מאפשרים לזהות את המבנה נשוא הצו. במאמר מוסגר יצוין שבהקשר זה, אין חשיבות לעובדה שמדובר במספר חלקות, שכן במקרים רבים גם בתוך גוש אחד וחלקה אחת, מצויים מבנים אחדים והצו אינו מתייחס באופן אוטומטי וגורף לכל מבנה באשר הוא בתוך תתי חלקות (ראה החלטת כב' השופטת נעה תבור ת"פ תל אביב 01-12-00 ליאור פור נגד יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל אביב יפו). אין אלא להביא מדברים שנאמרו בב"ש 5461/05 אבו טראש עלי נ' מדינת ישראל והיפים לענייננו: "במילים אחרות, השאלה שעומדת על הפרק היא, האם הפגמים שבהם נקב המבקש מקעקעים את הצו, או, שמא אין הפגמים אותם מנה חמורים עד כדי כך שהצו יכול לעמוד על מכונו חרף קיומם. כאמור, לאחר שבחנתי את הבקשה ואת העובדות כפי שהוצגו לי על ידי הצדדים, בשים לב לפתח הצר שניתן לבתי המשפט לבטל צווים שהוצאו מכוח סעיף 238 א' לחוק, אינני סבור שמדובר בפגמים חמורים שתוצאתם ביטול הצו. צו ההריסה המנהלי שניתן על ידי יו"ר הוועדה, עומד בתנאים הקבועים בחוק לא נתקיימו התנאים לביטולו- וזאת חרף הפגמים שעולים ממנו... בנסיבות העניין, אין לי אלא לקבוע, כי זיהוי המבנה שנעשה ע"י הנציגים מטעמו של יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובנייה, היה מספק, שכן אמור לא היה בסביבתו, בית אחר, הדומה לו...המסקנה דלעיל, שאינה מותירה מקום לספק בדבר זהותו של המבנה אליו מתייחס צו ההריסה המנהלי. סעיף 238 א (א) לחוק התכנון והבניה מונה את הפרטים שחובה לכלול אותם בתצהיר המוגש ליו"ר הועדה על ידי מהנדס לצורך מתן צו הריסה מנהלי. פרטים אלה אינם כוללים את נקודת הציון בדבר מיקומו של המבנה. גם התיאור של המקרקעין ושל הבניין יכול להיעשות בכל שיטה שיהיה בה כדי לאפשר זיהוי אמין, ברור ומדויק של המבנה שהצו מתייחס אליו. כל עוד אין ספק באשר לזהות המבנה נשוא הצו, אין בקיומה של סטייה בציון המיקום של המבנה כדי להביא לביטול הצו, בהיות הסטיה טעות טכנית שאינה יורדת לשורשו של עניין" [ב"ש (ירושלים) 1126/90 סבתה נ' ראש עירית ירושלים, החלטה מיום 19.7.90 מפי כב' השופטת מ' מזרחי].לכן אפשר שצו הריסה מנהלי לא ינקוב בנקודת הציון המדויקת של המבנה, כל עוד זיהויו ברור לנציגיו של יו"ר הוועדה ולבעל המבנה ואין חשש לטעות בזיהוי על ידי מי שיבצע את הצו [ב"ש 3572/90 (ירושלים) חמדה נ' מדינת ישראל, החלטה מיום 30.12.90 מפי כב' השופט צ' זילברטל - אושרה בע"פ (ירושלים) 7/19, פסק דין מיום 4.3.91]. מכאן כי הנכס בענייננו זוהה ולא נפל כל פגם היורד לשורשו של עניין בדבר זיהויו. הנכס בחזקת המבקש והוא מושא צו ההריסה המנהלי. שאלת סיום הבניה ואכלוסה: במחלוקת שנפלה בין הצדדים לעניין שאלת זיהוי הנכס, דעתי כדעת המשיב, קרי, כי המבקש אינו עונה על תנאי הבנייה (60 יום עובר להוצאת הצו) והאכלוס (30 יום עובר להוצאת הצו). העילה השנייה שבסעיף 238(א)(ח) לחוק, מטילה על מי המבקש לבטל צו הריסה להוכיח, כי ביצוע הצו אינו נחוץ לשם מניעת "עובדה מוגמרת". עילה זו נבחנת בהתאם לקריטריונים שנקבעו בסעיף 238א(א)(2)-(3) לחוק. משמעה, כי הבניה הסתיימה מעל 60 ימים לפני מועד הגשת תצהירו של המהנדס למשיב ו- שהבניה אוכלסה מעל 30 ימים לפני אותו מועד (השוו עפ"א (מרכז) 11424-10-09 דרי נ' ועדה המקומית לתכנון יהודה ([] 26.10.09); ע"פ (י-ם) 5076/09 ג'עברי נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים ([] 23.2.10 בסעיף 6)). שאז, לא ניתן להוציא צו הריסה מינהלי, ועל הרשות לשקול את השימוש בכלים אחרים העומדים לרשותה למיגור הבניה הבלתי חוקית. ודוק: יום חתימת המהנדס על תצהירו אינו בהכרח יום הגשתו של התצהיר למשיב, ואין בעובדה זו כשלעצמה למנוע הוצאת הצו, ובלבד שלא עברו לפני הגשת התצהיר למשיב למעלה מ - 60 ימים מאז הסתיימה הבניה או למעלה מ - 30 ימים מיום שהבניין אוכלס (ע"א 6034/99 כהן נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד נ(1) 438, 449 (2000)). כמו כן, יום הגשת התצהיר למשיב אינו בהכרח גם יום הוצאת הצו, וגם בכך אין כשלעצמו פסול ובלבד שנשמרת מסגרת הימים האמורה (שם, בעמ' 450). א. מועד סיום הבניה - לגרסת המבקש, הבנייה הסתיימה לא יאוחר מיום 22.4.2011 וחנוכת הבית היתה ביום 23.4.2011 (כך על פי עדות בנו אשר היה אחראי על השיפוצים ועדי המבקש, בהם הגברת גרמה, להם מצאתי להאמין). תצהירו של המהנדס זמוירו נחתם ביום 8.5.2011, והוגש ליו"ר הוועדה המקומית, ככל העולה מצו ההריסה החתום, ביום 25.5.2011, קרי בטרם עברו 60 ימים ממועד סיום הבנייה הנטען על ידי המבקש. המשיב חולק על קביעה זו וטוען כי בניית הגג והקירות התומכים בו, לא הסתיימה במועד חנוכת הבית ואף לא ביום 5.5.2011, עת צילם המהנדס זמוירו את קיר הבית הצדדי, הנראה כשהוא בנוי בלוקים חשופים- ללא טייח וצבע. ודוק: כך או כך תנאי זה של הבנייה התמלא לטובת המשיב שכן למעשה אין חולק כי הבנייה לא הושלמה עובר ליום 22.4.2011 ומתאריך זה ועד הגשת התצהיר ליו"ר הוועדה בוודאי שלא חלפו 60 ימים. עם זאת ולמען הסר ספק, אדון בשאלת סיום הבנייה. לאחר שעיינתי שוב בכל התמונות שצירף המבקש, לרבות תמונה מספר 3 שבה רואים את קיר הבית כשהוא מטויח וצבוע לעומת צילומי המהנדס זמוירו מהם עולה כי ביום 5.5.2011 הקיר עמד ערום וחשוף ללא כל טיח וצבע וניכרו בו סימני החיבור בין הבלוקים לבין עצמם, הגעתי לכלל מסקנה כי לא ניתן לומר כי הבנייה הסתיימה - לא ביום 22.4.2011, קל וחומר לא ביום 5.5.2011 עת צולמו התמונות הנ"ל. טייח חיצוני (גם אם לא צבע) הינו שלב חשוב בסיומה של הבנייה והדברים הם מן המפורסמות. הטייח החיצוני (בניגוד לזה הפנימי המשמש יותר לצורכי דקורציה), מכסה את הקירות החיצוניים של המבנה. מטרתו להגן על המבנה מפני פגעי מזג האוויר (עמידות למים ולשמש), ומכאן כי לא ניתן לומר כי הבניה הושלמה קודם הנחת הטייח על קירותיו החיצוניים של המבנה. דומה כי כך גם סבר המבקש אשר לימים כיסה את הבלוקים בטייח. אכן, ביום עריכת חנוכת הבית הקירות לא היו מטויחים, אולם אין בכך ולא כלום שכן המדובר היה בקירות חוץ ולא פנים ואורחי ביתו של המבקש שהו בפנים הבית ולא בחלקו החיצוני מעל גגות המבנים השכנים. מכאן כי אני קובע כי הבנייה טרם הושלמה ביום 25.5.2011. אך בכך לא די, שכן להוצאת הצו מלכתחילה היה דרוש תנאי מצטבר נוסף; ב. סוגיית אכלוס המבנה - לפי תנאי האכלוס, לא ניתן להוציא צו על מבנה המאוכלס יותר מ - 30 ימים עובר ליום הגשת התצהיר למשיב (פרשת כהן, בעמ' 449-450). במקרה דנן, אין לנו ראיה חד-משמעית מצד המשיב, אימתי אוכלס המבנה. שכן, המהנדס לא נכנס לדירת המבקש על מנת לבחון מבפנים את התוספת הבלתי חוקית אם היתה קיימת וכל תמונותיו צולמו מהרחוב אל עבר המבנה נשוא הצו. לדידו די באי השלמת הבניה כדי לקבוע כי המבנה לא אוכלס. מעדות הבן עולה כי מבצע החלפת הגג ארך מיום 18.4.2011 ועד ליום 22.4.2011. ברי כי בתקופה זו של ארבעה ימים, מקום בו הוסר הגג והוחלף בחדש, לא נותרו בני הבית בתוכו תוך שהם גרים תחת כיפת השמים, מקום בו מוחלף גג אסבסט מסוכן. אולם גם אם תמצי לומר כי עשו כן, עדיין מבחינה משפטית ניתן לומר כי רק בתקופה זו המבנה לא היה מאוכלס והוא "אוכלס מחדש"- ולו לשיטתם- רק ביום 22.4.2011 או ביום 23.4.2011 עת נערכה חנוכת הבית. אלא שגם את שאלת האכלוס יש לבחון בעיניים אובייקטיביות, תוך שילובו של מבחן השכל הישר והסבירות. אני מאמין למבקש ולעדיו כי נכחו בחנוכת הבית ביום 23.4.2011, אלא שאין בחנוכת בית זו כדי להועיל למבקש בכל הנוגע ליום האכלוס. משלא הסתיימה הבנייה ביום חנוכת הבית מבחינה אובייקטיבית, כך לא ניתן לומר כי הבית היה ראוי לאכלוס ביום החנוכה האמור. אדרבה: לנכס יש עליית גג וברי כי לא ניתן היה לאכלסה- ולו אותה-ביום חנוכת הבית, מקום בו לא הושלמה הבנייה ולא טוייחו קירותיו החיצוניים של המבנה בגובה עליית הגג. אשר על כן אני קובע כי המבנה אף לא אוכלס ביום הוצאת הצו. חוקיות הבניה - החלפת גג ישן בחדש- נוהל החלפת גגות: 8. סעיף 145(א)(2) לחוק התכנון והבניה קובע כי לא יקים אדם בניין, יהרסו, כולו מקצתו, או יוסיף על הקיים ויתקנו (למעט שינוי פנימי בדירה), מבלי שניתן לו היתר בניה. המבקש אמנם טוען כי רק החליף גג ישן בחדש ולא שינה את צורתו כלל, אולם גם הריסה ובניה מחדש טעונים היתר לפי לשון סעיף 145(2) לחוק (רע"פ 5278/07 סבלסון נ' מדינת ישראל ([] 27.6.07, בפסקה 3 עפ"א (ת"א) 80055/02 מדינת ישראל נ' פדאל ([] 22.12.03)). ומשנשאל המבקש האם היה לו היתר להחליף את הקיר - "ישן בחדש", השיב בשלילה. הוסף לכך את הודאתו כי הקבלן הגביה את הגג והאריכו ברשלנותו כ רבה, ונמצאת מגיע כדי המסקנה כי המדובר בבנייה שלא כחוק. את היעדר ההיתר תירץ המבקש בהליכים ביורוקרטיים מסורבלים של המשיב, אשר למעשה מונעים ממנו ולו בשקידה סבירה וראויה, קבלת היתר להחלפת הגג הישן בחדש. מעדויות המבקש עולה כי לפחות שני גורמים מטעמו פנו אל המשיב בבקשה לקבלת מידע ראשוני והגשת בקשה להחלפת הגג הישן בחדש ונדחו ב"לך ושוב" נוכח היעדר תיק בניין, היעדר כתובת ברורה לנכס אשר בחזקתו וכיוב' פרטים הדרושים להגשת הבקשה המיוחלת, עד אשר התייאש המבקש ועשה דין לעצמו. אכן, התרשמתי כי המבקש ביקש להסדיר את החלפת הגג הישן בחדש בצורה חוקית וראויה עוד קודם שעשה דין עצמי, אולם הביורוקרטיה העירונית הביאהו כדי הרמת ידיים. עם זאת, ביורוקרטיה קשה ככל שתהא אינה מצדיקה בנייה ללא היתר כדין ויכול היה המבקש לפנות בתובענה מנהלית כנגד המשיב- זאת לא עשה. העובדה שלא ניתן לקבל היתר בנייה בשכונה זו או אחרת, אין בה משום היתר לביצוע עבירות בנייה. יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון ברע"פ 2885/08 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל אביב יפו נ' מוסא דכה, שניתנו ממש באותו שטח עצמו-שם קבע בית המשפט בין היתר: "כללם של דברים: בנייה בלתי חוקית, גם במקום שיש בו קשיים לעניין היתר בנייה, היא רתימת העגלה לפני הסוסים. אין לבעל נכס זכות מוקנית להיתר בנייה בהעדר תב"ע המאפשרת זאת". (מתוך סעיף י"ח). בהקשר זה אציין, כי אם נמנעות רשויות התכנון מלהכין תוכניות מתאר לאזור הנדון פתוחה לפני המערער הדרך לעתור כנגד מחדל נטען זה לערכאות שיפוטיות; ואולם, אין הדבר מכשיר עשיית דין עצמי של הקמת מבנים ללא היתר (ראו והשוו: ע"פ (י-ם) 9847/05 מדינת ישראל נ' אורה מושב עובדים להתיישבות (ניתן ביום 9.3.06)). הנה כי כן, משאין הבניה חוקית, ממילא לא מתקיימת עילת התקיפה שלפי סעיף 238(א)(ח) לחוק. בשולי הדברים אפנה גם להכרעתי לעניין החלפת הגג הישן בחדש ולמסקנותיי לעניין צורתו וגובהו (להלן). החלפת הגג- ישן בחדש- עדויות המומחים: את הפרק האמור לא ניתן לפתוח, מבלי להביע את מורת רוחו של בית המשפט מהתנהלות העדים המומחים מטעם המשיב. אלה המתיימרים להיות מומחים בעבודתם, אם בפענוח תצ"א ואם בהנדסה, משך שנים ארוכות, התגלו כמי שבעניין זה עשו עבודה מרושלת, אשר בין היתר גררה טעות אחר טעות ולו לא היה מתקיים הליך של שמיעת ראיות, הרי שהתוצאות היו יכולות להביא לנזק כבד למבקש. אקדים תוצאה לניתוח ואומר: אני מקבל את עדותם של שני מומחי המשיב נוכח תיקון הטעויות, ככל שאלה ניתנות היו לתיקון, אולם דווקא משום שמדובר בצו הריסה מינהלי, על המשיב היה להקפיד הקפדה יתרה בניסוח המסמכים על בסיסם מוצא הצו מחד גיסא , ואילו מאידך גיסא טעויות אלה הביאוני למסקנה כי את הצו אין לאשר כלשונו. ובמה דברים אמורים: בהודעה להגשת צו מנהלי מיום 9.5.2011 ( מש/4), מדבר המהנדס זמוירו על מבנה חד קומתי מעליו בונים קומה נוספת ועל בניית קירות מבלוקים בגבהים מסוימים ומעליהם בניית גג אשר קודם היה חד שיפועי וכעת הינו דו שיפועי. בחוות דעתו של המפענח אליצור, מש/7, מדבר המומחה על מבנה בעל גג שטוח הנצפה מתצ"א שצולמה ביום 11.4.2011 בעוד בתצ"א מיום 27.4.2011 נראה גג המבנה כשהוא דו שיפועי גדול בממדיו ובגובהו מגג הבניין שנראה בצילום מיום 11.4.2011. קביעות אלה התבררו כבלתי מדויקות, בלשון המעטה. במהלך חקירת המומחים (בעיקר מר אליצור המתמחה בפענוח תצאו"ת) התברר כי עובר להחלפת הגג, כלל לא כיסה את המבנה נשוא הצו גג שטוח, כי אם גג משופע בעל 3 שיפועים (!), אשר סומנו במש/10 בספרות 1, 2 ו-3. המהנדס זמוירו התבסס על קביעתו של המומחה אליצור וגרר אחריו טעות אשר הועברה עם הערותיו לצו המנהלי. זאת ועוד: המהנדס זמוירו אשר ביקר במקום כתב כי במקום "בונים" קומה נוספת, קירות מבלוקים, קונסטרוקציית עץ וגג דו שיפועי. במהלך חקירתו התברר כי בעת ביקורו במקום לא ראה כלל ש"בונים" בפועל, אלא היה עד למה שניבט מהתמונות שצילם- קיר בלוקים מצד אחד של הנכס המוחזק על ידי המבקש. ברי כי לא ראה כל בנייה המתבצעת בפועל. קודם ליום 5.5.2011 לא ביקר העד בנכס, אולם ביקר על ידו ולדידו הבנייה טרם הסתיימה ביום הביקור. עם זאת, מאחר וצילם וראה רק צד אחד של הגג לא יכול היה העד לומר אם הגג הושלם אם לאו בעת ביקורו. העד חידד דבריו ואמר כי בקשתו לצו הריסה מנהלי התבססה על תוספת בנייה שראה במקום ולא רק על הגג. אם תמצי לומר כי הפטיש שלטענת העד ניבט מהתמונה מש/1 הוא המעיד על כך שבונים, או כי הפתחים הנראים בתמונות שצילם טרם נסתמו, הרי שדי אם אומר כי אין ממש בדבריו. אין בפטיש עלום כדי להצביע על דבר וממילא הפתחים עליהם דיבר המהנדס נותרו כשהיו גם בעת צילומיו של המבקש לאחר הטיח והצבע, והדברים נראים היטב בעין בלתי מזויינת של בית המשפט. כך גם לא ביצע העד כל מדידות במקום, שכן לא נכנס אל הנכס גופו פנימה או התקרב אליו דיו על מנת לערוך מדידות ולו באמצעות מכשיר אלקטרוני. לטענתו הסתמך על פענוח התצ"א, אולם מעדותו של מר אליצור עלה בברור כי לא ניתן למדוד מתצ"א גבהים מדויקים של קירות, אלא רק לקבוע עובדתית כי הגג ככזה גבה (וגם בכמה גבה לא ניתן לדעת). מהיכן שאב המהנדס את הנתונים המופיעים במש/4? לא ברור, הרי ראה ו"בדק" רק צד אחד של המבנה. הרי תיק הבניין לא היה לפניו. הרי לא ביקר בתוך הנכס. כל שניתן לקבוע באופן מבוסס הוא כי המבקש החליף את הגג הישן בעל 3 השיפועים בגג חדש בעל שני שיפועים שהינו גבוה מהגג הישן. לקביעה זו תימוכין בעדותו ובחוות דעתו של מר אליצור שלא נסתרו על ידי המבקש. הוסף לכך את עדותו של המבקש והודאתו כי קבלן מטעמו אכן הגביה את הגג מעבר לנדרש ואף חרג בבנייתו לצדדים ונמצאת מגיע למסקנה החד משמעית של בניית גג שלא כדין. מנגד, לא התקבלו כל תימוכין בשאלת בניית הקירות: באם יאושר הצו, הכיצד ידע צוות ההריסה מה להרוס? אם תשובתך תהא- את מה שכתוב בהודעה להגשת צו מנהלי מש/4, אשיבך כי מרבית הנתונים בו כלל לא קיבלו תימוכין בראיות, למעט העובדה כי הגג הוחלף. בית המשפט לא ייתן ידו להריסת חלק- ולו הקטן ביותר- מביתו של אדם, גם אם חלקו האחר נבנה שלא כדין- מקום בו המשיב לא הצליח להוכיח איזה חלק מקירותיו נבנה שלא כדין. וכעת לעדויות מומחי המבקש: גם בעבודתם נפלו פגמים לא מבוטלים. האחד (מר ירדן) ביקר קודם החלפת הגג והבנייה והשני (מר שרוסמאייר) ביקר לאחר מכן. איש מהם לא ערך ביקור הן עובר והן בתר ההחלפה והבנייה. הדבר פוגם מהותית בחוות דעתם. זאת ועוד זאת, מר ירדן כלל לא ביקר בתוך הנכס ועל כן לא יכול להעיד על תוספות הבניה ואילו מר שטרוסמאייר העיד כי אינו יכול לומר בוודאות כי הגג לא הוגבה ואישר כי להגבהת גג יש לקבל אישור. מאחר וביקר בנכס רק לאחר ההחלפה, הרי שלא ניתן לומר שאפשר לקבל את עדותו בכל הנוגע לשאלה האם הוספה בנייה אם לאו כעדות בעלת משקל. המבקש לא צירף כל חוות דעת נגדית לחוות דעתו של המפענח אליצור וזו נותרה - בכל הנוגע למומחיות בתחום זה- ולאחר תיקון הטעויות בה- ככזו שלא נסתרה. למעשה, לא הוסיפו חוות הדעת מטעם המבקש דבר לתמיכת טענותיו שלא ניתן היה להוכיחן בחקירה נגדית של עדי המשיב. מכל האמור לעיל עולה כי המבקש הצליח לשכנע את בית המשפט כי אין לאשר את הצו לבד מהנתון המתייחס לגג שנבנה כחדש ובגובה גבוה יותר (וראה בהמשך). תקינות ההליך המינהלי: בעיין זה אין צורך להכביר מילים. ההליך בנדון דידן התבצע בהתאם לחוק ולנהלים שעוצבו בפסיקת בתי המשפט. הטענה כי לא ניתן לדעת את שמות החותמים על מש/4 אין בה ממש. המסמך חתום כדבעי והמבקש לא ביקש לחקור לבד מהמהנדס זמוירו החתום על המסמך איש. לרשות עומדת חזקת התקינות המנהלית, ועל הטוען לפגם בהוצאת הצו - עליו הנטל להוכיחו (רע"פ 2958/13 תייסר סבאח נ' מדינת ישראל (8.5.13) בפסקה 12; רע"פ 8720/09 אסחאן אבו רנה נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה חיפה (1.11.09); רע"פ 9147/08 פרץ נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב, (16.11.08)). לבד מהפגמים שדיברתי בהם לעיל, ההליך ככזה מול המשיב עצמו התנהלו כדבעי והמבקש לא הצליח להוכיח אחרת. בשים לב להקפדה הנדרשת על הפרטים ונוכח כל האמור לעיל, ראיתי בפגם זה כיורד לשורשו של עניין, ובהתאמה מצאתי לבטל את הצו כולו. אין צו להוצאות. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מיום המצאת החלטה זו לצדדים.מדדצוויםהנדסה / מהנדסבניין