ביטוח נזק לרכב - התנגשות בקיר

1. רכב התובע נפגע ביום 17.10.12 על ידי רכב, שהיה נהוג בידי הנתבע 1 (להלן:"הנתבע"). העובדות הנוגעות לתאונה זו מתוארות כך על ידי התובע: התובע נסע ישר ברח' הנשיא הראשון ורכב הנתבע אשר נסע ממול פנה פנייה חדה שמאלה וחתך את רכב התובע ומהבהלה ועל מנת למנוע התנגשות, הסיט התובע את רכבו ונכנס לקיר. התובע הגיש תביעה למבטחת של הנתבע ולטענת התובע, שילמה לו הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") רק סכום חלקי והחליטה לקזז מהנזק הישיר 40%. לכן, הגיש התובע תביעה זו על מנת לחייב הנתבעים לשלם לו את אותו סכום שקוזז, קרי סך של 4,660 ₪ בצירוף 400 ₪ הפסד ימי עבודה ואגרת משפט בסך 51 ₪ ובסה"כ 5,101 ₪- אם כי חיבור הסכומים נותן תוצאה של 5,111 ₪. 2. הנתבעים מכחישים את אחריותם המלאה לאירוע והם סבורים, שיש לדחות את תביעת התובע, תוך העלאת הטענות העיקריות הבאות: א. א) הנתבע הגיע לכיוון הצומת, עצר עצירה מוחלטת לפני קו העצירה על מנת לתת זכות קדימה לתנועה בנתיב הנגדי ולאחר שווידא, שהצומת פנוי, גלש ועצר שוב מעט אחרי קו העצירה, כאשר רכב התובע הגיע מסיבוב במהירות מופרזת, נכנס לצומת, איבד שליטה וסטה ימינה ופגע בקיר. ב) בפועל לא הייתה התנגשות בין הרכבים ומלכתחילה סברו הנתבעים, שהאחריות העיקרית רובצת על התובע, אך הנתבעת לא דחתה את התביעה, אלא קיזזה רשלנות תורמת בשיעור של 40%. 3. א. במהלך הדיון התברר, שהתובע הינו הנהג, אשר נהג ברכב ואינו הבעלים ובהמשך לכך, הוסבר לתובע, שאין אדם יכול לתבוע נזקים שנגרמו לאדם או לרכושו של אחר והתובע במקרה זה היה צריך להיות הבעלים של הרכב - היא גב' כהן מדי (ראה צילום רישיון רכב שצורף לכתב התביעה). על מנת לא לעכב הדיון, החלטתי לשמוע את הצדדים המעורבים בתאונה ואת נציג הנתבעת ובסופו של אותו דיון החלטתי, שעל התובע להוסיף את בעלת הרכב כתובעת נוספת, או להמציא תצהיר מבעלת הרכב, המתחייבת לקבל כל תוצאה בתיק זה ולא לתבוע בנפרד לתביעת התובע הנוכחי- הוא יניב עיני. ב. התובע, כנראה לא הבין את ההחלטה, הלך לעו"ד וערך תצהיר מטעמו ולא תצהיר כפי שנתבקש מתוכן ההחלטה שניתנה ביום 17.11.11. במקום שבעלת הרכב תיתן תצהיר, שהיא מקבלת כל תוצאה והיא לא תתבע בנפרד - הגיש התובע תצהיר כזה, שאין בו כל תועלת, משום שהוא ממילא בעל הדין בתיק זה. 4. למרות שכך הוגש התצהיר, ולאור התוצאה אליה עומד אנוכי להגיע, לאחר עיון בכל חומר הראיות- אין כבר נפקא מינה להוספת הבעלים כתובעת או להגשת התצהיר, שכן מהעובדות שהתבררו בפני ומהראיות שבחנתי בתיק זה, הגעתי למסקנה, שדין התביעה להידחות, שכן במקרה זה הוכחה רשלנות תורמת של התובע בשיעור כפי שקיזזה הנתבעת מסכום הנזק שפיצתה את התובע- זאת לאור הנימוקים הבאים: א. א) אין חולק בין הצדדים על כיווני הנסיעה ואין גם חולק שהנזק ברכב התובע לא נגרם כתוצאה ממגע בין הרכבים, אלא מפגיעת רכב התובע בקיר. ב) לאור העובדות שהתבררו בפני, אני קובע, שאכן הנתבע לא נסע בזהירות הדרושה ולא הבחין מבעוד מועד ברכב התובע והמשיך לגלוש לעבר כיוון נסיעתו של התובע, אשר הגיע ממול רכב הנתבע ועצם המשך הנסיעה - גם אם הנתבעים מכנים נסיעה זו "כגלישה", היה בה כדי להבהיל את התובע ובהלה זו גרמה לו להסיט את רכבו לכיוון בו נמצא קיר וכך פגע רכב התובע בקיר וכתוצאה מכך, נגרם הנזק ברכב בו נהג התובע. ב. א) אמנם, אופן נהיגתו של הנתבע היא זו אשר גרמה לתובע להסיט את רכבו, אך לאור הנסיבות אני קובע, שגם התובע, אשר העיד שראה את רכב הנתבע נכנס לצומת, (עמ' 3 לפ',ש' 4 ואילך) נהג בחוסר זהירות וחוסר תשומת לב מספקת ולא הבחין מבעוד מועד ברכב הנתבע, אשר גלש ובעצם בגלישה זו נחסם המשך דרכו של התובע. ב) אני מקבל את טענתו של התובע, שמכיוון שהגיע רכב הנתבע, היה עליו ליתן זכות קדימה לרכב התובע, אשר נסע ישר, אך עצם העובדה, שהיה על הנתבע ליתן זכות קדימה, אין זה אומר שנוהג רכב נוסע מבלי לשים לב לדרך ולוקח את זכות הקדימה כדבר מובן מאליו. ג) התובע טוען, שנסע במהירות נורמלית ולאחר מכן, העיד שנסע במהירות של 50 קמ"ש (עמ' 1 לפ',ש' 19 ועמ' 3 לפ',ש' 2- 3). איני יודע מהי מהירות נורמלית ברגע הנתון, אך לאור נסיבות הסטייה והפגיעה בקיר, אני קובע, שהתובע נסע במהירות שלא תאמה את המצב שנוצר בשטח, שכן אין לי ספק, שאם התובע היה נוסע במהירות סבירה, יכול היה לבלום וגם אם היה נאלץ לסטות, הסטייה הייתה במהירות איטית יותר ולא היה נגרם נזק - כפי שנגרם. 5. א. סוף דבר, העולה מהעובדות ומעדויות הצדדים, אני קובע, שאכן גם אם הנתבע רק גלש לכיוון הצומת, הרי שגלישה זו בוצעה בחוסר זהירות ומבלי ליתן לתובע זכות קדימה ואין לי ספק, שגלישה זו, גרמה לתובע בלבול מסוים ובהלה מסוימת, אשר החליט למנוע התנגשות עם הרכב הגולש - רכב הנתבע- הסיט את רכבו, אך סטייה זו בוצעה במהירות בלתי סבירה ובלתי תואמת את תנאי הדרך - מה עוד, שלטענת התובע הוא כבר הבחין עוד קודם לכן ברכב הנתבע- לכן אין לי ספק- כפי שגם החלטתי לעיל- שיש לייחס לשני המעורבים בתאונה רשלנות בגרם התאונה ונראה לבית המשפט, שהתוצאה של הטלת רשלנות תורמת על התובע בשיעור של 40% היא קביעה ההולמת את נסיבות המקרה. ב. מאחר ותביעת התובע היא לחייב הנתבעים לשלם לו את היתרה בגין אותם 40% שקוזזו ומאחר וקבעתי שהקיזוז בשיעור של 40% היא קביעה הולמת את נסיבות המקרה, אני מחליט לדחות את התביעה. ג. לאור התוצאה אליה הגעתי ובהמשך להחלטתי מיום 17.11.13- אני מבטל את מועד הדיון - 22.12.13 ופסק דין זה מסיים את ההליך בין הצדדים ולאור הנסיבות- אין צו להוצאות. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. רכבקירותביטוח רכבהתנגשותנזק לרכב