תביעה להחזר כספים ופיצויים בגין גביית יתר 2. ביום 14.10.10, כך עפ"י כתב התביעה, שידרגה התובעת את המכשיר הנייד שהיה ברשותה למכשיר סמסונג C5130. לאחר הרכישה התברר לתובעת שלמכשיר אין תאורת לילה. הנתבעת ביקשה להחזיר המכשיר בטענה שאינו תקין ואז נאמר לה כי לא מדובר בתקלה אלא שלמכשיר אין פונקצית תאורה, עובדה שלא הובאה לידיעתה במעמד המכירה. נציגת הנתבעת הודיעה לתובעת שלא ניתן להחזיר את המכשיר ולקבל החזר, לכן הוצע לה לשדרג למכשיר אחר שהתשלום בגינו יתווסף לסך של 800 ₪ שהתובעת משלמת בגין המכשיר הראשון. התובעת חתמה על מסמכי השדרוג ובמעמד הרכישה קיבלה הטבה מהנתבעת הכוללת מודם אלחוטי ללא חיוב והתחייבות. התובעת טוענת שלהפתעתה, חייבה אותה הנתבעת, מחודש אוקטובר, כל חודש בסך של 15 ₪ בגין המודם, החיובים בוצעו שלא כדין ובפנייה מס' 351346169 לא נמצאה אסמכתא המאשרת עסקה כאמור. התובעת הכחישה שהנתבעת הציעה לה הנחה בסך 500 ₪ במידה ותשדרג מכשירה עד לתאריך 1.12.10, וטענה כי מעולם לא קיבלה הצעה כזו. בתאריך 25.1.2011 רכשה התובעת, בהתאם להצעת הנתבעת, מכשיר נוקיה 7230 במחיר 48 ₪ לחודש בפריסה ל 18 תשלומים והחזירה את מכשירה הקודם שהיה תקול. התובעת טענה כי מנספח ב' לכתב התביעה עולה כי ההתחייבות היא ל-18 חודשים ולא 36 תשלומים כפי שבוצע בפועל. בנוסף, עפ"י הנספח קיימת לתובעת הטבה של 200 דקות ו-200 הודעות SMS בסך של 148 ₪ ואילו בתעריפי העסקה, מופיע כי אין תשלום חודשי קבוע ובעבר זיכו אותה בהחזר חודשי בגין שימוש מעל סך של 148 ₪. התובעת טענה שבמעמד השדרוג ניתן לה החזר כספי בסך 180 ₪ בגין המכשיר התקול. התובעת טענה כי במהלך תקופה של כשנה וחודשיים, כמעט בכל חודש שוחחה עם נציגי השירות של הנתבעת לגבי הזיכויים המגיעים לה. בתאריך 26.12.11, לאחר פניות חוזרות ונשנות, סוכם בין הצדדים, בפנייה מס' 341435311, כי התובעת תמשיך לשלם את יתרת התשלומים בסך 15 ₪ כולל מע"מ ובמקביל יינתן זיכוי חלקי ע"ס 313 ₪ בגין מכשיר המודם וזיכוי חלקי על סך 298 ₪ בגין מכשיר הסמסונג התקול. התובעת טענה כי הזיכוי שניתן בגין המודם אינו מלא, בחשבונית מיום 7.1.12 ניתן לראות כי בוצעו 2 זיכויים שונים: מס' פנייה 341435311 סך של 313 ₪ המהווה זיכוי חלקי ומס' פנייה 341533064 סך של 298 ₪ בגין מכשיר הסמסונג התקול. בנוסף, הוצמדו למכשיר המודם חיובי אינטרנט, שיחות טלפון והודעות SMS על אף שמדובר במכשיר מודם ולא מכשיר טלפון. בחשבונית מתאריך 7.8.12 מופיע זיכוי על סך 122 ₪ בגין חיוב שיחות והודעות SMS, זיכוי על סך 142 ₪ מופיע בחשבונית חודשית 7.8.12 וזיכוי נוסף מופיע בחשבונית חודשית מיום 6.9.12 אך לא בגין מודם, אלא בשל תיקון טעות על כך שחייבו את התובעת בסכום שגוי בחשבונית הקודמת, מס' פנייה 371479781. התובעת טענה כי הנתבעת לא ציינה שהזיכויים בוצעו על קו מודם שמספרו 054-9845961 שכן בפנייה מספר 348301947 נאמר כי עודכנה תכנית תעריפים לקו המודם האלחוטי אשר מספרו 054-9845961 ולא לקו הטלפון 052-5218909, אשר כתוצאה מתכנית זו נוצר חיוב מיותר על סך 165 ₪ בגין קו המודם וחיוב נוסף על סך 130 ₪ כיוון שתכנית התעריפים לא עודכנה בקו הטלפון אשר נשאר עם תכנית תעריפים ישנה. התובעת טענה כי בניגוד לטענת הנתבעת, זו הסיבה לזיכוי בסך 295 ₪ בחשבונית 03.2013. בתאריך 12.3.12 ניגשה התובעת לשירות הלקוחות בכפר סבא וביטלה את סים המודם שהיה ברשותה. אך, על אף שהמספר היה לא פעיל, המשיכה הנתבעת לחייבה בגין שיחות, הודעות SMS וחבילת הגלישה, וזאת עד לחודש דצמבר 2012 בו עודכן במערכת הנתבעת שבוצע ניתוק קבוע במודם האלחוטי. התובעת טענה שכמעט בכל חודש, בדקה את החשבוניות, מצאה טעויות בחיובים בסכומים של מאות שקלים ורק לאחר שיחות רבות קיבלה התובעת זיכוי כספי כמגיע לה. כך בחודש מרץ קיבלה זיכוי בסך 64 ₪ ובחודש יוני יולי ואוגוסט 2012 קיבלה זיכויים בגין תוכנית התעריפים לקו המודם. בתאריך 26.9.12 שלחה התובעת מכתב לנתבעת המפרט את החיובים הלא תקינים, השיחות שערכה מול נציגי הנתבעת והודיעה כי התניידה לחברה אחרת ולכן ביטלה את הוראת הקבע, כשהיא איננה מתנערת מהתחייבותה לשלם בעבור מכשיר הנוקיה והמודם כפי שסוכם, אך לאור כך שהנתבעת זיכתה את התובעת בחשבוניות של החודשים אוגוסט וספטמבר 2012 נוצרה יתרת זכות לתובעת שהמתינה עד שהחוב יתאזן מול הזיכוי. התובעת טענה כי הנתבעת לא הציגה את תיעודי פניותיה ולא הגישה תגובה בנוגע לחמישה חיובי יתר בסך של 743 ₪ בחשבוניות משנת 2011 המופיעים בנספח ה' לתביעה. בתאריך 18.12.12 לאחר שקיבלה התובעת את החשבונית לתשלום, שוחחה עם נציגת שירות בשם מעיין והסבירה לה כי היא מעוניינת לשלם במזומן, הנציגה הסבירה כי עליה לגשת בכל חודש לעמדת מכירה ושירות ולשלם במזומן. בהתאם לכך, התובעת שילמה ביום 26.12.12 במזומן סך של 90 ₪ ובתאריך 27.2.13 שילמה בגין 2 חשבוניות סך של 96 ₪. בחשבונית פברואר 2013 התווסף חיוב על סך 30 ₪ בגין עמלת גבייה. בתאריך 4.4.12 פנתה התובעת למוקד השירות והוסבר לה כי כל עוד הוראת הקבע בכרטיס האשראי לא מכובדת היא מחויבת בעמלת גבייה וזאת על אף שהודיעה מראש על ביטול הוראת הקבע והנציגה לא ציינה בפניה כי יהיה עליה לשלם קנסות. בנוסף, במשך חצי שנה, עד פברואר 2013, לא נגבתה עמלת הגבייה ורק פעם אחת בודדת נעשה חיוב זה. התובעת ביקשה לבטל את החיובים בגין עמלת הגבייה והוסבר לה כי אין אפשרות לבטל עמלה זו כל עוד הוראת הקבע מבוטלת. התובעת טענה כי בנספח ה' מופיעים החיובים והזיכויים שבוצעו במהלך השנתיים ע"י הנתבעת, ולפיהם 11 פעמים זיכתה הנתבעת את התובעת בסכום כולל של 1,545 ₪ אך ממשיכה היא לטעון כי אין דופי בחשבונית החודשיות. התובעת דחתה את טענת הנתבעת, לפיה הזיכויים נעשו לפנים משורת הדין וטענה כי הזיכויים בוצעו לאור כך שהנתבעת למעשה הודתה בטעותה. התובעת העמידה תביעתה על סך של 10,000 ₪, עפ"י הפירוט, כדלקמן: החזר בגין מכשיר הסמסונג בסך של 322 ₪; החזר בגין המודם בסך של 227 ₪; החזר בגין מכשיר הנוקיה בסך 864 ₪; החזר נסיעות בסך של 300 ₪; החזר בעבור טלפונים ופקס בסך של 100 ₪; הוצאות הדפסות וצילומים בסך של 300 ₪; אובדן יום עבודה בסך של 800 ₪; אגרת בית משפט בסך של 100 ₪ ופיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 7,000 ₪. 3. בכתב ההגנה טענה הנתבעת שיש לסלק את התביעה על הסף מהטעם שעמדה בכל התחייבויותיה כלפי התובעת, מדובר בטעות ב"בכדאיות העסקה" וסכום התביעה מופרז. ביום 11.6.09 ניידה התובעת את המנוי שברשותה לנתבעת. ביום 14.10.10 שדרגה התובעת למכשיר סמסונג בעלות כוללת של 882 ₪ כולל מע"מ, המחולקת ל-18 תשלומים חודשיים שווים, בסך של 49 ₪. באותו מעמד, רכשה התובעת מכשיר מודם בעלות כוללת בסך 356.4 ₪ כולל מע"מ, המחולקת ל-36 תשלומים שווים, בסך של 9.9 ₪ ובתוספת דמי מנוי בסך 4.23 ₪ חודשית כולל מע"מ. ביום 26.10.10, 12 ימים לאחר רכישת מכשיר הסמסונג פנתה התובעת לנקודת שירות של הנתבעת בטענה לאי שביעות רצונה מהמכשיר וכי לכאורה אין למכשיר "תאורת לילה" וביקשה לבטל את העסקה. הובהר לתובעת כי המכשיר תקין וניתן להפעיל בו תאורת לילה ועל כן לא ניתן לבטל את העסקה. למרות זאת, הציעה הנתבעת לתובעת, לשדרג את המכשיר תוך שתזוכה בסך 500 ₪ והובהר לה כי הצעה זו תקפה עד ליום 1.12.10. רק ביום 25.1.11 התובעת ביקשה לשדרג למכשיר נוקיה, ועל אף שההצעה פקעה, הסכימה הנתבעת לפנים משורת הדין לשדרג בהסכמת התובעת ובחתימתה על הסכם שדרוג בעלות של 1,728 ₪ כולל מע"מ, המחולקת ל-36 תשלומים חודשיים שווים בסך 48 ₪ והחלוקה לתשלומים רבים רק הטיבה עם הנתבעת שנשאה בתשלומים קטנים יותר. במסגרת הסכם השדרוג עודכנה לתובעת תכנית תעריפים בשם "Orange extra 200 2010" בעלות כוללת של 148 ₪ כולל מע"מ, המעניקה לתובעת החזר חודשי בגין מכשיר המודם בסך של 48 ₪ כולל מע"מ, המותנה ברמת שימוש במכשיר, בסך של לפחות 148 ₪ בחשבונית החודשית הקודמת. הנתבעת טענה כי התובעת חויבה לפי ההסכם ולפי תכנית תעריפים שבחרה התובעת, ואין כל דופי בחשבוניות החודשיות שהופקו עבורה. לעניין מכשיר המודם הכחישה הנתבעת את טענת התובעת לפיה המכשיר ניתן לה "כמתנה". הנתבעת טענה שהתובעת היתה מודעת לעלות המכשיר ורק לאחר שנה וחודשיים טענה לראשונה כי היה אמור להינתן לה במתנה. לפנים משורת הדין, זיכתה הנתבעת את התובעת זיכוי מלא בגין כל תקופת השימוש במכשיר המודם כמפורט בחשבונית מיום 7.1.12. בנוסף, הובהר לתובעת שהחליטה להשאיר ברשותה את המכשיר כי יהיה עליה לשלם עבורו 15 ש"ח כולל מע"מ. ביום 12.3.12 במסגרת פנייה מס' 351346169, התובעת ביקשה למכור את מכשיר המודם לחבר שלה והוצע לה לבצע "העברת בעלות" ומשהתברר כי ברצונה להמשיך לשלם על הציוד ללא חבילת גלישה הוסבר לה שיהיה עליה להמשיך ולשלם את יתרת התשלומים. ביום 22.7.12 ניידה התובעת את מספר הטלפון שהיה ברשותה לחברה מתחרה וביטלה את אמצעי התשלום שמסרה לנתבעת. הנתבעת טענה כי התובעת ביקשה לראשונה את ניתוק מכשיר המודם רק ביום 18.12.12 והיא נותקה בהתאם וזוכתה על כל התקופה, לפנים משורת הדין. בחשבונית מיום 7.8.12 קיבלה התובעת זיכוי נוסף לכרטיס האשראי שלה על סך 122.21 ₪ כולל מע"מ וכן 142.72 נוספים כזיכוי לחשבונית החודשית. לעניין עמלת הגבייה טענה הנתבעת, כי ביום 22.7.12 בעקבות ביטול אמצעי התשלום, ועל פי הסכם ההתקשרות, רשאית הנתבעת לגבות עמלת גבייה בגין ביטול הוראת קבע ולפנים משורת הדין ולמרות זכאות הנתבעת, לא חויבה התובעת בכל חודש. בחשבונית מיום 7.2.12 בוצע חיוב בהתאם לתוכנית התעריפים שעודכנה לתובעת עבור מספר 052-5218909 בשם "Orange clear 450" כך שחויבה בגין המעבר בין תכניות התעריפים, אך עשתה שימוש מעבר לחבילה הקודמת שהיתה מעודכנת ועל כן חויבה כדין בהתאם לתכנית המעריפים שעודכנה לה. בחשבונית מיום 7.3.12 ניתן זיכוי בסך 295 ₪ וזאת לפנים משורת הדין, בכדי לפייס את רוחה של התובעת בפנייתה מס' 348301947. ביום 16.2.12 עודכנה תכנית תעריפים והתובעת חויבה עפ"י החלק היחסי של כל תכנית. החשבוניות על חיובים מחודש מרץ, אפריל ומאי 2012 אינם במחלוקת. לעניין חשבונית יוני 2012 הנתבעת דחתה את טענת התובעת לעניין טעות בחיוב בסך 160 ₪, 121 ₪ ו-135 ₪ מהטעם שבמנוי 052-5218909 חויבה התובעת בגין חריגה בדקות ובהודעות SMS מהתוכנית המעודכנת בסכום של 162.75 ₪, במנוי 054-984561 עודכנה תוכנית תעריפים בסך 121 ₪ וסך של 135 ₪ כלל לא מופיע בחשבונית. לאור הניוד נותרה לתובעת יתרת חוב בגין ציוד קצה על סך 48.41 ₪ בגין מכשיר הטלפון וסך של 14.22 ₪ בגין מכשיר מודם (סה"כ 62.63 ₪ תשלומים חודשיים שעתידים להיפרע בחשבונית ביום 7.01.14). התובעת זוכתה לפנים משורת הדין בזיכוי יתר בסך 121.997 ₪ וזאת על מנת לפייס את רוחה במענה לפנייתה מספר 327286802, בגין תשלום חודשי מלא בעבור תכנית התעריפים שעודכנה לה. בחשבונית 07.09.12 הובהר לתובעת כי זוכתה לפנים משורת הדין בשל פנייה נוספת בה הלינה על חיוב בסך 160 ₪, כך שבמקום שתשלם בגין ציוד קצה על סך 62.63 ₪ יצאה התובעת נשכרת ב-97 ₪. בחשבונית 7.10.12 קוזז חיובה של התובעת בגין ציוד הקצה בסך 62.63 ₪ כך שהיתרה לזכות התובעת עמדה על 34.77 ₪. כך גם בחשבונית 7.11.12 יתרת הזכות עמדה על סך 34.77 ₪. בחשבונית מיום 7.12.12 ציינה הנתבעת בתגובתה כי החיוב בגין החשבונית מיום 07.11.12 בסך 27.86 ₪ היה עתיד להיפרע בין התאריכים 20-25.12.12, אך מאחר והתובעת ביטלה את אמצעי התשלום באופן חד צדדי, הרי שחוב זה לא נפרע. לפיכך, החיוב החודשי בגין ציוד הקצה עמד על סך 90.49 ₪, בניגוד לטענת התובעת על טעות חיוב בסך 35 ₪. הנתבעת טענה כי פירטה בכתב ההגנה ובתגובותיה את רשימת הזיכויים שניתנו לתובעת בכדי לפייס את רוחה כמחווה של רצון טוב ולפנים משורת הדין, אך אין במתן ההטבות והזיכויים משום הודאה כלשהי שלה בהתנהגות שלא כדין מטעמה. 4. דיון : לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויות הצדדים נחה דעתי כי דין התביעה להידחות ברובה. ואבאר. עסקת ההתקשרות - בתאריך 14.10.10 שידרגה התובעת את המכשיר הנייד שהיה ברשותה למכשיר סמסונג C5130 בעמדת המכירה. התובעת טענה כי לאחר הרכישה התברר לה כי למכשיר אין תאורת לילה ועל כן שבה אל עמדת המכירה בטענה לביטול העסקה. הנתבעת טענה מצידה כי המכשיר מצויד בתאורת לילה ועל כן הוצע לתובעת לשדרג את מכשירה עם הנחה. התובעת לא הוכיחה בפני כי מכשיר הסמסונג איננו מצויד בתאורת לילה ומכאן שדין תביעתה לעניין רכיב זה דינה להידחות ואין בכך כדי להצדיק את ביטול העסקה. יתרה מזו, התובעת קיבלה את הצעת התובעת לשדרוג למכשיר נוקיה ובהתאם שונתה תוכנית התעריפים. לפיכך, נראה כי מחלוקת זו בין הצדדים הסתיימה. טענת התובעת לפיה לא היתה לה אפשרות אחרת אלא להסכים לתנאים החדשים ולא תהיה חשופה לתביעות, אינה מהימנה בעיני. התובעת חתמה על הסכם ושדרגה את המכשיר, וברור כי קיבול ההצעה היה נתון לשיקול דעתה של התובעת וביצוע העסקה היה כפוף להסכמתה. התובעת טענה כי במעמד השדרוג למכשיר נוקיה קיבלה הטבה מהנתבעת הכוללת מודם אלחוטי ללא חיוב והתחייבות, מנגד טענה הנתבעת כי במעמד השדרוג, רכשה התובעת מכשיר מודם בעלות כוללת בסך 356.4 ₪ כולל מע"מ, המחולקת ל-36 תשלומים שווים, אשר חויבו במסגרת החשבונית החודשית של התובעת בסך של 9.9 ₪ ובתוספת עלות דמי מנוי בסך 4.23 ₪ חודשית כולל מע"מ. אכן, אין מסמך המאשר חיוב בגין מודם. ברם, חיובים אלו בוצעו במשך שבעה חודשים ללא כל תלונה מטעם הנתבעת, שמוטלת עליה חובה לבדוק את חשבוניותיה. יתרה מכך, כאשר פנתה התובעת אל הנתבעת בטענה כי המודם ניתן לה במתנה, זיכתה הנתבעת לפנים משורת הדין את התובעת בגין חיוב זה. חיובים בגין העסקה - התובעת טענה כי התקשרה פעמים רבות למוקדי הנתבעת ורק לאחר ויכוחים רבים בהם הבהירה לנתבעת את טעויותיה, ניתנו לה הזיכויים להם היתה זכאית עפ"י הדין. מנגד, טענה הנתבעת כי על אף שלא נמצאו טעויות בחיובים זוכתה התובעת מספר פעמים לפנים משורת הדין וזאת על מנת להפיס את רוחה ואין בכך כדי להודות בטעות מצד הנתבעת. מעיון מפורט בטענות התובעת עולים אי דיוקים רבים בנוגע לחיובים, הזיכויים ומהותם: כך למשל, טענה התובעת כי לפי מספר פנייה 341435311 קיבלה זיכוי על סך 313 ₪ בגין מכשיר המודם אך בחשבונית מופיע כי הזיכוי ניתן בגין הפרש בתכנית התעריפים. גם הזיכוי על סך 298.12 ₪ ניתן, עפ"י החשבונית, עבור ההפרש בין תכנית התעריפים; כך התובעת טענה כי הזיכוי בסך של 122.206 ₪ ניתן בגין חיוב שיחות והודעות SMS, אך בחשבונית נרשם כי ניתן בהמשך לפניית התובעת מספר 367286802, אשר לא צורפה; כך למשל, טענה התובעת כי בהמשך לפנייתה מספר 371479781 ניתן זיכוי על סך 142 ₪. אך בחשבונית נמצא כי הזיכוי בסך של 159.999 ₪ ניתן בגין שירות מעבר לדקות בחבילה. יתרת הזכות לה טוענת התובעת לא מופיעה בחשבונית שהוגשו מטעמה ומטעם הנתבעת. בעניין חיובי היתר בסך 743 ₪ צירפה התובעת טבלאות שהכינה בעצמה, טבלאות אשר לא הוכחו ונמצאו בהם אי דיוקים רבים, לרבות לגבי גובה הזיכוי המדויק שניתן בכל פעם. מנגד הגישה הנתבעת חשבוניות ופלטי מחשב, ופירטה החיובים והזיכויים שנעשו עפ"י תכנית התעריפים של התובעת, פלטי מחשב וחשבוניות אשר מהוות רשומות מוסדיות על פי סעיף 36 לפקודת הראיות, שכותרתו "קבילות רשומה מוסדית", להלן: "36.(א) רשומה מוסדית תהא ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי, אם נתקיימו כל אלה - (1) המוסד נוהג, במהלך ניהולו הרגיל, לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו; (2) דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכת הרשומה יש בהן כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה; (3) היתה הרשומה פלט - הוכח בנוסף, כי - (א) דרך הפקת הרשומה יש בה כדי להעיד על? אמינותה; (ב) המוסד נוקט, באורח סדיר, אמצעי הגנה סבירים מפני חדירה לחומר מחשב ומפני שיבוש בעבודת? המחשב. (ב) היתה הרשומה פלט, יראו לענין סעיף קטן (א)(1) את מועד עריכת הנתונים המהווים יסוד לפלט, כמועד עריכתה של הרשומה." לאחר עיון בטענות הצדדים ובחשבוניות מקובלת עליה טענת הנתבעת לפיה החיובים בוצעו כדין, בהתאם לתכנית התעריפים, והזיכויים ניתנו לתובעת לפנים משורת הדין. ואין בכך, שהנתבעת מתוך תודעת שירות, זיכתה את התובעת לפנים משורת הדין, בכדי להוכיח את חבותה לעשות כן וכי החיובים נעשו שלא כדין, חבות, שכאמור, לא הוכחה ע"י התובעת. עמלת הגבייה - בתאריך 26.9.12 הודיעה התובעת לנתבעת כי הינה מתניידת לחברה אחרת ומבטלת את הוראת הקבע. ברם, מעיון בחשבונית שהציגה התובעת עולה כי לאחר ביטול אמצעי התשלום, נעשה התשלום ע"י התובעת באיחור ניכר. ויפים לכך דברי השופטת מרים ליפשיץ-פריבס בעניין תק 3000/09 שמעון אלמקייס נ' חב' פרטנר תקשורת בע"מ (ירושלים), 05/07/2010, להלן: "אי תשלום במועד של החיוב החודשי המשתקף בחשבוניות, לרבות ביטול אמצעי התשלום ובנוסף לכך אי הסדרת החוב בפרק זמן סביר, מהווה הפרה יסודית של החוזה". מצאתי ממש בטענת הנתבעת לפיה ביום 22.7.12 בעקבות ביטול אמצעי התשלום, ועל פי תנאי הסכם ההתקשרות, רשאית הנתבעת לגבות עמלת גבייה בגין ביטול הוראת קבע. ואין בכך, שהנתבעת לא חייבה את התובעת מידי חודש בעמלת גביה, אלא רק פעם אחת, בכדי להוכיח כי הנתבעת איננה זכאית לגביית עמלת גבייה. יתרה מכך, אכן היה מקום לחייב את התובעת מידי חודש בעמלת גבייה והנתבעת לפנים משורת הדין לא פעלה כך. נטל ההוכחה - במשפט האזרחי שולט הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה" (משנה בבא קמא ג יא), כלומר פלוני התובע את אלמוני חייב להוכיח בראיות כי אלמוני אכן חייב לו. על התובע להוכיח את עילת תביעתו על כל מרכביה העובדתיים. "...דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51%..." (ע"א 745/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, 598) התובעת צירפה לכתב התביעה חשבוניות אך לא עמדה בנטל הוכחת הראיות. מנגד, הנתבעת צירפה לתגובתה את רישומיה והוכיחה כי החיובים המופיעים בחשבוניות נעשו כדין. נהפוך הוא הוכח, שהתובעת זוכתה לפנים משורת הדין ואף ביתר ולעיתים לא חויבה כלל, על אף שעפ"י הסכם ההתקשרות היתה אמורה להיות מחויבת בעמלת גביה. לאור האמור, סבורה אני כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל על כתפיה. 5. סוף דבר: מכל האמור לעיל, עולה כי דין התביעה להידחות. עם זאת, לאור הספק שנותר בעיני לעניין המודם, האם התקבל במתנה או האם ניתן בגינו זיכוי מלא לפנים משורת הדין כטענת הנתבעת, מצאתי לנכון להורות שכלל יתרת החובה של התובעת כלפי הנתבעת (שעמד על 547.6 נכון למועד הגשת תגובת הנתבעת), יאופס. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו. פיצוייםגביית יתרהחזר כספי