תביעה לפיצוי בגין חיוב עבור שירותי אינטרנט וטלפון

תביעה לפיצוי בגין חיוב עבור שירותי אינטרנט וטלפון. כמו כן, בפניי מונחים כתב ההגנה מטם הנתבעת וכן שמעתי את הצדדים בדיון מיום 23.10.13.

להלן טענות התובע:


התובע טוען כי מנויים הם לתוכנית השיחות לחו"ל של הנתבעת אשר רשום על שם אשתו וחיובים בגינם מתבצעים דרך חשבונה. בתאריך 18.3.13 התקשר התובע אל מוקד השירות של הנתבעת כאשר ביקש לקבל הצעה בעבור שירותי אינטרנט. לאחר קבלת הצעה מנציגת הנתבעת, ביקש שתחזור אליו לאחר שבוע על מנת לבדוק אם הוא עדיין מעוניין. לטענתו בתאריך 10.3.13 אשתו קיבלה חשבונית חיוב ע"ס 25.18 ₪ (לא כולל מע"מ) בעבור קו ביתי אינטרנט. ב-2.4.13 ביקשה אשת התובע לברר מה מהות החיוב, עבור קו ביתי אינטרט, עם הנתבעת. לטענתו, נציגה מהנתבעת אמרה לה כי מדובר בטעות, ושנציג בכיר יחזור אליה תוך 48 שעות.
את ההצעה אשר קיבל מהנתבעת באותה שיחה, טוען התובע, לא אישר בשום שלב , ולא כל הצעה אחרת. עוד טוען הוא שאף אין בידי הנתבעת כל אסמכתא להסכמתם להתקשר בעסקה כזו, בע"פ או בכתב, וכן מעולם לא התיר לנציגי החברה לחייב את כרטיס האשראי של אשתו בעבור השירות הנ"ל.
ביום 4.4.13 טוען התובע, התקשרה נציגה מטעם הנתבעת לאשתו ואמרה כי נעשתה עסקה אך לא בוצעה התקנה ולכן יוחזר להם הכסף. במהלך השיחה אשתו ביקשה להבין כיצד סגרה הנתבעת עסקה כשלא בוצע אימות פרטי התשלום וביקשה את הקלטות השיחה המקורית שבה נטען כי בוצעה העסקה. לטענתו, במהלך השיחה לא ניתן הסבר למה שאירע ואף סירבו לפצותם.
בתאריך 10.4.13 נשלחה אליהם חשבונית מטעם הנתבעת בה נרשם כי חשבון אשתו זוכה בסכום של 45.48 ₪ אולם באותה נשימה חויב חשבונה בסכום של 56.66 ₪ בגין שירותים אחרים- "אינטרנט מהיר", "שיחות פנים ארציות" וכן אינטרנט מהיר – שירותים שמעולם לא ביקשו לקבל (להלן: "השירותים הנוספים"). לטענתו, באותה חשבונית אף צוין כי החל מיום 25.2.13 הם מנויים "לחבילת שירות קו טלפון ביתי בעלות של 59 ₪ בחודש" וצוין מס' קו בגינו הם מחויבים. למרות שהתאריך הנ"ל קודם לשיחה שקיים עם הנציגים טוען הוא כי מעולם לא הייתה הסכמה גם לעסקה זו. גם בעת הזו, טוען הוא, ממשיכה הנתבעת לחייבם אף על פי שביקשו אותה להפסיק ולעשות כן.


להלן טענות הנתבעת:


לטענת הנתבעת, ביום 25.2.13 הצטרפה אשת התובע לשירותי האינטרנט וקו הטלפון הביתי של הנתבעת. ברישומיה, טוענת היא, לא קיימת אף פנייה, ביום 18.3.13 מטעם התובע באשר לעניין המנוי נשוא התביעה , בניגוד לטענתו. לשיטתה, סביר להניח כי פנה הוא באופן נפרד לבירור אפשרות להצטרפות ללא קשר למנוי נשוא התביעה ולכן לא קיימת פנייה כזו. לפיכך, טוענת היא, אין כל יסוד לטענה שהנתבעת צרפה את אשת התובע לעסקה בשיחה עם התובע ללא אימות פרטים.
עוד טוענת היא כי, בתאריך 2.4.13 פנו התובע ואשתו אליה. נציגיה, שראו כי לא נעשו כל שימוש בשירותים, ניתקו אותם לבקשתם וכן ביצעו זיכוי עבור חשבונית שהונפקה לתק' 10.3.13-10.2.13. לטענתה, עד אז עוד לא הונפקה החשבונית עבור תקופה שבין 10.3.13-10.4.13 היה על התובעים שראו את החיוב ב-10.3.13 לפנות באשר לחיוב הקרוב לתובעת, ולא לברור מדוע כעבור כחודש לאחר מכן פנו אליה, דבר שהיה מונע את החיוב הנוסף.
כמו כן, טוענת הנתבעת כי פיצתה את התובע ואשתו בגין החיוב העודף בהתאם להוראות הדין שקובע פיצוי של 16 ₪ עבור חיוב ביתר, וזאת כאקט שירותי כלפי התובעים ומשום שלא נעשה שימוש בשירות שכן כאמור, לטענתה, הייתה הצטרפות לעסקה כך שמלכתחילה לא הייתה הצדקה לפיצוי.


דיון והכרעה:


אפתח ואומר כי לתביעה זו חשיבות צרכנית רבה, נוכח העובדה כי לא מעט חברות גדולות עושות כרצונם בכרטיסי האשראי של כולנו תופעה אשר יש למגרה מן השורש.
סעיף 31א לחוק הגנת הצרכן , התשמ"א-1981 (להלן: "החוק")קובע :
"(א) נקשרה עסקה בין עוסק לצרכן והעוסק הפר, בקשר לאותה עסקה, הוראה מההוראות המפורטות להלן, רשאי בית המשפט לפסוק, בשל אותה הפרה, פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה – פיצויים לדוגמה), בסכום שלא יעלה על 10,000 שקלים חדשים".
מאחר ועסקינן ב"עסקה מתמשכת" כהגדרתה בס' 13ג (א) לחוק הסעיף בעניינו הינו ס' 31א (א)(2ב) לחוק :

"(2ב) ביקש צרכן לבטל עסקה מתמשכת באמצעות הודעת ביטול לפי הוראות סעיף 13ד – והעוסק המשיך לחייב את הצרכן בתשלומים בשל העסקה, בניגוד להוראות אותו סעיף;"


אשת התובע התקשרה בעסקה עם הנתבעת בתוכנית שיחות לחו"ל, על כך אין חולק. נשאלת השאלה האם השירותים הנוספים עבורם חויבה האישה ועליהם הלין התובע נכללו בעסקה זו? תשובה שלילית יש בה כדי להוות הפרה הסכם.

לאחר שכלול טענות הצדדים והראיות שהוצגו בפניי סבור אני כי יש לקבל את התביעה. הנתבעת לא הוכיחה כי בוצעה עסקה שכללה קבלת שירותים נוספים , יכלה בנקל לצרף מסמך כלשהו לרבות מכתב ששלחה הנתבעת לבית התובעים או תכתובת מייל לאחר הצטרפותם לשירותיה , בו מפורטים השירותים עליהם הסכימו התובעים.
על הנתבעת חלה חובה עפ"י דין לספק ללקוחותיה מסמך כתוב הכולל את השירותים עליהם הסכימו הצדדים, לאור ס' 14ד לחוק שלענייננו קובע:
" (ב) בעסקת מכר מרחוק יספק העוסק לצרכן בכתב , בעברית או בשפה שבה נעשתה הפנייה לשיווק, לא יאוחר ממועד הספקת השירות מסמך הכולל פרטים אלו:
(1) הפרטים האמורים בסעיף קטן .. א(2)- "התכונות העיקריות של השירות"
(2) מחיר השירות ותנאי התשלום החלים על העסקה.
(6)תנאים נוספים החלים על העסקה.."
לאור העובדה כי טוענים התובעים שאין כל הסכם בינם לנתבעת באשר לשירותים הנוספים עבורם חויבו, הנטל להוכיח מדוע היא מחייבת את כרטיס האשראי של התובעים עובר לחיקה של הנתבעת. הנתבעת לא הוכיחה זאת ואף לא שוכנעתי בדבר.
לא אחת נתקל אני בתביעות שמגיעות לפתחי בהן מלינים צרכנים על חיובים שאינם הסכימו עליהם ולא אחת נתבעים מצרפים מסמך כתוב בו מפורטים השירותים המוסכמים . על-כן אי צירוף מסמך כאמור אף לא אחד , מצד הנתבעת, נשגב מבינתי לא כל שכן כאשר טוענת היא שהשירותים ניתנו לפי בקשת התובעים. רישומים פנימיים לבדם אינם מספיקים להוכחת טענותיה שכן אין בהם להוות תיעוד מהימן להסכמות בין צדדים.


אין בדברי נציג הנתבעת כדי לגרוע מהנטל המוטל על הנתבעת נוכח העובדה כי בסופו של יום חייבה היא את כרטיס האשראי של האישה בעבור שירותים נוספים וכל זאת מבלי שיש בידה של הנתבעת (בכל אופן לא הובאה לעיניי) כל אסמכתא כתובה ומהימנה המוכיחה כי השירותים הנוספים ניתנו בהסכמת התובעים. בהעדר ראיות כאמור לא נותר לי אלה לקבוע כי למעשה הנתבעת חייבה את כרטיס האשראי של התובעת ללא עסקה כלשהיא.
לא זאת אף זאת, נניח ואכן ניתנה הסכמת התובעים באשר לקבלת השירותים הנוספים, פנו התובעים בתאריך 2.4.13 לשם ביטול שירותים אלו ועל כך אין חולק. מאותה עת חלה חובה שבדין על הנתבעת לנתק את התובעים בהתאם לבקשתם ולהפסיק לחייבם בעבור שירותים אלו. לא כך קרה במקרה דנן, הנתבעת המשיכה לחייב את התובעים חודש נוסף לאחר פנייה זו . איני מקבל את טענת הנתבעת כי החיוב הנ"ל , שבוצע לאחר הודעת הביטול , נעשה בהעדר פנייה מצד התובעים גם אם יתכן ונעשה עקב טעות אנוש ובתום לב מצד הנתבעת אל לנתבעת להשליך טעות זו על התובעים. מרגע הודעת הביטול מטעם התובעים ההתקשרות בין הצדדים מסתיימת והנתבעת לבדה ובעצמה צריכה הייתה לבטל כל חיוב עתידי מרגע קבלת ההודעה בהתאם לתקנה 13ד(ג) לחוק; "....במועד הביטול יפסיק העוסק את הספקת הטובין או השירותים, ולא יחייב את הצרכן בתשלומים בעד טובין או שירותים שניתנו לאחר מועד הביטול".
לאור האמור אני קובע כדלקמן:
הנתבעת תשלם לתובע פיצויים בסך 3,000 ש"ח בתוך 30 ימים.
הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 500 ₪.


בקשת רשות ערעור ניתן להגיש בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תביעה בגין קו טלפון נייח

  2. שימוש במאגר מספרי טלפון

  3. פיצוי על נפילת קווי בזק

  4. התנגשות רכב בעמוד טלפון

  5. גניבת שיחות טלפון מבזק

  6. אי תשלום חשבון טלפון בזק

  7. בקשה להעלאת תעריפי טלפון

  8. זכאות להנחה על תשלום טלפון

  9. פיצוי על ניתוק קו טלפון בעסק

  10. חיוב על שיחות אירוטיות בטלפון

  11. תביעה בגין חיוב חשבון טלפון שלא כדין

  12. האם טלפון והוצאות רכב חלק מהמשכורת

  13. מעצר ע"י שוטרים עקב שימוש בטלפון נייד

  14. תביעה לפיצוי בגין חיוב עבור שירותי אינטרנט וטלפון

  15. מכשיר הטלפון הסלולרי התקלקל כחודש וחצי לאחר רכישתו

  16. תביעה בגין אי תיקון מכשיר טלפון סלולארי בתוך זמן סביר

  17. פיצוי בנוגע למכשיר טלפון סלולרי מכח תנאי האחריות למוצר

  18. טענת התנערות חברת פלאפון מאחריותה לתיקון מכשיר הטלפון הנייד

  19. תביעה בטענת חיוב שלא כדין בגין שיחות בחו"ל שנעשו בכרטיס סים מקומי

  20. חויב בתשלום בגין שיחות טלפון שבוצעו בקו טלפון שאינו שייך לו ולא על שמו

  21. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון