פיצוי בגין עוגמת נפש והפרת הסכם פשרה שנחתם בין הצדדים

פיצוי בגין עוגמת נפש והפרת הסכם פשרה שנחתם בין הצדדים 2. הרקע העובדתי: ביום 18.12.12 הוגשה תביעה כנגד הנתבעת ע"י התובע שמספרה ת"ק 35011-12-12. ביום 13.3.13 נחתם בין הצדדים הסכם פשרה לפיו הנתבעת זיכתה את הנתבע בסך של 411 ₪ והתובע מנגד התחייב לנהוג כלקוח סביר ולהפסיק להטריד את מוקדי השירות של הנתבעת ולאור התחייבות זו משהה הנתבעת פתיחת הליכים משפטיים בגין הטרדה זו. בהתאם להסכם הפשרה, האמור, נדחתה התביעה, ללא צו לחיוב בהוצאות. 3. טענות הצדדים: א. התובע טוען כי בנוסף להתחייבות הנתבעת במסגרת הסכם הפשרה, קיבל הבטחה בעל פה מגב' שני נציגת המחלקה המשפטית ומגב' מירב רון מנהלת שירות הלקוחות, שהנתבעת תנהג בו כבכל לקוח ולא תפלה אותו לרעה ובכל מקרה של בעיה יפנה אליהן והן תסייענה. ביום 21.4.13 פנה התובע בשתי בקשות בכתב לנתבעת: באחת, פנה למחלקת פניות הציבור וביקש לדעת מהי המדיניות הרשמית של מחלקת פניות הציבור שהפנייה אליה מתבצעת בכתב, במקרה והלקוח דורש בפנייתו בכתב שהמחלקה תשוב אליו בשיחת טלפון. התובע טען כי בחברות האחרות בהן הוא לקוח המדיניות היא לחזור בשיחת טלפון במידה והלקוח מבקש זאת. התובע מודה כי לשאלה זו קיבל תשובה בע"פ מגב' מירב רון מנהלת שירות הלקוחות, אך ביקש תשובה רשמית כתובה מהמחלקה עצמה, בפרט כאשר קיבל תשובה שונה כאשר הזדהה בשם הוריו. בשנייה, פנה באמצעות אתר החברה למנכ"ל, והביע ביקורת על כך שאין מדיניות ברורה לגבי חזרה ללקוח בטלפון אם מבקש זאת בפנייתו למחלקת תלונות הציבור. התובע ציין שזו המדיניות בחברות אחרות והביע את הצורך לשנות זאת. התובע ביקש שחבר הנהלה בכיר יבחן ההצעה וכי תקבע עימו פגישה קצרה או שישוב אליו בשיחה טלפונית. התובע ציין שפנה לגורם בכיר יותר מהמחלקה לתלונות הציבור כי הביקורת היא על מדיניותה. בתום מילוי הטופס הפנייה, קיבל התובע הודעה אוטומטית "חבר הנהלה ישוב אליך בהקדם". התובע שוחח עם הגב' רון שהבטיחה לו כי פנייתו תטופל ככל יתר הלקוחות. ביום 25.4.13 התקבלה אצל התובע תשובת מחלקת פניות הציבור, שלטענתו, התחמקה מלהשיב לעניין מדיניות חזרה בטלפון וציינה שהפנייה אליה נעשית בכתב לעומת פניות בע"פ המטופלות ע"י מוקדי הנתבעת הטלפונים. המחלקה השיבה לתובע כי בהתאם לפניותיו לגורמים השונים בימים האחרונים לא תוכל להיעתר לבקשתו ולקיים פגישה נוספת. התובע טען כי בתשובתה זו מחלקת תלונות הציבור קישרה את פנייתו לתקופה בה התנהל ההליך הקודם שבסופו הושגה הפשרה. עוד באותו היום, התקשר התובע למוקד השירות וביקש שנציג שירות ייצור קשר עם מחלקת תלונות הציבור ויבהיר שאין בכוונת התובע להיכנס לפרטי ההליך שהתנהל בעבר ובסך הכל שואל הוא לגבי מדיניות החברה במטרה להציע הצעת ייעול. הגב' רון יצאה לחופשה של כשבועיים יום לפני כן ולכן ביקש התובע לשוחח עם מר מאלק, מנהל בשירות הלקוחות אותו מכיר התובע, אך נאלץ להמתין כעשר דקות ולאחריהן נאמר לו מפי הנציג כי עליו לנתק השיחה וכך עשה. התובע התקשר לגב' שני ואמר לה שההסכם הופר וכי הנתבעת שוב מנתקת לו שיחות אך בתגובה נענה שלא יתקשר יותר וניתקה אף היא את השיחה. התובע ניסח פניה חדשה למחלקת תלונות הציבור והסביר בה כי אין בכוונתו להיכנס לפרטי הפרשה הקודמת ובסה"כ ביקש לדעת מהי מדיניות הנתבעת ולהציע הצעת ייעול. ביום 1.5.13 התקשר התובע למוקד על מנת לברר אם הפקס ששלח התקבל, נציגה בשם ימית אישרה קבלת הפקס והשיבה כי אין לה מידע מדוע לא קיבל כל אינדיקציה על כך. משביקש לשוחח עם גורם בכיר ממנה, צעקה עליו והתווכחה עימו ורק לאחר מספר דקות העבירה את השיחה לעינב אחראית המשמרת. הגב' עינב הבטיחה לו כי הדברים יבדקו, כולל תלונתו על ימית. לאחר כשעה התקשרה אל התובע גב' עינב ואמרה שהפקס התקבל אך איננה יודעת מדוע התובע לא קיבל כל אינדיקציה לכך ושאין באפשרותה לברר זאת. סוכם כי הגב' עינב תאזין לשיחה שנערכה מול ימית ובכיר ממנה יצור קשר עם התובע על מנת להסביר לו מדוע לא התקבלה אצלו אינדיקציה שהפקס התקבל. לאחר כשעה חזרה אליו טלפונית וחזרה בה מכל הבטחותיה לאור הוראה שקיבלה. רק לאחר וויכוח הסכימה להעביר את השיחה לבכירה ממנה, הגב' לילך שנתנה לתובע את מספר הטלפון הנייד שלה וניסתה לעזור אך התובע הטיל דופי ביכולתה לבדוק את תלונותיו. באשר למכתב שהעביר למחלקת תלונות הציבור נענה ממנה כי הדברים בבדיקה והוא יקבל מענה. התובע הסביר לה כי נראה שמדובר בתשובה סופית ולראיה ניתוק השיחה. אך היא השיבה שתשובה מפורטת יותר תינתן בהמשך. באשר לתלונה על הגב' ימית, ציינה כי הפקס התקבל ולא זכרה כי התובע התלונן בכתב על התנהלותה של ימית כלפיו. ביום 8.5.13, התובע, שלא היה מרוצה מטיפולה של לילך, שוחח עם מירב שחזרה מחופשתה, וסיפר לה את שארע. מירב סירבה להגיב על ניתוק השיחה וטענה שכיוון שהינה כפופה לפניות הציבור והמחלקה המשפטית אינה יכולה לשנות את החלטותיהם. מירב הודיעה לו כי לא תשוב אליו יותר לשיחות כלל וניתקה עימו את השיחה. התובע טען כי בניגוד לפרשה הקודמת, כבש את תחושת העלבון והכעס ולא התקשר למוקד שוב. טענת התובע היא כי כל בקשותיו והתנהלותו מול החברה היו לגיטימיות ונורמטיביות. אך, מנעו ממנו את זכותו שהצעת ייעול תבחן ע"י חבר הנהלה וניתוק השיחות עימו, היווה הפרה של הסכם הפשרה וגרם לו לעוגמת נפש. התובע טען כי על אף שבתגובתה בכתב ציינה הנתבעת שהיא מעמידה מענה טלפוני באמצעות מוקדי השירות, הרי שהשירות שניתן לו אינו כפי שניתן לכל לקוח והוא מופנה לפניות הציבור. התובע עתר לחיוב הנתבעת בסך של 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש, הפסד זמן והפרת הסכם הפשרה. ב. בכתב ההגנה טענה הנתבעת, כי עילת התביעה הקודמת של התובע, היתה בגין התקנת שקע טלפון בביתו לכאורה בצורה רשלנית. הנתבעת טענה כי עם הגשת התביעה הראשונה החל התובע להטריד את נציגי הנתבעת באופן אובססיבי תוך שהוא פונה עשרות פעמים בכל חודש, מעל 150 פניות מתועדות בחצי שנה, פניות עקרות שהתמקדו בטיב השירות של מוקדי הנתבעת. בשיא אותן הטרדות הגיע התובע לבית משפחתה של אחת מנציגות השירות והמתין לה בפתח הבית תוך פנייה לבני משפחתה, דבר שגרר הזמנת כוחות משטרה למקום והגשת תלונה רשמית כנגד התובע בגין הטרדה ואיומים והתערבות של קציני הביטחון של הנתבעת. הנתבעת טענה עוד כי התביעה הראשונה נדחתה, ללא צו להוצאות ונחתם בין הצדדים הסכם פשרה שעיקרו כי התובע יקבל פיצוי סמלי ובמקביל יחדל להטריד את נציגי הנתבעת ולפגוע בפעילות התקינה של מוקדי השירות שלה וכאמור בהסכם ינהג "כלקוח סביר". הנתבעת המשיכה וטענה כי על אף חתימת ההסכם וקבלת הפיצוי אצל התובע, הטרדת הנציגים במוקדי השירות לא חדלה וממועד התגבשות התביעה הראשונה ועד ליום הגשת תביעה זו נרשמו מאות שיחות שיזם התובע לנציגי הנתבעת תוך הפרה בוטה של הסכם הפשרה והפרעה קשה לפעילות המוקדים של הנתבעת. הנתבעת טענה כי התובע לא מעלה כל עילת תביעה או פגם בשירותים שמעניקה הנתבעת אלא טוען כי הצעותיו "לייעול מוקדי השירות" אינן מתקבלות והנתבעת ומנהליה אינם נאותים לשבת עמו ולשמוע הצעות נוספות ביחס לאופן ניהול מוקדי השירות. נציגי הנתבעת "השחיתו" עשרות שעות לכל הפחות בשיחות עם התובע ובכולם התובע לא מעלה תלונה בגין שירות הנתבעת אלא מבקש פעם אחר פעם להיפגש עם מנהליה ולתת המלצות אודות התנהלות המוקדים וההנהלה. הנתבעת הוסיפה וטענה כי רוב פניותיו של התובע היו לשם בירור מדוע לא חוזרים אליו הנציגים הספציפיים אותם ביקש, מדוע לא מתנצלים בפניו ולא מפנימים המלצותיו, וכל הסבריה של הנתבעת כי קיבלה את פניותיו וככל שיש צורך תפעל לפיהם נפלו על אוזניים ערלות. הנתבעת הבהירה בכתב הגנתה כי התובע קיבל בתביעתו הראשונה באופן חריג, לבקשתו, את מספרי הטלפון הישירים והניידים של חלק מנציגי השירות של הנתבעת ועשה לו מנהג להטריד אותם בשגרת חייהם ועבודתם נפגעה באופן קשה תוך פניות שנעשו מצידו בכל שעות היממה ובימי חופש. גם בשיחותיו מול מוקדי השירות מבקש התובע לשוחח עם אותם נציגים והאחראים תוך הפרעה קשה לפעילות המוקדים ופגיעה בשירות הניתן ליתר לקוחות הנתבעת. הנתבעת טוענת כי התובע קיבל התייחסות כמו כל לקוח אחר ואף הרבה מעבר לכך תוך קבלת יחס אישי וטיפול ע"י אחראי המשמרת השונים, טופל בידי גורמים מקצועיים ובכירים שעוסקים בתפקידי שירות לקוחות מזה מספר שנים לשביעות רצונה המלא של הנתבעת. אך, התובע קיבל החליט להטריד את נציגי הנתבעת בצורה קשה ולפגוע בפעילות המוקדים שלה כשהוא, לכאורה, מבקש את ייעול פעילות מוקדי השירות. הנתבעת הכחישה חבותה בנזק כלשהו לתובע וטענה כי כתב התביעה אינו מפרט נזק ממשי, ישיר או נזק המגובה באסמכתאות מתאימות. לפיכך עתרה לדחיית התביעה תוך חיוב התובע בהוצאות לדוגמא שיש בו כדי להבהיר לתובע שהתנהלות זו איננה תקינה. 4. דיון: לאחר שמיעת הצדדים, קריאת כתבי הטענות ועיון בחומר הראיות שהונח לפניי, סבורה אני כי דין התביעה להידחות. ואבאר. כאמור, בין הצדדים נכרת הסכם פשרה לפיו זיכתה הנתבעת את התובע בסכום של 400 ₪ ומנגד התחייב התובע "לנהוג כלקוח סביר ולהפסיק להטריד את מוקדי השירות של הנתבעת וידוע לו כי בין היתר לאור התחייבותו זו משהה הנתבעת פתיחת הליכים משפטיים בגין הטרדה זו". סבורה אני כי אכן הסכם הפשרה הופר. אך, לא ע"י הנתבעת. עילת התביעה של התובע מתבססת על כך ששתי הפניות שנעשו מטעמו ביום 21.4.13 לא קיבלו התייחסות כלקוח סביר וכי הופלה לרעה ביחס ללקוחות אחרים. שתי פניותיו עסקו בשאלה, אותה הגדיר "עקרונית", מהי מדיניות החברה כאשר לקוח פונה בכתב למחלקת פנויות הציבור ומבקש שיצרו עמו קשר טלפוני ולא מענה בכתב. ברם, מעיון בתכתובות ובשיחות הטלפון הרבות שהתנהלו בין הצדדים עולה כי התובע קיבל תשובה על פניותיו אלה. אך, תשובות אלה שניתנו ממספר גורמים, לא סיפקו אותו. ראשית, בכתב התביעה מודה התובע כי עוד קודם לפנייתו בכתב, קיבל למעשה תשובה בעל פה לשאלה, בשיחה טלפונית שערך עם הגב' מירב רון מנהלת שירות הלקוחות. אך, הוא ביקש תשובה נוספת רשמית בכתב. לפיכך, אין חולק כי התובע קיבל תשובה לשאלה. קרי, התובע קיבל יחס מועדף כשנענה וקיבל תשובה מידית ואישית ממנהלת שירות הלקוחות. התובע לא הסתפק בתשובה שניתנה לו בעל פה והתקשר והזדהה כהוריו וביקש תשובה לשאלה בנוגע למדיניות החברה ולטענתו ניתנה לו תשובה אחרת מזו שניתנה לו בעל פה. באותו היום, פנה התובע, כאמור, בכתב למחלקת פניות הציבור וביקש לדעת מהי המדיניות וכן פנה למנכ"ל בטענה שמדובר במדיניות לקויה וביקש שתקוים עמו פגישה. ביום 25.4.13, קרי ארבעה ימים בלבד לאחר פניותיו בכתב, נענה ע"י מחלקת פניות הציבור, כי הפניות למחלקת הציבור מופנות בכתב בלבד, אך קיימים מוקדי מענה טלפוני, אליהם ניתן לפנות בטלפון בכל שאלה במשך כל ימות השבוע וחלקם אף בסופי שבוע וחגים. עוד נכתב, כי גם פניותיו הקודמות זכו למענה שנשלח לתובע או לגופים הצרכניים אליהם פנה ובפנייה זו לא הועלתה כל טענה חדשה. שוב צוין שבאפשרות התובע לפנות לבירור באמצעות הערוצים שהחברה מעמידה לכלל לקוחותיה ולא ניתן להיענות לבקשתו לקיים פגישה נוספת. קרי, הנתבעת השיבה שבמידה ומבקש לקוח מענה טלפוני קיימת אפשרות לכך במוקדים וכי בקשתו לקיום פגישה נדחית. סבורה אני כי עם מתן תשובה זו, עמדה הנתבעת בהתחייבויותיה ליתן לתובע מענה ובכך היו אמורים להסתיים הדברים, בפרט כאשר התובע קיבל, כאמור, גם תשובה בעל פה. בנוסף, במענה זה גם ניתנה התייחסות לבקשתו להיפגש עם גורם בכיר הנהלה ונדחתה. אך, התובע המשיך בשלו כשהוא טוען כי ניתנו לו תשובות שונות בנוגע למדיניות החברה. התובע התקשר טלפונית פעמים רבות לגורמים רבים בניסיון לקבל תשובות אחרות, כאשר הוא מבקש לדבר עם נציגי שירות ספציפיים. גם כאשר התובע התקשר לוודא כי פקס ששלח הגיע ליעדו, לא הסתפק במתן מענה כי הפקס אכן הגיע והמשיך ודרש תשובה מגורמים בכירים ביחס לשאלה מדוע לא התקבלה אצלו כל אינדיקציה על כך. התובע בפנייתו מיום 25.4.13 חזר על כך שמנסה הוא לברר מהי המדיניות ומציע הצעת ייעול וטען כי כאשר ביקש לדבר עם גורמים ספציפיים או עם המחלקה המשפטית ניתקו לו את השיחה. ביום 9.5.13 התנצלה הנתבעת בפני התובע באם נפגע ודחתה טענותיו בנוגע לניתוק השיחות. הנתבעת ציינה כי את תלונותיו עליו להפנות לשירות הלקוחות אך הוא שב ומתקשר למחלקה המשפטית שהיא איננה הגורם הרלוונטי. הנתבעת ציינה בפניו כי התחייב עפ"י הסכם הפשרה לנהוג כלקוח סביר אך הוא מפר את ההסכם בכך שמתקשר עשרות פעמים למוקדים. באשר להצעת הייעול, באפשרותו להעלותה על הכתב והיא תועבר לגורמים הרלוונטיים בחברה לבדיקה, כמקובל. ביום 14.8.13 חזר התובע על טענתו לפיה כל מבקש הוא שהצעת הייעול שלו תבחן ותושב. ביום 15.8.13 השיבה הנתבעת שמענה טלפוני ניתן ע"י המוקד. בנוסף, ניתן לפנות בכתב. באשר להצעת הייעול צוין שלא ניתן להיענות לה, ואין בכוונתם לשנות מדיניות החברה. ביום 30.8.13 שב וחזר התובע על בקשתו כי הצעת הייעול תבחן ע"י גורם הנהלה בכיר. ביום 3.9.13 חזרה הנתבעת על תשובתה הקודמת וטענה כי המענה שקיבל עד כה, מתואם עם הגורם הרלוונטי בחברה והוא סופי. יש לציין, כי חליפת המכתבים לא הסתיימה בכך והתובע המשיך לשלוח מכתבים לנתבעת בנושא זה בהם חזר שוב ושוב על טענותיו. מדו"ח השיחות שהוגש ע"י התובע והנתבעת עולה, כי במקביל לחליפת המכתבים התקשר התובע למוקדים ולמחלקה המשפטית עשרות פעמים בניסיון לקבל תשובות לכך. גם בדיון שנערך בפניי הודה התובע כי התקשר בנוגע לחמישה נושאים עשרות פעמים: "כמות הפניות הגולמיות שנערכו לנתבעת במשך תקופה של 7.5 חודשים, מן החלת ההסכם ועד מועד הדיון היום הן חמש בלבד. לשאלת בית המשפט מה הפירוש גולמיות, אני משיב: 5 נושאים. לשאלת בית המשפט כמה פעמים התקשרתי, אני תיכף אסכם זאת ואומר לבית המשפט. מדובר בעשרות שיחות בערך, גם למוקדים, לגבי חן, ללשכה המשפטית, ללילך הנציגה שנתנה לי את הטלפון שלה מיוזמתה. בגלל היחס של הנתבעת על נושא היה צריך להלחם ולהתקשר לכל מיני גורמים לקבל את השירות שאני מאמין ובית המשפט יתרשם אם כן או לא, שמגיע לי." (עמ' 1 לפרוטוקול שורות 15-20). נציגת הנתבעת תיארה את כמות הפניות של התובע והערכות הנתבעת כתוצאה מכך: "בסך הכל ביקשתי ממנו שינהג כמו כל לקוח סביר. מה זה לקוח סביר? לקוח שמתקשר פעמיים שלוש ארבע בשנה, בסך הכל התובע יש לו קו ואינטרנט, אנו לא מדברים על לקוח עסקי עם הרבה סיבות לפנות למוקד, אלא לקוח שפונה מאות פעמים, 200-300 פעמים. יש מח' פניות הציבור, שהיא נועדה לענות על כל הפניות המהותיות מכל המקומות בארץ. בשל ריבוי הפניות שלנו היינו צריכים להקצות מישהי במח' פניות הציבור שהבאתי אתי שתענה רק לפניות שלו, שלא לדבר על שעות שבוזבזו אתו בטלפון במוקדים שצריכים לשרת את כל לקוחות בזק, שהם מיליוני לקוחות." (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 1-6) מעיון בתכתובות ובשיחות הטלפוניות עולה שהתובע קיבל תשובה לשאלתו בנוגע למדיניות חברה באשר למתן מענה טלפוני, מספר רב של פעמים והתשובה היתה שלילית. פניותיו הרבות של התובע בעניין שינוי מדיניות והצעת ייעול, הן אלה שבסופו של יום הביאו למתן הנחיה לנציגי הנתבעת שלא להמשיך ולענות לו בטלפון וכי עליו להפנות פניותיו בפקס ובכתב למחלקת פניות הציבור. בפרט, כשהתובע המשיך להתקשר למחלקה המשפטית ולמוקדי שירות, שהם כידוע אינם הכתובת הרלוונטית בנושאי שינוי מדיניות החברה. פניותיו הרבות מספור של התובע הן בכתב והן בטלפון לנתבעת, דרישתו לקיום פגישה ושהצעת הייעול שלו תבחן שוב ע"י גורם בכיר, ודרישתו לדבר עם נציגי שירות ספציפיים, איננה עולה בקנה אחד עם התנהלות של לקוח סביר. מה גם שמחלקת פניות הציבור השיבה לו מפורשות כי תשובתה השלילית מתואמת עם הגורם הבכיר הרלוונטי בחברה. 5. בנוסף, חשוב לציין מהי מהות הפנייה אליה לא ניתנה, לטענת התובע, התייחסות מצד הנתבעת. שהרי לא מדובר בפניות של התובע כלקוח לקבלת שירות מהנתבעת שלא נענות, אלא "בשאלה עקרונית" אותה העלה התובע בנוגע למדיניות החברה ו"הצעה לייעול". וכפי שניסחה זאת נציגת הנתבעת: "הוא לא מדבר פה על קו אינטרנט או שיש לו בעיה בשיחות, אלא מדבר על מדיניות החברה ואני לא מקבלת זאת. לא נשנה את מדיניות החברה גם אם יפנה עוד מאות פעמים." (עמ' 3 לפרוטוקול ש' 19-21). סבורה אני כי בתשובותיה הרבות של הנתבעת הן בכתב והן בע"פ, לפיהן מענה טלפוני ניתן ע"י המוקדים ומענה בכתב ניתן ע"י המחלקה לפניות הציבור וכי הצעת הייעול נדחית, עמדה הנתבעת בהתחייבותה כלפי התובע ולא הוכחה הפלייה לרעה של התובע. נהפוך הוא, הוכח יחס מועדף והתובע הוא שהפר את הסכם הפשרה, בכך שהתנהל שלא כלקוח סביר. 6. סוף דבר: התביעה נדחית - בהתחשב בנסיבות העניין, יישא התובע בהוצאות משפט בסך של 500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. הפרת חוזהחוזהפיצוייםעוגמת נפש / נזק לא ממוניהסכם פשרהפשרה