1. בתאריך 14.10.12, ברח' הרצל בחדרה, ארעה תאונת דרכים בין רכבו של התובע מסוג מיצובישי (להלן: "המיצובישי"), לבין רכבו של נתבע 2 מסוג טויוטה המבוטח על ידי נתבעת 3 ואשר בו נהגה באותה עת הנתבעת 1 (להלן: "הטויוטה"). 2. לטענת התובע, כפי שהיא מוצגת בכתב התביעה, בעודו נוסע לאיטו ברחוב בחפשו אחר מקום חניה פנוי, הוא החל לעקוף משמאל רכב אשר עמד בעצירה מוחלטת לפניו. בשלב זה - כך לגרסתו - הוא ראה את הטויוטה נוסעת לכיוונו לאחור, עד שפגעה בו, בחלק השמאלי אחורי של המיצובישי. 3. במהלך עדותו בבית המשפט טען התובע כי בעת התאונה היה בעקיפה וכי הוא איננו יודע היכן היתה הטויוטה לפני כן: "התחלתי לעקוף את הרכב שעמד מצד שמאל ולא ראיתי את הרכב שפגע בי נוסע מאחורי, אלא עשיתי שמאלה והרגשתי מכה בדלת שמאלית אחורית לפני הגחלגל ואז ראיתי את הטויוטה האדומה שבה נהגה הנתבעת ושהוא נמצא במצב שבו חלקו האחורי, הפינה השמאלית אחורית נוגעת בפינה השמאלית אחורית של הרכב שלי". בכתב התביעה שהוגש מטעמו, טען התובע כי היא (הנתבעת) "עמדה בחניה ליד המדרכה בנתיב הנגדי" ואילו בטופס שלטענת נציג נתבעת 3 הוא טופס ההודעה שלו לחברת הביטוח (נ/1) נכתב: "בזמן שנסעתי ישר בכביש רכב צד ג' התחיל לצאת מחנייה ברוורס ופגע ברכבי...". משנשאל התובע לפשר ההבדל בין הגרסאות, השיב : "אני לא אמרתי את זה. הסוכן ביטוח עזר לי לכתוב. לא יכול להיות שאמרתי את מב שכתוב כאן, אני הייתי בעקיפה. אני לא ראיתי את הרכב שלה לפני העקיפה כך שאני לא יודע מאיפה היא יצאה ולאן". עוד הבהיר התובע כי התאונה ארעה ביום 14.10.13 ולכן לא יתכן שדיווח עליה ביום 13.10.13 כפי שמצויין בטופס וכי הוא אינו יודע מי זו "קארין" ששמה מופיע באותו טופס במקום המיועד לפרטי הנציג המטפל. לנוכח התמיהות שעורר אצלי הטופס נ/1 - טופס שאינו נושא את חתימת התובע, ולהתרשמותי הוא אכן לא מילא אותו בעצמו, הוריתי לתובע להגיש לתיק בית המשפט את טופס הודעתו הנכון והוא עשה כן. בטופס זה (שהינו טופס שונה לחלוטין) נכתבו על ידו, בכתב ידו, הדברים הבאים: "נסעתי ברח' הרצל בנתיב הימני. רכבו של צד ג' חנה ליד המדרכה בנתיב הנגדי ולפתע נסע ברברס ופגע ברכבי בחלק השמאלי אחורי...". דהיינו, גם בטופס זה לא מוזכרת הטענה בדבר יציאתו לעקיפה ומקום הימצאות הטויוטה עובר לתאונה נראה ידוע... 4. להמחשת גרסתו, תהא אשר תהא, צרף התובע לכתב התביעה תרשים של מקום והתרחשות התאונה, דו"ח שמאי המלמד על נזקים בדלת האחורית שמאלית ובקשת הכנף האחורית שמאלית, והגיש תצלום בו נראים נזקים אלה (ת/1). 5. נתבעת 1 המכחישה את גרסת התובע לאופן בו ארעה התאונה, טוענת כי באותו היום היא אכן היתה במהלך תמרון חניה ברחוב הרצל (ר' צילום מקום התאונה - נ/3), אלא שבטרם החלה לנסוע לאחור ובמהלך נסיעתה, לא היה התובע בנתיב נסיעתה או בקרבתה וכי הוא "הגיח למפתן החניה היות ובנתיב נסיעתו עמדה מכונית שחסמה את דרכו ובמהלך עקיפתו אתה הוא סטה אל תוך נתיב נסיעת הנתבעת 1 ופגע בה" כשהמכה היתה מעל הגלגל השמאלי אחורי (ר' התצלום נ/2). בעדותה בבית המשפט אמרה נתבעת 1 כי היא לא הבחינה במיצובישי לפני ההתנגשות: "כנראה שהוא עקף אותי אותי, אני לא ראיתי אותו. ראיתי אותו רק כשהוא פגע בי, לפני זה לא ראיתי אותו". יצויין כי גם לטענת נתבעת 1 התיאור המופיע בטופס ההודעה שלה לנתבעת 3 מיום 25.1.13 (כשלושה וחצי חודשים לאחר התאונה), איננו נכון, כשלדבריה הכתב בהודעה אינו שלה וככל הנראה אביה היה זה שהתקשר אל חברת הביטוח ומסר את הדיווח. 6. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בראיות שהוגשו מטעמם, מסקנתי היא שבשל העובדה שאף אחד מהם לא הבחין ברעהו עד לרגע הפגיעה, יהא זה נכון לחלק את האחריות להתרחשותה של התאונה, באופן שווה ביניהם. שכן, הן על התובע שיצא לעקיפה והן על נתבעת 1 שנסעה לאחור, מוטלות חובות זהירות מוגברות בעת הנסיעה בכביש. 7. מכיוון שלמעשה מדובר בתביעת הפרשים (השתתפות עצמית בגין נזק וירידת ערך והפסד הנחת העדר תביעות) לאחר שהתובע כבר פוצה על ידי חברת הביטוח שלו, התוצאה היא, שאני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע מחצית מסכום התביעה שהוכח, המורכב מסכומי השתתפותו העצמית בתיקון הנזק (1,016 ₪) ובירידת ערכו (1,615 ₪), דהיינו סך של 1,315.50 ₪. לנוכח העובדה שהתובע לא צרף אישור בדבר הפסד הנחת העדר תביעות בפועל, על אף שבעת הגשת המסמכים (15.10.13) הוא כבר היה אמור לחדש את פוליסת הביטוח שלו לרכב (שתקפה פג ביום 31.8.13), אינני פוסקת לזכותו פיצוי בגין רכיב זה. הסכום הנ"ל ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית, עד ליום התשלום בפועל. בשולי הדברים אשוב ואעיר, כפי שעשיתי כבר בעבר, כי הנוהג המקובל אצל חלק מחברות הביטוח ואשר במסגרתו ממלאים הסוכנים או עובדי משרדם את טפסי ההודעה על תאונות הדרכים המדווחות להם על ידי לקוחותיהם והם גם חותמים במקומם חתימות הנחזות להיראות כחתימותיהם של לקוחות אלה, או שהטפסים אינם נחתמים כלל, הינו נוהג הגורם לא אחת לתקלות חמורות. כך גם לגבי התופעה של הכנת כתבי תביעות קטנות על ידי סוכני הביטוח, כשהתובע עצמו לעיתים איננו מודע לפרטי טענותיו... לטעמי נכון יעשה המפקח על הביטוח, אם יבחן תופעות אלה ויפעל לשינוין. זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 יום. תאונת דרכיםחניה