אישור על עבר ביטוחי בגין שלוש השנים שקדמו לתחילת הביטוח

הנתבעת דרשה בין היתר כי התובעת תציג לה "אישור על עבר ביטוחי" בגין שלוש השנים שקדמו לתחילת הביטוח ומשלא הומצא אישור שכזה דחתה הנתבעת את התביעה. הנתבעת אף ביטלה את הפוליסה- לאחר קרות מקרה הביטוח. בבסיס דחיית התביעה וביטול הפוליסה, טענת הנתבעת לפיה התובעת מסרה הצהרה כוזבת עת מסרה על קיום רצף של ביטוח בשלוש השנים שלפני הגשת התביעה. 4. בתביעתה טוענת התובעת כי היא זכאית לקבלת תגמולי הביטוח. הנתבעת טוענת בכתב ההגנה, כי התובעת מסרה לה בעת עריכת הביטוח פרטים מהותיים באופן כוזב שאינם נכונים לגבי עברה הביטוח ואילו נמסרו הפרטים הנכונים לא הייתה התובעת מבוטחת בפוליסה במסלול האמור והפרמיה שהייתה נגבית ממנה הייתה גבוה יותר. מכל מקום, הוסיפה הנתבעת וטענה, גם אם אין המדובר באי מסירת מידע השולל לחלוטין תגמולי ביטוח מהנתבעת, אלא שמזכה את התובעת בתשלום יחסי, אלה נמוכים מסכום ההשתתפות העצמית לפי הפוליסה המתאימה, ומכאן שדין התביעה להידחות. הנתבעת מוסיפה ומעלה תמיהות לגבי עצם אירוע התאונה. 5. במהלך הדיון שנערך בפניי, הסתבר כי לפני עריכת הביטוח היה רכב התובעת מבוטח בחברת ביטוח אחרת ("ביטוח ישיר" באמצעות איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ). בשלוש השנים שלפני תחילת הביטוח התובעת לא הייתה מבוטחת כלל בשתי תקופות: למן יום 16.10.2009 ועד 31.5.2010 ומיום 25.7.2011 עד 31.5.2012. התובעת טענה כי בשל מצוקה כלכלית ואישית ידה לא הייתה משגת לשלם ביטוח ועל כן, בתקופה זו היא לא השתמשה ברכב כלל, אלא בתחבורה הציבורית, למרות שהיה ברשותה רכב. התובעת צירפה אישורים ממבטחתה הקודמת לגבי "העדר תביעות" אף לתקופה העולה על שלוש שנים לפני עריכת הביטוח הרלוונטי. דיון והכרעה 6. בטרם אדון בעיקר הטענות אסלק מהדרך את טענותיה (ליתר דיוק תהיותיה) של הנתבעת לגבי עצם אירוע התאונה. אבהיר כי טענות התובעת התמקדו רק בעצם אירוע התאונה ולא כי התאונה אירעה בנסיבות אחרות (כגון שהרכב היה נהוג בידי אחר וכו'). לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שבפניי, שוכנעתי כי התאונה אכן ארעה כפי שמתואר על ידי התובעת. יש לזכור תחילה כי עסקינן בתביעה לתגמולי ביטוח ולא ברור מדוע התובעת תבדה אירוע שלא התרחש, כשניכר כי לרכבה נגרמו נזקים. לכתב התביעה צורפה הודעה על מקרה ביטוח שבה נרשם כי ביום 2.7.2012 נסעה התובעת ברכב, כלב קפץ לכביש ופגעה בו, והרכב נפגע בחזית צד ימין ובפנס. אמנם בכתב התביעה ציינה התובעת כי היא פגעה ב"חית בר" אולם אין לייחס לכך חשיבות. אני סבור כי השוני האמור נבע מכך שהתובעת לא ראתה חשיבות בפרט זה וכנראה שגם לא הייתה בטוחה בסוג החיה בה היא פגעה כפי שהיא הסבירה בעדותה לפניי. כעולה מהשיחה המוקלטת בין התובעת לבין נציגת הנתבעת (נ/4) התובעת פנתה למחרת היום ודיווחה על התאונה לנתבעת. זאת ועוד, לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי, שבדק את הרכב לאחר שניזוק וציין את הפגיעות שבו, שתואמות באופן כללי את תיאור המקרה, וכן צורפה חשבונית המעידה על תיקן הרכב. בהתכתבויות שהיו בין התובעת לנתבעת, וגם במכתב שבו נדחתה דרישת התובעת (מיום 25.11.2012) לא נטען כלל כי התאונה לא ארעה. לבסוף: אני ער לכך כי בכתב התביעה צוין מועד אחר לגמרי לאירוע התאונה, אולם ברור על פניו כי המדובר בטעות, שהרי התביעה הוגשה ביום 23.5.2013 ובכתב התביעה צוין כי התאונה ארעה ביום 24.8.2013 !. 7. נחזור למוקד הדברים. עניין לנו בסוגיה של גדרי חובת הגילוי הקבועה בסעיף 6 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 (להלן: חוק חוזה הביטוח) והתוצאות הנובעות מאי הגילוי (סעיף 7 לחוק. סעיף 6 לחוק חוזה הביטוח קובע כי: "הציג המבטח למבוטח לפני כריתת החוזה, אם בטופס של הצעת ביטוח ואם בדרך אחרת שבכתב, שאלה בענין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו (להלן - ענין מהותי), על המבוטח להשיב עליה בכתב תשובה מלאה וכנה". 8. השאלה אפוא, האם התובעת הפרה את חובתה למסור "תשובה מלאה וכנה" ואם כן, באילו נסיבות הדבר נעשה? והאם היה בכך כדי להשפיע על נכונות הנתבעת לכרות את חוזה הביטוח בתנאים שבו וביתר חידוד לפי הפרמיה המוסכמת? כמובן שלאחר שלב זה, ובמידה וייקבע כי התובעת הפרה את חובתה, יש לדון בנפקויות לכך. 9. במהלך הדיון בפניי טענה התובעת כי היא שוחחה עם נציגת הנתבעת וציינה בפניה "שחלק מהתקופה של 3 שנים לא הייתי מבוטחת בכלל" ונציגת התובעת :"לא אמרה לי[ה] שום דבר". במהלך בירור התביעה, הוגש לי תיעוד של שלוש שיחות שנערכו בין התובעת לבין נציגת הנתבעת ששתיים מהן מתייחסות לשלב עריכת הביטוח, מהן ניתן להווכח כי התובעת נשאלה באופן מפורש לגבי עברה הביטוחי בשלוש השנים האחרונות, ולא זו בלבד שהתובעת לא ציינה כי חלק מהתקופה לא הייתה מבוטחת, אלא שציינה דברים הפוכים ממה שטענה בבית המשפט כי מסרה. בשיחה הראשונה (עמ' 2 לתמליל נ/2) נשאלה התובעת אם ב"שלוש שנים אחרונות היה ביטוח מקיף על השם שלך...?" והיא השיבה בחיוב. ובהמשך נשאלה התובעת כך: "...כרגע איפה אתה מבוטחת?..." והיא השיבה כי היא מבוטחת ב"הראל". בשיחה הנוספת (נ/3) נשאלת התובעת שוב אם בשלוש השנים האחרונות היה ביטוח מקיף על שמה ברציפות, והיא השיבה בחיוב (שורה 4 לעמוד 6 של נ/3, וראו גם עמ' 10 שורה 12 של התמליל). בהמשך אותה שיחה מבהירה נציגת הנתבעת לתובעת כי עליה להמציא תוך 30 ימים אישור בדבר עברה הביטוחי לשלוש השנים שחלפו. במהלך הדיון הודתה הנתבעת כי במהלך שלוש השנים שלפני תחילת הביטוח הרלוונטי (מיום 1.6.2009 עד 31.5.2012) היא לא הייתה מבוטחת כלל בשתי תקופות, למן יום 16.10.2009 ועד 31.5.2010 ומיום 25.7.2011 עד 31.5.2012, דהיינו תקופה מצטברת של כ- 17 חודשים. נתונים אלה, סותרים את הנתונים שנמסרו על ידי התובעת בעת עריכת הביטוח. 10. האם עניין עברה הביטוחי של התובעת הנו עניין מהותי? לדידי התשובה הנה בחיוב. הפוליסה שלפיה בוטח רכבה של התובעת, הנה כזו שהפרמיה בגינה מוזלת, והיא מבוססת על קיומו של נהג אחד מוגדר וידוע, אשר הניסיון הביטוחי שלו מלמד כי הוא "נהג זהיר" ולא היו לו מקרי ביטוח במהלך התקופה שלפני עריכת הביטוח. במקרה שלפנינו, הפרמיה בגין הפוליסה בהתאם לתנאים שהוגדרו בה הנו סך של 1761 ₪. הרעיון מאחורי פוליסה בפרמיה מופחתת, קשור קשר בל ינותק לסיכונים הצפויים מהמשתמש ברכב וקשורים להנחה כי נהג, העונה על דרישות הפוליסה (בין היתר בן למעלה מ- 40 ועברו נעדר מקרי ביטוח), אינו צפוי ליצור סיכונים רבים והסיכונים שהוא יצור משוקללים לפרמיה הזולה, מכאן שקיומם או העדרם של מקרי ביטוח בעבר יש בה כדי ללמד על הסיכונים הצפויים בעתיד. במקרה שלפנינו וכפי שהתובעת הצהירה, היא לא עשתה שימוש כלשהו ברכב ולא נהגה בו משך תקופה של 17 חודשים מתוך שלוש השנים שקדמו לעריכת הביטוח. המדובר בתקופה משמעותית, הגורעת מהנסיון להתחקות אחר הסיכונים ולשקלל לפיהם את דמי הביטוח. 11. משקבענו כי עניין עברה הביטוחי של התובעת הנו עניין מהותי וכי התובעת הפרה את חובה הגילוי במובן סעיף 6(א) לחוק יש לדיון בנפקויות. הדין מצוי בסעיף 7 לחוק חוזה. עניין לנו במצב בו קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטלה הפוליסה ועל סיטואציה זו חולש סעיף 7(ג) הקובע כלהלן: "קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים כמקובל אצלו לפי המצב לאמיתו לבין דמי הביטוח המוסכמים, והוא פטור כליל בכל אחת מאלה: (1) התשובה ניתנה בכוונת מרמה; (2) מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו; במקרה זה זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר קרות מקרה הביטוח, בניכוי הוצאות המבטח" 12. מכלול הנתונים מלמד כי עניינה של הנתבעת נופל לגדר סעיף 7(ג)(1) לחוק חוזה הביטוח, ומכאן שהנתבעת פטורה מתשלום תגמולי ביטוח. התקופה בה לא הייתה מבוטחת התובעת במהלך שלוש השנים האחרונה היא תקופה- 17 חודשים במצטבר. בעת עריכת הביטוח אצל הנתבעת לרכב לא היה ביטוח מספר חודשים, וחרף שאלה ישירה, באם היא כיום מבוטחת, השיבה התובעת בחיוב ואף ציינה שם חברת הביטוח. בנסיבות אלה, ובהעדר הסבר מניח את הדעת מצד הנתבעת, עולה כי הדברים שמסרה התובעת נועדו כדי להשיג פוליסת ביטוח בתנאים בהם הושגו בסופו של דבר, תוך ידיעה ברורה כי מסירת הפרטים המלאים היה בה כדי לייקר את הפוליסה. ראו לעניין זה: ע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה רחל פיאמנטה ז"ל ( 8.2.2006); י' אליאס, דיני ביטוח, דיני ביטוח, כרך א' עמ' 390. 13. אשר על כן, אני מחליט לדחות את התביעה. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בסך של 250 ₪, תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן- ישא הסכם הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ניתן לערער על פסק הדין ברשות בבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. העדר תביעות