בקשה למתן הצעת מחיר לשירותי פיקוח וניהול פרויקט בניה של יחידת דיור צמודת קרקע

בקשה למתן הצעת מחיר לשירותי פיקוח וניהול פרויקט בניה של יחידת דיור צמודת קרקע בכפר ויתקין. יחידת דיור זו (להלן: "הדירה") שייכת לתובעת ובחודש אוגוסט 2012 הושכרה היא לאחרים למשך 12 חודשים.

2. הצעת המחיר שהגיש הנתבע לגבי הדירה הסתכמה בסך של 39,000 ₪ בתוספת מע"מ ובסעיף 8 של ההצעה ציין כי הוא מצרף אליה נספח עם תיאור הפעולות שתבוצענה במסגרת הפיקוח והניהול. חשוב לציין כי אל הצעת המחיר אותה צרף הנתבע לכתב ההגנה שהוגש מטעמו במסגרת תיק זה, לא צורף הנספח הנ"ל.
מכל מקום – כך לדברי שני הצדדים – הושגה ביניהם בסופו של דבר הסכמה שלא תועדה בכתב. על פי אותה הסכמה, אמור היה אבי התובעת להיות אחראי על בחירת קבלני הביצוע (כשהמטרה היא להוזיל עלויות בחסכון שכירת שירותיו של "קבלן מפתח") ואילו תפקיד הנתבע היה לפקח על עבודתם של הקבלנים ועל התיאום ביניהם.

3. התובעת ואביה, המאשרים כי היו שבעי רצון מעבודת הפיקוח שבוצעה על ידי הנתבע ויחד עם זה עותרים כעת לחיובו בתשלום פיצוי בסך 32,517 ₪, טוענים כי בשלב סיום הבניה ארעה בה תקלה חמורה אשר הסבה להם נזקים גדולים כשלשיטתם האחריות למניעת תקלה זו מוטלת היתה בשעתו על הנתבע.

4. לטענת התובעת ואביה, עם סיום הבניה, באוקטובר 2012, התגלתה רטיבות בקירות הדירה ובבדיקות שנערכו הסתבר כי מים שחדרו מתחת לריצוף כתוצאה מהחדרת צינורות אינסטלציה באופן שפגע באיטום, הרוו את המילוי שמתחת לרצפה והחלו לעלות אל תוך הקירות.

5. בהפנותם את חיצי האחריות אל הנתבע, מעלים נגדו התובעת ואביה טענות אלה:

א. הנתבע כשל בכך שלא בדק את עבודת האינסטלטור ואיש המזגנים אשר החדירו את הצינורות לקירות, בשעה שהיה זה מתפקידו לעשות כן.
ב. הקרקע שמסביב לבית הוגבהה יתר על המידה על פי הנחיות הנתבע והיתה רוויה במים.
ג. הנתבע כשל בזיהוי התקלה ובמשך חודשים ארוכים ניסה לשכנע את התובעת ואביה (וגם את עצמו) שאין כל תקלה ושהכל יסתדר מעצמו – דבר שהעצים את הנזק.
ד. לאחר שנתגלה מקור התקלה, דחו הנתבע ואיש האיטום את הטיפול בה שוב ושוב, עד שהמצב החמיר ללא נשוא ואבי התובעת נאלץ לטפל בה בעצמו באמצעות איש מקצוע אחר שאת שירותיו הוא שכר לצורך זה.

6. לטענות אלה השיב הנתבע כי למעשה הוא ליווה את תהליך הקמתן של שתי יחידות דיור שבנה אז אבי התובעת מרגע עלייתן על הקרקע ועד לסיומן המושלם, כי מלכתחילה התחייב רק "להשתדל" לתת את מיטב שירותיו ולא לעשות כן ב- 100%, וכי ציפיית התובעת ואביה ממנו כי ינכח בזמן אמת בכל רגע ממהלך ביצוע העבודות על ידי בעלי המקצוע, מוגזמת היא. לשיטת הנתבע, הוא אמור היה "לקבל הודעה אודות גרימת הנזק על ידי בעל המקצוע, אלא שהוא לא קיבל". טענה נוספת של הנתבע, אשר לא מכחיש את עצם קרות התקלה היא שמרגע שנודע לו עליה הוא היה מעורב בטיפול בה וליווה את תהליך ייבוש הבית מתחילתו ועד סופו, מבלי שדרש על כך תשלום נוסף.

7. הנתבע מוסיף וטוען כי בהתאם לחוזים שנחתמו בין אבי התובעת לבין קבלני הביצוע, אמור היה כל אחד מהם לשאת באחריות מקצועית כלפיו ולראיה – אחד מהם אכן חוייב על ידו בגין נזקים שגרם לבריכת הביוב של הבית.
לכך משיב אבי התובעת כי במקרה נשוא התביעה, היה זה דווקא הנתבע אשר עמד על כך שאין מקום לתבוע אף אחד מן הקבלנים, מכיוון שהתקלה היתה "ברווח שביניהם" – דהיינו, במקום עליו משתרעת אחריות הנתבע.

8. מן הראיות בצורפו על ידי הצדדים להוכחת טענותיהם, עולה כי אופן השתלשלות העניינים היה כדלקמן:


במועד שאיננו ידוע, בוצעה בדירה בדיקה תרמית לאיתור מקור חדירת המים (חשבונית מס בגין עלות בדיקה זו הוצאה ע"ש התובעת רק ביום 21.10.13 (יום לאחר הדיון שהתקיים בבית המשפט).
ביום 12.1.13 נפגשו אבי התובעת והנתבע עם איש מקצוע ששמו דרור בן-נאים (להלן: "קבלן האיטום") אשר על פי הטענה התחייב בפניהם, בין השאר, לחדש את איטום חגורות היסוד של הבית ולהביא עמו יבשנים לשם ייבוש הרטיבות שנגרמה לדירה כתוצאה מחדירת המים.
ממכתבו של אבי התובעת אל קבלן האיטום מיום 16.1.13 עולה שהלה לא קיים התחייבות זו ואף נמנע מלהשיב לטלפונים של הנתבע ואבי התובעת אליו. במכתב זה התריע אבי התובעת בפני קבלן האיטום כי היה ולא יבצע את העבודה עד ליום 19.1.13, כי אז הוא ייאלץ לקחת איש מקצוע אחר תחתיו ויתבע ממנו את עלות התיקון ותמורת הנזקים.
במכתב נוסף מיום 24.1.13 פנה אבי התובעת אל קבלן האיטום והנתבע גם יחד והודיע להם כי לנוכח העובדה שעבודת האיטום טרם החלה, הוא החליט להזמין בעלי מקצוע אחרים לביצוע העבודה. הפעם התריע אבי התובע כי האחריות על הנזקים, ייבוש הבית ופעולות השיקום יחולו על שניהם.
בתשובתו מיום 26.1.13 ביקש הנתבע להזכיר לאבי התובעת את הליווי והעזרה שהוא נתן לו הן באיתור מקור התקלה והן בהפעלת הקבלן. במקביל פנה הנתבע אל קבלן האיטום פעמיים (ב- 27.1.13 וב- 29.1.13) והאיץ בו לעמוד בהתחייבותו.
התכתבויות נוספות במועדים מאוחרים יותר בין אבי התובעת לנתבע ובין הנתבע לקבלן האיטום ולאיש מקצוע נוסף (חאלד) מלמדות גם הן על מעורבות הנתבע בתהליך תיקון הנזקים.


9. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים – הן אלה שהושמעו מטעמם בבית המשפט והן אלה שהועלו מצידם בכתב לאחר הדיון, ועיינתי בראיות שהוגשו, דעתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה. ואלה הם נימוקי:
בת"א (אילת) 2066/96 בן חיים נ' עמותת נווה מדבר ואח', קבע בית המשפט כי:
"אלמנט יסודי ומרכזי בתפקידו של מפקח בניה נוגע לפיקוח
על התיאום בין שלביו השונים של פרויקט בנייה ובין הקבלנים
ובעלי המקצוע השונים העוסקים במלאכה. פרויקט בניה מהווה
מסגרת לעבודתם של בעלי מלאכה רבים ושונים, כשמטבע הדברים
רואה לנגד עיניו כל בעל מלאכה אך ורק את המשימה שקבל הוא
לבצע ואולם ברור שבסופו ש דבר אמור הבית להוות מוצר סופי
בטיחותי שלם ומושלם המתאים וראוי למגורים"
במקרה נשוא פסק דין זה, מדובר היה במפקח בניה שנכנס לתפקידו בעיצומו של תהליך
בניה מבלי שווידא כי עבודת הפיקוח שביצע קודמו בתפקיד זה בוצעה כנדרש ובזה – כך
נקבע – התרשל הוא.

גם בפסק הדין שניתן בת"א (נהריה) 2882/92 אשר הוגש לעיוני מטעם התובעת ואביה נדונה
שאלת היקף אחריותו של מפקח בניה ובו נקבע כי:
"כאשר מדובר בבעל מקצוע הנוטל על עצמו פיקוח צמוד על
תהליך הבניה, מקבל את שכרו מראש ובסופו של דבר מתברר
כי נפלו ליקויים בתוצר הסופי, הרי נטל הראיה להוכיח את סיבת
היעדר התמורה מוטל על המפקח ועליו להסביר איך זה ולמה לא
עמד על משמרתו כדי להבטיח ששוכרי שירותיו המקצועיים
זוכים לתמורה המצופה..."
באותו מקרה מדובר היה במפקח בניה שנעדר מן הארץ בחלק מתקופת הביצוע מבלי שנתן על כך הודעה מראש לתובעים ומבלי שמינה מחליף במקומו לצורך הפיקוח על הבניה והוכח כי הדבר גרם נזקים שונים ובהם ליקויי בניה, ליקויים בעבודת התכנון, כתב אישום שהוגש נגד התובעים בגין חריגות בניה ואבדן רווחים בתקופה שנדרשה לביצוע התיקונים.

להבדיל ממקרים אלה, במקרה המונח לפתחי בתיק זה, מדובר במפקח בניה אשר אין חולק על כך שבמהלך רובו המכריע של תהליך הבניה ביצע הוא את תפקידו נאמנה ובאופן שהשביע את רצון לקוחותיו.
בהגינותו, לא חלק הנתבע על עצם העובדה שבמהלך הבניה קרתה תקלה אשר כתוצאה ממנה חדרו מים אל קירות הבית. ואולם לטעמי, בכל הנוגע למקור התקלה, הרי שמלבד העלאת הטענה בדבר רשלנות האינסטלטור ואיש המזגנים באופן שבו הם החדירו צינורות אל הקיר, לא עמדו התובעת ואביה בנטל ההוכחה המוטל עליהם בהקשר זה. השניים אמנם הציגו בפני תצלומים של המקומות בהם הוחדרו צינורות אלה אל הקיר והוסיפו ראיות בדבר ביצוע בדיקה תרמית, ייבוש של מילוי הרצפה, החלפת מרצפות ותיקוני טיח וצבע ואולם בעניין זה סבורני כי הצדק עם הנתבע אשר טען כי למעשה מדובר בהשערה:
"בנושא חדירת המים אנחנו משערים, לאחר שפתחנו וגילינו את מה שגילינו, יתכן שמשם נכנסו המים, אבל זה לא אומר שרק זה... מה שאני טוען שכל אחד מבעלי המקצוע יכל לגרום לנזק"..." .

במצב דברים זה דעתי היא כי מדובר בסיטואציה של "מעוולים במשותף" אשר גרמו, בעוולות נפרדות, לנזק אחד שאינו ניתן לחלוקה, ואבהיר:
בע"א 7008/09 ג'אבר עדנאן עבד אל רחים נ' מוסבאח עבד אל קאדר סקר כב' השופט י' עמית את עקרון חלוקת האחריות במישור שבין המזיקים לניזוק ובמישור הפנימי שבין המזיקים. ביחס למישור הראשון שהוא הרלבנטי לענייננו, קבע הוא כך:

"...הסיווג המקובל מבחין בין שלשה סוגי מקרים בהם ניזוק אדם עקב עוולה אשר בוצעה על ידי יותר ממזיק אחד: מעוולים במשותף המבצעים עוולה אחת כלפי ניזוק וגורמים לו יחד נזק אחד בלתי ניתן לחלוקה; מעוולים בנפרד אשר מבצעים שני מעשי נזיקין נפרדים הגורמים לניזוק נזק אחד שאינו ניתן לחלוקה; ומעוולים בנפרד שגרמו לניזוק נזק הניתן לחלוקה באופן שאפשר לזהות בנזק את חלקו של כל מזיק. בעוד המזיקים מסוג המקרים הראשון והשני אחראים לפיצוי הניזוק ביחד ולחוד והם נכללים בביטוי 'מעוולים יחד', הרי שהמזיקים מהסוג האחרון יחובו בפיצוי הניזוק איש איש בהתאם לנזק אשר גרם (יצחק אנגלרד אהרן ברק ומישאל חשין דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית (ג' טדסקי עורך, תשל"ז) 479, 487; ד"נ 15/88 מלך נ' קורהויזר, פ"ד מד(2) 89, 97 (1990) (להלן: עניין מלך); ע"א 610/94 בוכבינדר נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4) 289, 313-312 (2003); ע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, פ"ד נט(3) 66, 82 (2004))." (שם, פסקה 37).

דעתי היא כי המקרה נשוא התביעה שבפני הינו מקרה של נזק שאינו ניתן לחלוקה ברורה, אף שהוא נגרם ממעשי רשלנות נפרדים- אלה של מי מקבלני הביצוע ואלה של הנתבע עצמו אשר לגביו שוכנעתי כי אכן כשל בשלב בדיקת האופן שבו בצעו קבלנים אלה, או מי מהם, את עבודת החדרת הצינורות מבעד לשכבת האיטום, או שמא כטענתו הוא – מדובר היה בנזק שנגרם, או שנגרם גם כתוצאה ממעשיו של בעל מקצוע אחר.
אינני מקבלת את טענות הנתבע לפיהן הוא "אמור היה לקבל הודעה" או שתפקידו אמור היה להתמצות בהשתדלות לבצע את עבודת הפיקוח כראוי, ותו לא.
בעיני, וכפי שנפסק כמפורט לעיל במקרים אחרים בעבר, תפקידו של הנתבע, כמפקח בניה, היה לעמוד על המשמר וליזום בעצמו בדיקות של העבודות שבוצעו – בדרך של נוכחות במקום בעת ביצוע שלביהן הסופיים וגם או עובר לביצוע שלב הבניה הבא. לנוכח שביעות הרצון הגבוהה שבטאו התובעת ואביה מעבודתו של הנתבע בשאר חלקיו ושלביו של תהליך בנית הדירה אני מניחה כי הוא יודע זאת ואף עשה כן ולהתרשמותי, כשלונו במקרה זה היה נקודתי.
מעבר לכך, התובעת ואביה לא הניחו בפני ראיות כלשהן להוכחת טענותיהם בדבר כשלים של הנתבע בנושא הגבהת הקרקע, זיהוי התקלה או התמהמהות בתיקונה. לא זו אף זאת - מן ההתכתבויות שפורטו לעיל עולה שבשלב של תיקון התקלה, הפנה אבי התובעת את חיצי האחריות לתוצאותיה של התמהמהות זו לעבר קבלן האיטום ורק לאחר שזה התעלם מפניותיו אליו, הוא העביר חיצים אלה אל הקבלן והנתבע במשותף ולבסוף נותר עם הנתבע בלבד...

סיכומו של דבר, לו היו התובעת ואביה מכוונים את תביעתם הן כנגד קבלני הביצוע הרלבנטיים והן כנגד הנתבע, או שהנתבע היה מפנה הודעת צד ג' כנגד מי מקבלני הביצוע הללו, כי אז יש להניח שבסופו של דבר, היו הנתבע וקבלן/י הביצוע הרלבנטי/ים חבים בעלות הנזק ביחד ולחוד כלפי התובעת.


10. לאור כל האמור לעיל, ומכיוון שדעתי היא כי האחריות להיווצרות התקלה ותוצאותיה צריכה היתה להיות מוטלת הן על הנתבע והן על קבלני הביצוע או מי מהם, אני מחליטה לחייב את הנתבע בתשלום 50% מעלות הנזקים שנגרמו, הוכחו, והם רלבנטיים למחדלו, ואלה הם:


עלות הבדיקה התרמית בסך 1,770 ₪.
עלות ייבוש מילוי הרצפה בסך 10,400 ₪.
תיקוני צבע וטיח בסך 3,200 ₪.
החלפת מרצפות בסך 354 ₪.
חשמל למכונות הייבוש בדירת התובעת בלבד – כ- 2,400 ₪.

טענת התובעת בנוגע לעלות חפירת תעלה סביב הבית לא הוכחה בראיות והדרישה לתשלום "טיפול ופיקוח" על ידי אביה, איננה מוצדקת בעיני.
באשר לדרישת פיצוי בגין חודשיים שכירות חינם לדיירים שהתגוררו בדירה בשכירות בתקופה הרלבנטית - לנוכח גרסת הדייר מר דוד אבולעפיה, כפי שהיא עולה מן האישור בכתב החתום על ידו, ואשר לפיה הוא ובני משפחתו "נאלצו לחיות עם מכונות הייבוש שהוצבו בבית ולעבור לתקופות מסוימות לבתי מלון ולבתי קרובים", כשאורך תקופות אלה לרבות תקופת הייבוש, איננו ידוע, וכשלדעתי אין התובעת יכולה לכפות על הנתבע את ההסכמה שהושגה בין אביה לבין הדיירים בדבר פיצוי של חודשיים שכירות בחינם, הנני מעמידה את גובה הנזק בנוגע לרכיב זה על סך של 5,000 ₪.

11. סוף דבר, הנתבע ישלם לתובעת פיצוי בסך כולל של 11,562 ₪ המהווים 50% מעלות
הנזקים שפורטו לעיל.
סכום זה, בתוספת הוצאות בסך 500 ₪, בסה"כ 12,062 ₪, ישולם לתובעת בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, בתוך 15 ימים.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. קרקע מטרוקה

  2. קרקעות מלחה

  3. זיהום קרקע דלקים

  4. טעות ברישום קרקע

  5. קרקעות בשטח ההפקר

  6. עסקת חילופי קרקעות

  7. קניית קרקע ממושכנת

  8. ייעוד קרקע לתעשיה

  9. קרקע מירי התיישנות

  10. עורך דין קרקעות

  11. פלישה לקרקע שהופקעה

  12. עסק על קרקע חקלאית

  13. הגדרת "קרקע ציבורית"

  14. התחזות לבעלים של קרקע

  15. היתר לשינוי פני קרקע

  16. הכרזה על קרקע חקלאית

  17. מגורים בקרקע חקלאית

  18. ארנונה על קרקע תפוסה

  19. סכסוך בין בעלי קרקעות

  20. סעיף 8 לפקודת הקרקעות

  21. עורך דין לענייני קרקעות

  22. מכרז הקצאת קרקע במושב

  23. סכסוך בעלות על קרקעות

  24. זכרון דברים למכירת קרקע

  25. הקצאת קרקע רשות מקומית

  26. קו מתח גבוה בקרקע חקלאית

  27. תביעת בעלות על קרקע בנגב

  28. ארנונה על חניון תת קרקעי

  29. הקצאת קרקעות בקרית שמונה

  30. ערעור על צו תפיסת קרקעות

  31. עסקה סותרת בקרקע חקלאית

  32. הקצאת קרקעות באזור תעשיה

  33. בניית חממות בקרקע חקלאית

  34. הבטחה להקצאת מקרקעי ישראל

  35. מכירת קרקע לרשות ציבורית

  36. הקצאת קרקע לבניית בית ספר

  37. הסכמה שבשתיקה לשימוש בקרקע

  38. הקצאת קרקע לבעלי קרקע אחרת

  39. אולם אירועים על קרקע חקלאית

  40. צו לפי סעיף 8 לפקודת הקרקעות

  41. השכרת קרקע ללא הסכמת השותפים

  42. זיכיון על הקרקע למשך 40 שנה

  43. ארנונה על מבנים בקרקע חקלאית

  44. סכסוך קרקע בבעלות רשות הפיתוח

  45. ביטול אישור הסכם הקצאת קרקעות

  46. החלטה 1180 מינהל מקרקעי ישראל

  47. החלטה 737 מינהל מקרקעי ישראל

  48. החלטה 1101 מינהל מקרקעי ישראל

  49. בנייה לא חוקית על קרקע חקלאית

  50. בניה על קרקע ציבורית ללא היתר

  51. ניוד שטח עיקרי ממרתף לקומת הקרקע

  52. סעיף 78 לחוק הקרקעות העותומני

  53. פיצוי עבודות חפירה בקרקע פרטית

  54. הקצאת קרקע למגורים ליד ירושלים

  55. בקשה לתוספת יחידת דיור בקומת הקרקע

  56. ביטול הסכם עם מינהל מקרקעי ישראל

  57. רישום מוריש בעל זכויות בקרקע כנאמן

  58. העברת קרקע ללא תמורה - זכות קדימה

  59. מתקנים סולאריים על קרקע בייעוד תעשיה

  60. העברת קרקע ללא תמורה למועצה מקומית

  61. בניה על קרקע שהופקעה על ידי העירייה

  62. תשלום דמי היתר למינהל מקרקעי ישראל

  63. סעיף 8 לפקודת הקרקעות: צו מסירת חזרה

  64. ארנונה - שימוש לא חקלאי בקרקע חקלאית

  65. בקשה לתוספת שטח מגורים וממ"ד בקומת הקרקע

  66. ניוד שטחי בניה בין הקומות מעל ומתחת לקרקע

  67. פיצוי נמוך בגין רכישת קרקע לצורכי ציבור

  68. זכויות יורשים של בעלי קרקעות שנפטרו בחו''ל

  69. קביעת מפלס ה 0.00 לפי גובה פני הקרקע הטבעיים

  70. בקשה לפתיחת פתח יציאה בקומת קרקע לחצר משותפת

  71. אחריות מינהל מקרקעי ישראל כלפי מציעים במכרז

  72. העלאת מקומות חניה תת קרקעיים אל מעל לפני הקרקע

  73. רכב הנע בכוח מכאני על פני הקרקע - הגדרת תאונת דרכים

  74. בניית אולם אירועים בקרקע של מינהל מקרקעי ישראל

  75. החזר כספים שנגבו שלא כדין ע''י מינהל מקרקעי ישראל

  76. סמכות ועדה מקומית להפקיע קרקע ללא אישור ועדה מחוזית

  77. נטען כי שטח המריבה הינו חלק מחלקת קרקע אותה ירשו מאב לבן

  78. ערר על החלטת הועדה לדחות התנגדות לבקשה לתוספת מגורים בקומת קרקע

  79. בקשה למתן הצעת מחיר לשירותי פיקוח וניהול פרויקט בניה של יחידת דיור צמודת קרקע

  80. כל עסקה במקרקעי ישראל תעשה בידי המינהל בשם הבעלים הרשומים של הקרקע כסוכן של הבעלים

  81. האם העותר הוא "מי שיש לו ענין בקרקע" אשר רשאי להכין תכנית ולהגישה לפי סעיף 61א(ב) לחוק התכנון והבניה ?

  82. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון