בקשה לסילוק התביעה על הסף, מחמת היעדר סמכות עניינית, היעדר עילה והיעדר יריבות. רקע עובדתי 1. התובע הגיש כנגד הנתבעים תביעה במסגרתה עתר לתשלום זכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתו ובין היתר, שכר עבודה, פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה, הפרשות פנסיוניות וכיוב'. 2. במסגרת הבקשה שבפנינו טוענים הנתבעים 2 ו- 3 כי התובע הועסק, כך גם לפי האמור בכתב התביעה על ידי הנתבעת 1 ועל ידה בלבד. בין התובע לבין הנתבעים 2 ו-3 לא התקיימו מעולם יחסי עובד - מעביד. הנתבעת 2 הינה חברה בע"מ אשר התקשרה בהסכם מיום 25.6.12 עם חברת אלפה, הנתבעת 1 ומר ירון פיטאור. בהתאם להסכם היה על אלפה להעביר לנתבעת 2, 60% ממניות הנתבעת 1, כן התחייבה אלפה לשלם את מלוא המשכורת והזכויות הסוציאליות של התובע. הנתבעת 2 התחייבה בהסכם להזרים לנתבעת 1 הלוואת בעלים לצורך תפעולה. בחודש יולי 2012 פנתה הנתבעת 1 לנתבעת 2 בבקשה לקבל כספים על חשבון הלוואת הבעלים לצורך תשלום משכורות לעובדיה. לפיכך ולבקשת הנתבעת 1, שילמה הנתבעת 2 את שכרו של התובע לחודשים יולי-אוגוסט 2012. אלא שאלפה הפרה את ההסכם סרבה להעביר את המניות לנתבעת 2. בהיעדר מניות בחזקתה, הכספים ששילמה הנתבעת 2 ניתנו לנתבעת 1 כהלוואה רגילה ומשכך אין במתן הלוואה שכזו ליצור יחסי עובד- מעביד בין הנתבעת 2 לתובע. טוענים הנתבעים, כי גם אם המניות היו מועברות לנתבעת 2 הרי שאין בכך שהנתבע 3 הוא בעל מניות בה כדי להביא לקיומם של יחסי עבודה בינו לבין התובע. 3. בתגובתו טוען התובע כי אין להיעתר לבקשה שכן הלכה כי סעד של מחיקה על הסף יינתן ביד קמוצה ובמשורה. התובע מוסיף כי כבר בכתב התביעה נטען מפורשות כי גם הנתבעים 2 ו- 3 העסיקו אותו במשותף לנתבעת 1 וזאת לפחות תקופה מסויימת בתוך תקופת העבודה הכוללת. עוד נטען בכתב התביעה לחיוב הנתבע 3 הן מכוח אחריות אישית והן מכוח דיני הרמת מסך. דיון והכרעה 4. הלכה בכל ערכאות המשפט ובפרט בבתי הדין לעבודה היא כי דחיית תובענה על הסף או מחיקתה הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה ופתרון המחלוקת לגופה הוא לעולם עדיף. מגמתם של בתי המשפט בכלל ובתי הדין לעבודה בפרט, לברר ולהכריע בתובענה לגופה, על פני סילוקה על הסף (ראו: דב"ע נא/3-31 חיפה כימיקלים בע"מ נ' אברהם רמי כלפון, פד"ע כב 518; דב"ע נא/3-195 תובנה מכונות תרגום נ' עמיחי סגל, פד"ע כג 274). עוד נפסק שסעד של סילוק תובענה על הסף הוא סעד קיצוני ובית הדין אינו נוקט בו אלא במקרים חריגים (ראו: ע"ע 408/07 מדינת ישראל נ' משה כהן, ניתן ביום 13.2.2008). 5. גם במקרים בהם נוכח בית המשפט כי לתביעת התובע סיכוי קלוש, בית המשפט לא יחסום בפני התובע את האפשרות לברר את תביעתו לגופה [ראו: בג"צ 254/73 צרי חברה פרמצבטית וכימית נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י כח(1) 372; ע"א 76/86 ד"ר יוסף פיינשטיין נ' ה. ש. מלונות בע"מ, פ"ד מג (3) 124). בבר"ע 12384-02-10 (החלטה מיום 10.2.2012) חזר בית הדין הארצי על הנסיבות שבהן ייעתר בית הדין לבקשה למחיקה על הסף וכדלקמן: "מתן סעד של מחיקת תביעה על הסף מחוסר עילה מחייב קביעה, שגם אילו היו העובדות הנטענות לביסוס העילה מוכחות במלואן, אין בנמצא עילה מצד הדין אשר מאפשרת היענות לתביעה [ע"א 6313/01 עיזבון המנוח אלעד X ז"ל נ. הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, נ(1) 567]. על כן, נקודת המוצא לדיון בבקשה לסילוק על הסף היא כתב התביעה שהוגש על ידי התובע, כאשר על בית הדין לבחון אם בהנחה שיוכיח את טענותיו יוכל לזכות בתביעתו. במסגרת בקשה למחיקת תביעה על הסף מחמת העדר עילה נדרש בית הדין ל"בחינה טכנית-פורמאלית של כתב התביעה" בלבד, במסגרתה די בכך שהתובע יראה כי על-פני כתב התביעה בידו עילה בת תביעה [ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ. טמפו תעשיות בירה, פ"ד נא(2) 312]". 6. זאת ועוד, בהתאם לפסיקתו של בית הדין הארצי כאשר מתעוררת שאלת זהות המעביד, יעילות הדיון וקביעת חיובי הצדדים מצדיקה צירוף של כל אלה שהם שלכאורה אפשר שהם בגדר המעבידים, על מנת שבית הדין יבחן על פי מלוא הראיות את שאלת מיהות המעביד ויקבע באופן שיחייב את כלל הצדדים את חבויות המעביד כלפי העובד התובע. (ע"ע 56413-02-12 מ.ב. גלאט עוף למהדרין בע"מ נ' זיד חרפוש ניתן ביום 29.5.2012 ; ע"ע 33625-04-12 רשת עמל 1 בע"מ נ' מזל אביעוז ו-19 אחרים ניתן ביום 24.1.2013). 7. בכתב התביעה נטען כי הנתבע 3 היה הרוח הפעילה מאחורי העסקה המתגבשת למכירת פעילות הנתבעת 1 לנתבעת 2 (אשר הנתבעת 3 היה בעל מניות בה ומנהלה), עוד נטען כי בחודשים יולי- ספטמבר 2012 קיבל התובע שכר באמצעות שיק של הנתבעת 2 וכי בניגוד למצגי השווא שהציג הנתבע 3 כי התובע ימשיך ויקבל זכויותיו כדין, לא שולם לו שכר בחודש אוקטובר 2012. בסעיפים 21-23 לכתב התביעה טוען התובע כי הנתבע 3 הציע לו ולעובדת נוספת להונות את הביטוח לאומי על מנת שיקבלו כספים שלא כדין, תוך שהם ממשיכים לעבוד בשירותו, וכמשסרבו להצעה פורטו על ידי הנתבע 3 כלאחר יד. 8 לפיכך טוען התובע יש לראות בנתבעים כולם כמי שהעסיקו אותו במשותף ואת הנתבע 3 כמי שחב כלפיו הן מכוח חבותו האישית והן מכוח דיני הרמת מסך שכן כמעסיקו ניסה לעשות שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של הנתבעות באופן שיש בו כדי להונות או לקפח את התובע ובאופן הפוגע בתכלית החברה. 9. נוכח קיומה של מחלוקת כנה ורצינית באשר לשאלת קיומם של יחסי עובד - מעביד בין הצדדים ונוכח הגישה בנוגע להרחבת גדרי הנסיבות בהן יטו בתי הדין לעבודה לעשות שימוש בכלי של הרמת מסך ההתאגדות ולייחס אחריות אישית לאורגנים בחברה בשל פעולות שעלו כדי פגיעה חסרת תום לב בעובדי החברה ובזכויותיהם, הרי שככל שבית הדין ישתכנע כי כפי שטוען התובע - אלה היו הנסיבות במקרה דנן, אמור בית הדין לשקול האם להרים את מסך ההתאגדות של הנתבעת מס' 2 כחברה ביחס לנתבע מס' 3. די באמור לעיל כדי לקבוע שאין לדחות או למחוק על הסף את התביעה שכנגד הנתבעים 2 ו- 3 בשלב מקדמי זה. 10. הבקשה נדחית. הנתבעים ישאו בהוצאות הבקשה בסך 2,000 ₪ תוך 30 יום מקבלת ההחלטה. סמכות ענייניתסילוק על הסף