תביעה של לקוחה נגד ספק שסירב החזיר לה הפרש מחיר, במעמד הקניה, הצגת המחיר במטבע חוץ במקום בשקלים, ואי הצגת מחיר על גבי המוצרים. למעשה אין מחלוקת על העובדות: ביום 21.3.13 רכשה התובעת זוג עגילים מהנתבעת אשר על תג המחיר הופיע המחיר 2 יורו. המחיר בשקלים כלל לא הופיע על תג המחיר. התובעת ביקשה לשלם הסכום המופיע על גבי העגילים קרי,2 יורו אולם המוכרת חייבה אותה ע"פ המחיר שהופיע במחשב ע"ס 14.90 ₪ על אף כי על גבי כל העגילים הופיע תג מחיר של 2 יורו. ביום 25.3.13 שבה התובעת לחנות הנתבעת והבחינה כי הורידו את תגי המחיר מהעגילים אולם לא שמו במקומם תגי מחיר חדשים בשקלים, התובעת יידעה את מוכרת הנתבעת כי מדובר בהפרת חוק ואף יצרה קשר עם נציגת הנתבעת ויידעה אותה בדבר, אולם גם כשהגיעה התובעת ביום 8.4.13 נדהמה היא לגלות כי טרם טרחו לשים מחירים על העגילים. לטענת הנתבעת כל המוצרים הנמכרים בישראל מגיעים כשהם מסומנים בשפה העברית, מתומחרים בשקלים ונמכרים על פי כל דין. בטרם מכירה נבדקים המוצרים על ידי המוכרנים לוודא כי התמחור בשקלים.לטענת הנתבעת מדובר בטעות אנוש. יתרה מכך טוענת הנתבעת כי הנזק שנגרם לתובעת הינו בסך של 5.30 ₪ וכי נציגה מטעם הנתבעת הציעה לתובעת לאחר דין ודברים עימה לתת לה הטובין בחינם ,אולם התובעת סירבה. אי לכך,החליטה הנתבעת לפנים משורת הדין ומטעמי שמירה על חווית השירות,החליטה הנתבעת העניק לתובעת פיצוי כספי בסך של 250 ₪ בשוברי זיכוי, דא עקא,שהתובעת סירבה להצעה זו. סעיף 17ב של חוק הגנת הצרכן, התשמ"א- 1981, קובע כי המחיר הקובע למוצר הוא המחיר כפי שמוצג במדף ולא בקופה. אני סבור שמשהוצג המחיר והתובעת ביקשה לרכוש המוצר במחיר שהוצג, היה על הנתבעת למכור לה את המוצר שביקשה במחיר הנקוב על תג המחיר. מובן שלאחר ביצוע המכירה אין שום מניעה שהנתבעת תסיר את תג המחיר , ותשים תג מחיר חדש עם מחיר מתוקן. הנתבעת אומנם הורידה את תגי המחיר ביורו אולם אין היא שמה במקומם תגי מחיר חדשים בשקלים. חשוב לציין כי להוספת מחיר במטבע זר פוטנציאל מטעה במיוחד, שכן המחירים ביורו ו/או בדולר של ארה"ב, נמוכים בהרבה מהמחיר בשקלים חדשים. חוק הגנת הצרכן כשמו כן הוא מטרתו להגן על הצרכן. בין השאר, על ידי הבטחה כי בעשותו עסקה יעמוד לרשותו מלוא המידע ההוגן והנאות. על פי מידע זה יוכל לכלכל צעדיו ולגבש החלטתו בדבר פעילותו הצרכנית בתנאי וודאות מלאים. ממטרה זו נגזרת חובת גילוי רחבה כפי שנאמר ברע"א 8733/96 רוברט לנגברט נ' מדינת ישראל - מינהל, פ"ר נה(168,)1 בעמ' 174 : "חוק הגנת הצרכן נמנה עם התחיקה המתערבת בחוזים שבין צדדים לא שווים, והמטילה על הצד החזק-הספק - חובת הוגנות מוגברת כלפי הצד החלש - הצרכן ... חוק הגנת הצרכן מבקש לאזן את חוסר השוויון שבין הצדדים ע"י הטלת חובת גילוי על הספקים ... זאת ועוד: גילוי מידע מטעה או אי גילוי פרטים רלוונטיים עשויים להטעות את הצרכנים ובכך לפגוע ברצונם החופשי...". חובת גילוי כללית זו מטילה הוראות ואיסורים על העוסק כך שיחסי הכוחות יהיו הוגנים עד כמה שניתן. ס' 17 ב' לחוק מטיל על עוסק חובה כחלק מאותה חובת גילוי כללית להציג מחיר על כל מוצר. "(א) עוסק המציע, המציג או המוכר טובין לצרכן יציג על גביהם או על גבי אריזתם את מחירם הכולל. (ב) הצגת המחיר כאמור בסעיף קטן (א) תהיה - (1) של המחיר הכולל בלבד, ורק במטבע ישראלי; (2) במקום הנראה לעין, בספרות ברורות וקריאות. ג) הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב) יחולו גם על טובין המוצגים על ידי עוסק לראווה בכל דרך שהיא, באופן הנותן יסוד להניח שהטובין, או טובין הדומים להם, מוצעים על ידיו לצרכן למכירה. (ד) המחיר המחייב של טובין יהיה המחיר שהוצג עליהם בהתאם להוראות סעיף זה, אף אם מחירם בקופה גבוה מהמחיר האמור. (ה) השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לקבוע סוגי טובין שלגביהם תהיה חובה להציג, נוסף על המחיר הכולל או במקומו, את המחיר ליחידת מידה, משקל או נפח, הכל כפי שיקבע." תכליתו של ס' 17 ב' להביא לידיעת הצרכן את מחיר המוצר או השירות לפני ביצוע הקניה. ידיעת המחיר טרם הקניה היא מידע מהותי וחיוני שצריך להימצא בידי הקונה. היא מאפשרת לו להחליט אם כדאי לו לרכוש את המוצר או השירות. היא מונעת אפליית מחירים בין קונה לקונה, ומונעת מאמץ שווא של הקונה. במקרה של הבדל בין המחיר המוצג על המוצר לבין המחיר הנדרש עבורו בקופה, תהיה עדיפות למחיר המוצג על גבי המוצר כפי שקובע במפורש ס' 17 ב' (ד) לחוק. החוק מחייב עוסק לפרסם מחיר לגבי כל מוצר הקיים בחנות. המחיר המפורסם הוא המחיר המחייב גם אם המחיר שגוי. פרשנות זו של ס' 17 ב' לחוק, מתיישבת עם מטרת החוק והדברים פשוטים. אלא שעתה לאחר תיקון 21 לחוק מיום 15/10/07 נקבעו פיצויים לדוגמא בס' 31א שאינם דורשים הוכחת נזק: "(א) נקשרה עסקה בין עוסק לצרכן והעוסק הפר, בקשר לאותה עסקה, הוראה מההוראות המפורטות להלן, רשאי בית המשפט לפסוק, בשל אותה הפרה, פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה - פיצויים לדוגמה), בסכום שלא יעלה על 10,000 שקלים חדשים: ............... (5) ביקש צרכן מעוסק כי יחויב במחיר שהוצג על הטובין, לפי סעיף 17ב(ד), אף אם מחירם בקופה גבוה יותר - והעוסק לא פעל בהתאם לכך" הרציונל בקביעת פיצוי לדוגמא הוא הגנה על הצרכן. הצרכן הממוצע נרתע בדרך כלל מתביעות משפטיות. במקרה ואיננו יכול לכמת את תביעתו, הרתיעה תהיה רבה יותר. חולשה זו גורמת לכך שהצרכן לרוב מוותר מראש על מימוש זכויותיו. הפיצוי שאיננו מותנה בנזק בא לעודד את הצרכן לעמוד על זכויותיו ולהרתיע את העוסקים מניצול חולשתו של הצרכן. משקבעתי כי הנתבעת פרסמה מחיר שגוי ולא איפשרה לרכוש ע"פ מחיר זה,לא ציינה המחיר בשקלים,ואף לא ציינה כלל מחיר על המוצר ובכך הפרה את החובה המוטלת עליה בס' 17 ב' וגרמה נזק לתובעת, עלינו לקבוע את גובה הנזק. התובעת ביקשה שאחייב את הנתבעת בפיצוי עונשי בסך 10,000 ₪. סעיף 31א (5) קובע מקרים בהם ניתן להטיל פיצויים.. החוק קובע את השיקולים שבית המשפט צריך להביא בבואו לקבוע את גובה הפיצוי, כדלקמן: אכיפת החוק, עידוד הצרכן למימוש זכאותיו, חומרת ההפרה והיקפה הכספי, שווי העסקה, ההיקף של העוסק, וגובה הקנס על פי סעיפים של חוק הגנת הצרכן. במקרה זה, מצד אחד שווי העסקה אינו גדול ואני מקבל את דבריה של הנתבעת שהטעות הייתה בתום לב אולם בבואי לקבוע את גובה הפיצוי עלי להביא בחשבון את יתר השיקולים בנוסף עידוד הצרכנים לעמוד על זכויותיהם כולל הגשת תביעות דבר המצריך זמן רב והרתעת הנתבעת מהמשך הפרת חוק הגנת הצרכן. לנוכח זאת אני קובע כי הנתבעת תפצה את התובעת בסכום של 4,000 ₪. בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך 400 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום. זכות לבקש רשות ערעור תוך 15 יום מהיום. צרכנותלקוחות