ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) אשר קבעה למערערת נכות צמיתה בשיעור 0% החל מיום 1.11.12. רקע עובדתי 2. המערערת הגישה תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה בגין פגיעה מיום 7.12.11, אשר הוכרה כתאונת עבודה. 3. ועדה רפואית מדרג ראשון אשר התכנסה לדון בעניינה של המערערת ביום 17.6.12 קבעה למערערת נכות זמנית בשיעור 20% לתקופה שמיום 7.3.12 ועד ליום 31.10.12. 4. בתום תקופת הנכות הזמנית, ביום 6.1.13, התכנסה ועדה רפואית מדרג ראשון לדון בעניינה של המערערת. הוועדה קבעה כי לא נמצאו במערערת מגבלות המקנות אחוזי נכות ובהתאם קבעה את נכותה הצמיתה של המערערת בשיעור 0% החל מיום 1.11.12. 5. המערערת הגישה ערר על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון. ועדה רפואית לעררים אשר התכנסה לדון בעררה של המערערת ביום 19.6.13, דחתה את הערר תוך שקבעה למערערת נכות צמיתה בשיעור 0% החל מיום 1.11.12. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. טענות הצדדים 6. ביום 7.11.13 הגישו הצדדים הודעה משותפת, ולפיה הצדדים מסכימים כי עניינה של המערערת יוחזר לוועדה על מנת שתשוב ותבחן את קביעותיה בתחום האורטופדי, וזאת בשים לב לכך שסעיף 42 (1) (ד) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 (להלן: "התקנות") אינו דורש כקריטריון ליישומו "פגיעה ביכולת התפקוד של השריר". 7. בנסיבות אלה, השאלות אשר נותרו במחלוקת בין הצדדים הינן האם נפל פגם בהרכב הוועדה, משלא נמנה עם חבריה נוירולוג, והאם קביעות הוועדה בתחום הנוירולוגי, ובכלל זה התייחסות הוועדה לבדיקת ה- E.M.G מקיימות אחר חובת ההנמקה המוטלת על הוועדה. 8. לטענת המערערת, משעמדה בפני הוועדה בדיקת E.M.G המעידה על נזק עצבי, היה על הוועדה להיוועץ במומחה נוירולוג בטרם קבלת מסקנתה. המערערת מוסיפה וטוענת כי קביעת המומחה האורטופד לפיה "אין קיפוח עצבי" הינה לקונית ולא מנומקת, וכי הבדיקה הנוירולוגית שבוצעה על ידי הרופא האורטופד בוועדה אינה מייחסת חשיבות לממצאי בדיקת ה- E.M.G אשר מעידה, כאמור, על נזק עצבי. 9. לטענת המשיב, האורטופד אשר בדק את המערערת הינו בעל כישורים לבחון ולהתייחס לבדיקת ה- E.M.G. בפרק ממצאי הבדיקה ציינה הוועדה "בדיקה נוירווסקולרית תקינה", ובסיכום מסקנותיה קבעה כי הממצאים בבדיקת ה- E.M.G אינם מקנים נכות בהעדר קיפוח עצבי בבדיקה הקלינית. לטענת המשיב, הממצאים בבדיקה הקלינית עדיפים על פני ממצאי בדיקות ההדמיה. לענין זה הפנה המשיב לבר"ע 1355/01 הלן נחמיאס נ' המל"ל. דיון והכרעה 10. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור ככל שהוא נוגע לתחום הנוירולוגי להתקבל בחלקו, ואפרט. 11. כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. ראו: עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ד 213. 12. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה, כי הוועדה בדקה את המערערת, ורשמה את ממצאיה בזו הלשון(ההדגשה הוספה): "בבדיקה: ע"ש צווארי ללא יישור לרדוזיס, ללא ספזם שרירים פרוטברלים. טווח תנועות בזמן בדיקה: סיבוב שמאל 50 מעלות, ימין 40 מעלות, יישור 10 מעלות, כיפוף 20 מעלות, הטיה שמאלה 20 מעלות, ימינה 10 מעלות, בזמן בדיקת צוואר ובהיסח דעת תנועות מלאות. כתף ימין: ללא..., ללא נפיחות, ללא דלדול שרירים. טווח תנועות בזמן בדיקה כיפוף 60 מעלות, אבדוקציה 30 מעלות, סיבוב חיצוני 10 מעלות, סיבוב פנימי לא מסוגלת לשים יד מאחורי הגב. תנועות פסיביות: אבדוקציה 60 מעלות, כיפוף 60 מעלות, סיבוב חיצוני 80 מעלות, סיבוב פנימי 80 מעלות, יש לציין שכל התנועות התובעת מבצעת ללא הנעת שכמה/ בית שחי מימין מגולח היטב דבר המצביע על טווח תנועה של אטבדוקציה ומעל גובה השכם. הוועדה עיינה בסיכום ביקור מבי"ח קפלן מ- 22.4.13 בו מצויין: "כתף ימין הגבלה בתנועות אבדוקציה ופלקסיה מעל גובה השכם". בדיקה נוירווסקולרית תקינה. US: 7.3.13- קרע חלקי ב- SSP. E.M.G 19.4.13: רדיקולופטיה כרונית קלה C5-6 מימין". 13. הוועדה סיכמה את מסקנותיה כדלקמן (ההדגשה הוספה י.י.): "הוועדה דוחה את הערר ומשאירה על כנה החלטת דרג 1 כי לא נמצא הגבלות בתנועות המקנות אחוזי נכות מבחינת צוואר וכתף ימין. ועל כן אין נכות בגין תאונה הנדונה. הוועדה מציינת שממצאים בבדיקת E.M.G אינם מקנים אחוזי נכות ללא ממצאים בבדיקה קלינית המצביעים על קיפוח עצבי שלא נמצא בבדיקה גופנית של הוועדה. הממצא ב- US מצביע על קרע חלקי בגיד שלא מקנה אחוזי נכות כי לא פוגע ביכולת תפקודית של שריר SSP כפי שנדרש בהפעלת סעיף 42 (1) (ד)" (ההדגשה הוספה- י.י). 14. לא מצאתי לנכון לקבל את טענת המערערת, לפיה נפל פגם בהרכב הוועדה, משלא נמנה על חבריה נוירולוג. אינני סבור כי הוועדה בהרכבה הנוכחי אינה מסוגלת להתייחס לפגיעה האורטופדית ולבחון האם כתוצאה ממנה נגרמה אף פגיעה נוירולוגית, הקשורה אליה בקשר סיבתי רפואי, ואשר בגינה יש לקבוע אחוזי נכות. 15. זאת ועוד, אין בידי לקבל את טענות המערערת, לפיהן הבדיקה הנוירולוגית שבוצעה על ידי הרופא האורטופד בוועדה אינה מייחסת חשיבות לממצאי בדיקת ה-E.M.G, וכי הוועדה טעתה משהעדיפה את תוצאות הבדיקה שערכה על פני תוצאות בדיקת ה- E.M.G. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה, כי הוועדה התייחסה לבדיקת ה- E.M.G ולממצאים העולים ממנה (ראו בפרק ממצאים ונימוקים). בפרק סיכום ומסקנות הוועדה הסבירה כי בהתאם לבדיקתה אין ממצאים בבדיקה קלינית המצביעים על קיפוח עצבי. בהתאם להלכה הפסוקה "הוועדה רשאית לבצע בדיקות תפקודיות, ולהעדיף את תוצאותיהן על פני תוצאותיה של בדיקת הדמיה (דוגמת EMG). החלטות כגון אלו הן במסגרת שיקול הדעת הרפואי של הוועדה" (ראו ע"א 5787/08 קפאח- מדינת ישראל, פסקה 5 (מיום 10.8.2010) וכן רע"א 8233/11 בנימין כהן- מדינת ישראל (מיום 27.9.12)). התייחסות הוועדה לבדיקת ה- E.M.G לרבות אופן בחינתה, וכן השאלה לאיזו בדיקה להיזקק ובאיזה אופן לבחון חומר רפואי, הינן שאלות רפואיות שאין ערכאה שיפוטית מוסמכת להתערב בהן. 16. מנגד, מקובלת עליי טענת המערערת לפיה הוועדה לא פירטה כנדרש את ממצאי בדיקתה בתחום הנוירולוגי. משעה שהוועדה ביססה את קביעותיה על סמך הממצאים הקליניים שהיא עצמה מצאה, והעדיפה לכאורה את תוצאות הבדיקה התפקודית שערכה על פני בדיקת ההדמיה, הרי שהיה על הוועדה לפרט את ממצאי בדיקתה על מנת שבית הדין יוכל להתחקות אחר הלך מחשבתה; ולא היה מקום להסתפק בקביעה כללית כי הבדיקה הנוירווסקולרית תקינה. בנסיבות אלה, מצאתי כי יש להשיב את עניינה של המערערת לוועדה, על מנת שתפרט מהי הבדיקה הנוירווסקולרית שביצעה ואת ממצאיה בתחום זה. ככל שעקב חלוף הזמן אין באפשרות הוועדה לעשות כן, הוועדה תבצע בדיקה נוירווסקולרית מחודשת, תפרט את ממצאיה, ובהתאם תשקול מחדש את מסקנותיה בתחום הנוירולוגי. 17. לאור האמור לעיל, בהתאם להסכמת הצדדים, עניינה של המערערת יוחזר לוועדה על מנת שתשוב ותבחן את קביעותיה בתחום האורטופדי, בשים לב לכך שסעיף 42 (1) (ד) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 אינו דורש כקריטריון ליישומו "פגיעה ביכולת התפקוד של השריר". כמו כן, הוועדה תפרט מהי הבדיקה הנוירווסקולרית שביצעה במערערת ואת ממצאיה בתחום זה. ככל שעקב חלוף הזמן אין באפשרות הוועדה לעשות כן, הוועדה תבצע בדיקה נוירווסקולרית מחודשת, תפרט את ממצאיה ובהתאם תשקול מחדש את מסקנותיה בתחום הנוירולוגי. 18. משהערעור התקבל בחלקו בלבד, כל צד יישא בהוצאותיו. 19. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שנתמנה לכך על ידי הנשיאה. נכותרפואהערעורעררתאונת עבודהועדה רפואית (ערעור)ועדה רפואית