התנגשות בין צדו השמאלי קדמי של רכב לבין צדו הימני קדמי של רכב

אירעה התנגשות בין צדו השמאלי קדמי של רכב התובע לבין צדו הימני קדמי של רכב הנתבע. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת החבות. גרסת התובע הינה כי נסע ברכבו בנתיב הימני לכיוון בר אילן. הנתבע אשר נסע בנתיב השמאלי סטה מנתיבו לעבר נתיב נסיעת רכב התובע ופגע ברכב התובע בצדו הקדמי שמאלי. התובע צירף לתביעתו חשבונית תיקון מיום 22.4.13, לפיה עלות תיקון נזקי הרכב עומדת על סך של 9,594 ₪. גרסת הנתבע לאופן התרחשות התאונה היא שונה. לגרסתו, רכב הנתבע אשר נסע בנתיב השמאלי עצר עצירה מוחלטת בשל פקק תנועה. לפתע הגיח רכב התובע אשר נסע בנתיב הימני במהירות מופרזת "לקח את הסיבוב רחב", סטה מנתיבו ופגע ברכב הנתבע בכנף הימנית קדמית. עוד טוענים הנתבעים, כי יש לדחות את התביעה, משום שהתובע לא צירף חוות דעת שמאי להוכחת נזקיו ואף חשבונית התיקון הינה מיום 22.4.13, היינו כשנה וחצי לאחר התאונה, מה שיש בו כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין הנזקים לבין התאונה. כך גם בחשבונית התיקון מופיע כי התובע תיקן צמיגים, מתלה וג'אנטים, כאשר תמוה כיצד נסע התובע משך שנה וחצי עם נזקים מעין אלה. יצוין, כי בגין התאונה נשוא התביעה הגיש הנתבע כנגד התובע תביעה בגין הנזקים שנגרמו לרכבו (ת.ק. 59726-01-12). בפסק הדין מיום 8.2.13 דחה בית המשפט את תביעת הנתבע, בקובעו כי התובע (הוא הנתבע בתיק זה) לא הרים את הנטל להוכיח את גרסתו. לטענת התובע, פסק דין זה מהווה מעשה בית דין ומכאן שעל הנתבע לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו עקב התאונה. דיון והכרעה בטרם אדון בשאלת האחריות, אדון בשאלה האם פסק הדין שניתן ביום 8.2.13 במסגרת התביעה שהגיש הנתבע נגד התובע מהווה מעשה בית דין בתיק זה. עיון בפסק הדין הנ"ל מוביל למסקנה כי יש להשיב לשאלה זו בשלילה. בית המשפט דחה את התביעה מהטעם שהנתבע כאן לא הרים את הנטל להוכיח את גרסתו, אך אין בפסק הדין קביעה פוזיטיבית כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנתבע. אמנם בית המשפט קבע בפסק הדין כי תמונות הנזק תומכות בגרסת התובע כאן כי רכב הנתבע הוא שסטה לנתיב הימני. אך באותה נשימה ציין בית המשפט כי לא ניתן לשלול את האפשרות כי שני כלי הרכב תרמו לתאונה. מכל מקום, בסופו של יום, לא קבע בית המשפט איזו גרסה הוא מעדיף, אלא העלה תמיהות באשר לגרסת הנתבע כאן וקבע כי התובע (הנתבע כאן) לא הרים את נטל ההוכחה. בהעדר קביעה פוזיטיבית על מי מן הצדדים רובצת האחריות לקרות התאונה, הרי שפסק הדין שניתן אינו מהווה מעשה בית דין בשאלת האחריות ולא ניתן לקבוע על-פיו כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנתבע. אעבור עתה לדון בשאלת האחריות. בעניין זה העידו לפני התובע, הנתבע ושני עדים נוספים מטעם הנתבע שהיו עמו ברכב. התובע העיד כי נסע בנתיב הימני בעוד שהנתבע נסע בנתיב השמאלי. לפתע סטה רכב הנתבע לנתיב נסיעת רכב התובע ופגע בו בכנף השמאלי קדמי. התובע טען בעדותו כי מיקום הנזקים תומך בגרסתו, שכן אופי הנזק ברכבו הוא מסוג מעיכה ואילו היה סוטה לנתיב נסיעת רכב הנתבע ופוגע בו, הרי שהנזק ברכבו היה שפשוף ולא מעיכה. מנגד העיד הנתבע, כי נסע בנתיב השמאלי ובשל פקק תנועה עמד. אז הגיע רכב התובע אשר נסע בנתיב הימני, וסטה לעבר נתיב עמידת רכב התובע ופגע ברכבו בצדו הימני קדמי, באופן שהטמבון של רכב הנתבע נתלש ממקומו. לדברי הנתבע, הואיל ומדובר בכביש מתעקל, ככל הנראה "לקח התובע את הסיבוב רחב" ופגע ברכבו. מטעם הנתבע העידה אף אשתו, אשר ישבה לצד הנתבע ברכב. אשת הנתבע העידה כי רכב הנתבע נסע בנתיב השמאלי ועמד בפקק, ואז בשעה שרכב הנתבע היה בעצירה הגיע רכב התובע ופגע בו. כן העיד מטעם הנתבע, מר ערן מזרחי, חברו של הנתבע אשר נסע עמו ברכב. אף מר מזרחי העיד כי רכב הנתבע היה בעצירה בשעה שאירעה התאונה בשל פקק תנועה ואז הגיע רכב התובע ופגע ברכב הנתבע. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי למסקנה כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנתבע. אתייחס תחילה לאופי הנזקים בשני כלי הרכב. ברכב התובע ישנה מכת מעיכה בכנף השמאלית, בעוד שברכב הנתבע נפגעה הכנף הימנית קדמית, כאשר הטמבון נעקר ממקומו. מיקומי הנזקים בכלי הרכב יכולים להתיישב הן עם גרסת התובע והן עם גרסת הנתבע. המדובר בכביש מתעקל. בהחלט תיתכן האפשרות כי רכב התובע הוא שסטה לעבר רכב הנתבע ובשל זווית הפגיעה והמקום בו פגע ברכב הנתבע, הנזק ברכבו הוא מסוג מעיכה ולא שפשוף, שכן פגע בפינה הקדמית ימנית של רכב התובע. מכאן שאופי הנזקים בכלי הרכב אינו יכול להצביע איזו מן הגרסאות יש להעדיף. זאת ועוד, עדותו של הנתבע כי רכבו היה בעצירה בעת ההתנגשות בין כלי הרכב היתה אמינה עלי ונתמכה בעדויות של שני עדים נוספים, אשר אף היא היתה מהימנה. אשר לטענת התובע, כי בהודעה לחברת הביטוח ציין הנתבע כי רכבו היה בנסיעה איטית, הרי שהנתבע הסביר בעדותו כי אינו חתום על טופס ההודעה וזו נמסרה טלפונית לסוכן הביטוח, אשר ככל הנראה רשם את תמצית האירוע בצורה לא מדוייקת. הסבר זה הוא בהחלט מניח את הדעת ויש בו להסביר את השוני בין האמור בהודעה לבין גרסת הנתבע בבית המשפט. עוד אציין, כי התובע עצמו כלל לא מסר הודעה למבטחת רכבו לאחר התאונה. לאור האמור, איני מוצאת מקום להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע, באשר לאופן התרחשות התאונה. יתר על כן, התובע כשל גם בהוכחת נזקיו. כך, התובע לא צירף לתביעתו חוות דעת שמאי לעניין הנזקים שנגרמו לרכבו. בנוסף, חשבונית התיקון של רכב התובע היא מיום 22.4.13, בעוד שהתאונה אירעה ביום 11.11.11, היינו בחלוף שנה וחצי לאחר התרחשות התאונה. חלוף זמן כה ממושך יש בו כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין הנזקים הנטענים לבין התאונה. זאת ועוד, בחשבונית התיקון מצויין כי הוחלפו ארבעה צמיגים של הרכב, כאשר אין מחלוקת כי רכב הנתבע נפגע בכנף השמאלית, מה שבוודאי מעלה תמיהות בכל הנוגע לקשר הסיבתי בין הנזקים הנטענים לבין התאונה. לאור האמור, אני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל להוכיל את גרסתו באשר לאופן התרחשות התאונה ואף לא את הנטל באשר להוכחת נזקיו בגין התאונה. לפיכך, אני דוחה את התביעה. התובע יישא בהוצאות הנתבעים בסכום של 500 ₪. פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. רכבהתנגשות