פגיעה בגלגלי המכונית מאלמנט ברזל יצוק המהווה חלק ממערכת ניקוז

בעת שנסע לאיטו בכביש, נפגעו גלגלי המכונית מאלמנט ברזל יצוק המהווה חלק ממערכת ניקוז אשר הותקנה על ידי הנתבעת ותחזוקתה מוטלת עליה, כאשר יציקת הברזל בלטה מהמדרכה אל תוך הנתיב התעבורתי בכביש. התובע טוען כי הנתבעת אחראית למפגעים מסוג זה, המצויים בתחום שיפוטה, ובהתאם טוען הוא כי על הנתבעת לפצותו בגין מלוא הנזקים אשר נגרמה לו בשל המפגע. לטענת התובע, נזקיו מגיעים כדי 3,213 ₪, שהם עלות החלפת הצמיגים, עלות החלפת נאבה לגלגל קדמי, כיוון פרונט לאחר התקנת הצמיגים וכן 150 ש"ח פיצוי בשל הוצאותיו ונזקיו הכלליים. הנתבעת הגישה כתב הגנה, וטענה כי נזקי הנתבע נגרמו עקב רשלנותו, בשל כך כי לא התאים את נהיגתו, מהירות נסיעתו לתנאי הדרך ולמזג האוויר, גם בשים לב כי נהג בצמוד מדי לשפת המדרכה, מקום בו יכול היה להיפגע רכבו אף ללא קיום המפגע. הנתבעת הוסיפה כי אין לה אחריות מוחלטת על כל מפגע המתרחש ברחבי העיר, ועל מנת לחייבה יש להצביע על רשלנות מצידה, ודבר זה לא הוכח. הנתבעת הוסיפה כי לגישתה הנזק נגרם עקב תנאי מזג אוויר חריגים. הנתבעת הוסיפה כי התאונה, אם נגרמה ברשלנותו של גורם כלשהו, הרי שמדובר ברשלנות מטעם צד ג' (אציין כי בתחילת ההליכים הוצאה אף הודעת צד ג' כנגד מבטחת צד ג' 1, אולם המבטחת נמחקה מההליך על פי החלטתי), שכן אבן השפה העשויה יציקת ברזל הותקנה על ידי צד ג' ימים ספורים לפני קרות הנזק. צד ג' הכחיש חבותו וטען כי לא היה כל פגם בשירות אשר העניק, וטען כי לא התרשל. במסגרת הדיון אשר נתקיים בפני, העיד התובע, הציג תמונות אשר צולמו על ידו במקום המפגע, והעיד אף נציג צד ג', אותו גורם אשר היה אחראי להתקנת אבן השפה העשויה ברזל יצוק. מהתמונות אשר הוצגו בפני, כמו גם העדויות אשר נשמעו, עולה מציאות שונה בתכלית מזאת המפורטת בכתבי הטענות מטעם הנתבעת. כתב ההגנה עסק בעיקר בהדיפת הטענות, מבלי להתייחס לעובדות הרלוונטיות כהווייתן. מהעדויות אשר נשמעו בפני, עולה כי צד ג' הוזמן על ידי הנתבעת להתקין שתי "אבני צד" (אבן שפה עשויה ברזל יצוק), לאחר שאבני הצד שהיו מותקנות במקום נגנבו. בהתאם, הסביר נציג צד ג', כי ארבעה ימים לפני קרות הנזק הנטען, הותקנו שתי אבני הצד (ואף הוצגו תמונות המעידות על סיום ההתקנה ביום 25.12.2012) לשביעות רצון הנתבעת. לאחר שהוצגו בפני נציג צד ג' תמונות אבני הצד ביום קרות התאונה, השיב מר חורי כי מדובר בנזק הנובע מניסיון גניבה, ולא כתוצאה מבלאי. אני מקבל את תשובתו זאת של מר חורי, ומאמץ אותה כהסבר הנכון והסביר בנסיבות העניין. סברתה של הנתבעת כי מדובר בהתקנה רשלנית ובמפגע כתוצאה מפגעי מזג האוויר, התבררה כטענה ריקה מתוכן, שכן ניתן להבין בנקל שהברזל היצוק המחופה בבטון לא נפרץ, אלא בתמונות נראים בהחלט ניסיונות לגניבה אבני הצד. הואיל והממצא העובדתי הינו כי אבני הצד חרגו משפת המדרכה אל תוך הנתיב התעבורתי (באופן שבו התרחשה לתאונה בסופו של דבר), כתוצאה מניסיון גניבה, הרי שלהודעה לצד שלישי אין כל תוחלת, שכן לא רק שלא הוכח שצד ג' התרשל בעבודתו, אלא ההיפך הינו הנכון - הוכח כי גורם מתערב זר שינה את פני הדברים וגרם למפגע ממנו נפגעה מכונית התובע. השאלות אשר נותרו לאור המסקנה העובדתית כי אבני הצד חרגו לתוך הכביש כתוצאה מניסיון גניבה, הינה, האם יש להטיל על הנתבעת את האחריות לנזקי התובע - והשאלה השניה, האם ישנו אשם תורם מצד התובע, בכל הנוגע לאופן ולדרך נהיגתו. לאחר בחינת טענות ועדויות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעת הפרה את החובה המוטלת עליה, באופן המצדיק לחייבה לפצות התובע בשל נזקיו, ואבהיר טעמי. אין חולק כי תחזוקת המדרכה הינה בתחום סמכותה ואחריותה של הנתבעת. מתוקף היותה הרשות המקומית, הנתבעת אחראית לתיקונם של מפגעים, אשר יכולים לסכן או להשפיע על אופן השימוש בכביש הסמוך למדרכה שבאחריותה. בע"א 862/80 עירית חדרה נ' אהרון זוהר ואח' , פ"ד לז (3) 757 נפסק :" בטיחות הציבור בכלל ובטיחותם של מבנים מסוכנים בפרט לבין ניזוקים שנפגעו (בגופם וברכושם) בשל אי-שימוש רשלני בסמכות הסטטוטורית או בשל שימוש רשלני בה? האם גוף שלטוני כזה "צריך" לקחת בחשבון שהתרשלותו תפגע בניזוק? אין כל קושי להשיב בחיוב על שאלה זו, מקום שהמבנה המסוכן מצוי בבעלותו ובחזקתו של הגוף השלטוני. הבעלות והחזקה במטלטלין או במקרקעין, אשר יש בהם סיכון, יוצרות חובת זהירות מושגית כלפי מבקר. מכאן חובתה של רשות דרכים למנוע נזק מפגמים בדרך (ע"א 144 /60[6]). מכאן חובתו של בעל מקרקעין כלפי מבקרים למנוע סיכונים בלתי סבירים במקרקעין (ע"א 8/79, 19[7]). אך המוטלת על גוף שלטוני חובת זהירות מושגית למנוע נזק בשל בטיחות לקויה של מבנה, שעה שהמבנה אינו בבעלותו או בחזקתו של הגוף השלטוני? רבים הם השיקולים שיש לקחתם בחשבון. בראש ובראשונה עומדת הסמכות הסטטוטורית. על-פי פקודת העיריות [נוסח חדש] מוסמכת עירייה לעשות כל הדרוש לשמירה על ביטחון הציבור בתחומי העירייה (סעיף 249(29))." בע"א 2906/01 עירית חיפה נ' מנורה חב' לביטוח (שעניינו נזקי הצפה) נפסק, משהוטלה על העירייה, בין יתר חובותיה, החובה החוקית לדאוג לניקוז רחובות העיר, עליה לצפות כי תושביה עלולים להינזק באם לא תקיים את חובתה זו ולא תדאג להקמת תשתית ניקוז התואמת את הצרכים במקום. המידע, השליטה והפיקוח באשר לאיכותה ולמצבה של תשתית הניקוז העירונית מצויים בידי העירייה מתוקף סמכויותיה על פי דין. היא, אפוא, הגורם שבידיו האמצעים הטובים ביותר להכרת צורכי הניקוז בשטח המצוי בתחום שיפוטה והיא מונעת הנזק היעילה ביותר. בשל כל אלה, יכולה וצריכה עירייה סבירה לצפות כי התרשלות מצידה בביצוע הפעולות הנדרשות להקמה, לתחזוקה ולהתאמה של תשתית הניקוז העירונית, לרבות על דרך של מחדל, עלולה לגרום נזקים למבנים ולתושבים כתוצאה מהצפה. ובהשלכה לעניינו, כשם שבית המשפט העליון הטיל באותו על הרשות המקומית, המהווה גם מונע הנזק הטוב ביותר, אחריות לכשל במערכות ניקוז, בשל "צפיות הנזק", הרי שהדברים יפים גם כאשר אלמנט המצוי בשליטת ובאחריות עירית חיפה, והוא אותן "אבני צד", מהווה מפגע תעבורתי המסכם את המשתמשים בדרך. אין מדובר במפגע "מפתיע" במיוחד, שכן אבני הצד, כפי שהעיד מר חורי, הותקנו במקום קרות הנזק לאחר גניבה קודמת אל אותן "אבני צד", וככל שבעקבות ניסיון גניבה נוסף, נוצר מפגע המסכן את הנוסעים בכבישי העיר, אני קובע כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה, וכי אותה הפרה גרמה לנזקים הנטענים על ידי התובע. אין מדובר בנזק שהזמן גרמו, או הבלאי הסביר גרמו, אלא מדובר בנזק הנובע מפעולה של צד ג', אשר יצרה מפגע מסוכן, כאשר הנתבעת אמורה הייתה לגישתי, גם אם לא לתקן את הנזק בצורה מידית, לדאוג לשילוט מתאים או אזהרה מתאימה (קונוס, דגל, סרטי תיחום מתריעים) אשר יסבו תשומת לב המשתמשים בדרך למפגע בגובה 12 ס"מ (כפי שהובהר בעדויות אשר נשמעו בפני, זהו גובה המפגע); זאת הינה דרישה סבירה בנסיבות העניין, ואי קיום הנדרש והמצופה בהקשר זה, מהווה הפרת החובה המוטלת על הנתבעת. לאור האמור אני מקבל את התובענה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע מלוא הוצאותיו בשיעור 2,974 ₪, כערכם ביום הוצאתם. ערכם כיום 3,072 ₪. לא מצאתי לנכון להפחית מהפיצוי בשל אשמו התורם הנטען של התובע; הנתבעת טענה כי על התובע לא היה לנסוע כה קרוב לשפת המדרכה, וכי הנזק היה מתרחש גם אילולא המפגע הנטען; דינה של טענה זאת להידחות, שכן אין להקביל בין פגיעה אפשרית במדרכה, להתנגשות הצמיג עם ברזל יצוק החורג מהמדרכה לתוככי הכביש. מדובר בהבדל מהותי, והציפייה הלגיטימית של כל העושה שימוש בדרך, הינה כי יוכל לעשות שימוש בכל המרחב התעבורתי בכביש; יכול והיה התובע פוגע במדרכה, לא ניתן לשער את תוצאות הפגיעה, אולם ניתן לומר בוודאות שתוצאות פגיעה שכזאת לא הייתה מביאה לנזקים אשר התרחשו בסופו של דבר. סוף דבר, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך 3,072 ₪. כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות ההליך (לרבות אגרות) בסכום כולל של 600 ₪ נוספים. סה"כ תשלם הנתבעת לתובע 3,672 ₪. הסכום כאמור ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. ההודעה כנגד צד שלישי נדחית, מהטעמים כמפורט לעיל. בשל מערכת היחסים המתמשכת בין הנתבעת לצד השלישי, איני עושה צו להוצאות במסגרת זאת. ניקוזרכבברזל