בנסיון לבלום את נפילתו הושיט קדימה את ידו הימנית וכתוצאה מכך נחבל קשות בכף ידו הימנית

בנסיון לבלום את נפילתו הושיט קדימה את ידו הימנית וכתוצאה מכך נחבל קשות בכף ידו הימנית טענות התובע 1. התובע, עורך דין במקצועו, טוען, כי ביום ה' 30.1.13, בשעה 12:00, הוא חזר מפגישת עבודה, לביתו הנמצא בבנין בשד' ח"ן תל אביב -יפו וכי "בכניסה לבית, בתחומי החצר - לרוחבו של שביל הגישה המרוצף של הבית חנתה מכונית זרה באופן שלא איפשר מעבר וכניסה בטוחה לבית". "התובע ניסה לעקוף את המכונית החונה במעבר שלא דרך השביל (שהיה חסום כאמור) אלא דרך החצר שבצדי השביל המרוצף". "עקב הגשם שירד בימים שקדמו ליום 30.1.13, היתה החצר בוצית ביותר". "התובע החליק, נפל והשתטח לכל אורכו בבוץ". "בנסיון לבלום את נפילתו הושיט קדימה את ידו הימנית וכתוצאה מכך נחבל קשות בכף ידו הימנית". 2. בשעה 19:45, באותו יום, התובע ניגש למוקד מכבי, שם נבדק וידו צולמה ברנטגן והושמה בתחבושת גבס (המסמך צורף). 3. התובע טוען, כי למחרת הופיעו מיחושים בגב התחתון שנמשכו כחודשים (אין על כך כל תיעוד). 4. ביום 4.2.13, התובע הגיש תלונה במשטרת ישראל, נגד בעל המכונית בגין הסגת גבול (ראה תיעוד). 5. התובע אישר, כי הוא חזר לביתו מפגישת עבודה. 6. התובע טוען, כי כתוצאה מהנפילה נגרמו לו הנזקים הבאים: א. נסיעות ותשלום למוקד מכבי, בסך של 130 ₪. ב. אובדן 4 ימי עבודה לפי 1,000 ₪ ליום, בסך של 4,000 ₪. ג. כאב וסבל, בסך של 10,000 ₪. 7. התובע טוען, כי הנתבעת, כמבטחת את נציגות הביתה המשותף, חייבת, על-פי פוליסת הביטוח, לשלם לו את תגמולי הביטוח בגין נזקיו הנ"ל, המסתכמים בסך של 14,130 ש". טענות הנתבעת 8. הנתבעת אינה מכחישה את הארוע עצמו, כפי שהתובע תיאר אותו, אך טוענת את הטענות הבאות: א. הפוליסה לביטוח אחריות כלפי צד שלישי לוועדי בתים לתקופה 1.12.12 - 30.11.13 (להלן: הפוליסה), מכסה, אך ורק מקרה ביטוח שהוא "ארוע תאונתי פתאומי בלתי צפוי, שארע בתקופת הביטוח וגם ל: (1) היזק גופני...." (על פי הפוליסה דיירי הבית המשותף נחשבים כצד שלישי). הנתבעת טוענת, כי הארוע נשוא התביעה אינו ארוע תאונתי פתאומי בלתי צפוי. דיון אני סבור שיש טעם בטענת הנתבעת כי הארוע התאונתי לא היה בלתי צפוי. גם אם נתעלם לרגע, מהחלטת התובע להסתכן ולעבור בגינה הבוצית, במקום לחכות עד להזזת המכונית החונה והחוסמת את המעבר להולכי רגל לתוך הבנין (כידוע, משטרת ישראל מאתרת את בעל הרכב, כאשר פונים אליה בטלפון ופועלת לסילוק הרכב החוסם, בנסיבות דומות), הרי, על כל אדם סביר כדוגמת התובע, היה לצפות, כי הליכה בבוץ, עלולה להביא להחלקתו ולנזק שנגרם לו. ב. כי נציגות הבית המשותף לא התרשלה כלל והיא אינה נושאת באחריות לנזק שנגרם לתובע. דיון התובע הוכיח באמצעות התמונה שהגיש, כי חלקה הקדמי השמאלי של המכונית נמצאה על שביל הגישה להולכי רגל לתוך הבנין וכי המכונית חוסמת את המעבר בשביל לתוך הבנין. לכן, אני סבור, כי נציגות הבית המשותף התרשלה בכך שהיא לא נקטה באמצעים שימנעו את האפשרות של מכוניות לעמוד על השביל המרוצף של הכניסה לבנין ועל ידי כך לחסום את האפשרות של הולכי רגל להכנס לבנין בשביל שנועד לכך. ג. כי בעל דברו של התובע הוא מי שהחנה את המכונית בכניסה לבנין. אני סבור, כי אכן, היה מקום לתבוע גם את מי שהחנה את המכונית במקום, אולם גם הנתבעת לא הגישה נגדו הודעה לצד ג'. ד. התובע הסתכן מרצון והתאונה והנזק נגרמו עקב אשמו של התובע. דיון אני סבור כי התובע הסתכן מרצון וכי היה עליו לצפות כי הוא עלול להחליק בבוץ. לא היתה לתובע כל חובה או אילוץ לעבור דווקא בבוץ. התובע יכול היה לפעול להזזת המכונית החונה בעזרת המשטרה או בעזרת גרר שהוא היה יכול להזמין. לתובע אצה הדרך לחזור לביתו, אך הוא זה עשה מעשה שהזיק לעצמו. אולם גם אם טעיתי בדברי לעיל, אזי אשמו של התובע הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק. אולם גם אם טעיתי גם בדברי האחרונים, הרי התנהגותו של התובע היא שהביאה לידי האשם ובמקרה כזה, על פי הוראות סעיף 65 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), אני סבור שיש לפטור את נציגות הבית המשותף ואת הנתבעת כמבטחת של הנציגות מחבותן לפצות את התובע. ה. מדובר בתאונת עבודה ועל התובע היה להקטין להגיש את תביעתו למוסד לביטוח לאומי ולחלופין, יש לבצע קיזוז רעיוני של כל אותם נזקים שהתובע זכאי להיפדות מהמוסד לביטוח לאומי. דיון אכן, על פי סעיף 154 (1) לפרק ו' שבחוק הביטוח הלאומי (נוסח חדש), תשנ"ה - 1995, שכותרתו: ביטוח נפגעי עבודה - הביטוח הלאומי משלם גם לעובד עצמאי, כדוגמת התובע, דמי תאונה עקב תאונת עבודה. על פי סעיף 153 (א) לחוק הנ"ל, המוסד לביטוח לאומי לא היה משלם לתובע עבור שני הימים הראשונים לאחר התאונה. לכן, במידה ויפסק פיצוי בגין אבדן ארבעה ימי עבודה, יש להפחית מהם את מה שהתובע יכול היה לקבל מהמוסד לביטוח לאומי. ו. מדובר בתביעה בגין נזק גוף והתובע לא הגיש חוות דעת רפואית, כנדרש בתביעה בגין נזק גוף. דיון כידוע, ענין שברפואה יש להוכיח באמצעות חוות דעת רפואית, אולם על פי הוראות סעיף 62 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד - 1984, רשאי בית המשפט לתביעות קטנות "לקבל ראיה אף אם לא היתה קבילה בבית משפט אחר". סעיף 62 (ב) לחוק בתי המשפט הנ"ל, קובע, כי "בית המשפט לתביעות קטנות אינו קשור בסדרי הדין הנהוגים בבית משפט אחר, ובכפוף לסדרי הדין שהתקין שר המשפטים לענין סימן זה, יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה". אני סבור, כי די במסמכים שהתובע הגיש לגבי הטיפול הרפואי שנין לו, כדי לקבוע, כי אכן לתובע נגרם נזק גוף לכף ידו הימנית וכי הוא לא יכול היה לעבוד במשך 4 ימים שלאחר התאונה. התובע לא הביא כל ראיות לגבי כאב הגב שהוא טוען לו, לכן, יש לדחות את תביעתו בנושא הנזק הנטען לגב. ז. התובע לא הוכיח את ראש הנזק של אבדן ימי עבודה וכן, כי שנים מארבעת ימי המחלה שהומלצו לו, הם ימי סוף השבוע שבהם התובע אינו עובד. דיון עיון בלוח השנה מלמד, כי מתוך ארבעת ימי המחלה שהומלצו לתובע על ידי הרופא, שנים אינם ימי עבודה - ששי ושבת 31.1.13 ו- 1.1.13. התובע המציא דוחות מע"מ לגבי החודשים ינואר עד יוני 2013. עיון בדוחות המע"מ של התובע מלמד, כי דווקא בחודשים ינואר-פברואר, הכנסתו היתה גבוהה בכמעט פי שלושה מהכנסתו בחודשים מרץ אפריל וגבוהה כמעט פי שתיים מהכנסתו בחודשים מאי ויוני 2013. לכן, יש לקבוע, כי התובע לא הוכיח כל אבדן או הפסד הכנסה בגין ארבעת ימי המחלה או בגין אבדן כושר עבודה לאחר מכן, שאותו התובע לא הוכיח כלל. 9. התובע לא המציא כל ראיה להוכיח כי הוא שילם לקופת החולים מכבי סך של 130 ₪, כטענתו, לכן, יש לדחות את התביעה בגין ראש נזק זה. הפיצוי בגין כאב וסבל 10. אני סבור, כי הפיצוי הנתבע בגין כאב וסבל בסך של 10,000 ₪, הוא סכום מוגזם בנסיבות המקרה ואני מעריך אותו בסכום של 2,000 ₪. התוצאה 11. לפיכך, אני דוחה את התביעה. 12. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 300 ₪ תוך 15 יום ניתן לבקש מבית המשפט המחוזי להגיש ערעור.כף הידנפילה