תביעה בגין משלוח פרסומת SMS

תביעה בגין משלוח פרסומת SMS לתובעת טלפון סלולרי שאת שירותי הטלפוניה בגינו היא מקבלת מחברת גולן טלקום. התובעת טוענת, כי הנתבעת נוהגת לשלוח אליה פרסומות במסרונים (הודעות SMS) וכי ביום 5.2.13 היא הודיעה לנתבעת להסיר אותה מרשימת התפוצה, אולם הנתבעת המשיכה לשלוח אליה פרסומות במסרונים. התובעת טוענת, כי היא מעולם לא נתנה את הסכמתה לקבל פרסומות ומסרונים מהנתבעת וכי לאחר שהיא שלחה את הודעת ההסרה, כאמור, התובעת שלחה לה עד הגשת התביעה 6 דברי פרסומת במסרונים מיום 20.2.13 ועד 10.6.13 (תדפיסי המסרונים צורפו לכתב התביעה). בכל המסרונים שהנתבעת שלחה לתובעת, נכתב: "להסרה שלח לא ל- *2323". התובעת טוענת, כי היא עשתה זאת ביום 5.2.13, מיד לאחר קבלת המסרון באותו יום וגם לאחר מכן. 5. הנתבעת טוענת, כי היא לא קיבלה את הודעות ההסרה, מכיוון שהטלפון של התובעת נחסם למשלוח הודעות הסרה. 6. לפני הגשת התביעה, גולן טלקום הודיעה לתובעת כי לא קיימת כל חסימה בטלפון שלה, אולם בדיון, הנתבעת הציעה לתובעת לברר אם קיימת חסימה ל"יויסל", שזו חברה המפעילה מספרים מקוצרים. התובעת ביררה שוב בחברת גולן טלקום ואכן גולן טלקום הודיעה כי "המנוי חסם את שירותי ספקי התוכן. קבלת ומשלוח הודעות שיווקיות ועל כן לא ניתן היה לקבל ולשלוח הודעות מהספק יוניסל במהלך כל ההתקשרות המנוי איתנו". אין ספק שהתובעת יכולה היתה להבין בעת ביצוע החסימה כאמור, כי הטלפון שלה חסום לכל ההודעות השיווקיות ולא רק מחברת יוניסל, שאת שימעה היא שמעה רק בדיון. 7. חברת UNICELL מספקת פתרונות תוכן ובידור למגזר הפרטי והעסקי, כמו משלוח מסרונים ל"כוכב נולד", "האח הגדול" ועוד. יוניסל מפעילה מספרים מקוצרים שהם כוכב ו- 4 ספרות. 8. מכאן, שהנתבעת התקשרה עם יוניסל, כך שהודעות ההסרה אשר בעל טלפון סלולרי רוצה לבצע, כדי שהוא לא יקבל מסרונים מהנתבעת, יעבור דרך מספר מקוצר של יוניסל. 9. התובעת הורתה לגולן טלקום לחסום את האפשרות לקבל ולשלוח הודעות שיווקיות, אך היא לא ידעה ולא נאמר לה כי החסימה מתייחסת רק לממספרים מקוצרים. 10. מסתבר שהנתבעת אינה שולחת את המסרונים דרך חברת יוניסל ולכן הם הגיעו לתובעת, אך את ההסרה מרשימת התפוצה, הנתבעת דורשת לקבל רק דרך מספר מקוצר. 11. התובעת דורשת לחייב את הנתבעת לשלם לה סך של 1,000 ₪ בגין כל אחד מששת המסרונים שהנתבעת שלחה לה, על פי סעיף 30א (י) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב - 1982 (להלן: חוק התקשורת). 12. הנתבעת טוענת להגנתה את הטענות הבאות: א. אין צורך לקבל את הסכמתה של הנתבעת כדי לשלוח לה דברי פרסומת. ב. המסרונים אינם פרסומת. ג. התובעת לא ביקשה להסיר את מספר הטלפון שלה מרשימת התפוצה של הנתבעת. דיון 13. סעיף 30א (ב) לחוק התקשורת, אוסר על משלוח דבר פרסומת, בין השאר, גם במסרונים - "בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת". 14. התובעת היא אכן הנמען, אולם היא לא קיבלה את הסכמת התובעת לקבל מהנתבעת דברי פרסומת והנתבעת אינה טוענת, כי התובעת נתנה הסכמה לכך. לפיכך, יש לדחות את טענת הנתבעת כי אין צורך בקבלת הסכמת הנתבעת, כנמען, למשלוח דברי פרסומת אליה במסרונים. 15. יש לציין, כי התובעת כלל אינה ולא היתה לקוחה של הנתבעת. מי שהיה לקוח של הנתבעת הוא אביה של התובעת, יוסף פרק. מסתבר, שבטופס ההרשמה של מר יוסף פרק לקבלת שרותים מהנתבעת, נרשם מספר הטלפון הנ"ל של התובעת, כמספר שאליו ניתן להתקשר כדי ליצור קשר. 16. סעיף 30א' (ג) (1) לחוק התקשורת מתיר למפרסם לשגר דבר פרסומת, אף אם לא נתקבלה הסכמת הנמען, בתנאי שהנמען מסר את פרטיו למפרסם במהלך רכישה של שירות והמפרסם הודיע לו כי הפרטים שמסר ישמשו לצורך משלוח דבר פרסומת מטעמו. אמנם מס' הטלפון של התובעת נרשם בטופס ההתקשרות של אביה עם הנתבעת, אולם התובעת לא הוכיחה כי התובעת היא שמסרה לה את מס' הטלפון של התובעת והעיקר הוא, שהנתבעת לא הוכיחה כי היא הודיעה לתובעת כ"נמען" שמס' הטלפון שלה ישמש את הנתבעת לצורך משלוח דברי פרסומת לתובעת. אין ברישום מס' הטלפון של הנתבעת בטופס ההרשמה של אביה, כדי להוות הסכמה מפורשת בכתב של התובעת לקבל דברי פרסומת מהנתבעת. 16. "דבר פרסומת" מוגדר בסעיף 30א' לחוק התקשורת - "מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת". 17. הנתבעת היא בגדר "מפרסם" כהגדרתו של מונח זה בסעיף 30א' (א) לחוק התקשורת. 18. א. במסררון מיום 5.2.13 הנתבעת מפרסמת את המבצע טריפל במתן הנחות של 30% למעל 40 ערוצים. ב. במסרון מיום 20.2.13, מציעה הנתבעת סרט מתנה. ג. במסרון מיום 24.2.13, הנתבעת מציעה מתנה לילדים ברשת הפנינג. ד. במסרון מיום 11.3.13, הנתבעת מציעה להצטרף למבצע טריפל 100. ה. במסרון מיום 10.4.13, הנתבעת מציעה סרט במתנה. ו. במסרון מיום 23.5.13, הנתבעת מציעה סרט במתנה. ז. במסרון מיום 10.6.13, הנתבעת מציעה להצטרף לטריפל. 19. אין ספק כי המסרונים המציעים להצטרף ל"טריפל", מיום 11.3.13 ו- 10.6.13 מהווים "דבר פרסומת", כהגדרתו בסעיף 30א' (א) לחוק התקשורת, הואיל ומטרתם לעודד רכישת שירות של הנתבעת ולהוציא כספים נוספים לשם כך. 20. אני סבור, כי גם הצעות לתת מתנה, שבמסרונים מיום 20.2.13, 24.2.13, 10.4.13, 23.5.13 מהוות "דבר פרסומת", הואיל והם מקדמים את עסקיה של הנתבעת ואת מטרותיה ויש בהם כדי למשוך את הנתבעת להיות מנויה על שירותי הנתבעת (ראה ת"א 1586/09, ת"צ 1674/09 חיות נ' קנטור ואח' נ' טלרון ואח'). 21. סעיף 30א' (ג) (2) לחוק התקשורת, מחייב את הנתבעת לתת "לנמען הזדמנות להודיע לו כי הוא מסרב לקבל דברי פרסומת כאמור, דרך כל או מסוג מסויים והנמען לא עשה כן". הנתבעת אינה יכולה לצאת ידי חובתה לתת לתובעת כ"נמען", בכך שהיא איפשרה לשלוח את המילה "לא" במספר מקוצר. הנתבעת ידעה, כפי בהתברר בדיון, כי המספר המקוצר שהיא ציינה במסרונים - *2323 - הוא מספר מקוצר שמופעל על ידי יוינסל ולא על ידה. הנתבעת גם ידעה כי למחזיקי טלפון סלולרי ישנה אפשרות - ורבים עושים זאת, כמו התובעת שלפנינו - לחסום את משלוח הודעות ההסרה באמצעות מספרים מקוצרים. חריג נוסף ניתן למפרסם בסעיף קטן (ג) (3): "דבר הפרסומת מתייחס למוצר או שירות מסוג דומה למוצר או לשירות האמורים בפסקה (1)". דהיינו, לנמען שרכש שירות מהנתבעת. כאמור, התובעת לא רכשה כל מוצר או שירות מהנתבעת. 22. כל שלושת החריגים שבסעיף 30א (ג) לחוק התקשורת, צריכים להתקים כתנאי לרשות שניתנה למפרסם לשגר דבר פרסומת לנמען. 23. אני סבור, כי הנתבעת הכשילה את התובעת בכך שהיא הודיעה לה במסרונים על דרך הסרה מסויימת אחת בלבד ולא איפשרה לתובעת להודיע לה על ההסרה, על ידי מתן הודעה "בדרך שבה שוגר דבר הפרסומת", כאמור בסיפת סעיף 30א' (ד) לחוק התקשורת, לפיה על הנתבעת היה לאפשר לתובעת להשיב על המסרון בדרך של "השב" על רצונה להיות מוסרת מרשימת התפוצה של המסרונים. אין ספק כי לו התובעת היתה מבקשת שלא לשלוח לה מסרונים נוספים בדרך של "השב" למסרון של הנתבעת, ההודעה לא היתה מגיעה לנתבעת, הואיל והנתבעת חסמה, בניגוד לחוק האמור, את האפשרות להסרה בדרך של השבה למסרון שהיא שלחה. הפיצוי הנתבע 24. בסעיף 30א' (ט) לחוק התקשורת, נקבע כי משלוח דברי פרסומת בניגוד להוראות החוק, מהווה עוולה אזרחית ובסעיף קטן (י) (1), וכי בית המשפט רשאי לפסוק פיצויים בשל הפרת סעיף 30 א' בסכום שלא יעלה על 1,000 ₪ בשל כל דבר פירסומת שהנמען קיבל חרף התנגדותו, ללא הוכחת נזק. המחוקק ראה בחומרה רבה את התופעה של משלוח פרסומות ללא הסכמת הנמען ולכן קבע כי הדבר מהווה הן עבירה פלילית והן עוולה אזרחית. 25. בסעיף 30א' (י) (3) לחוק התקשורת, המחוקק קבע כי בית המשפט להתחשב, בבואו לקבוע את גובה הפיצויים לדוגמה, בין השאר: "(א) אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו; (ב) עידוד הנמען למימוש זכויותיו; (ג) היקף ההפרה". 26. אני סבור כי לשם מימוש מטרת המחוקק לאכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו, יש לקבוע, במקרה שלפנינו, את סכום הפיצוי המכסימלי, הואיל ובין השאר מפני שהנתבעת אינה מאפשרת להודיע לה על הסרה מרשימת התפוצה בדרך שההודעה נשלחה לתובעת, כאמור בסעיף 23 דלעיל. 27.אני סבור שיש לעודד אזרחים, כדוגמת התובעת, שאיננה עורכת דין, להגיש תביעות כאלה, הואיל ועד היום רוב רובן של התביעות מסוג זה שהתבררו בפני, הוגשו על ידי עורכי דין. התוצאה 28. לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת, תוך 30 יום, את הסך של 6,000 ₪ ועוד הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪. תוך 15 יום ניתן לבקש מבית המשפט המחוזי להגיש ערעור. משלוחאס.אם.אס (SMS) / מסרוניםפרסומת