התאונה ארעה בעת שהאוטובוס ביקש לצאת מתחנת האוטובוס שבצד ימין הדרך כיוון הנסיעה ובניסיונו לעשות כן, תוך שהינו סוטה שמאלה אל תוך נתיב הנסיעה, לא הבחין כלל וכלל ברכב התובע שהגיע מאחוריו, כשהינו נוסע בדרך אליה ביקש הנהג להיכנס - ופגע בו. כל זאת, בעת שהתובע כבר הספיק לעצור את רכבו כליל, בניסיון למנוע את התאונה. בכתב ההגנה והתביעה שכנגד, נטען כי התאונה התרחשה במהלך נסיעה של האוטובוס בנתיב הימני, כאשר רכב התובע מנסה לעוקפו משמאל, אך לא מצליח בכך, סוטה שוב ימינה ופוגע עם פינתו הקדמית בדופן האחורי שמאלי של האוטובוס. אין בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד כל התייחסות לכך כי התאונה התרחשה ביציאה מתחנת אוטובוס או בסמוך לאחריה. כאמור, הנני דוחה טענות אלה של הנתבעת, מכל וכל. מן הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש ובמיוחד מהתצלומים שהוגשו לביהמ"ש, עולה תמיכה מלאה בטענות התובע כי התאונה ארעה בעת שהאוטובוס ביקש לצאת ממפרץ החניה של תחנת האוטובוס ולהיכנס אל תוך נתיב הנסיעה. נהג האוטובוס סימן על גבי התצלום נק/2 את המקום שבו, לטענתו, ארעה התאונה והעיד כי היה זה במרחק של כ-100-150 מ' לאחר התחנה. הנני קובעת כי הסימון של הנהג את מיקום התאונה בנק/2 אינו אמת ומכל מקום, אף סימון זה אינו נמצא במרחק של כ-100-150 מ' מהתחנה. לקביעתי, התאונה התרחשה ממש ביציאה מהתחנה, כאשר התחנה נראית בתצלום נק/2 וכאשר ממולה נראה בית עם גרם מדרגות חיצוניות התחומות במעקות משני צידי המדרגות. מדרגות ברזל אלה משתקפות בזגוגיות האוטובוס, כמופיע בבירור בתק/2. משמע, התאונה התרחשה מול אותו בית וזאת ממש ביציאה מהתחנה. הנני להוסיף כי מהתצלומים תק/2 ו-נק/1 לא ניתן ללמוד במדוייק על אופן עצירת הרכבים, כאשר תצלומים אלה צולמו לאחר שהרכבים הופרדו זה מזה והוזזו ממקומם. זאת ועוד, מעדותו של הנהג בביהמ"ש, בתשובה לשאלת ביהמ"ש, מצויה, לראשונה, הודאה של הנהג כי התאונה התרחשה מיד לאחר שהאוטובוס יצא מהתחנה, כאשר הינו טוען כי הספיק להתיישר והתחיל להתקדם ואז ארעה התאונה. כן קיימת הודאה של הנהג כי ראה את רכב התובע, אך סבר שהינו רחוק ולכן בחר לצאת מהתחנה, אך רכב התובע הגיע ופגע באוטובוס. משמע, אף לגירסתו של הנהג, יציאתו לנתיב הנסיעה חסמה את אפשרות המשך דרכו של רכב התובע. יש לציין בהקשר זה כי אף בדיווחו של הנהג לאגד על אופן קרות התאונה, כפי שהוגש וסומן נק/4, עולה כי התאונה קרתה מיד לאחר שהאוטובוס יצא מהתחנה. בנסיבות אלה כולן, האפשרות לקרות התאונה כפי שהינה מוצעת על ידי הנתבעת, כאילו האוטובוס השלים זה מכבר את יציאתו מהתחנה ונסע לתומו בדרך למרחק של כ-100 מ' ובשלב זה, מטעם כלשהו, ביקש רכב התובע לעקוף את האוטובוס ופגע בו בחלקו האחורי - אפשרות זו אינה מתקיימת עוד וכאמור, נדחתה על ידי מכל וכל. הנני קובעת כי הוכחה נהיגתו הרשלנית במיוחד של הנהג, שבעת יציאתו מתחנת האוטובוס אל תוך נתיב הנסיעה, חסם את אפשרות המשך דרכו של רכב התובע שלא הבחין בו כלל, המשיך בנסיעתו אל תוך הנתיב ופגע ברכב התובע שהגיע מאחור, כאשר זה היה כבר בעצירה מלאה, בניסיון למנוע את התאונה. הוכחה אחריותו המלאה של נהג האוטובוס לנזקים שנגרמו לתובע בתאונה כדלקמן: לרכב התובע נגרמו נזקים בסך של 2,610 ₪, כעולה מדו"ח השמאי שלא נסתר. כן נשא התובע בשכ"ט השמאי בסך של 950 ₪. בסה"כ 3,560 ₪. ברם, לא ניתן לסיים את פסק הדין מבלי להתייחס לאשר ארע לאחר התאונה, בכל הנוגע להחלפת הפרטים, כפי שבאה בפני ביהמ"ש בטענות התובע, בכתב ההגנה לתביעה שכנגד ובמהלך שמיעת ההוכחות. התובע העיד כי לאחר התאונה הנהג ירד מהאוטובוס וסייע בידו להפריד בין הרכבים. התובע ביקש מהנהג להחליף פרטים, אך הנהג סירב לכך, נכנס לאוטובוס ועזב את המקום בנסיעה. בכתב ההגנה לתביעה שכנגד מוסיף התובע פירוט, כי רדף אחרי האוטובוס עד שהשיגו בתחנה הבאה ושם שב ודרש מהנהג את פרטיו. זה התמיד בסירובו, הציע לתובע לרשום את מס' האוטובוס ועזב את המקום. הנהג, בעדותו בביהמ"ש לעניין זה, מעיד כי אכן התובע ביקש ממנו את פרטיו במקום התאונה, אך מחמת שהרכבים חסמו את התנועה, ביקש ממנו הנהג כי יגיע בעקבותיו לרח' צה"ל, רחוב הנמצא כמה מאות מטרים ממקום התאונה ושם ניתן לעמוד בצד ולהחליף פרטים והתובע הסכים לכך. בחקירתו הנגדית באותו עניין, השיב הנהג כי נכון שלא אמר לתובע לנסוע עד לרח' צה"ל אלא אמר לו שהינם מפריעים לתנועה ו"תבוא יותר קדימה" (עמ' 3 ש' 8-17 לפרוט'). התובע הכחיש את הטענה כי הנהג אמר לו שיחליפו פרטים ברח' צה"ל או שייסע אחריו, כעולה משאלתו את הנהג בחקירתו הנגדית. כאמור, הנני נותנת אמון מלא בדברי עדותו של התובע גם בעניין זה וקובעת כי אכן הנהג עזב את מקום התאונה כשהינו מסרב למסור לתובע את פרטיו, כי התובע ניהל מרדף אחריו והשיגו רק בתחנת האוטובוס הבאה וכי גם שם לא הסכים הנהג ליתן לו את פרטיו והתובע רשם את מס' האוטובוס בלבד. זאת ועוד, גם אם הייתי מקבלת את גירסת הנהג כי הודיע לתובע שימסור לו את פרטיו ברח' צה"ל, מספר מאות מטרים אחרי מקום התאונה, הייתי קובעת כי יש בכך משום הפרה של תקנות התעבורה, המחייבות את הנהגים המעורבים בתאונה שבה נגרם נזק לאדם או לרכוש, למסור את פרטיהם במקום התאונה עצמו או ממש בקירבתו. לקביעתי, מעבר לכך שהנהג ביצע עבירה על תקנות התעבורה בכל המתייחס לחובתו למסור פרטיו לתובע, נהג בשפלות של ממש, כאשר אילץ את התובע, אדם מבוגר בן 85 שנים, יליד 1928 (כעולה מרישיון הנהיגה שלו), לרדוף אחריו עד לתחנת האוטובוס הבאה כדי לקבל את פרטיו. במיוחד חמורה התנהגות זו, כאשר ענייננו בנהגו של רכב ציבורי וכאשר נראה הוא כי התנהלותו בכל הנוגע לאופן מסירת הפרטים (ואפילו אם טענותיו של הנהג לעניין זה הינן אמת) - אינה מעוררת כל תגובה מצד מעבידתו, היא הנתבעת. אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעת - אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, לשלם לתובע - אדם רוזנברג, את הסך של 3,560 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כן הנני מחייבת את הנתבעת - אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, לשלם לתובע - אדם רוזנברג, את הסך של 2,000 ₪ בגין הוצאות המשפט, לרבות אגרת הגשת התביעה. אף סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. הנני דוחה את התביעה הנגדית, בקובעי כי לא הוכחה כלל. אין צו נוסף להוצאות. יש זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה וזאת תוך 15 יום ממועד המצאת פסק דין זה. אוטובוס