מה דינו של מכשיר אשר נמסר לתיקון וניזוק בעת התיקון במעבדה ?

מה דינו של מכשיר אשר נמסר לתיקון, וניזוק בעת התיקון במעבדה ? זאת הינה השאלה המרכזית בפסק דין זה. ואלו הם נתוני היסוד הרלוונטיים להליך שבפני: לתובע ולאשתו הייתה מכונת תפירה מתוצרת "ברנינה", אותה רכשו לפני שנים רבות, למעלה מ- 30 שנים. בחודש אפריל 2013, בעקבות תקלה מכנית במנגנון מוט המחט, פנו התובע ואשתו לנתבעת בבקשה לתיקון מכונת התפירה. מנהל הנתבעת הגיע למקום מגורי התובע, נטל את המכונה למעבדה, לצורך בדיקתה ותיקונה. לאחר שחוברה מכונת התפירה לשקע החשמלי, נשרף מנועה של המכונה, והיא הפכה לבלתי שמישה. ייאמר כי שריפת המנוע מצאה ביטויה בכתמים אשר ניכרים בנקל על גבי החלקים החיצוניים של כיסוי מכונת התפירה. בחלוף תקופה פנו התובע ואשתו ונטלו את המכונה בחזרה, כאשר מנועה שרוף והיא אינה עובדת. התובע טוען כי על הנתבעת לפצותו בעלות מנוע מקורי למכונת התפירה, וכן פיצוי בשל הטרחה, הוצאות, אגרות וכיו"ב, בסכום כולל של 3,000 ₪. לטענת התובע, המכונה נמסרה בשל כשל מכני, שאינו נוגע למנוע אלא למנגנון מוט המחט, וככל שניזוקה אצל הנתבעת, על הנתבעת לשאת בעלות תיקון הנזק. הנתבעת מצדה, טענה כי מדובר במכונה שגילה מתקרב ל- 40 שנים, כאשר מדובר במנוע ישן מאוד, אשר נשרף ללא כשל מטעמה של הנתבעת, אלא בשל גילו של המנוע; מנהל הנתבעת הוסיף, כי במעבדת התיקון ישנם התקנים מתאימים המיועדים להגן על מכשירים חשמליים מפני נזקי "קפיצות" מתח (התקני פחת במידת טולרנטיות מופחתת על מנת למנוע נזקים מזרם חשמלי); כמו כן ציין מנהל הנתבעת, כי מדובר במנועים ישנים עם נטייה להינזקות מסוג זה, והציג תיעוד אודות תיקונים ונזקים דומים במכונות ישנות מאותו דגם. לאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה לפיה דינה של התובענה להידחות, ואבהיר טעמי; חוק חוזה קבלנות חל על חוזים לעשיית מלאכה או למתן שירות כאשר אין יחסי עבודה בין המתקשרים: "1. חוזה קבלנות הוא חוזה לעשיית מלאכה או למתן שירות בשכר כשהקבלן אינו עובדו של המזמין". סעיף 6(ב)(1) לחוק חוזה קבלנות מגדיר את אחריותו של הקבלן לאבדן או לנזק שנגרם לנכס בעודו בידי הקבלן: "6(ב): אבד או ניזק הנכס בעודו בידי הקבלן - (1) אחראי הקבלן, לענין חוק השומרים, תשכ"ז-1967, כשומר שכר ששמירת הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו;". מהותה של הנתבעת הינה כשל שומר שכר וחבותה מוכרעת מכח סעיף 2 (ב) לחוק השומרים, אשר לשונו כמפורט להלן: "שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן; אך כשהמטרה לשמור על הנכס הייתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו". הנתבעת הינה אכן שומר שכר, שכן המכונה הייתה בחזקתה לצורך תיקונה כנגד תשלום, אולם התשלום המיועד היה לא כשכר עבור השמירה, ולפיכך מטרת היות הנכס בחזקתה, אינה שמירה גרידא - ואולם יחד עם זאת, לא ניתן לראות הנתבעת כזכאית לאמת המידה המופחת שבסיפא, אלא להיפך מכח, חוק חוזה קבלנות מטיל עליה חובה מורחבת; אפנה בהקשר זה אל רע"א 9488/02 שחר נ' גד. בהקשר זה, העיד מר מרקוביץ, בדבר אמצעי הזהירות המגנים על המוצרים המגיעים למעבדה לצורך תיקונם, ואני מקבל את דבריו כאמינים וככאלו שלא נסתרו. בכך יצאה הנתבעת ידי חובתה, שכן לא רק שהסיפא לסעיף 2 (ב) לחוק השומרים הוכחה (לא הוכחה רשלנותה), אלא אף הרישא נכון במקרה זה. אוסיף לאמור, שהתובע לא הביא ראיה כלשהיא למצב המנוע השרוף (אם כי עקבות השריפה הינם ברורים), ולא ניתן לומר בוודאות שהנזק שנגרם, שריפת מנוע במכונת תפירה בת 40 שנים, נובע דווקא מרשלנות הנתבעת ולא מגילה המופלג מאוד של מכונת התפירה. התובע ציין במסגרת עדותו כי פנה למעבדה אחרת העוסקת בתיקון, אולם לא הביא כל אסמכתא לקשר בין הנזק לרשלנות הנתבעת, או שלילת הקשר שבין הנזק לגילה המופלג של המכונה. נטל ההוכחה בתובענה מסוג זה, מוטל על התובע. מרגע בו כל אשר ישנו הינו גרסה כנגד גרסה, ללא כל תימוכין מטעם התובע, לא ניתן לומר כי התובע הרים את הנטל המוטל עליה, קרי, הוכחת עילת התובענה בהסתברות של 51% או יותר. על תפקידו של נטל השכנוע עמד בית המשפט בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי פד"י מט (4) 221, 239, בקובעו: "תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות כשכפות המאזניים מאוינות. על חלוקת הנטלים בין הצדדים המתדיינים חולשים מס' שיקולים. שיקול אחד הוא זה כי קיומם של עובדה או מצב ענייני מסתבר יותר או אז הנטיה היא להטיל על הטוען להפכו של אותו מצב את החובה להראות כי במקרה הנדון מצב הדברים שונה. שיקול אחר צומח מן ההכרה כי בתנאי אי וודאות יוטל נטל השכנוע באופן אשר יצמצם את הסיכון שבהחלטה בלתי נכונה... בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה שטוען לשינוי המצב הקיים...". בע"א 642/61 טפר נ' מרלה פד"י ט 1005 נפסק: "דיני הראיות קובעים את נטל השכנוע במשפט אזרחי על יסוד העיקרון כי על בעל דין לשכנע את בית המשפט בקיום אותן העובדות בהן מותנית התוצאה המשפטית הנובעת מן ההלכה שהוא מסתמך עליה". בע"א 78/04 המגן נ' גרשון הובלות תק-על 2006 (4) 64, נפסק כי: "... נטל השכנוע להוכחת טענה מסויימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט, כאשר הכלל הבסיסי הינו 'המוציא מחברו - עליו הראיה' (קדמי, חלק שלישי, בעמ' 1508-1509). על התובע הנטל להוכיח את כל יסודיה של עילת התביעה החיוביים והשליליים, ואילו על הנתבע הנטל להוכיח את כל רכיביה של טענת ההגנה שהוא מעלה... ככלל בתחילת המשפט נטל הבאת הראיות רובץ על מי שנושא בנטל השכנוע (שם, 1512)..." על התובע מוטל הנטל הבסיסי והראשוני להוכיח את תביעתו. נטל זה ניתן להרימו באמצעות הבאת ראיות מתאימות או לפי מאזן ההסתברויות כי גרסת התובע היא הגירסה העדיפה, או כי הראיות שהובאו מטעם התובע לתמוך בטענותיו הינן ראיות עדיפות. מידת ההוכחה הנוהגת במישור האזרחי היא "הטיית מאזן ההסתברויות" לזכותו של הנושא בנטל השכנוע. "די לו במידת ההוכחה המקובלת במשפטים אזרחיים, כלומר עודף הראייה או מאזן ההסתברויות, עליו לשכנע את בית-המשפט כי העובדות שהוכחו מצביעות יותר לטובת גרסתו מאשר נגדה".ר': קדמי "על הראיות" , בעמ' 1506 ו-1508. כאשר ישנן שתי גרסאות נוגדות, ללא תימוכין חיצוניים, ומבלי שגרסת מי מהצדדים נסתרה באופן מהותי, הרי שכפות המאזניים מאוינות, ולא ניתן לקבל תביעה באופן שכזה, כמוכרעת לזכותו של התובע. יש לזכור שמכונת התפירה מצויה בחזקתו של התובע, ואם לצד כלשהו הייתה היכולת להוכיח את התביעה, הרי יכולתו הינה הטובה יותר בהקשר זה, שכן בדיקת המנוע לאחר שריפתו, אינה אפשרית אצל הנתבעת, ככל שהמכונה אינה בחזקתה. צירופם של נתונים אלה עם גילה המופלג של המכונה, והסברי מנהל הנתבעת, שהינו מהנדס חשמל, בדבר אמצעי הזהירות הנהוגים במעבדה, מצביעים על כך כי לא הורם הנטל על ידי התובע. לא נדרשתי ליתר הטענות בהקשר זה, שכן הועלו מספר טענות לא רלוונטיות (כגון עלות הבדיקה בדיעבד וכיו"ב) אשר אינן נוגעות לשאלת הוכחת התובענה. לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות. שאלות משפטיותמוצרי חשמל (הגנת הצרכן)