צו ארעי האוסר לפטר עד לבדיקת אפשרויות ניוד העובד

צו ארעי האוסר לפטר יעמוד בתוקפו עד אשר המבקשת תפעל לבדיקת אפשרויות ניוד של המשיבה לתפקיד אחר בשים לב לגילה ולכישוריה. הרקע לבקשה והחלטת בית הדין האזורי: 2. המשיבה עובדת למעלה מ-20 שנה אצל המבקשת כאחראית סל תרבות. ביום 21.4.13 הגישה המשיבה לבית הדין האזורי בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המבקשת לפטר אותה מעבודתה, לאחר שביום 17.4.13 הוצא לה מכתב על סיום ההעסקה. על פי טענת המשיבה, נפלו פגמים מהותיים בהחלטה על הפיטורים ובשימוע, וההחלטה לפטרה נגועה באי סבירות קיצונית, חוסר תום לב, ונובעת משיקולים פסולים. הרקע להחלטת הפיטורים הוא אירוע מיום 10.3.13, בו התקיימה בתיאטרון ברמת גן הצגה אליה הוזמנו תלמידי בית ספר, והמשיבה במסגרת תפקידה סייעה בהסדרי הכניסה והיציאה של התלמידים מהאולם. באותו יום שרר אי סדר ועל כן המשיבה חסמה את כניסת התלמידים לאולם בידה על מנת לווסת את זרם הנכנסים. בשלב מסוים אחד התלמידים הניף ידו בצורת אגרוף לעבר ידה, והיא בתגובה סטרה לו (לטענת המשיבה, התלמיד אף היכה אותה). לאחר שהתקיימה ישיבת שימוע הוצא למשיבה מכתב סיום העסקה, והנימוק לפיטורים היה שהמשיבה אינה רואה באירוע כפסול והחרטה שהביעה לא היתה כנה ואמיתית. 3. בהחלטה מיום 22.4.13 הורה בית הדין האזורי למבקשת להימנע מפיטורי המשיבה עד להחלטה שיפוטית אחרת. ביום 1.5.13 הוגש כתב התביעה בתביעתה העיקרית של המשיבה בגין פיטוריה. ביום 22.5.13 התקיים דיון ראשון בו הציע בית הדין האזורי לצדדים מתווה לפיו תתקיים פגישה בין המבקש לבין התלמיד והוריו בנוכחות פקידת סעד, ולאחר הפגישה המבקשת תשוב ותשקול את האופציות מלבד פיטורים. המבקשת הודיעה כי היא מתנגדת להצעה. ביום 30.5.13 התקיים דיון בו נשמעו עדויות המשיבה ומזכיר האיגוד המקצועי בהסתדרות מר חיליק רביב, גב' אילנה הבי שהיתה עדה לאירוע, וגב' ענת גבע, מנהלת משאבי אנוש במבקשת. 4. בית הדין האזורי בהחלטתו קבע כי נפל פגם בהתנהלותה של המבקשת בכך שלא פעלה בהתאם להצהרתה של גב' גבע במכתבה מיום 11.3.13 (הזמנה לשימוע בה נכתב כי יישקלו גם פתרונות אחרים לפיטורים כגון ניוד בתוך מקום העבודה) ולא בחנה חלופה פחות דרסטית מפיטורים כגון ניוד המשיבה. נקבע כי אמנם גב' גבע העידה שחלופת הניוד נשקלה, אולם לא נמצאו לכך תימוכין בכתב וגב' גבע לא העידה על ניסיון קונקרטי כזה בדבר חלופות שנשקלו, והדבר לא פורט גם בתצהירה. עוד נקבע כי מדובר בנסיבות חריגות בהן ראוי שהמבקשת לא תמהר לחרוץ את דינה של המשיבה לשבט, ומדובר באירוע ראשון ויחיד מסוגו מצד עובדת ותיקה ומסורה שהודתה בטעותה בסמוך לאירוע. בית הדין האזורי הדגיש כי כל שנדרש מהמבקשת הוא בדיקה רצינית וכנה של חלופות, שניתן להתחקות אחריה. עוד נקבע כי "התעקשותה התמוהה" של המבקשת שלא לנצל את תקופת הצו הארעי כדי לבחון חלופות ולהפגיש את המעורבים בפרשה "מעיבה על תום לבה ועל השיקולים האמיתיים שעמדו בבסיס החלטה לפטר את המבקשת", כלשונו של בית הדין האזורי. בשאלת הסעד הראוי נקבע כי אין לכפות על המבקשת את המשך העסקתה של המשיבה ללא תנאי או ללא הגבלה של זמן, אלא לתקופה שבה המבקשת תפעל כפי שהיה עליה לנהוג מלכתחילה, ולבחון חלופות למשיבה בתוך הארגון. לפיכך נקבע כי הצו הארעי יעמוד בתוקפו עד אשר המבקשת תפעל לבדיקת אפשרות ניוד המשיבה לתפקיד אחר, בשים לב לגילה וכישוריה. עוד נקבע כי הבדיקה ותוצאותיה יתועדו על ידי המבקשת ויובאו לידי המשיבה, שתהיה רשאית לטעון לגבי העניין. ההחלטה הסופית תתקבל לאחר שיישקלו טיעוני המשיבה ותהיה מנומקת כדבעי. המבקשת התבקשה לעדכן את בית הדין בעניין עד ליום 15.7.13. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. 5. בבקשת רשות הערעור נטען כי לא היה מקום לכפות על המבקשת להמשיך ולהעסיק את המשיבה שנקטה באלימות כלפי קטין. על פי הטענה, הצו מהווה פגיעה בלתי מידתית בזכות הקניין של המבקשת, והתערבותו של בית הדין האזורי בנסיבות העניין מהווה המרת שיקול דעתה של המבקשת בשיקול דעתו של בית הדין ופגיעה בפררוגטיבה של המבקשת לנהל את עסקה בהתאם למדיניותה. עוד נטען כי נמצאו סתירות בגרסת המשיבה לגבי האירוע, ואחד מהנימוקים לפיטורים היה אי השלמה עם האירוע האלים, בשל חומרתו. בנוסף נטען כי מרקם היחסים בין הצדדים אינו בר תיקון וקיים משבר אמון שלא ניתן להתגבר עליו. לגבי הניוד נטען כי העניין נשקל במשך שבועיים בין השימוע להחלטה על הפיטורים. עוד נטען כי בית הדין האזורי לא שקל כראוי את שאלת מאזן הנוחות בין הצדדים. אשר להכרעתי: 6. לאחר שעיינתי בבקשה ובחנתי את טענות המבקשת הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתגובת המשיבה, מקום שלא נפלה טעות משפטית מהותית בהחלטת בית הדין האזורי. החלטה אם ליתן סעד זמני אם לאו, מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדנה בהליך. ככלל, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי בכל הנוגע למתן או לאי מתן סעדים זמניים אלא אם שיקול הדעת הופעל שלא כהלכה (דב"ע נה/247-3 המרכז הרפואי שערי צדק - ד"ר אורלי פרט, פד"ע כט 244 (1995)). לא מצאתי כי המקרה דנן מצדיק חריגה מן הכלל ושמיעת ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי. 7. לגופו של עניין, נחה דעתי כי החלטתו של בית הדין האזורי הינה מאוזנת וסבירה, ואין בה משום חריגה מההלכות בעניין מתן סעד זמני לגבי ביטול החלטה לגבי פיטורים, ואין בה פגיעה בלתי מידתית בזכות הקניין של המבקשת ובפררוגטיבה הניהולית שלה, באופן שיצדיק התערבות של ערכאת הערעור בהחלטה. לא שוכנעתי מטענות המבקשת כי קיים טעם משפטי חריג להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי, לפיה נפל פגם בהחלטתה של המבקשת באשר היא לא שקלה חלופות להעסקתה של המשיבה. החלטה זו של בית הדין האזורי ניתנה לאחר שנשקלו מכלול נסיבות העניין, לרבות חומרת המעשה המיוחס למשיבה והעובדה כי היא עובדת במבקשת למעלה מ-20 שנה וזהו המקרה הראשון מסוג זה שמיוחס לה. ויודגש, כי גם בבקשת רשות הערעור, הטענה כי המבקשת שקלה את האפשרות לניוד של המשיבה נטענה ללא תימוכין וללא דוגמאות ספציפיות. האיזון בהחלטה מתבטא בכך שבית הדין האזורי לא הורה על אכיפת יחסי עבודה בין הצדדים עד לסיום בירור התביעה, אלא הדגיש כי הצו יוותר בתוקפו עד שהמבקשת תפעל באופן כן ומתועד לבדוק אפשרויות ניוד של המשיבה לתפקיד אחר. אין בהחלטת בית הדין האזורי משום חיוב של המבקשת בכל מקרה להמשיך ולהעסיק את המשיבה לאחר שקילת אפשרות הניוד, אלא נדרש כי ההחלטה הסופית תתקבל לאחר שיישקלו טיעוני המשיבה והיא תהיה מנומקת כדבעי. באשר לקביעות העובדתיות בהחלטה, יצוין כי מדובר בקביעות לכאוריות בלבד בשלב זה, ולא מן הנמנע כי לאחר שבית הדין האזורי ידון בתביעה לעומקה, והעובדות המלאות יתבררו לאשרן, מסקנתו תשתנה. 8. מעבר לנדרש יצוין, כי מתיק בית הדין האזורי עולה כי ביום 14.7.13 הגישה המבקשת הודעה לפיה נבדקה האפשרות לנייד את המשיבה לתפקיד אחר במבקשת והוצע לה תפקיד חלופי אך המשיבה דחתה את ההצעה, ולכן ביקשה המבקשת לבטל את צו המניעה. המשיבה הגיבה לבקשה, ונכון למועד זה הבקשה ממתינה להכרעתו של בית הדין האזורי. 9. סיכומו של דבר - בקשת רשות הערעור נדחית. הואיל ולא נדרשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות. צו ארעיפיטוריםצווים