התובעת פנתה אליו וטענה כי פגע ברכבה אך הנהג לא התייחס וביקש כי תעזוב את האוטובוס לאחר שסיים את העלאת הנוסעים, עזב את המקום בנסיעה ואילו התובעת ובעלה, שהוזעק על ידה למקום, נסעו בעקבות האוטובוס והצליחו להשיגו ברחוב אחר, עת נעצר בתחנת אוטובוס אחרת. לטענת הנהג, אכן הגיע לתחנת האוטובוס שברחוב החלוץ אך זו הייתה מלאה בשני אוטובוסים אחרים והוא עצר את האוטובוס והמתין ובעת שהיה כך, בעצירה, בזווית ימינה, הגיעה התובעת מן הנתיב שמשמאלו ופגעה באוטובוס העוצר. לדבריו, הנהגת הגיעה לאוטובוס ואמרה לו כי פגע ברכבה אך הוא לא אישר זאת, ירד מן האוטובוס, צילם את הנזקים, הציע לה להחליף פרטים אך היא דרשה כי ימתין לבעלה, דרישה שהוא סירב לה ועזב את המקום. הנהג אישר כי התובעת ובעלה הגיעו אליו לרחוב ארלוזרוב, עת עמד בתחנת אוטובוס ושם החליפו הצדדים פרטים. בדיעבד, הסתבר לו, לנהג האוטובוס, כי התצלומים שצילם באותו יום, לגרסתו, וזאת באמצעות מכשיר הפלאפון שלו- אבדו. לבית המשפט הוגשו צילומי רכב התובעת ודוח השמאי וכן הוגשו צילומי הנזק באוטובוס ושרטוט שערך הנהג. הנני נותנת אמון מלא בכל דברי בתה של התובעת, הן באשר לאופן קרות התאונה והן באשר להתנהלותו של נהג האוטובוס לאחר מכן. הנני קובעת כי התאונה קרתה כאשר התובעת הייתה בעצירה ואילו האוטובוס החל בנסיעה, תוך סטייה שמאלה, קרוב לוודאי בניסיון לעקוף את האוטובוס שלפניו ולחזור שוב ימינה כדי להיכנס לתחנת האוטובוס שבה היה עליו לאסוף נוסעים. בעשותו כן, פגע ברכב התובעת שהיה בעצירה מאחוריו והוא לא הבחין בו כלל קודם לכן. הנני דוחה מכל וכל את גרסת הנהג על אופן אירוע התאונה ולקביעתי- לא העיד אמת בבית המשפט. הנני קובעת כי סימני הפגיעה ברכבים מתיישבים באופן מלא עם גרסת התובעת על אשר אירע ואינם מתיישבים עם גרסת הנהג. כל זאת, כאשר הפגיעה ברכב התובעת נגרמה בדופן הקדמי ימני שלה ולא בחזית הרכב. אם אכן היה האוטובוס בעצירה והתובעת ביקשה לעוקפו, כגירסת הנהג, היו הנזקים שברכב התובעת חייבים להימצא בחזית רכבה, בפינה הקדמית ימנית של הרכב ולא בדופן שלו, כפי שאכן אירע. בהעדר תזוזה של האוטובוס, לא ייתכן כי יווצר מגע בין האוטובוס לדופן רכב התובעת וזאת בעת שהאוטובוס עומד באלכסון ימינה והרכב האחר עוקפו משמאל. כך אף לא ייתכן כי אם הנהגת היא שנסעה והאוטובוס היה בעצירה- ייגרם הנזק באוטובוס לדופן האחורי שלו הנמצא בזווית ימינה ולא ייגרם נזק לפינתו האחורית. מאידך, אם אכן החל הנהג בנסיעה, תוך סטייה שמאלה אל עבר רכב התובעת העומדת מאחוריו, ייגרמו הנזקים ברכבים, כפי שאכן נגרמו. הנני דוחה את טענת נציג "אגד" כאילו העובדה שפיסה מן הדופן האחורי שמאלי של האוטובוס ננעצה בצמיג רכב התובעת מצביעה על כך שהתובעת, במהלך נסיעתה, התחככה באוטובוס. אין לטענה זו כל בסיס. הנני קובעת כי הוכחה נהיגתו הרשלנית וחסרת הזהירות של נהג האוטובוס, שסטה שמאלה כאשר אינו מבחין כלל ברכב העומד מאחוריו, משמאלו, ופגע ברכב התובעת וכן הוכחה אחריותו של הנהג לקרות התאונה ולתוצאותיה. הנני קובעת כי הוכח שבתאונה נגרמו לרכב התובעות נזקים בסך של 5,104 ₪. שכר טרחת השמאי היה בסך של 702 ₪. בסך הכל- 5,806 ₪. כתב התביעה הוגש אף כנגד הנתבעת 2, המוסך שביצע את התיקון של רכב התובעת וכנגד הנתבעת 3, סוכנת הביטוח של התובעות. לטענת התובעות, הנתבעת 3 אישרה להכניס את הרכב למוסך הנתבעת 2, לצורך תיקונו, כאשר הנתבעות 2 ו-3 הודיעו לתובעות שיש בידן אישור של הנתבעת 1 לתיקון הרכב. הנתבעות 2 ו-3 הכחישו את טענות התובעות וגרסו כי מעולם לא נתנו לתובעות או למי מטעמן את אישורן לתיקון הרכב וכי "אגד" התחייבה כי תשלם את הוצאות התיקון. הנני מקבלת את טענות הנתבעות 2 ו-3 לעניין זה ודוחה את טענתן של התובעות, ככל שהנה מופנית לנתבעות 2 ו-3 בקובעי כי לא הוכחו כלל. לראייה, בעלה של התובעת 1 הגיע למוסך הנתבעת 2 ונתן למנהלו של המוסך שני שיקים שנועדו לתשלום שכר טרחת השמאי והוצאות התיקון. אם אכן סוכם שאגד היא שתישא בכל ההוצאות- לא היה כל מקום כי בעלה של התובעת 1 ימשוך את השיקים, וכאשר תיקון הרכב אכן בוצע על ידי הנתבעת 2- לא היה כל מקום כי בעלה של התובעת יבטל את השיק שמשך לעניין זה. ייתכן, אכן, שהתובעות הניחו כי עד למועד הפירעון הדחוי שנרשם בשיקים- יקבלו את המגיע להן, לטענתן, מ"אגד" ויוכלו לפרוע את השיקים בסכומים אלה, ברם משהתשלום לא הגיע ו"אגד" עמדה על דעתה כי אינה אחראית לתאונה ולנזקים- היה על מושך השיקים, בעלה של התובעת 1, לעשות לפירעונם. הנני מקבלת אף את טענת נציג הנתבעת 2 כי ביצע את התיקון באופן התואם במדויק את קביעות השמאי. אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעת 1, "אגד חברה ציבורית לתחבורה" לשלם לתובעות, במאוחד ובמיוחד, באמצעות התובעת 1, את הסך של 5,806 ₪, בגין הנזקים המיוחדים וסך נוסף של 400 ₪ בגין הנזקים הכלליים, ובסך הכל סך של 6,206 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כן הנני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובעות, במאוחד ובמיוחד ובאמצעות התובעת 1 את הסך של 1,500 ₪ בגין הוצאות המשפט, לרבות אגרת הגשת התביעה וההוצאות שנגרמו לתובעות כתוצאה מפתיחת תיק ההוצאה לפועל כנגד בעלה של התובעת 1, כאשר עמדתה של הנתבעת 1 היא שגרמה לכך. אף סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. יש זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה וזאת תוך 15 יום ממועד המצאת פסק דין זה. פגיעת רכבאוטובוסנהג אוטובוסנזק לרכב