תביעה לפיצוי התובעת בגין נזקי גוף שנגרמו לה בשעה שמעדה במדרגות שבקניון ממילא בירושלים על פי המתואר בכתב התביעה וכן בעדותה של התובעת בפני, ביום 22.9.12, בדרכה לעבודתה בחנות "סופר פארם", מעדה התובעת בעודה יורדת בגרם המדרגות שבמקום, נפלה והתגלגלה במורד המדרגות. התובעת פונתה ממקום התאונה באמבולנס לבית החולים הדסה הר הצופים. לטענת התובעת, בעת שירדה במדרגות היו המדרגות רטובות בעקבות שטיפתן על ידי עובדי הניקיון. עוד טענה התובעת שבמקום לא הוצב כל שלט אזהרה מפני המדרגות הרטובות האוסר על מעבר במקום. התובעת טענה שהתאונה אירעה לה בשל רשלנותה של נתבעת 1, שהינה המפעילה והמפקחת על ניהולו ופעילותו של הקניון. עוד טענה כי יש להחיל במקרה זה את סעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. התובעת ציינה כי המוסד לביטוח לאומי הכיר בה כנפגעת תאונת עבודה. לשאלת בית המשפט השיבה התובעת במהלך הדיון כי היא התייעצה עם עו"ד והחליטה שלא להגיש חוות דעת רפואית, ולהגיש את התביעה בבית המשפט לתביעות קטנות (עמ' 2 שורות 5-6). מנגד טענו הנתבעות כי יש לסלק את התביעה נגדן על הסף בשל היעדר עילה או בשל העדר יריבות, וזאת בשל היעדר כל זיקה מצד נתבעת 1 למקום האירוע. עוד טענו כי יש למחוק את התביעה כיוון שהתביעה הינה בגין נזקי גוף והתובעת לא צירפה חוות דעת או כל אסמכתה אחרת להוכחת ראשית ראייה לפגיעת גוף. הנתבעות הגישו הודעה לצד ג' נגד המסעדה הממוקמת במבנה שאותו שכרה מהנתבעת 1 (להלן- "המסעדה"). לטענת הנתבעות עובדי המסעדה יצרו את המטרד שבגינו מעדה התובעת. נטען שבהסכם ההתקשרות בין נתבעת 1 למסעדה הותנה במפורש כי המסעדה תהיה אחראית על כל מטרד שנוצר עקב שימוש בנכס. עוד טענו הנתבעות כי בהסכם התחייבה המסעדה לפצות את נתבעת 1 בגין אירועים או נזקים דוגמת האירוע נושא התביעה, ולבטח את עצמה ואת נתבעת 1 בביטוח מתאים כנגד סיכונים מסוג זה. המסעדה טענה מנגד כי יש לסלק את ההודעה נגדה על הסף, כיוון שאינה ישות משפטית ואינה כשירה להיתבע. עוד טענה כי לא קיימת זיקה עובדתית של המסעדה לאירוע הנטען, שכן האירוע לא אירע בשטח שבפעילותה, בשליטתה או בפיקוחה. הראיות עדות התובעת התובעת פירטה בעדותה את נסיבות התאונה כדלקמן: "באותו יום הלכתי כמו בכל יום לעבודה שלי וירדתי במדרגות לכיוון העבודה שלי בסופר פארם ממילא שהיה במתחם קניון ממילא ולפתע מצאתי את עצמי על הרצפה. היה לי נורא קשה לנשום והייתי מסוחררת וראיתי שחורות והגב שלי מאוד כאב. פינו אותי לבי"ח הה"צ ושם טיפלו בי." (עמ' 1 שורות 10-13). התובעת העידה שהיא מעדה בשל כך שהמדרגות היו רטובות בעקבות שטיפה, וכן שלא היה במקום שלט אזהרה המעיד על כך שהמדרגות רטובות (עמ' 1 שורה 18). התובעת הציגה לבית המשפט תמונה של המדרגות (מוצג ת/1) וציינה כי מעדה במקום שבו מצולמת אישה היורדת בגרם המדרגות. לשאלת נציג הנתבעים האם המקום היה רטוב השיבה "כן. כשאני נפלתי היה רטוב. כשאני מצאתי את עצמי על הרצפה לא ראיתי שרטוב. אחר כך ראיתי את עובדי הניקיון ששפכו את המים ולאחר מכן כל החצאית שלי הייתה רטובה." (עמ' 2 שורות 1-2). ולשאלה אם ראתה את עובד הניקיון שופך מים השיבה שראתה רק לאחר שנפלה (עמ' 2 שורות 8-10). התובעת צירפה לכתב התביעה רשומות רפואיות ואישור מהמוסד לביטוח לאומי (ת/2): בטופס למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה נכתב בחלק של תיאור התאונה כי "במתחם ממילא בדרכה לעבודה החליקה במדרגות", וכי האיבר שנפגע הוא הגב; בדיווח חולה/נפגע באמבולנס מספר 559052 מיום 20.9.12 שעה 9:04, נכתב בחלק של האנמנזה כי "הגענו לפצועה כבת 22.1 במצב קל הסובלת מפגיעות עמ"ש. לדבריה החליקה כעשר מדרגות במקום עבודתה. בהגעת הצוות חצי יושבת על כיסא באחד המשרדים. לדבריה הגיעה לשם בעזרת חבריה לעבודה. מתלוננת על כאבים עזים בגב תחתון המתפשטים כלפי מעלה, ללא חבלות או דימום הנראים לעין, מניעה אצבעות הרגלים. שוללת פגיעות בראש ובצוואר במהלך הנסיעה התלוננה על סחרחורות. עברה לאחרונה ניתוח לייזר בעיניים. בבדיקת פצועה נמצא כי הפצועה בהכרה מלאה A , נושמת 18 נשימות בדקה, דופק סדיר 96 פעימות בדקה, לחץ דם 110/70."; בגיליון הקבלה לחדר מיון בביה"ח הדסה הר הצופים מיום התאונה נכתב כי סיבת הפנייה היא כאבי גב תחתון לאחר נפילה במדרגות; בגיליון השחרור מחדר מיון, באותו היום כשעתיים לאחר הקבלה, נכתב כי נחבלה בגב התחתון בעקבות נפילה במדרגות וכי היא משוחררת במצב כללי טוב עם המלצות למשככי כאבים, חימום מקומי, ביקורת במרפאה אורתופדית בעוד שבוע, חופשת מחלה 3 ימים; צורפו גם תעודות רפואיות לנפגע בעבודה שבהן אובחנה כסובלת מcontusion back and buttocks ונמצאת באי כושר מיום 20.9.12 עד ליום 28.9.12, ומיום 29.9.12 עד ליום 10.10.12; התובעת צירפה גם הפנייה לפיזיותרפיה וסיכום ביקור אצל ד"ר מחמוד איברהים מיום 21.11.12. בחלק של הסיכום וההמלצות נכתב "מעקב אחר פיזיותרפיה לשקול צורך במיפוי"; צורף סיכום טיפול מיום 9.5.13 שנערך על ידי המטפל בסמה חסן ופורט בו שהתובעת קיבלה 4 טיפולים מיום 18.12.12 עד ליום 19.2.13, כן פורטו הטיפולים שניתנו. התובעת צירפה לכתב התביעה גם אישור של המוסד לביטוח לאומי כי הוא מאשר לה החזר הוצאות הריפוי בגין הפגיעה. עדות מר ג'נאיים גסאן מטעם התובעת העיד מר גנאים גסאן, שהוא עובד ניקיון של נתבעת 1, אשר היה עד לתאונה "הייתי עובד שם מול הגינה ליד המדרגות. המדרגות מצד שמאל. שטפתי שם וראיתי שהיא נפלה. שטפתי את הרצפה למטה. ראיתי שהיא נפלה מהמדרגות ולא הצליחה לקום. קראתי לאבנר הבאנו מים ולקחנו אותה למקום העבודה שלה בסופר פארם." (עמ' 2 שורות 13-15). העד השיב לשאלות נציג המסעדה ואישר שהוא עובד של נתבעת 1 וכי רק עובדי משק של נתבעת 1 שוטפים את השדרה, בעוד שהחנויות עצמן לא שוטפות את השטח שמחוץ לחנות (עמ' 2 שורות 18-22). לשאלת נציג הנתבעות השיב כי "העובד של לוצ'יאנה היה שוטף שם, איפה שהיו השולחנות והכסאות שלו. למעלה. במדרגות היו מים שזרמו מהרחבה למעלה שרואים בקצה ת/1 וששם שטף עובד של לוצ'יאנה." (עמ' 2 שורות 26-27). לשאלות בית המשפט השיב העד כי באותו היום הוא לא שטף את המדרגות והן היו רטובות רק בחלקן העליון, באזור שבו מצולמת האישה היורדת במדרגות בת/1, וזאת בעקבות שטיפת הרחבה העליונה הגובלת בגרם המדרגות על ידי עובד של המסעדה. העד השיב כי התובעת נפלה על הגב וכי הוא ראה אותה נופלת במדרגות. על פי תשובתו היא נפלה בגלל המים (עמ' 3 שורות 1-4). במהלך חקירתו של עובד הניקיון של המסעדה, שאל אותו נציג הנתבעות "אני אישית ראיתי אותך שוטף שם עם צינור ברחבה למעלה וגם באותו היום שהיא החליקה הוא הוציא צינור ושטף. היא באה מלמעלה ולא מלמטה... כשאני ניגשתי אליה בהיותה על המדרגות ראיתי שזורמים מים מלמעלה מהאזור של המסעדה." (עמ' 4 שורות 23-27). לשאלת נציג המסעדה השיב כי הוא העיר לעובד צד ג' על כך ששטף בצינור (עמ' 4 שורות 30-31). עדות החוקר הנתבעות הגישו דו"ח חוקר (נ/1) שערך מר אריה סעדיה. בפרק 4 - מקום התאונה, תואר מבנה המדרגות ונכתב כי "מדובר בשטח שבאחריות מלאה של החברה המבוטחת [הנתבעת 1 ]. עובדי האחזקה של החברה המבוטחת אחראים לביצוע ניקיון בשטח המדרגות. לא מועסקת חברת ניקיון חיצונית!" (הדגש במקור). בפרק 5 של דוח החקירה, פורטו החקירות שערך החוקר. בחקירת מנהלת המוקד - גב' מזי נחום, נכתב כי "לדבריה התאונה אירעה כאשר הנפגעת פסעה במדרגות האמפי בשד' ממילא 8 בזמן שבו עובד לוצ'יאנה" שטפו את פנים המסעדה וגרפו את המים לכיוון המדרגות. כתוצאה מכך הנפגעת החליקה. במקום היו עובדים של החברה המבוטחת גסאן גנהיים ואבנר שבו שסייעו לנפגעת. לדבריה נושא שפיכת המים במדרגות על ידי עובדי מסעדת לוצ'יאנה" עלה בעבר והנהלת החברה המבוטחת פנתה לבעלי המסעדה וביקשה לחדול מתופעה זו אולם ללא הועיל.". בחקירה מאבטח האתר - מר אבנר שבו - נכתב כי "בעת התרחשות התאונה היה ליד האמפי בשד' ממילא. לפתע ראה את הנפגעת שוכבת במדרגות של האמפי. לדבריו ניגש אליה והציע לה עזרה ראשונה ושאל אותה באם תרצה להתפנות באמבולנס וזו השיבה בשלילה. לדבריו אינו זוכר באם המדרגות היו רטובות ומה גרם לנפילתה של הנפגעת. בהמשך הנפגעת קמה בכוחות עצמה ונכנסה לחנות "סופר פארם" ... לאחר זמן מה הוזמן אמבולנס על ידי עובדי חנות "סופר פארם" והנפגעת פונתה לקבלת טיפול רפואי.". בחקירת עובד המשק בחברה המבוטח נכתב כי בזמן התאונה עמד ליד מדרגות האמפי בשד' ממילא "הנפגעת ירדה במדרגות של האמפי לכיוון מקום עבודתה... באותו זמן היו עובדי מסעדת "לוצ'יאנה" מבצעים עבודות שטיפה בתוך המסעדה וגרפו את המים והסבון החוצה לכיוון המדרגות. הנפגעת החליקה על המים שהיו במדרגות ונפלה תוך שהיא אוחזת במעקה. לדבריו עלה לכיוונה של הנפגעת ביחד עם המאבטח אבנר ולמקום הגיע גם מלצר שעבד במסעדה והציעו לנפגעת עזרה. הנפגעת סירבה להתפנות והלכה לכיוון חנות "סופר פארם" ביחד עם עובדת של ה"סופר פארם" ידוע לו שבהמשך הזעיקו עובדי ה"סופר פארם" אמבולנס שפינה את הנפגעת לטיפול רפואי.". בחקירת עובד חנות "סופר פארם" בחור בשם רונן שסירב להזדהות בשמו המלא נכתב כי "לדבריו ביום התאונה הנפגעת ירדה במדרגות של האמפי והחליקה על מים שהיו במדרגות. לדבריו המים היו או מגשם או מעבודות ניקיון אינו זוכר בוודאות. הנפגעת פונתה באמבולנס לבי"ח.". בחלק של הסיכום נכתב כי על פי ממצאי החקירה מדובר באירוע תאונתי וכי אין ספק שהתובעת החליקה במדרגות שבשטח אחריותה של נתבעת 1. סיבת ההחלקה היא רטיבות של סבון ומים. נכתב כי עובדי המסעדה שטפו את פנים המסעדה וגרפו את המים החוצה. האחריות לניקיון המדרגות מוטלת על עובדי הניקיון של נתבעת 1 אולם הם טרם הספיקו לבצע כל פעולה באזור לפני התאונה. החוקר הדגיש כי עובדי המסעדה גורפים מים מחוץ למסעדה באופן קבוע על אף התרעות מצד נתבעת 1. לדו"ח צורפו גם 3 תמונות של גרם המדרגות מזוויות שונות וממרחק שונה. החוקר הדגיש במהלך חקירתו בבית המשפט שהוא לא זכה לשיתוף פעולה מצד עובדי המסעדה, וכי הרגשתו הייתה שהם קיבלו הנחייה מלמעלה על כך. לשאלות נציג המסעדה השיב כי הוא אינו זוכר למי פנה "פניתי לעובדי המסעדה. הם סירבו להעיד וסרבו למסור את פרטי המבטחים." (עמ' 3 שורות 11-12). מר סעדה שב וענה מספר פעמים כי העובדים סירבו לשתף עמו פעולה (עמ' 3 שורות 13-18). החוקר העיד כי "... המדרגות תקינות, יש מעקה בטיחות במקום שבו היתה, יש מידות שלהם, הם מחוספסות ולא מחליקות, אלא אם כן מישהו שוטף עם מים וסבון." (עמ' 3 שורות 24-25). לעניין מצלמות האבטחה השיב החוקר כי "במקרה הזה או שלא היה כיסוי של השטח הספציפי הזה או שלא שמרו את הצילומים." (עמ' 3 שורה 28). עוד הוסיף בעניין כי אין כיסוי של המצלמה על כל המדרגות וכי בדרך כלל כאשר יש כיסוי מעבירים אליו את הצילומים ללא קשר אם יש לקניון אחריות או לא (עמ' 4 שורות 2-4). החוקר העיד כי "העירו לבעל הבית [המסעדה] מס' פעמים על התופעה הזאת שגורפים את המים מהבודסט והיתה התעלמות והם המשיכו שוב ושוב. אבנר שבו יודע מזה שהעירו להם מס' פעמים על זה." (עמ' 5 שורות 5-7). ראיות המסעדה ביום הדיון טען נציג המסעדה, שהוא כנראה בעליה, כי אין אפשרות שמים יגיעו מהרחבה העליונה שבשימוש המסעדה למטה, כיוון שיש זווית בגרם העליון בשיפוע לתוך תעלת ניקוז (עמ' 2 שורות 29-30). נציג המסעדה הגיב לדברי החוקר ואמר "אם עשיתי משהו אשלם אבל פה ממילא לא מאשרת לנו לשטוף את הרחבות החיצוניות. הם שוטפים פעמיים בשבוע את כל השדרה בשעות הלילה. לנו אסור לשפוך מים בחוץ. גם לפי זה כך העובדים שלי נוהגים שהם יודעים שאסור לשטוף את הרצפה בחוץ. הרצפה שחורה ואנו לא יכולים לנקות אלא רק עובדים של ממילא." (עמ' 4 שורות 7-11). נציג המסעדה הגיב לדברי החוקר לעניין שטיפת המדרגות כי "בממילא כאשר עושים טעות יוצא מזכר ואבנר יודע שמקבלים ישר מכתב לתקן ליקויים ולדאוג לזה מידית. אני לא יודע מדוע החוקר לא הביא מכתב אחד כזה. אנו לא שופכים בחוץ ולא היתה שטיפת מדרגות." (עמ' 5 שורות 9-11). עדות מר אחמד אזגייר עובד המסעדה, מר אחמד אזגייר, האחראי על הניקיון במסעדה, העיד כי "כשנכנסתי לעבוד במסעדה הזאת אמרו לי שאסור לשטוף בחוץ. הגיע קובי הקב"ט. אמרתי לו ששחור פה ושיגיד לעובדי הניקיון לשטוף פה. הוא אמר לי שאסור להשתמש בצינור ולא שטפתי שם. כל יום ראשון בבוקר שוטפים שם העובדים של הניקיון. כשהיא נפלה ראיתי את עובדי הניקיון תופסים פח שחור, פח עם עגלה ושופכים מים משפשפים איפה שיש כתמים. זה היה במדרגות של הקניון." (עמ' 4 שורות 15-19). לשאלת נציג המסעדה השיב העד כי אינו זוכר ששטף בצינור והעירו לו על כך (עמ' 5 שורות 2-3). דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, ושמעתי את הראיות וטיעוני הצדדים, מצאתי שיש לקבל את התביעה. כמו כן מצאתי שיש לקבל את ההודעה לצד השלישי. התביעה אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לכך שהתובעת החליקה במדרגות ופונתה לאחר זמן מה באמצעות אמבולנס. עולה מהראיות שסיבת ההחלקה של התובעת היא מים שהיו על המדרגות. ניתן ללמוד על כך ראשית מעדותה של התובעת עצמה, אשר העידה על כך, אף הוסיפה ששמלתה נרטבה מהמים. ניתן ללמוד על כך גם מעדותו של עובד הניקיון מטעם נתבעת 1, שהיה עד לתאונה וששהה במועד התאונה ברחבה התחתונה שאליה מוביל גרם המדרגות. העד הדגיש שסיבת ההחלקה הייתה הרטיבות במדרגות בעקבות שטיפתן. עולה מהראיות, לרבות מדוח החוקר שהוגש מטעם הנתבעות, שגרם המדרגות נמצא בחזקתה ובאחריותה של נתבעת 1. כיון שמדובר בתביעה קטנה אין זה המקום להאריך ולפרט בנושא חובת הזהירות המוטלת על המחזיק במקרקעין כלפי המבקרים במקרקעין, למנוע כל מכשול העלול לגרום לנפילתם של העוברים ושבים. עוד עולה מהראיות שנתבעת 1 הייתה אחראית לניקיונן של המדרגות. לפיכך מוטלת על התובעת אחריות לנזקיה של הנתבעת. ההודעה לצד שלישי המחלוקת המרכזית בתיק זה הינה בין הנתבעות לבין המסעדה בשאלת האחריות לקיומם של מים על גרם המדרגות. הנתבעות טענו כאמור כי מקור המים בשטיפת המסעדה והרחבה העליונה המשמשת אותה על ידי עובדי המסעדה, אשר גרפו את המים לעבר גרם המדרגות וניקזו אותם דרך המדרגות. לעומת זאת טענה המסעדה כי לאור האיסור החל עליה מצד נתבעת 1, אין היא שוטפת את הרחבה במים, וכי עבודות הניקיון במקום מתבצעות על ידי עובדי נתבעת 1 בלבד. נציג המסעדה הוסיף כי הנתבעות לא הוכיחו את טענתן שכן היה באפשרותן להציג את תצלומי מצלמות האבטחה ממקום האירוע. כמו כן טען שנתבעת 1 מוציאה מכתב על כל טעות או ליקוי, ועצם העובדה שלא הוגשו לבית המשפט כל מכתבים בדבר שטיפת הרחבה והמדרגות, בין בכלל ובין ביום האירוע בפרט, מעידה על כך שאין כל בסיס לטענות הנתבעות. כפי שציינתי, במהלך הדיון העידו שני עובדי ניקיון, האחד של נתבעת 1, והשני של המסעדה. לאחר בחינת הראיות העדפתי את עדותו של עובד הניקיון מטעם הנתבעות. עדותו של עובד הניקיון מטעם הנתבעת, מר גנאיים, הייתה שהוא לא ניקה באותו יום את גרם המדרגות, אלא ניקה כתמים ברחבה התחתונה שאליה מוביל גרם המדרגות. כמו כן העיד שעובדי ניקיון של המסעדה ביצעו עבודות שטיפה ברחבה העליונה וגרפו את המים אל עבר המדרגות. עדותו נתמכה בדוח החוקר מטעם הנתבעות, שממנו עולה כי המסעדה פעלה בצורה זו בקביעות, חרף ההוראה שניתנה לה שלא לעשת כן, וכי נציגי נתבעת 1 העירו למסעדה על כך מספר פעמים. מהדוח עולה שגם בפני החוקר טען מר גנאיים שהסיבה למעידת התובעת הייתה עבודות הניקיון שבוצעו על ידי המסעדה ברחבה. אמנם עובד הניקיון מטעם המסעדה הכחיש במהלך עדותו את הטענה והעיד שהוא לא שטף את המקום, ואולם התרשמתי מעדותו שהוא חשש להודות בפני מעסיקו, נציג המסעדה, בכך שהוא אכן שטף את הרחבה, או שגרף מים מהמסעדה דרך הרחבה אל עבר גרם המדרגות. הכחשתו הייתה לכאורה גורפת, לא רק לאירוע עצמו, אלא גם למקרים אחרים, ודומה שהכחשה גורפת זו אינה מתיישבת הן עם דבריו של נציג הנתבעת שהעיר כי הוא עצמו ראה את עובד הניקיון של המסעדה שוטף את המקום באמצעות צינור, והן לאמור בעדויות שגבה החוקר, באשר לעבודות הניקיון שבוצעו על ידי עובדי המסעדה הן בזמן התאונה והן באירועים אחרים. מצאתי שיש לקבל גם את עדות החוקר לכך שנציגי המסעדה סירבו לשתף עמו פעולה, בין היתר סירבו אף למסור לו את זהות המבטחת של המסעדה. סירוב זה אינו תומך בגרסת המסעדה. בשל כל אלו מצאתי כאמור להעדיף את עדותו של עובד הניקיון מטעם הנתבעות ולקבוע שמפגע המים שבעטיו מעדה התובעת נגרם מעבודות השטיפה שביצעו עובדי המסעדה במסעדה עצמה וכן ברחבה העליונה שבה עושה המסעדה שימוש. לאחר עיון בראיות ובטענות מצאתי שיש לחייב את המסעדה לשפות את הנתבעת ב- 90% מהפיצוי לתובעת. בהיבט הנזיקי אציין בקצרה שהמבחן לקביעת שיעור ההשתתפות בין מעוולים במשותף, על פי סעיף 84 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הוא "מידת האחריות" של כל אחד מהמעוולים לנזק. מידת האחריות נבחנת על פי מידת האשמה ההדדית ומשקלה היחסי של התנהגות כל אחד מן הצדדים באשם לגרימת הנזק (ראו למשל ע"א 3656/99 טרנסכלל בע"מ נ' מ.א.ר. מסחר וספנות בע"מ, פ"ד נו (2) 344). בענייננו מצאתי שהחלק המכריע של האשם מוטל על כתפי המסעדה. המים שבעטיים החליקה התובעת מקורם בעבודות הניקיון שביצעו עובדי המסעדה, אשר לא נקטו בכל אמצעי למנוע מפגע או למנוע החלקה של העוברים ושבים. עובדי המסעדה לא גידרו את המקום ולא הציבו שלט המזהיר מפני הרצפה הרטובה. אף שהאחריות לגרם המדרגות מוטלת בראש ובראשונה על נתבעת 1, מצאתי שהיא נקטה בכל האמצעים למנוע את מפגע המים במקום ולשם כך אסרה על המסעדה לבצע עבודות ניקיון במקום, על מנת שתהיה לה שליטה על ביצוע העבודות. נציג המסעדה ועובד הניקיון כאחד היו מודעים לאיסור, אף טענו שבשל האיסור הם לא ביצעו עבודות ניקיון במקום. מצאתי שיש להשית אחריות מה גם על הנתבעות שכן עובד הניקיון מטעמם שהה ברחבה התחתונה וראה את עבודות הניקיון המתבצעות על ידי המסעדה, ובכל זאת לא ננקט כל צעד כדי למנוע את זרימת המים במורד המדרגות, לגדר את המקום, או להציב שילוט. יחד עם זאת, התאונה אירעה תוך כדי השטיפה, או מיד בסמוך לה, ועל כן האמצעים שהיה בידי נתבעת 1 לנקוט הם אמצעים מוגבלים (כפי שגם צוין בדוח החוקר). לאור כל השיקולים האמורים מצאתי לקבוע ששיעור האחריות של הנתבעות הוא 10% בעוד ששיעור האחריות של המסעדה הוא 90%. אשר להיבט החוזי, טענו הנתבעות שלמיטב ידיעתן בהסכם ההתקשרות בין נתבעת 1 לבין המסעדה נקבע במפורש שהמסעדה תהיה אחראית לכל מטרד שנוצר עקב שימוש בנכס. לחילופין טענו שבהסכם השכירות התחייבה המסעדה לפצות את נתבעת 1 בגין אירועים או נזקים דוגמת התאונה, ולבטח את עצמה ואת הנתבעת 1 בביטוח מתאים כנגד סיכונים מסוג זה. המסעדה הכחישה את הטענות האמורות וטענה שהנתבעות לא צירפו כל הסכם שיש בו כדי לתמוך את טענתם. לעניין זה מצאתי שיש לקבל את עמדת המסעדה. הנתבעות לא צירפו לכתב ההגנה או להודעה לצד שלישי הסכם כלשהו, ולפיכך לא עלה בידם להוכיח את טענתן בדבר התחייבות חוזית של המסעדה לשפותן או לבטחן. הנזקים כפי שציינתי, התובעת לא צירפה חוות דעת רפואית, ועל כן יש לקבוע שלא נותרה לה נכות בעקבות התאונה. יחד עם זאת, עולה מהראיות שבעקבות התאונה והחבלה שנגרמה לתובעת בגב תחתון, פונתה התובעת לבית החולים באמצעות אמבולנס. אמנם התובעת לא אושפזה אך על פי האמור בכתב התביעה היא שהתה ב- 12 ימי מחלה. בכתב התביעה פירטה התובעת שמאז התאונה היא סובלת מכאבים בפלג גופה התחתון. עד היום היא מתקשה לחזור לפעילות ספורטיבית שבה הייתה מורגלת, מתקשה לרוץ, מתקשה בהליכה על שטח לא מישורי, מתקשה בעלייה ובירידה במדרגות. לאחר התאונה נזקקה לטיפולים פיזיותראפיים, ועד היום היא מצויה במעקב רפואי. התובעת פירטה שהיא נעדרה מעבודתה, וכן שנגרמו לה הוצאות בגין הטיפולים הרפואיים. התובעת הוסיפה כי בעקבות התאונה סייעו לה הוריה, הם אף נאלצו להיעדר מעבודתם לשם הטיפול בה ונגרמו להם הוצאות בגין נסיעות וכיוצ"ב. התובעת הציגה רשומות רפואיות המעידות על הפגיעה בגבה, ועל כך שבשל התאונה הייתה באי כושר מלא למשך 21 יום. כן הביאה רשומה שמעידה כי היא עברה טיפול פיזיותראפי וכי המוסד לביטוח לאומי נשא בהוצאות הטיפול. התאונה הוכרה כאמור כתאונת עבודה, ומהמסמכים שצירפה התובעת נשא המוסד לביטוח לאומי בהפסדי השכר שנגרמו לה וכן בהוצאותיה הרפואיות. לא הובאו כל ראיות באשר להפסדי שכר של ההורים או להוצאותיהם. התובעת זכאית אפוא לפיצוי בגין נזק בלתי ממוני בלבד. בשים לב לפגיעה, לטיפולים הפיזיותראפיים שבהם טופלה, לימי המחלה, לכאבים שמהם התובעת סובלת לדבריה עד היום, מצאתי שיש לפסוק לתובעת פיצוי בסכום של 16,000 ₪. סוף דבר אשר על כן אני מקבלת את התביעה וקובעת שעל הנתבעות לשלם לתובעת סכום של 16,000 ₪ בצירוף הוצאות בסכום של 1,500 ₪. כמו כן אני מקבלת את ההודעה לצד ג' וקובעת שעל המסעדה לשלם לנתבעות 90% מסכום הפיצוי, בתוספת הוצאות בסכום של 3,000 ₪ (1,500 ₪ בשל ההוצאות אשר שולמו לתובעת, ו- 1,500 ₪ בשל הוצאותיהן של הנתבעות). הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מהמועד שבו הומצא פסק הדין לצדדים, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית עד יום התשלום בפועל. תאונות נפילהנזקי גוףפיצוייםנפילה במדרגותירושליםמדרגותנפילה