עסקה ופיצויים עפ"י חוק הגנת הצרכן תשמ"א - 1981, בשל אספקת מוצר שאיננו תואם את הזמנה. 2. טענות הצדדים: א. בכתב התביעה טען התובע שביום 5.9.11 רכש מהנתבעת שיש למטבח ולאי במטבח, מדגם סלסטון הספרדי, תמורת סך של 12,800 ₪. במהלך ביצוע העסקה העביר לנתבעת תרשים של המטבח ועובי השיש הנדרש: 2 ס"מ. נציגת המכירות טענה בפניו כי העובי הסטנדרטי הינו 2 ס"מ ואין צורך לציין זאת בחוזה, אך התובע עמד על כך ובהתאם נרשם בהזמנה עובי שיש 2 ס"מ. התובע טען שנדרש לשלם את מלוא המחיר במועד ביצוע ההזמנה, וכך עשה. ביום 2.10.11 הותקן השיש בביתו והתחוור לו כי עובי השיש הינו 1 ס"מ ולא 2 ס"מ כפי שסוכם. למחרת, התקשר לנציגת המכירות וטען בפניה בדבר חוסר ההתאמה. הנציגה טענה שתברר הנושא ותחזור אליו אך לא חזרה. התובע התקשר שוב ושוב עד שלבסוף נענה כי המנהל יחזור אליו עם תשובה. לאחר מספר ימים, התקשר המנהל לתובע והסביר לו שאין בארץ שיש מדגם סלסטון בעובי 2 ס"מ והציע שיש מסוג אחר או להמתין חודש עד הגעת שיש מסוג סלסטון בעובי הנדרש לארץ. התובע ביקש להמתין חודש ולקבל דגם סלסטון. לאחר חודש שוב התקשר התובע למנהל ואז ענה לו המנהל כי עד היום לא השיב למכתב מיום 25.1.12 שנשלח אליו מ"שיש שמעוני" בו מפורטות שתי האופציות שהעמיד בפניו המנהל. התובע הבהיר למנהל כי לא קיבל כל מכתב "משיש שמעוני", אשר אינם מוכרים לו כלל, וכי כבר לפני חודש סוכם שימתין חודש לקבלת השיש מדגם סלסטון בעובי 2 ס"מ. ביום 5.2.12 שלח התובע מכתב לנתבעת בו ציין כי בשיחות קודמות הוסכם כי ימתין חודש לקבלת הדגם מחו"ל אך עד היום, ועל אף שחלפו חמישה חודשים, טרם התקבל השיש. ב. הנתבעת טענה שבעת ביצוע ההזמנה ביקש הלקוח שיש מדגם הקיים בעובי 2 ס"מ. במהלך ביצוע ההזמנה, מאחר והתחוור כי התובע זקוק ללוחות גדולים מהרגיל, ללא חיבורים, הוצעה לו חלופה משיש מדגם סלסטון המיובא מספרד, הקיים בארץ בעובי 13 מ"מ בלבד. החומר שהוצע, ללא שינוי במחיר, עומד בכל הקריטריונים של החומר בעובי של 2 ס"מ. ללקוח הוסבר כי מדובר בחומר בעובי שונה אך הדבר אין שוני מאחר וקיים עיבוי לשיש. הלקוח הסכים וההזמנה בוצעה. בעת ביצוע ההזמנה דרש הלקוח מנציגת המכירות שתירשם הערה לפיה עובי השיש הינו 2 ס"מ, "כטעות סופר" נרשמה בקשתו. הנתבעת טענה כי העבודה בוצעה במהירות והשיש הותקן בבית התובע. לאחר תקופה התקשר התובע וטען כי שיקרו לו והתנהג בצורה בוטה ולא נעימה. מנהל הנתבעת הגיע לביתו של התובע לבדיקת טענותיו וראה כי השיש והמטבח תקין. המנהל הפנה את טענות התובע בדבר עובי השיש ליבואן וזה הציע לתובע להמתין להגעת הדגם מחו"ל או לבחור דגם אחר והחלפת המשטחים ובהתאם נשלח מכתב לתובע. התובע לא חזר למנהל עם תשובה אלא לאחר זמן רב ובהתאם המנהל פעל להזמנת הדגם מחו"ל. הנתבעת טענה כי על אף שלא הסכימה עם טענות התובע הרי שלפנים משורת הדין הסכימה להחליף את הדגם אך היה צורך להמתין להגעת הדגם מחו"ל. ביום 6.6.13 נערכה פגישה בין מנהל הנתבעת לנציג היבואן שהודיע שהשיש הגיע לארץ. מנהל הנתבעת התקשר לתובע בנוכחות נציג היבואן והודיע לו כי שהשיש הגיע לארץ וניתן לפרק ולהרכיב לו את הדגם המבוקש על ידו. בתשובה גידף התובע את מנהל הנתבעת וענה לו כי יפגשו בבית המשפט. הנתבעת טענה שכל פניותיו של התובע נענו וקיבלו התייחסות והיא אף לקחה אחריות והסכימה להחליף השיש. 3. דיון והכרעה: לאחר ששקלתי את כתבי הטענות ועדויות הצדדים נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה. ואבאר. 4. חוסר התאמה - חוק הגנת הצרכן, תשמ"א - 1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן") מחייב את היצרן לתת אחריות ושירות לאחר המכירה. סעיף 11 לחוק המכר תשכ"ח- 1968 (להלן: "חוק המכר"), קובע כי המוכר לא קיים את חיוביו אם מסר נכס שונה מהמוסכם. במקרה דנן, לאחר עיון בחומר הראיות הגעתי לכלל מסקנה כי הוכח שהתובע הזמין שיש דגם סלסטון עובי 2 ס"מ. ראשית, עדות התובע היתה מהימנה ועקבית. התובע טען כי הדגיש את עובי השיש בפני נציגת המכירות. התובע הודה כי תחילה ביקש שיש מדגם קיסר אך הוצע לו שיש מדגם סלטון גם הוא בעובי 2 ס"מ ומעולם לא דובר אתו על עובי שונה. בפועל סופק לו עובי שיש שונה מזה שהוזמן על ידו, דבר שגרם לכך שנוצר רווח והשיש מתנדנד באופן מסוכן. יתרה מזו. עובי השיש צוין הן על גבי התרשים שהגיש התובע לנתבעת לצורך ביצוע השיש, והן על גבי טופס ההזמנה, כאשר התובע טען שעמד על כך שהעובי של 2 ס"מ ירשם במפורש. גם עדותו חברו של התובע, שהיה נוכח במעמד ההזמנה, היתה מהימנה עליי והוא הסביר כי הוא זה ששם את הדגש על עובי 2 ס"מ שיש, מאחר והיתה לו התנסות אישית, לפיה סופק לו בעבר שיש בעובי לא מתאים, דבר שגרם לזווית עקומה ולשיש המרקד באופן מסוכן. מנגד טענת הנתבעת לפיה הוזמן לתובע שיש דגם סלסטון עובי 13 מ"מ, נותרה בעלמא והיא סותרת את האמור בטופס ההזמנה עצמו. ואין די בכך שלטענת הנתבעת קיים עיבוי לשיש. בנוסף, לא מצאתי ממש בטענת הנתבעת לפיה הרישום הינו תוצאה של "טעות סופר". ראשית, נציג הנתבעת הודה בפניי כי התובע ביקש מנציגת המכירות להוסיף עובי שיש 2 ס"מ אך היא טעתה כשהסכימה לכך מהטעם שלטענתו דגם סלסטון מצוי בארץ בעובי 13 מ"מ וזה השיש שהוצע לתובע ונציגת המכירות התבלבלה עם שיש מדגם קיסר המגיע בעובי 2 ס"מ. ברם, טענה זו לא הוכחה וגם במידה והיתה מתקבלת הרי שמעת שהסכימה נציגת המכירות לרשום דגם סלסטון עובי 2 ס"מ, לא היה על התובע לדעת כי נציגת המכירות טעתה. שנית, נציגת המכירות לא הובאה להעיד בפניי ובהקשר זה חלה הפסיקה לפיה הימנעות מהבאת עד רלוונטי תתפרש לרעת הצד שנמנע מלהביאו (ע"א 27/91 קבלו נ' ק. שמעון, עבודות מתכת בע"מ ואח', פ"ד מ"ט (1) 450, 457 (1995)). לפיכך, מצאתי שנוצרה אי התאמה בין עובי השיש שהוזמן לעובי השיש שסופק בפועל. יתרה מזו, סעיף 16 לחוק המכר קובע כי מקום שבו "היתה אי ההתאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה , זכאי הקונה להסתמך עליה...". סעיף זה מטיל חובת גילוי על המוכר בנוגע לאי ההתאמה של הממכר, המוגדרת בסעיף 11 לחוק המכר, בהתאם להסכם או לציפיותיו הסבירות של הקונה וחובה זו מתקיימת גם אם סבר המוכר שמדובר באי התאמה בלתי חשובה או שולית. (ראה: איל זמיר, חוק המכר, תשכ"ח - 1968, עמ' 334 (1987)). בית המשפט העליון התייחס לתכליתו של חוק הגנת הצרכן בע"א סופרגז בע"מ נ' תופיני סער, פ"ד מה (4) 405 (1991), וכך נאמר שם: "חוק הגנת הצרכן מה טיבו ומה תכליתו? זהו חוק שבעיקרון נועד להגן, בעזרת סנקציות אזרחיות ופליליות, על הצרכן מפני מעשי הטעיה או מרמה או אחיזת עיניים מצד יצרן או ספק. החוק מבקש למנוע מהקונה התמים - הוא הצרכן הרוכש נכס או מקבל שירות לשימושו האישי, הביתי או המשפחתי - מליפול ברשתם של האנשים המבקשים להוליכו שולל. הכוונה היא להגן על הצרכן מקניית מצרכים שאינו זקוק להם או שאיכותם ירודה מזו שנצטיירה בעיניו על פי הפרסום שניתן למוצר, או שאין בידו כל הנתונים האמיתיים באשר לאותו מוצר, כך שהוא רוכש את המוצר כתוצאה מהטעיה בדבר המחיר האמיתי, האיכות והכמות הנמכרת (ראה דברי ההסבר להצעת חוק הגנת הצרכן, תש"ם - 1980)). מהשתלשלות העניינים המפורטת בהרחבה לעיל, עולה כי אין חולק שהנתבעת הפרה את ההסכם בכך שסיפקה עובי שיש שאינו תואם לעובי השיש שהוזמן ע"י התובע וכי אי התאמה זו היתה מהותית לתובע ולכן עמד עליה בעת ביצוע ההזמנה והיה חובה על הנתבעת ליידע התובע בדבר אי התאמה זו ולא לספק לו שיש בעובי שוני מזה שהוזמן על ידו. 5. ביטול העסקה: בהעדר עדות סותרת של נציגת המכירות, מצאתי לנכון לקבל עדות התובע לפיה (נספח א'): ביום 2.10.11 סופק והורכב השיש. למחרת, גילה התובע את אי ההתאמה בעובי השיש ופנה לנציגת המכירות וביקש שיוחלף השיש ויסופק לו עובי השיש של 2 ס"מ שהוזמן על ידו. התובע פנה לנציגת המכירות מספר פעמים ונענה כי הנושא בטיפול ומנהל יחזור אליו. רק ביום 2.11.11 התקשר המנהל ויידע את התובע כי אין בנמצא בארץ שיש מדגם סלסטון בעובי 2 ס"מ ועל כן הציע שיבחר שיש אחר או שימתין חודש להזמנת שיש בעובי 2 ס"מ. התובע ביקש להמתין חודש. ביום 20.12.11 התקשר שוב ונענה כי נשלח מכתב בדואר. ביום 25.1.12 נשלח לתובע מכתב מ"שיש שמעוני" בו הוצע לו שיש אחר או להמתין חודש. ביום 5.2.12 השיב התובע במכתב לנתבעת, לפיו כבר הודיע כבר בעבר לנתבעת שמבקש הוא להמתין חודש לקבלת שיש בעובי 2 ס"מ אך בחלוף חמישה וחצי חודשים טרם סופק השיש. ביום 3.4.12 נציג מטעם הנתבעת הגיע לבית התובע ולקח מידות לשיש. ביום 10.6.12 נציג אחר מטעם הנתבעת מדד שוב את המידות וטען שהגיע פלטה אחת. ביום 24.5.12 התקשר התובע לנציגת המכירות שהודיעה לו כי המנהל יצור עמו קשר. ביום 27.5.12 התקשר התובע שוב לנציגת המכירות שחזרה על אותה תשובה. ביום 4.6.12 שוחח עם נציגת מכירות אחרת, אשר נתנה לו את אותה תשובה. ביום 6.6.12 התובע התקשר שוב ונאמר לו כי יחזרו אליו. ביום 7.6.13 טען התובע כי התקשר אליו מנהל הנתבעת ומסר לו שהעניין בטיפול ומבקש שישוחח עם מנכ"ל "שיש שמעוני". בדיון טען התובע כי המנהל יידע אותו בשיחה שייקח עוד חודש חודשיים עד הגעת השיש לארץ. נציג הנתבעת טען בדיון כי התקשר לתובע מפגישה בה הודיע לנציג היבואן שבמידה והשיש לא יגיע בתוך שבוע יגיש כנגדו תביעה. ברם, מנהל הנתבעת לא הציג בפניי תעודת משלוח המעידה על מועד הגעת השיש לארץ. ביום 26.6.13 הגיש התובע את תביעתו. מהתנהלות העניינים המפורטת לעיל עולה שבמשך שנה וחצי פנה התובע לנתבעת בטענה שהשיש שסופק לו איננו תואם והמתין שיסופק לו שיש חלופי כמובטח ע"י הנתבעת, אך לשווא. סבורה אני כי התובע נתן לנתבעת הזדמנויות רבות לביצוע פירוק והרכבת שיש חלופי. אך, הנתבעת לא עמדה בהבטחותיה כלפיו ועד היום לא החליפה את השיש כנדרש. משהפרה הנתבעת את חיוביה ולא תיקנה את הליקויים תוך זמן סביר לאחר שניתנה לה הודעת התובע, כמפורט בהרחבה לעיל, קמה לאחרון הזכות לבטל את החוזה ולהשבה הדדית לפי סעיפים 8 ו-9(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970. לפיכך, מצאתי לנכון לבטל את העסקה ולפסוק כי יש להשיב לתובע את הסך של 12,800 ₪ ששולם על ידו לנתבעת בגין העסקה. 6. התובע לא צירף ראיות: חוו"ד מומחה/הצעת מחיר, לעניין הסכום הנדרש לפירוק השיש, לפיכך, לא ניתן לקבוע כי התובע הוכיח רכיב זה שנטען בעלמא בעת הדיון, ולכן יש לדחותו. 7. פיצויים לדוגמא: סבורה אני, כי אכן מוטלת על הנתבעת, בהתאם לסעיף 31 א(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א -1981 ולחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשמ"א - 1981, החובה לפצות את התובע ללא הוכחת נזק בגין עוגמת הנפש והפרת החוזה עקב אספקת מוצר שאינו תואם את הזמנה, כמפורט בהרחבה לעיל. מאידך, מצאתי ממש בטענת הנתבעת, לפיה סכום הפיצוי הנתבע ע"י התובע מופרז. לפיכך, אני פוסקת לטובת התובע פיצוי לדוגמא בסך של 2,000 ₪. ויפים לעניינו דברים שנקבעו ברת"ק (ת"א) 39593-11-10 אורן קאשי נ' הוטל מערכות תקשורת בע"מ (טרם פורסם, מיום 9.3.11): מטרת סעיף 31א היא לעודד אכיפה "פרטית", בידי צרכנים, של הוראות חוק הגנת הצרכן, באמצעות הענקת זכות לצרכנים לתבוע פיצוי לדוגמא מעוסקים אשר הפרו את הוראות החוק. מוצדק לתבוע פיצוי לדוגמא במקרים שבהם אם לא יעשה כן, המזיקים יחמקו מאחריות. עוד הוסבר כי חולשת הצרכן באה לידי ביטוי גם בשל מימוש זכויותיו בביהמ"ש. וכך, כדי לשפר את הכדאיות הכלכלית של הצרכן לעמוד על זכויותיו בביהמ"ש וכדי להתריע עוסקים מניצול חולשתו של הצרכן ומהפרת הוראות החוק, יש להעניק לצרכן זכות לתבוע פיצויים לדוגמא". 8. סוף דבר: התביעה כנגד הנתבעת - מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 14,800 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 26.6.13 ועד לביצוע התשלום בפועל. באפשרות הנתבעת לפרק את השיש ולהחזירו לרשותה בתוך 30 יום מהיום. במידה והנתבעת לא תיטול השיש בתוך התקופה האמורה, יראו בה כמי שמוותרת על זכותה זו. בהתחשב בנסיבות העניין, תישא הנתבעת בהוצאות משפט בסך 600 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. צרכנותאי התאמה (מוצר)אספקהמוצר