תביעה בגין התחייבות לאספקת אוטובוסים להסעת נוסעים לחתונה

בתאריך 19.3.13 התחייבה הנתבעת לספק לתובע שני אוטובוסים להסעת 105 נוסעים לחתונת בתו של התובע וההסעה הייתה צריכה לצאת מגדרה לעפולה.
על פי ההסכם, היה על האוטובוסים להתייצב בנקודת איסוף בגדרה בשעה 17.45 והאוטובוס הראשון (להלן:"אוטובוס א'") היה צריך להעלות נוסעים מגדרה ומתע"ש רמלה ולהמשיך לעפולה והאוטובוס השני (להלן:"אוטובוס ב'") היה צריך להעלות נוסעים מגדרה ולנסוע ישיר לעפולה.
שני האוטובוסים היו צריכים להעלות נוסעים מעפולה חזרה לגדרה בשעה 23.00.

ב. התובע מלין בתביעה זו על כך, שהנתבעת לא עמדה בהתחייבותה, הפרה את ההסכם והתרשלה במתן שירות הסעות ובגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהפרת ההסכם, תובע התובע פיצוי בסך של 20,000 ₪, הכולל בחובו: סך של 5,000 ₪ בגין נזק כספי שנגרם לו עקב עזיבת האורחים בטרם התכבדו במנה העיקרית וכיבוד אחרון והוא מעמיד את הסכום בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו, למשפחתו ולאורחיו לסך של 15,000 ₪ ולהצדקת סכומי תביעה אלה, מעלה התובע את הטענות העיקריות הבאות:

א) אוטובוס א' הגיע באיחור של כ-45 דקות לנקודת העלאת הנוסעים בגדרה ובשל כך, הגיע אוטובוס זה לאולם החתונות לקראת השעה 20.30 ואוטובוס ב' הגיע לקראת השעה 19.30.

כתוצאה מהאיחור, הגיעו האורחים עם סגירת מזנון קבלת הפנים והתכבדו עם מה שנותר – אם בכלל וכמו כן, כתוצאה מהאיחור נדחתה החופה לשעה 21.00, האוכל הוגש באיחור וחלק נכבד מהאורחים נאלצו לוותר על המנה העיקרית והכיבודים מאחר והיה עליהם לשוב להסעה.

ב) האיחור הנ"ל ומה שאירע בעקבותיו, גרם לתובע, לבתו ולאורחיו עוגמת נפש ושולם מחיר מלא עבור מנות שלא נצרכו כלל.
לטענת התובע, נאמר לו על ידי נציגי הנתבעת, שלאור האירועים הנ"ל, מגיע לו פיצוי בסך 200 ₪ והתובע ראה בכך הצעה מגוחכת ולכן, היא נדחתה על ידו.

2. הנתבעת הגישה כתב הגנה, בו מבקשת היא לדחות את תביעת התובע, בטענה, שלא הפרה את התחייבויותיה והסיעה את האורחים כנדרש ליעדם ובנוסף לכך, מעלה הנתבעת את הטענות העיקריות הבאות, שיש בהן – לדעתה- כדי לדחות את תביעת התובע:

א. א) התובע עצמו לא פנה אל הנתבעת להזמין האוטובוסים, הוא לא ניהל מו"מ ומי שפנה הוא צד ג' ולכן, נטען על ידי הנתבעת, שאין יריבות בין התובע ובין הנתבעת והוא תובע עבור נזקים כאשר הוא לא היה צד להתקשרות.

ב) האוטובוסים נדרשו להתייצב בגדרה בשעה 18.00, כאשר זמן הנסיעה המתוכנן לנסיעה מעין זו הינו שעתיים לכל הפחות, כך שממילא לא יכלו האוטובוסים להגיע לאולם לפני השעה 20.00.
עוד נטען, שאוטובוס א' הגיע לנקודת האיסוף בגדרה בשעה 17.57 ויצא ממנה בשעה 18.10 בקירוב והגיע ליעדו בשעה 19.40, שכן הנסיעה בוצעה דרך כביש 6 ללא הפסקות או עיכובים.
אוטובוס ב' הגיע לנקודת האיסוף בגדרה בשעה 18.24 בקירוב ויצא מיד ליעדו, אך עקב דרישת התובע, סטה האוטובוס ממסלולו וביצע מסלול מאסף, קרי אסף אורחים במסלול הדרך – דבר אשר האריך את מסלול הנסיעה ואת זמן הנסיעה משמעותית ולכן הגיע אוטובוס זה בשעה 20.10 בקירוב לעפולה.

ב. א) התובע אכן שלח מכתב לנתבעת וביקש פיצוי בגין נזקיו ולאחר שיחה שהתנהלה בנדון, הוצע לתובע פיצוי בסך 500 ₪, אך התובע סרב לקבל ההצעה.
זאת ועוד, לנציגי הנתבעת נודע – מבעל האולם- שלא שולמו כספים עבור מנות שלא נוצלו וכי האורחים קיבלו תמורה מלאה לכספם, כל המנות יצאו בזמן ואף אחד מהאורחים לא ויתר על המנות בשל לוח הזמנים.

ב) הנתבעת אף טוענת כנגד הסכומים הנתבעים על ידי התובע, שכן התובע לא הוכיח נזקים כספיים כלשהם.

3. א. יחד עם כתב ההגנה, הגישה הנתבעת כתב תביעה שכנגד ועל מנת להקל עם הקורא הנכבד, ייקרא התובע, שהוא גם הנתבע שכנגד: "התובע" ואילו הנתבעת, שהיא גם התובעת שכנגד תיקרא:" הנתבעת".
בכתב התביעה שכנגד, ביקשה הנתבעת לחייב התובע לשלם את היתרה הבלתי מסולקת בסך של 2,000 ₪, שכן הוזמן שירות בעלות של 4,000 ₪, אך בשל איחור של כ-20 דקות בהגעת אחד האוטובוסים, החליט התובע שלא לשלם התמורה המלאה ולכן, נתבקש בית המשפט – בתביעה שכנגד- לחייב התובע לשלם את מלוא התמורה בגין שירותי ההסעות שסופקו לו.

ב. בכתב ההגנה לתביעה שכנגד, מעלה התובע שוב הטענות שהעלה בכתב התביעה ובסיפא לכתב ההגנה, מבקש התובע לדחות את התביעה שכנגד.

4. לאחר שבחנתי את הטענות שהעלו הצדדים בכתבי הטענות, לאחר ששמעתי את הצדדים במהלך הדיון ולאחר שעיינתי בחומר הראיות, אני מחליט כדלקמן:

א. א) אין מחלוקת בין הצדדים בדבר הזמנת שני האוטובוסים לצורך הסעת אורחים – מגדרה לעפולה- להשתתף בחתונת אמיתי עב"ל הודיה, שנערכה ביום 19.3.13 ואין מחלוקת בין הצדדים על כך, שאוטובוס אחד יצא בזמן והגיע בזמן ואילו טענות התובע מתייחסות אך ורק לאוטובוס א' אשר הגיע באיחור לתחנת היציאה בגדרה וכפועל יוצא מכך, גם הגיע באיחור לתחנת היעד בעפולה.

ב) השאלה העיקרית, השנויה במחלוקת בין הצדדים היא: לאיזו שעה הוזמנו האוטובוסים לתחנת היציאה בגדרה: האם לשעה 17.45 כטענת התובע או האם לשעה 18.00 כטענת הנתבעת.

להוכחת שעת היציאה, הוגשו שני מסמכים וגם לאחר עיון במסמכים אלה, עדיין נותרה השאלה הנ"ל השנויה במחלוקת, שכן בהצעת המחיר אשר צרפה הנתבעת לכתב ההגנה (נספח א') רשומה "שעת הזמנה" שעה 18.00 ואילו בהצעת המחיר, אשר צורפה לכתב התשובה לכתב התביעה שכנגד רשומה "שעת ההזמנה" שעה 17.45. (ראה שתי הצעות המחיר הנ"ל אשר צורפו לכתבי הטענות, כאמור).

ג) גם בין מסמכים אלה, לא ניתן ליישב את השאלה השנויה במחלוקת, משום שבעוד שבהצעת המחיר בה מופיעה השעה 18.00 כשעת ההזמנה כתוב תאריך 10.3.13 ואילו בהצעת המחיר השנייה, שצרף התובע לכתב התשובה, אין כלל תאריך ולכן, אין לדעת איזו הזמנה קודמת המוסכמת על הצדדים.
גם בחשבונית שצורפה לכתב התביעה שכנגד מופיעה שעת ההתחלה של שני האוטובוסים לשעה 18.00.

ב. א) בין אם שעת היציאה מתחנת האם – גדרה- נקבעה לשעה .17:45 ובין אם היא נקבעה לשעה 18:00, אין הנתבעת, באמצעות נציגה מר גיא ברקוביץ (להלן:"מר ברקוביץ") מכחישה את הטענה, שאכן היה איחור בהגעת אחד האוטובוסים.
בעדותו בבית המשפט, מאשר מר ברקוביץ, שאכן היה איחור, אך מתרץ זאת בכך, שקרתה תקלה והנהג הגיע למקום אחר והאיחור הוא של רבע שעה והגיע בשעה 18:05. (ראה בעמ' 1 לפ',ש' 17- 18 ועמ' 3 לפ',ש' 1).

ב) מוסיף על כך מר ברקוביץ וטוען, שעם הגעת האוטובוס, לא שלח אותו התובע לדרכו, אלא האריך לו את הדרך והגיע באיחור רבע שעה והחופה הייתה כרגיל וכל האורחים היו. (עמ' 4 לפ',ש' 25) ובהמשך, שוב מאשר מר ברקוביץ, שהיה איחור קטן וכי התובע מנצל זאת לרעה ולטובתו. (עמ' 3 לפ',ש' 2- 4).

5. א. מאחר והוכח בפני, שאכן היה איחור בהגעת אוטובוס אחד לתחנת היציאה בגדרה ובשל כך, גם איחר בהגעתו לעפולה, אזי שבשל כך ורק בשל כך, מגיע לתובע פיצוי, אך אין באיחור זה, כדי להצדיק הגשת תביעה ע"ס 20,000 ₪.

הגם שתובע מחליט להגיש תביעה לבית משפט לתביעות קטנות, עליו לדעת, שגם בית משפט זה הוא ככל בית המשפט והגם שבית משפט זה מקל בדיני ראיות, אין בכך כדי לאפשר לתובע לקבל סעד מוגזם בלתי מוכח, שכן גם בבית משפט לתביעות קטנות על תובע – שהינו המוציא מחברו- להוכיח את טענותיו, את העובדות וגם את הסעד הנתבע על ידו.

ב. באיזון בין חובת הנתבעת לספק שירות ולעמוד בזמנים ובין היעדר הוכחת נזק ממוני כלשהו לתובע, הגעתי למסקנה שתביעת התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי בסך של 20,000 ₪ הוא סכום מוגזם ועצם קביעת סכום זה, מצביע על מגמת הגשת התביעה לקבלת סכום בלתי סביר, לא מידתי לנסיבות המקרה ובלתי מוכח.

ג. א) לאור הנסיבות ולאחר ששקלתי את כל טענות הצדדים ואת כל חומר הראיות ומאחר והוכח בפני, שאכן אוטובוס אחד הגיע לתחנת היציאה באיחור וכתוצאה מכך גם הגיע באיחור לעפולה, הגעתי למסקנה, שיש מקום לפצות את התובע, בשל האיחור עצמו, אך אין מקום להעניק לתובע הסכום שנתבע, מאחר והתובע לא הוכיח אף טענה בדבר גרימת נזק של 5,000 ₪ בגין עזיבת האורחים את האירוע בטרם התכבדו במנה העיקרית וכיבוד אחרון ובגין הגעת האורחים עם סגירת מזנון קבלת הפנים.
כמו כן, אני קובע, שהסכום של 15,000 ₪ שנגרם לתובע בגין עוגמת נפש, אף הוא סכום מוגזם ביותר- מה עוד שהתובע לא יכול לכלול בסכום זה עוגמת נפש שנגרמה למאן דהוא אחר, כפי שתבע: "עוגמת הנפש שנגרמה לי, למשפחתי ולאורחי".

ב) תובע אינו יכול לתבוע נזקים שנגרמו לאחר, קל וחומר שתובע אינו יכול לתבוע עוגמת נפש שנגרמה לאחר, שכן כל אדם ועוגמת הנפש שלו.
טענת התובע על כי : "נגרם לי נזק בגין עזיבת האורחים את האירוע בטרם התכבדו במנה העיקרית" אינה מתקבלת על הדעת, כאשר בכל מקרה גם אם האוטובוס הגיע באיחור מה, לא עזבו אותם אורחים שהגיעו עם האוטובוס לפני השעה 23.00 – מועד בו נקבע להחזרת האורחים מהחתונה.
אם איחר האוטובוס בשעת היציאה מתחנת האם – גדרה - לא הקדים האוטובוס בשעת היציאה מהחתונה, אלא יצא לכל המאוחר בשעה 23.00.

ג) בנוסף לכך, העיד התובע מחד גיסא, שאין הוא יכול לכמת את הנזק, משום שהוא לא יכול להגיד אם האנשים אכלו חצי מנה או מנה, אך מאידך גיסא, העיד התובע, שהיו לו בסביבות 30 מוזמנים לפחות, שלא הספיקו לאכול את המנה העיקרית והיו 50 נוספים שהגיעו באיחור ולא הספיקו לאכול, כי סגרו את המזנון.
התובע לא הביא ולו עד אחד אשר יאשר טענה כללית בלתי מוכחת זו של התובע. (ראה בעמ' 2 לפ',ש' 17- 19).

6. בעוד, שהתובע לא הוכיח את טענתיו בקשר לעזיבת האורחים בטרם התכבדו או הגעת האוטובוס עם סגירת מזנון קבלת הפנים, לא הוכיח התובע, ששעת החתונה נדחתה רק משום שהאוטובוס השני לא הגיע במועד.
זאת ועוד, בהתייחס לחוסר הבהירות של שעת ההזמנה, שעת ההגעה לתחנת האם ושעת ההגעה לעפולה, עלי להוסיף העובדות הנוספות, אשר התבררו בפני במהלך הדיון:

א. א) כפי שהוסבר כבר לעיל, הוצגו בפני שתי הצעות מחיר, כאשר בכל אחת מהן צוינה שעת הגעה אחרת ואם לא די באי הבהירות הנ"ל לגבי שעת ההזמנה, הוגש מסמך נוסף במהלך הדיון – הוא מוצג נ/1 ממנו עולה התמיהה, כיצד מתיישב מסמך זה עם ההזמנה שבוצעה בפועל לפני החתונה, קרי לפני יום 19.3.13, שכן ממוצג זה עולה, שהוא נכתב בשני תאריכים, שהם לאחר יום החתונה:
ההודעה הראשונה נשלחה באמצעות הטלפון הנייד על ידי התובע ביום 4.4.13 ובה מבקש התובע לקבל הצעת מחיר עבור שני אוטובוסים ובסיפא נרשם:" התייצבות בשעה 17.45 ...איסוף נוסעים ויציאה בשעה 18.00. איסוף נוסעים חזרה בשעה 23.00".
ההודעה השנייה, אינה רלוונטית, משום שאין בה תוכן מסוים יצאה ביום 15.12.13.

ב) מר ברקוביץ מסביר, מה פשר הוצאת מוצג נ/1 ואני מקבל הסברו זה, המתקבל על הדעת ועדותו, מסבירה למעשה את פשר התאריכים המאוחרים (לאחר מועד החתונה) של המסמך.
מר ברקוביץ העיד, שהמוצג נ/1 "נוצר" לאחר שהתובע יצר קשר עם מר אלון לזובסקי, שהינו משווק מטעם הנתבעת (להלן: "מר לזובסקי"):


"ואמר לו, אדוני אני רוצה לשלם לך, תשלח לי בבקשה את ההצעה המקורית, שההזמנה הייתה לשעה שש, אבל אם אתה יכול באמת לכתוב 17.45, אז הבן אדם שמע, שינה זאת במחשב ושלח לו ל-17.45" (ראה בעמ' 2 לפ',ש' 23- 26).
ואכן, כפי שכבר ציינתי לעיל, עולה ממוצג נ/1 שהוא נשלח ביום 4.4.13 לאחר מתן ההצעות המקוריות, לאחר ההזמנה וגם לאחר החתונה ועוד נשאלת השאלה, מה פשר אותה הודעה שנכתבה ביום 15.12.13 שנכתבה ימים מספר לפני מועד הדיון שהתקיים בתיק זה.

ג) מר לזובסקי, העיד בבית המשפט והוא תומך בעדותו של מר ברקוביץ, שכן לטענתו, בוצעה ההזמנה לשעה 18:00, אך גם הוא אישר, שהאוטובוס איחר והגיע באיחור של 20 דקות. (עמ' 3 לפ',ש' 8- 9) וממשיך וטוען, שמספר שבועות אחרי זה דיברו אית וביקשו ממנו– שרון ויהודה- להוציא איזה שהיא הזמנה בדיעבד לנסיעה הזאת. בהזמנה הם ביקשו ממנו:" אל תרשום 18.00 תרשום 17.45. הכל מתועד במייל שהם שלחו לי ב-4.4.13. זה מה שהם ביקשו שנשלח". (ראה בעמ' 3 לפ',ש' 11- 13)
מר לזובסקי העיד, שהוא הוציא מסמך זה בדיעבד: "מתוך ידיעה שהסיפור מאחורינו והכל נגמר, בדיעבד, לא העליתי על הדעת, שזה במטרה לנסות להוציא מכל הסיפור". (עמ' 3 לפ', ש', 16- 18).

ב. א) גב' שרון, אשר הייתה מעורה בכל העניין, ניהלה את המו"מ ואף כתבה מכתב ביום 28.4.13 על השתלשלות העניינים, הייתה באולם בית המשפט, אך לא העידה לגופו של עניין, אלא התייחסה אך ורק למסמך נ/1 וכל מה שאמרה הוא, שהיא כתבה את המייל במסמך זה. (עמ' 3 לפ',ש' 21 וש' 24).
מר אבי מור, שהינו נהג באגד ומתווך בביצוע הזמנות אוטובוסים ונסיעות מיוחדות בין עובדי אל על ובין אגד, (להלן:"מר מור") גם הוא העיד על הקשר שהיה בינו ובין הגב' שרון, אשר ביקשה להזמין שני אוטובוסים וביקשה הצעת מחיר.

ב) התובע טען אמנם, שהאוטובוסים הוזמנו לשעה 17:45 על סמך הצעה של מר מור לשרון, ברם מר מור תומך בגרסתו של מר ברקוביץ וגם בהצעת המחיר שהוגשה על ידי הנתבעת, שהאוטובוסים הוזמנו לשעה 18:00 ולא כפי שטען התובע. (ראה עדותו של מר מור בעמ' 3- 4 וראה עדותו של התובע בעמ' 4 לפ', ש' 9).
ג) באשר לשאלה השנויה במחלוקת, האם האוטובוס הוזמן לשעה 17:45 או לשעה 18:00 ולאור העדות שניתנה על ידי מר מור, ביקש התובע, לאחר סיום המשפט, להגיש תמליל שיחה בין הגב' שרון ובין מר מור ובאמצעותו רצה להוכיח, שטענתו של מר מור אינה נכונה, משום שבתמליל אומרת גב' שרון, שהאוטובוס איחר ובמקום להגיע בשעה 17:45 הוא הגיע בשעה 18:30 ואילו מר מור משיב:"נכון".

ד) באשר לשינויי הגרסאות בכל הקשור לשעת הזמנת האוטובוס כבר התייחסתי באריכות בפסק דין זה, אך אם עלי להוסיף עוד בנדון דנן, אשיב לתובע בעניין זה, בארבעה אלה:
ראשית, לא רק מעדותו של מר מור עולה, שהאוטובוסים הוזמנו לשעה 18:00, אלא ישנם מסמכים נוספים התומכים בעדות זו.
שנית, התובע לא צרף התמליל לבקשתו וגם אם היה מצרף, גם אז לא היה מקום לקבל תמליל לאחר שנסתיים הדיון ובמיוחד לאחר שנוסח התמליל לא הובא לידיעת הצד שכנגד.
שלישית, גב' שרון הייתה באולם בית המשפט ואף ניתנה לה הזדמנות לדבר, אך כל שהיה לה לומר, הוא התייחסות למסמך נ/1. (ראה ההתייחסות לכך לעיל).
רביעית, תמליל אינו מתקבל כדבר מובן מאליו, משום שישנם כללים מקדמיים לקבלת התמליל והתובע לא הוכיח – גם לא יכול היה להוכיח, משום שהמשפט הסתיים- את אותם כללים הדרושים על מנת להכשיר תמליל כמוצג.

7. סוף דבר, בהתחשב בכל האמור לעיל ובנוגע לתביעת התובע מר קטיעי יהודה נגד הנתבעת ומאחר וקבעתי שאכן היה איחור, אני קובע שעל הנתבעת לפצות את התובע בסכום של 1,000 ₪, שהוא סכום סביר והתואם את נסיבות המקרה.
לפיכך, אני מחייב הנתבעת – אגד הסעים בע"מ- לשלם לתובע מר קטיעי יהודה סך של 1,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה – 4.6.13- ועד התשלום בפועל.

8. באשר לתביעה שכנגד, הוכיחה הנתבעת, שהתובע אכן לא שילם בעד אוטובוס אחד סך של 2,000 ₪ ולכן – לאור הנימוקים שפורטו לעיל, ככל שהם מתייחסים לתביעת הנתבעת, אגד הסעים בע"מ נגד מר קטיעי יהודה,של מר קטיעי יהודה, אני מחייב את מר קטיעי יהודה לשלם לנתבעת – אגד הסעים בע"מ- סך של 2,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה שכנגד – 27.6.13- ועד התשלום בפועל.

9. א. לאור התוצאה אליה הגעתי בקשר לשתי התביעות הנ"ל, אני קובע שהסכומים שקבעתי בפסק דין זה ניתנים לקיזוז ולכן, יהיה על התובע מר קטיעי יהודה לשלם לנתבעת אגד הסעים בע"מ סך של 1,000 ₪ (במקום 2,000 ₪) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה שכנגד – 27.6.13- ועד התשלום בפועל.

ב. לאור התוצאה אליה הגעתי – אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.

לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. קנס על ביטול חתונה

  2. הסכם עם צלם אירועים

  3. תביעה נגד צלם חתונות

  4. גניבת כספת חתונה במלון

  5. הפרת הסכם צילום בר מצווה

  6. הפסקת חשמל באולם אירועים

  7. תשלום לצלם - תביעות קטנות

  8. תביעה נגד קייטרינג לחתונות

  9. אובדן צילומי וידאו של החתונה

  10. ביטול חתונה - תשלום לדי ג'יי

  11. ביטול חתונה - החזר כספי מהאולם

  12. ניקוי יבש שמלת כלה - תביעת פיצויים

  13. תביעה: נפל במהלך חתונה באולם אירועים

  14. ביטול מופע לייזר לחתונה - תביעות קטנות

  15. נפילה בבר מצווה - תביעה נגד אולם אירועים

  16. תביעה נגד אולם אירועים על נפילה ברחבת ריקודים

  17. טענה כי נפגעה בעינה השמאלית בעת אירוע מסיבת בריכה

  18. תביעה בגין התחייבות לאספקת אוטובוסים להסעת נוסעים לחתונה

  19. האם אחראית הנתבעת לאובדן המתנות שקיבלו התובעים לחתונתם ?

  20. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון