בעת שהיה בעצירה לפני הכניסה לצומת הרחובות ארלוזורוב-הפועל, כאשר לפניו עוצרים רכבים נוספים וזאת מחמת אור אדום שדלק ברמזור כיוון נסיעתו, וכאשר האור התחלף לירוק אך התובע והרכב שלפניו טרם החלו בנסיעה והיו עדיין בעצירה - פגע הנתבע בעוצמה ברכבו של התובע מאחור והדפו קדימה אל עבר הרכב שלפניו. כתוצאה מכך, לטענת התובע, נגרמו נזקים ברכבו בשני מוקדים נפרדים: בחלק האחורי ובחלק הקדמי של הרכב. לכתב תביעתו צירף התובע את דוח השמאי שבדק את הרכב בתאריך 2.4.13, יומיים לאחר התאונה. השמאי העריך את גובה הנזקים בחזיתו האחורית של רכב התובע בסך של 8,623 ₪ ואת הנזקים בחזיתו הקדמית בסך של 6,023 ₪ וקבע כי לאור שווי הנזק הגבוה, בהתייחס לשווי הרכב, אין מקום לשקמו והרכב הוכרז כאובדן כללי. השמאי קבע את סך הכל נזקי התובע בסך של 15,035 ₪. כן נשא התובע בשכר טרחת השמאי בסך של 1,097 ₪. בכתב ההגנה הכחישו הנתבעים את טענת התובע כאילו הנזקים שלהם הינו טוען- נגרמו בתאונה שבענייננו. לטענת הנתבעים, התובע כבר החל בנסיעתו לאחר שהאור ברמזור התחלף לירוק, אך עצר לפתע. הנתבע בלם את רכבו אך לא עלה בידו למנוע את המגע עם רכב התובע והוא פגע ברכב התובע "בפגיעה קלה" בוו הגרירה שלו. בכתב ההגנה אף הוכחשה הטענה כאילו רכב התובע נפגע בדלתות האחוריות שלו וכן הוכחשה הטענה כאילו רכב התובע נהדף קדימה ופגע ברכב אחר, שהיה לפניו. יש לציין כי בכתב ההגנה לא הובהר אם הנתבע הגיע לצומת בנסיעה שוטפת ופגע ברכב התובע או שאף הוא היה בעצירה מחמת האור האדום שדלק ברמזור קודם לכן, והחל בנסיעה בעקבות רכב התובע שנסע לפניו ונעצר, בפתאומיות, כטענתו של הנתבע. בעדותו בבית המשפט העיד התובע על אשר אירע, כאשר חזר על טענותיו שבכתב התביעה. התובע עמד על כך שטרם החל בנסיעה ואף הרכב שלפניו היה עדיין בעצירה. לדבריו, הנתבע הגיע מאחור, פגע בוו הגרירה שבחלקו האחורי של רכב התובע, עלה עם רכבו מעבר לוו הגרירה ופגע בכל החלק האחורי של רכב התובע, תוך שהינו "זורק" את רכב התובע קדימה אל עבר הרכב שלפניו. (עמ' 2 שורות 6-9 לפרוטוקול). בעת קרות התאונה קיבל התובע את פרטיו של מי שנהג ברכב שלפניו, אליו נהדף, כטענתו ואותו נהג, הוא מר וואחיד איברהים, זומן לבית המשפט והעיד אף הוא. לדבריו של העד, אכן נעצר בצומת המרומזר, כאשר לפניו עוצרים עוד שני רכבים נוספים ואילו רכב התובע נמצא בעצירה מאחוריו. לפתע, בעודו ממתין לחילופי האור מאדום לירוק, חש בחבטה בחלק האחורי של רכבו, וזה נדחף מעט קדימה. כל זאת, כאשר מכונית התובע "נזרקה" אליו. (עמ' 3 שורה 5 לפרוטוקול). משירד מרכבו, הסתבר לו, לעד, כי רכב התובע פגע בגלגל החילופי המותקן בדופן האחורי של רכבו וכי רכב התובע פגוע בחלקו הקדמי ובחלקו האחורי. כן פגש מר איברהים בנתבע, וזה העלה טענות כנגד התובע מדוע נעצר. הנני נותנת אמון מלא ומוחלט בכל דברי עדותו של התובע ומר איברהים, שלקביעתי העידו אמת בבית המשפט, לא מצאתי כל מקום וטעם לקבוע כי אין אמת בדבריהם. הנני ערה לסתירה שבין דבריהם של התובע והעד, כאשר התובע העיד כי בעת קרות התאונה כבר התחלף האור ברמזור מאדום לירוק ואילו העד העיד כי עדיין דלק ברמזור אור אדום. ברם, אין לשוני זה משמעות בענייננו, כאשר שני העדים עומדים על כך שהתאונה אירעה בעת שרכביהם טרם החלו בנסיעה והיו בעצירה מוחלטת. בעדותו של הנתבע בבית המשפט עלתה, לראשונה, טענה מפורשת כי אף הוא עצר את רכבו מחמת האור האדום שדלק בצומת המרומזר. לדבריו, החל בנסיעה בעקבות רכב התובע שאף הוא החל בנסיעה. לפתע, עצר התובע את רכבו. הנתבע, למרות שנסע במהירות איטית של 5 עד 10 קמ"ש, כדבריו, לא הספיק לעצור ופגע ברכב התובע, בוו הגרירה שלו. משירד הנתבע מן הרכב, ראה את הדלתות המעוכות ברכב התובע אך אינו יודע אם היו מעוכות כך אף קודם לכן. כן אישר הנתבע כי נהדף אל הרכב שלפניו ואכן ראה אף את הנזקים שבחזית רכב התובע, אולם אינו "אשם" בכך. במהלך עדותו של הנתבע טען כי לרכבו שלו לא נגרם כל נזק בתאונה. לבית המשפט הוצג דיווחו של הנתבע לחברת הביטוח מטעמו על התאונה וזה סומן נק/1. ממסמך זה עולה כי הדיווח נעשה בתאריך 13.4.13 כשבועיים לאחר קרות התאונה. בדיווח זה מאשר הנתבע, באופן מפורש, כי הוא שפגע ברכב התובע ורכב התובע "נכנס" ברכב שעצר לפניו. כתוצאה מכך, "בחלק הקדמי של הרנו נפגע מכסה המנוע". אולם, הדלתות האחוריות ברכב התובע - לא נפגעו. הנני דוחה מכל וכל את עדותו של הנתבע בבית המשפט, כאילו החל התובע לנסוע ועצר לפתע, כאילו הפגיעה של רכב הנתבע ברכב התובע הייתה קלה ביותר, בוו הגרירה שלו, וכאילו הנתבע אינו אחראי לנזקים שאירעו בחזית רכב התובע. לקביעתי, העיד הנתבע שקר בבית המשפט. יש להדגיש כי עדותו אף אינה תואמת את דיווחו בנק/1, דיווח שנעשה, כאמור, זמן רב לאחר קרות התאונה. הנני קובעת, כדברי עדותם של התובע ומר איברהים, כי בעת שרכביהם היו בעצירה מוחלטת, פגע הנתבע ברכב התובע בחלקו האחורי, בתחילה בוו הגרירה שלו, ובהמשך עלה עם רכבו אל מעבר לוו הגרירה ופגע בדופן האחורי של רכב התובע, בדלתות האחוריות. כן הדף הנתבע את רכב התובע קדימה, אל עבר הרכב שלפניו ורכב התובע פגע עם חזיתו בגלגל החילופי המותקן בדופן האחורי של רכב העד. הנני קובעת כי מהלך התאונה כמתואר לעיל, מצביע על פגיעה קשה של הנתבע ברכב התובע, פגיעה המעידה על כך שהנתבע הגיע לצומת בנסיעה רצופה ובמהירות גבוהה והנני דוחה את דברי עדותו של הנתבע כאילו עצר בעקבות רכב התובע וכאילו התאונה התרחשה משהחל שוב בנסיעה קדימה לאחר עצירתו בצומת. לקביעתי, הוכח כי הנתבע נהג ברכבו בחוסר זהירות, ברשלנות, וללא שימת לב לרכבים שלפניו ופגע בעוצמה רבה ברכב התובע, בחלקו האחורי, וזה נהדף קדימה ופוגע ברכבו של מר איברהים. לקביעתי, הוכח כי הנתבע הוא האחראי לקרות התאונה ולתוצאותיה והוא האחראי לגרימת נזקי התובע. הנני מקבלת כי כל הנזקים המתוארים בדוח השמאי, הינם תוצאת התאונה. הנני מוצאת לנכון להתייחס לטענות הנתבעת 2, כפי שעלו במהלך הדיון, כאילו העובדה שברכבו של הנתבע לא נתגלו כל נזקים- שוללת את נכונות טענות התובע. קודם לכל, רכבו של הנתבע לא נבדק על ידי שמאי מטעמו, לא בחלקיו הגלויים ולא בחלקיו הנסתרים. האפשרות כי רכבו של הנתבע נפגע בתחתיתו, שהינה סמויה לעין המתבונן ברכב בצורה אקראית, וזאת על ידי עלייה עם רכבו של הנתבע אל מעבר לוו הגרירה ופגיעה בדלתות רכב התובע, כנטען על ידי התובע-אפשרות זו לא נבדקה כלל על ידי הנתבעת. זאת ועוד, אם אכן סבורה הייתה הנתבעת כי לא ייתכן שבתאונה, כפי שטען לה התובע, לא ייגרמו כלל נזקים לרכב הנתבע, היה עליה להביא לבית המשפט לעניין זה אסמכתא מדעית, מחקרית, כלשהי. העלאת הטענה באורח סתמי, ללא ביסוס, אינה מאפשרת כלל התייחסות של ממש אליה ודינה להידחות על הסף. כאמור, הוכח כי בתאונה נגרמו לתובע נזקים בסך של 16,132 ₪ (נזקים לרכב ותשלום שכר טרחת השמאי). אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעים, במאוחד ובמיוחד, לשלם לתובעים, במאוחד ובמיוחד את הסך של 16,132 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כן הנני מחייבת את הנתבעים, במאוחד ובמיוחד, לשלם לתובעים את הסך של 2,000 ₪ בגין הוצאות המשפט, לרבות אגרת הגשת התביעה. אף סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. יש זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה וזאת תוך 15 יום ממועד המצאת פסק דין זה. משפט תעבורהתאונת דרכיםצומת