תביעה לתשלום שכר טרחת אדריכלית נוף

תביעה לתשלום שכר טרחת אדריכלית נוף 1. א. א) הנתבעת, שהינה הנדסאית/אדריכלית נוף במקצועה, פנתה אל התובעת וביקשה להיפגש לצורך ביצוע עבודה משותפת על מספר פרויקטים, שהחשוב לנשוא דיון זה הוא הפרויקט על גן אירועים בבית שמש המתקרא "אמרלד" (להלן:"אמרלד"). בפגישה שהתקיימה בין השתיים, סוכם על תחילת עבודה משותפת של התובעת, הנתבעת ומר שמעון אפלבאום, שהוא מתכנן, הנדסאי נוף במקצועו ועבד שנים עם הנתבעת והיה אחראי על הכנת תוכניות העבודה בפרויקטים שלה (להלן:"שמעון"). ב) התובעת החלה להכין הצעות מחיר לפרויקטים על פי החומר שהיה בידיה, ביקשה תוכניות מהמזמינים ולתמחר ועל פי פגישה שערכה התובעת באמרלד. במקביל ערכו התובעת, הנתבעת ושמעון פגישה משותפת אצל הנתבעת ובמהלכה סוכמה צורת העבודה והחלוקה בין השותפים וגם סוכם שחלוקת השכר תהא שליש לכ"א. חלקה של התובעת בפרויקט היה, להעלות רעיונות ראשונים (סקיצות) בצורה ייצוגית וכן לתאם טלפונית בין כל הגורמים ולמחרת הפגישה, העבירה התובעת לנתבעת ולשמעון את סיכום הישיבה בכתב והתובעת ביקשה להעיר הערות - אם ישנן. ב. א) בהתאם לסיכום שהושג בין השלושה הנ"ל, החלה התובעת לעבוד, השלושה נפגשו עם היזמים בשטח לחתימת ההסכם ולצילום הפרויקט והתובעת החלה לבצע סקיצות צבועות ראשוניות ולהעביר לשותפיה האחרים על מנת לקבל הערותיהם. התובעת מתארת מה העבודה שביצעה בעקבות הערות היזמים, התבקשה לערוך התאמות נוספות ובמקביל עבדה גם עם שמעון על שיפויי חניה, שהיזמים היו זקוקים להם בדחיפות. ב) לאחר שבועיים של עבודה מאד אינטנסיבית, הנתבעת, שמעון והיזמים הפסיקו לענות ולהגיב לניסיונות ההתקשרות של התובעת ולאחר התעלמות זאת, הבינה התובעת את הרמז וביקשה לקבל שכר טרחתה על עבודתה עד לאותו שלב, כאשר כבר בשלב זה היה סיום של רוב תפקידה וחלקה של התובעת בפרויקט שהושלם. ג. לטענת התובעת, לו הייתה צריכה לדרוש השליש שלה מעלות הפרויקט, היה עליה לדרוש סך של 13,147 ₪, ברם לאור שלבי העבודה אליהם הגיעה התובעת, היה זה אך סביר לחשב את השכר לפי שעות עבודה ונסיעות שביצעה. על פי רישום שערכה התובעת, היא הקדישה 55 שעות וחישבה עלות שעה לפי 150 ₪ לפני מע"מ והגיעה לשכר בסך 8,156 ₪. (ראה מוצג ת/1). ד. את דרישותיה לקבלת השכר הנ"ל שלחה אל הנתבעת, אך הנתבעת לא הגיבה ומשהמשיכה התובעת לפנות בכתב, התקשרה הנתבעת וביקשה להיפגש ולדון בשכר, אך התובעת לא נעתרה לבקשה, משום שהיא סברה שאין על מה לדון ושהכל ברור. למרות זאת, התקיימה פגישה בין התובעת לבין הנתבעת ובפגישה זו, התייחסה הנתבעת בזלזול והטיחה כנגד חוסר מקצועיותה של התובעת והציעה לשלם לה סך של 2,137 ₪ לפני מע"מ ולכך לא הסכימה התובעת. משכך הסתיים העניין, הגישה התובעת תביעה זו לחייב הנתבעת לשלם לה הסך של 12,138 ₪, הכולל בחובו: השכר המגיע לה בסך 8,288 ₪ (סכום הכולל מע"מ) הוצאות התביעה בסך 2,850 ₪, ועוגמת נפש בסך 1,000 ₪. 2. הנתבעת סבורה, שיש לדחות את תביעת התובעת, תוך העלאת הטענות העיקריות הבאות: א. א) הנתבעת עובדת מזה שנים בפרויקטים שונים בשיתוף עם שמעון ובין הצעות עבודה, שהיא קיבלה נכללה עבודות תכנון ופיקוח על ביצוע באמרלד. היות והנתבעת הכירה את התובעת, הציעה לה להשתתף עמה בפרויקט זה יחד עם שמעון וסוכם, שהעבודה תתחלק ביניהם וכ"א מהם יקבל שליש מהשכר וכן נקבעו עקרונות חלוקת העבודה אשר תבוצע על ידי כ"א מהשותפים - כמפורט בסעיף 6 לכתב ההגנה. ב) ביום 16.1.12 ערכו הנתבעת והתובעת פגישת עבודה אצל המזמין ונחתם הסכם וביום 22.1.12 נערכה פגישת עבודה ראשונה עם המזמין ללמוד מה רצונו - זאת כבסיס להכנת הסקיצה הראשונית. ביום 26.1.12 לאחר שהתובעת הודיעה למזמין, שהיא יוצאת לסוף שבוע ארוך, קבעו פגישת עבודה ליום 30.1.12 לבדיקת הסקיצות ואישורן. לטענת הנתבעת, לא הגיעה התובעת לפגישה ושלחה הסקיצות בפקס, כאשר המזמין אינו מבין בסקיצות ולאחר ניהול שיחות טלפוניות עם התובעת - לא הייתה התקדמות. ביום 30.1.12 בשעות הערב המאוחרות התקשר המזמין לנתבעת, כשהוא כועס ומתרעם על כך שלא התקיימה הפגישה ובתום השיחה עם המזמין, התקשרה הנתבעת אל התובעת להתעדכן והתובעת השיבה שהכל בסדר ובשליטה, אך לא מעדכנת שלא נפגשה עם המזמין. באותו ערב, בשעה 20:00 נסעה הנתבעת למשרד המזמין לבדוק טענותיו והמזמין הראה בכעס את הסקיצות שקיבל והנתבעת ראתה עבודה מרושלת שלא ניתן להבין ממנה דבר. ב. א) בעקבות ובהמשך לאמור לעיל עבדו הנתבעת והמזמין על עקרונות עבודת סקיצות מחדש וביום 31.1.12 התקשרה הנתבעת אל התובעת על מנת לעדכן אותה על העבודה החדשה שנעשתה אל תוך הלילה והנתבעת ביקשה להיפגש עם התובעת על מנת שהתובעת תמשיך בעבודתה, אך הנתבעת זכתה לתגובה חריפה והתובעת גם טענה שאין לה זמן ושכבר בזבזה זמן מספיק ויש לה עבודות נוספות אחרות. ב) בהמשך לכך, סירבה התובעת להיפגש עם הנתבעת וניתקה קשר ובלית ברירה, נאלצה הנתבעת לבצע המשך העבודה לבדה וביום 5.2.12 הסתיימו הכנות הסקיצות והוצגו לאישור המזמין להמשך הכנת התוכניות. ימים מספר לאחר מכן, שלחה התובעת SMS לנתבעת ושאלה מה מתקדם עם המזמין ושלא קיבלה משמעון עדכון. בשלב זה היה הפרויקט בפיגור, המזמין לחץ מאוד והתובעת כלל לא עניין אותה עמידה בלוח זמנים. למרות שהתובעת הייתה חתומה על החוזה, הפסיקה אותו על דעת עצמה בשלב הראשוני - עוד לפני אישור המזמין. ג) לאור התנהלות התובעת, נאלצו הנתבעת ושמעון בסוף פברואר 2012 ותוך אילוץ זמנים לקדם את תכוניות הביצוע בשלבים, התוכניות הוכנו במקביל לעבודה בשטח ואילו התובעת סירבה להגיע למפגש. כך הושלם הפרויקט וביום 29.3.12 נפתח המקום באמרלד. ג. בסיכומו של דבר, טוענת הנתבעת, שיש לדחות התביעה של התובעת, היות והיא לא ביצעה את המוטל עליה, גרמה לנזק ופגיעה באמינות הנתבעת אל מול המזמין ועוד נטען, שעבודת התובעת הייתה רשלנית, לא רצינית ולא נעשה בה שימוש, אלא הנתבעת יחד עם שמעון, נאלצו לעבוד סביב לשעון, לעמוד בזמנים ושניהם ביצעו את אשר היה על התובעת לבצע. 3. מכתבי הטענות ומטענות הצדדים בבית המשפט עולה, שאכן הצדדים התקשרו בהסכם לביצוע עבודה משותפת יחד עם שמעון ושתי עובדות בלבד אינן שנויות במחלוקת והן: האחת, מה היה תפקידו וחלוקת העבודה בין השותפים בעבודות הפרויקט באמרלד ולפי טענת התובעת, התפקיד שלה היה רק לעשות את הסקיצות (עמ' 5 לפ',ש' 29) והשנייה, הסכמה לחלק השכר שיתקבל שליש לכ"א מהם. מכאן ואילך, נפרדות דרכי הצדדים למשפט זה וכל אחד טוען טענות המוכחשות על ידי הצד שכנגד, אך התובעת סבורה, שהיא השקיעה שעות רבות של עבודה, התובעת סבורה שעבודתה הייתה בהתאם למה שהוטל עליה ולכן מגיע לה שכר, אך לאור הנסיבות, הסתפקה התובעת בדרישת תשלום עבור שעות עבודה - כאמור לעיל- ולא לקבל השליש, כפי שהוסכם מלכתחילה. לאחר שבחנתי ולאחר ששקלתי טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בחומר הראיות, הנני להחליט כדלקמן: א. א) התובעת מאשרת, שבתביעה זו אין היא תובעת את השליש שהיה מגיע לה על פי ההסכם, אלא עבור שעות העבודה שהשקיעה. הגם, שהתובעת לא הוכיחה כמה שעות הקדישה לעבודה, שהיה עליה לבצע, אני מאמין לתובעת שאכן השקיעה עבודה לצורך עריכת הסקיצות, ברם כפי שעולה מעדותה, עבודתה הופסקה לפני העלאת התיקונים על סקיצה סופית ומכאן עולה, ששלב הסקיצה הסופית לא הגיע. (ראה בעמ' 1 לפ',ש' 11- 13). ב) כפי שציינה התובעת בעדותה, תפקידה היה אך ורק לעשות את הסקיצות (עמ' 5 לפ',ש' 29), ואכן טענות הנתבעת כלפי התובעת, מופנות לגבי אותן סקיצות שנערכו על ידי התובעת - וכדברי הנתבעת: " רוב העבודה זה מהסקיצה מתחילה העבודה" (עמ' 6 לפ',ש' 8- 9) והנתבעת סבורה, שהיות והסקיצות לא היו לשביעות רצון הלקוח והיות ולא נעשה שימוש כלשהו בסקיצות - הרי שאין מקום לשלם לתובעת לא את השליש וגם לא את הסכום שתבעה בתביעה. ג) התובעת לא הוכיחה, שמאן דהוא עשה שימוש כלשהו בסקיצות אותן הכינה ולעניין זה מסכימה התובעת, שהסקיצות שהיא הכינה היו בבחינת רעיונות ראשונים. התובעת גם טוענת, שאם לנתבעת היו טענות, ישנה דרך לטעון אותן ובטח לא אחרי שנתיים בבית המשפט. (עמ' 1 לפ',ש' 14 - 16). ואכן, כפי שעולה מכתב ההגנה ומעדות הנתבעת, היו וגם היו טענות אל התובעת כנגד התנהלותה וכנגד הסקיצות עצמן והנתבעת העלתה טענות אלו בבית המשפט - זאת לאור העובדה שהתובעת הגישה התביעה ואם הוגשה תביעה, המקום להעלות הטענות כנגד התביעה - הוא בית המשפט. ב. א) התובעת מציינת מה העבודה שהשקיעה וגם מציינת את העובדה, שהיא כן הופיעה לפגישות וערכה רישומי 55 שעות שהשקיעה בעבודתה. לגבי שעות העבודה, נראה לי - עם כל הכבוד לתובעת- שיש משום הגזמה בנקיבת מספר השעות, שכן, הרישומים שעשתה התובעת, הם רישומים עצמאיים ולא ניתן לבדוק נכונות רישומים אלה והתובעת לא הוכיחה, שאכן עבדה על הסקיצות או בכל הכרוך בכך באותן שעות. בנוסף לכך, כללה התובעת בסכום התביעה 12 שעות שנדרשו לה עבור הכנת התביעה. אינני מקבל טענה זו וכלל לא ברור, מדוע נדרשו 12 שעות להכין התביעה. מספר השעות שציינה התובעת בכתב התביעה גם משתנה, שכן בעדותה בבית המשפט הצהירה התובעת, שערכה סיכום והיא מגיעה ל-90 שעות הקשורות להגשת התביעה. (ראה דברי התובעת בעמ' 2 לפ',ש' 2 ואילך). בנוסף לכך, אין להוציא מכלל אפשרות שאכן התובעת הגיעה לפגישה זו או אחרת, אך לא סתרה את טענת הנתבעת, שלפגישות החשובות והקובעות עם היזם, לא הגיעה על מנת להסביר מול היזם את הסקיצה. ב) לגבי הסקיצה טוענת הנתבעת, שהעבודה שבוצעה הייתה רשלנית וכי התובעת לא ביצעה את המוטל עליה ולעומת זאת טוענת התובעת, שכל איש מקצוע שמסתכל בסקיצה רואה שלא מדובר בעבודה רשלנית אלא בהגשה מקצועית. התובעת לא דאגה להביא עדות אדם מקצועי אשר יאשר את טענותיה, כך שהתובעת לא סתרה את טענות הנתבעת בעניין זה. ג. א) התובעת העידה בבית המשפט, שהיא הגישה סקיצות ראשונות והרעיונות הראשנים די התקבלו על הלקוח והוא אהב אותם, אך הלקוח - מר שלום מויאל, שהוא אחד הבעלים של אמרלד (להלן:"מר מואיל") העיד דווקא על אי שביעות רצונו. (ראה בעמ' 1 לפ',ש' 27- 28 ועמ' 3 סיפא ועמ' 4 רישא). מר מויאל, העיד שקיים פגישה עם הנתבעת ועם התובעת ושם הוא הבהיר את פרק הזמן, שהיה מאוד קצר על מנת להכין את גן האירועים לפתיחה. מר מויאל אכן מאשר, שלפגישה השנייה הגיעה התובעת עם תוכניות ראשונות, אך התוכנית לא מצאה חן בעיניו וגם לא היה זמן להתכתבויות ולתיקוני התוכנית ואז החליט לעשות הכל לבד, על פי תכנית שלהם ולשם כך, הוא הזמין את הנתבעת והתריע בפניה, שאין הוא מרוצה, לא מתאימה לו התכנית שהוכנה וביקש ממנה להיכנס לתמונה ומאז אותה שיחה, טיפלה רק הנתבעת בכל הדברים. (עמ' 3 - 4 לפ'). גם כתשובה לשאלת התובעת, השיב מר מויאל שיש שוני בין התכנית במציאות ובין הסקיצה הקיימת וכתוצאה מכך, היה צורך לשנות את הכל ולשם כך, הזמינו את שמעון והוא זה ששינה את כל המדידות ומאז כבר לא ראה את התובעת. (עמ' 4 לפ',ש' 5- 10). ב) למעשה, תומך מר מויאל בעדותה של הנתבעת ושל שמעון, על אי שביעות רצון מהסקיצה שהכינה התובעת ועל אי השימוש בה והצורך להעסיק לשם כך את הנתבעת ואת שמעון על מנת לתקן את הטעון תיקון ועל מנת לעמוד בזמנים, שמר מויאל הקציב לעצמו. התובעת העידה בבית המשפט, שהיא לא ידעה על אי שביעות רצונו של הלקוח והיא גם הוסיפה, שהלקוח מבין בסקיצות, לכן אם הוא מבין, הרי שבשל כך, העיר הוא את הערותיו על אי שביעות רצונו, כפי שהעידו הנתבעת, שמעון ומר מויאל. (ראה עדות התובעת בעמ' 5 לפ,' ש' 26- 28). ג) אין בית המשפט מטיל ספק בכישרונה המקצועי הכללי של התובעת וגם שמעון העיד על היות התובעת אשת מקצוע שיש לה ניסיון רב, (עמ' 4 לפ',ש' 16- 17) אך במקרה זה, לא הייתה שביעות רצון, לא מהכנת הסקיצה ולא משיתוף הפעולה עם התובעת, שכן על פי העדויות שהובאו בפני, הסקיצה שהכינה לא תאמה את מה שנדרש בשטח. שמעון מאשר, שאכן התובעת הכינה כמה סקיצות והעבירה אותן בין כל השותפים, אך תגובת הלקוח לא הייתה טובה ולא קיבל את הסקיצות ואת ההבנה של הסקיצות - זאת משום שהלקוח היה מקובע בקונספט שהחליט לעשות אותו מראש. לא רק הלקוח לא היה שבע רצון, אלא שמעון וגם הנתבעת ראו, שמשהו לא מסתדר והסקיצות אינן עומדות בקנה אחד עם מה שביקש הלקוח. כמו כן, העיד שמעון, שהיו גם תכניות שהיו שונות, בהבדלים שמים וארץ וטענות אלו של הלקוח, הכניסו את שמעון ואת הנתבעת בלחץ של עמידה בזמנים, ניסו להציל את המצב על מנת לא לאבד את הפרויקט. (ראה בעמ' 4 לפ',ש' 19 ואילך). 4. א. א) לאור הטענות, לאור העדויות - כפי שהובאו בפני- אני קובע, שאמנם לא הוכח, שנעשה שימוש בסקיצות שהכינה התובעת ובהחלט עולה מהעדויות שהושמעו בפני, שהיה אי שביעות רצון של הלקוח - מר מויאל - מהסקיצות, אשר לא תאמו לתנאים המבוקשים בשטח, אך עם זאת, לא מצאתי שיש מקום להוציא את התובעת בחסרון כיס מלא, שכן אין לי ספק, שעד לאותו שלב שבו הובאו הסקיצות לבדיקה - אשר לא נתקבלו ולא היה בהם שימוש- בכל זאת לא ניתנה לתובעת האפשרות להמשיך ולבצע התיקונים הדרושים. ב) אני ער לעובדה, שלטענת הנתבעת, היה חוסר שיתוף פעולה ובשל לחץ הזמן שבו היו נתונים הנתבעת ושמעון, לא הייתה להם האפשרות לחכות ולבזבז זמן עד שהתובעת תמצא לנכון להיפגש איתם ובשל לחץ הזמן ובשל החשש - כפי שהביע שמעון- שאם לא יעמדו בזמנים עשויים הם לאבד את הפרויקט, המשיכו השניים - הנתבעת ושמעון- לבדם ועבדו באופן רצוף עד שסיימו בעצמם את התוכניות, אשר תאמו - בסופו של יום לדרישתו של מר מויאל. ב. א) אני מקבל את טענת התובעת, שבשלב מסוים החליטו הנתבעת ושמעון להפסיק ההתקשרות עם התובעת ובהמשך אף לא יצרו הנתבעת ושמעון קשר עם התובעת ובשל כך, אף שלחה התובעת מכתב אל הנתבעת בו הודיעה, שהיא מקבלת את הדרך של הנתבעת לנתק מגע, אבל התובעת עדיין עמדה על דרישתה לקבל את המגיע לה לפי שעות העבודה שהשקיעה עד לניתוק המגע. (ראה נספח ו' שצורף לתביעה). ב) גם מהמשך ההתכתבות עולה, שבעצם התובעת קיבלה את החלטת הנתבעת שלא להמשיך את הפרויקט במשותף, שכן כך כותבת התובעת: "ברור לי שאת לא מעוניינת בהשתתפותי ולמרות ההסכם בכתב בינינו קיבלתי את זה", אך זאת כתבה, מבלי לוותר על השכר המגיע לה בהתאם לשעות העבודה ובימים 25.11.12 ו- 6.1.13 אף שלחה התובעת מכתבי התראה אל הנתבעת לשלם לה הסך של 8,222 ₪ בהתאם למפורט באותן התראות. (ראה ההתראות שצורפו לכתב התביעה). ג) הנתבעת השיבה לתובעת, באמצעות עו"ד ביום 6.2.13 ובמכתב תשובה זה, כבר העלתה הנתבעת חלק מהטענות אשר הועלו בכתב ההגנה ובעדותה של הנתבעת בבית המשפט. לאחר ההתכתבויות הנ"ל התקיימה פגישה משותפת בין הצדדים ובפגישה זו ניסו הצדדים ללבן את השאלות השנויות במחלוקת, לגשר ולפשר ביניהן. העולה ממסמך המסכם את הפגישה הוא, שהצדדים לא הצליחו לגשר בין המחלוקות וכך הגיעה התביעה לפתחו של בית משפט זה. 5. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה, כאשר מחד גיסא שקל בית המשפט את טענות הנתבעת ועדיה - כפי שבאו לידי ביטוי בפסק דין זה, אך היות ומאידך גיסא, לא מצאתי שיש להתעלם כליל מהשקעת שעות העבודה של התובעת שהשקיעה על מנת להכין סקיצות ולגרום לה חסרון כיס מלא בשל חילוקי הדעות שהיו בין הצדדים - לאור כל אלה, הגעתי למסקנה, שיש לחייב הנתבעת לשלם לתובעת חלק מהשכר הנדרש על ידי התובעת ובמקרה זה, אני קובע כשכר ראוי ביחס לעבודה שבוצעה - בלוקחי בחשבון את הטענה- שבסופו של יום לא נעשה שימוש עם הסקיצות שהוגשו- סך של 4,000 ₪. על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 4,000 ₪ (כולל מע"מ) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 9.7.13- ועד התשלום בפועל. יתרת סכום התביעה נדחית - מחוסר הוכחה. לאור הנסיבות המיוחדות של המקרה - כפי שפורטו לעיל- החלטתי שלא לחייב בהוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. אדריכלותשכר טרחה