פיצוי בגין נזקים נטענים הנוגעים למתן שירות אוטובוס

פיצוי בגין נזקים נטענים הנוגעים למתן שירות מטעם הנתבעת לטענת התובע, ביום 30.4.2013 שעה 21:54 המתין בתחנת אוטובוס המצויה בשד' פל ים 16 חיפה, יחד עם אדם נוסף, לקו 19, על מנת לנסוע לביתו. התובע מציין, כי הינו לקוי ראייה, באופן המונע ממנו לנהוג ומחייבו לעשות שימוש בתחבורה ציבורית. התובע מציין בתובענה, אוטובוס בקו 19 חלף על פני התחנה ולא עצר, ובהתאם המתין בתחנת האוטובוס עוד חצי שעה, ואז נאלץ להזעיק את אשתו מביתם, על מנת שתאסוף אותו מהתחנה. בגין האמור פנה התובע והלין בפני הנתבעת, על אי מתן השירות הנאות, וטוען הוא כי נגרמו לו נזקים בגין העובדה כי רעייתו נאלצה לאסוף אותו מהעיר התחתית בחיפה, בסך של 2,000 ₪. הנתבעת השיבה לטענות, וציינה כי תלונתו של התובע נבדקה, ובהתאם זומן נהג האוטובוס לבירור, ולאחר מכן נערך לו שימוע משמעתי ונרשמה לו הערה בתיקו האישי; יחד עם זאת, טוענת הנתבעת כי לתובע לא נגרם כל נזק, שכן למעשה התובע לא נאלץ להמתין בתחנה יותר ממספר בודד של דקות, שלאחריהן נסע לביתו באוטובוס אחר אשר חלף באותה תחנה, ויעדו היה זהה. שני חלקים עיקריים (הנחלקים בתוכם למספר חלקי משנה) לתובענה שעילתה רשלנות: חובת זהירות (מושגית וקונקרטית) והפרתה, וקשר סיבתי בין הפרת החובה לנזק אשר נגרם. סבורני כי אין חולק באשר לחלק הראשון, שכן ככל שבשל תלונת התובע ננקט הליך משמעתי כנגד נהג האוטובוס, הרי שאף הנתבעת מכירה בכך כי מכח רישיונה למתן שירותי תחבורה ציבורית מוטלת עליה החובה לספק את השירות, על אחת כמה וכמה כאשר הנתבע הינו מי שנזקק עקב מצבו הרפואי לשירותי תחבורה ציבורית, בעל כורחו - וככל שהשירות הוענק תוך אי מתן תשומת הלב הראויה (לכאורה), מופרת חובת הזהירות המושגית מאי איסוף נוסעים מתחנת האוטובוס, והיא מופרת קונקרטית כאשר התובע ממתין בתחנה מבלי לקבל השירות המצופה. ואולם בשאלת הנזק, סבורני כי התובע לא הוכיח כי ניזוק - אלא ההיפך הוא הנכון, הנתבעת הוכיחה כי התובע לא ניזוק, אלא נזק של מה בכך. התובע מציין בכתב התביעה, כי המתין בתחנת האוטובוס משך חצי שעה נוספת, ורק לאחריה טלפן לאשתו על מנת שתבוא לאסוף אותו מהתחנה. דברי התובע הוכחו כלא נכונים ורחוקים מן האמת. הנתבעת מנהלת רישום של השימוש בכרטיס "רב קו" אשר נרכש על ידי התובע ובו הוא משתמש בעת נסיעה באוטובוס, ועל פי מוצג נ/1, התובע אינו דובר אמת כאשר מציין הוא בתביעתו שהמתין בתחנה עוד מחצית השעה, שכן בשעה 22:06, 12 דקות לאחר שהגיע לתחנה, עשה שימוש בכרטיס "רב קו" שברשותו, ונסע בקו 18 (אשר יעדו זהה ליעד של קו 19 - שכונת נו"ש בחיפה) מאותה תחנה; משמע, הוכח בראיה פוזיטיבית, כי הנתבע חיכה עוד 12 דקות בתחנה (ולא כפי שאמר), ונסע מהתחנה לביתו באוטובוס (ולא כפי שאמר). נתון עובדתי זה אומת עם העובדה כי על פי איכון מערכת הג'י.פי.אס. של האוטובוס בקו 18, האוטובוס הגיע לתחנה בשד' פל ים בשעה 22:06 (מוצג נ/2). חוסר האמת מתחזק בכך כי לא צורף תצהיר מטעם אשתו של התובע על העובדות הנטענות לגביה בכתב התביעה, והיא אף לא הגיעה לדיון; בדיעבד, ברור מדוע לא צורף תצהיר אשתו של התובע על כי הגיעה לאסוף את בעלה מתחנת האוטובוס בשד' פל ים, שכן הדבר לא קרה; כאשר נתבקש התובע להבהיר נקודה זאת, ציין מסכת עובדתית שונה בתכלית מזאת אשר נרשמה בכתב התביעה, וציין כי התקדם באוטובוס לנקודה מסוימת (ולא ידע לציין באיזו נקודה מדובר) וממנה נאסף בידי אשתו. על משמעות אי הבאת עד חיוני או ראיה חיונית אמר כבר בית המשפט העליון כי קיימת חזקה שצד אשר אינו מביא עד חיוני או ראיה חיונית, ללא הסבר סביר, כאשר מדובר בעדות אשר יכולה היתה לתמוך בגרסת אותו צד, פירוש הדבר הוא שאותה עדות הייתה משמשת לחובתו של אותו צד, ולא תומכת בו. ראה: קדמי, "על הראיות" (חלק שלישי - תשס"ד 2003) עמ' 1648, ע"א 641/87 קלוגר נ' אורט ישראל בע"מ ואח', פד"י מד (1) 245, ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו ואח', פד"י מה (4) 651, ואי הבאת עדות אשתו של התובע בהקשר זה, יחד עם הסתירות שבגרסתו, חוסר האמת שבכתב התביעה ושינוי גרסתו בזמן עדותו, מלמדת מדוע אותה עדה לא הובאה בפני בית המשפט. יוצא אם כן, כי נזקו היחיד של התובע, היה כי במקום לעלות על קו 19 בשעה 21:54, נסע למחוז חפצו בקו 18 בשעה 22:06, 12 דקות מאוחר יותר. לגישתי, מדובר בנזק של מה בכך, אשר לא רק שלא הוכח מהו הנזק האמיתי בהקשר זה, אלא שהתובע אף התברר כמי שאינו דובר את האמת. אפנה אל דברי כב' הש' רובינשטיין בע"א 6884/09 הראל חב' לביטוח בע"מ נ' ירדני, שם נפסק "לא בכל מקרה בו אירוע נזיקי או הפרת חוזה גורמים לנפגע גם עגמת נפש, חובה על בית המשפט לפסוק פיצוי בראש זה. אינני נדרש כאן לשאלה העקרונית של הגישה הראויה לפסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני (ראו לדוגמה ע"א 3437/93 אגד אגודה שיתופית לתחבורה נ' אדלר, פ"ד נד(1) 817, 835; ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית נ' נחמיאס, פ"ד מו(2) 60; ג' שלו וי' אדר, דיני חוזים - התרופות: לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (תשס"ט) 307-303), אך כאמור לא כל עגמת נפש באשר היא תזכה בפיצוי, אף שעגמת נפש של ממש בוודאי ראויה לכך. גם נדרשת הוכחה במידת מה של עצם קיומו של נזק (ע"א 8910/05 א. אדמון בע"מ נ' וינבלט); ובסופו של דבר, מסור הנושא לשיקול דעת". כאמור, "עגמת נפש של ממש" ראויה לפיצוי, ולא ראיתי בהמתנה בת 12 דקות לאוטובוס נוסף, משום מסבה עגמה כה רבה עד שראויה היא בפיצוי; על אחת כמה וכמה נכונים הם הדברים, כאשר התובע מפריז בתובענתו, ואף מתאר את הנסיבות בצורה כוזבת. לא ראיתי שנגרם לתובע נזק, או נזק של ממש, וראיתי באופן העלאת הטענות כמעקר את אותו נזק מינורי נטען. לאור האמור, אני מורה על דחיית התובענה. לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות. פיצוייםאוטובוס