תביעה בגין לשון הרע, בשל עיקול שהוטל על חשבון הבנק

תביעה בגין לשון הרע, בשל עיקול שהוטל על חשבון הבנק



התובעת משכה שיק לפקודת הנתבעת 2, אשר חולל. הנתבע 1 (להלן- הנתבע) הנו עו"ד וייצג את הנתבעת 2 במסגרת הליכי הוצל"פ בגין השיק הנ"ל.




הצדדים אינם חלוקים על עיקרי העובדות כמפורט להלן: במסגרת הליכי גבייה שהפעיל הנתבע נגד התובעת, הגיעה האחרונה למשרדו ושילמה ביום 3.11.09 סך של 1,200 ש"ח על חשבון החוב. במעמד זה מסר לה הנתבע בקשה, חתומה על ידו, לביטול כלל ההליכים. ביום 27.1.10 שילמה התובעת סך נוסף של 2,000 ש"ח. ביום 8.4.13 הוטל עיקול על חשבון הבנק של התובעת בגין חוב זה. התובע התייצבה במשרדו של הנתבע, ולאחר דין ודברים נסגר התיק, בוטלו ההליכים וכל זאת מבלי שהתובעת שילמה עוד דבר.




המחלוקת בין הצדדים הנה זו. התובעת טוענת כי בעת ששילמה את הסך של 1,200 ש"ח הוסכם עם הנתבע כי תשלם סה"כ 3,200 ש"ח לפירעון החוב כולו. התבעת השלימה סכום זה ביום 27.1.10 ועל כן לא הייתה כל הצדקה, לשיטתה, לפעול בהליך של עיקול בשנת 2013 שכן החוב נפרע במלואו.




הנתבע טוען כי, מעולם לא סיכום עם התובעת על פירעון מלוא החוב תמורת סך של 3,200 ש"ח, ועל כן פעל כדין במסגרת זכותה של מרשתו לגביית החוב. הנתבע מסביר כי סגר את התיק, לאחר העיקול, הגם ששולם רק 3,200 ש"ח מתוך סכום החוב שעמד על 4,475 ש"ח וזאת "מתוך רחמנות והתחשבות" בתובעת ולא מתוך חובה כלשהי.




קיימתי דיון, במסגרתו שמעתי את התובעת ובעלה ועיינתי במסמכים. הנתבע לא התייצב ולא ראיתי במסמך הרפואי שהגיש כמצדיק היעדרות מהדיון. יחד עם זאת התרתי לעו"ד שקור לייצגו, בהסכמת התובעת, ועל כן פסק הדין יינתן לגופו של עניין ולא בשל אי התייצבות.




לדעתי, נסיבות העניין תומכות בגרסת התובעת והיא עדיפה בעיני. כאשר שילמה התובעת את הסך של 1,200 ש"ח עמד סכום החוב על כ 3,250 ש"ח (ראה דף חשבון תיק ההוצל"פ). מכאן, שהגיוני שהוסכם שתשלם סכום של 3,200 המשקף את מלוא הסכום, תוך הנחה מזערית. במעמד זה קיבלה התובעת מהנתבע בקשה חתומה לביטול כלל הליכי הוצל"פ, הגם ששילמה רק חלק מהסכום. התנהגות זו, מצדו של זוכה, מתיישבת עם הסדר בין הצדדים.




מכאן, כאשר שילמה התובעת את הסך של 2,000 ש"ח בחודש 1/10 , השלימה את חובה על פי ההסדר והיה על הנתבע לסגור את התיק. יתרה מזו. כאמור, ההסדר שבין הצדדים היה תשלום מלוא החוב על פי תיק ההוצל"פ (תוך הנחה של עשרות ש"ח בלבד). מכאן, שאף בהיעדר הסכמה כלשהי, היה על הנתבע לסגור את התיק לאחר תשלום סך של 3,200 ש"ח (יתכן והיו הפרשים קטנים, אך הם זניחים).




על כן, אני מקבל את גרסת התובעת, לפיה הוסכם שעם תשלום סך של 3,200 ש"ח התיק ייסגר. טענה זו אינה נפגעת בשל כך שהסכום שולם בשני תשלומים. הנתבע לא ביצע כל פעולה בין שני תשלומים אלו. אדרבא – הוא ביטל את ההליכים לאחר התשלום הראשון. התנהגותו מתיישבת עם הסכמה כפי שמתארת התובעת. עובדה נוספת התומכת במסקנה זו היא שכאשר פנתה התובעת אל הנתבע בשנת 2013 והלינה על העיקול, מיד נסגר התיק, הגם שיתרת החוב עמדה לכאורה, אותה עת על סכום של 4,474 ש"ח. ויתור על יתרת החוב, מלמד כי הנתבע הכיר אף הוא בטעותו, שאחרת היה עומד על תשלום מלוא החוב, במיוחד בהיותו בעמדת כוח לאחר הטלת עיקול.




נימוק נוסף התומך בגרסת התובעת הוא, שלא ניתן הסבר מדוע לא נעשה דבר בין חודש 1/10 (עת שולם הסך של 3,200 ש"ח) לאפריל 2013, עת הוטל העיקול. שנים ארוכות אלו, בהן לא נעשה דבר, מתיישבות היטב עם גרסת התובעת ואף בכך ראיתי חיזוק לגרסתה.





בעניין זה ראיתי להעיר כי התנהגות הנתבע חמורה אף בהיבט אחר. אין מחלוקת שהנתבע קיבל לידיו, על חשבון החוב, סך של 3,200 ש"ח בשני מועדים. חרף כל זאת, לא בוצעה הקטנת חוב בתיק ההוצל"פ, כמתחייב, והדבר בוצע רק לאחר שהוטל העיקול בשנת 2013 והתובעת הלינה על הליכים אלו. לו היה הנתבע מדווח – כמתחייב - על התשלומים שקיבל ומקטין החוב, ממילא לא יכול היה לבצע הליכים נוספים, שכן בשנת 2010 עת שולם הסך של 3,200 ש"ח היה בכך להביא לפירעון החוב כולו (למעט הפרשים קטנים שלא הצדיקו נקיטת הליכים מבצעיים). בדבר חובתו של זוכה לדווח ללשכת ההוצל"פ אודות תשלומים שקיבל על חשבון החוב ראה סעיף 19א' לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967


19א. (א) זוכה ידווח ללשכת ההוצאה לפועל על כל תקבול שקיבל על חשבון החוב שלא באמצעות הלשכה, בתוך שבעה ימים מיום קבלת התקבול.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), זוכה שהודיע ללשכת ההוצאה לפועל על הסדר בינו ובין החייב כאמור בסעיף 19ב, רשאי לדווח על כל התקבולים שקיבל על חשבון החוב שלא באמצעות הלשכה, בציון סכום התקבול ותאריך קבלתו, אחת לשלושה חודשים; ואולם פרע החייב את מלוא החוב, ידווח הזוכה על פירעון מלוא החוב בתוך שבעה ימים מהפירעון כאמור ויגיש בקשה לסגירת התיק.
(ג) רשם ההוצאה לפועל רשאי להטיל הוצאות על זוכה שלא דיווח ללשכה כאמור בסעיף קטן (א) או (ב) בתוך המועד האמור באותו סעיף קטן, לאחר שניתנה לזוכה הזדמנות לטעון את טענותיו לעניין זה; סכום ההוצאות האמור יקוזז מחשבון החוב בתיק ההוצאה לפועל; הגיש הזוכה בקשת רשות ערעור על החלטה זו וערעורו התקבל, יזוכה חשבון החוב בתיק בסכום ההוצאות שקוזז.



מכאן, שאף אם לא היה בין הצדדים הסכם כלשהו (ואינני קובע כך), הרי שעם תשלום סך של 3,200 ש"ח - עליו היה על הנתבע לדווח - אמורה הייתה יתרת החוב לעמוד על סכום נמוך ביותר, של עשרות ש"ח בלבד (החוב ביום 25.10.09 עמד על 3,250 ש"ח ) וסכום זה לא הצדיק נקיטת הליכים כגון עיקול.




לאור כל זאת, מתחייבת המסקנה לפיה הנתבע הטיל את העיקול שלא על פי זכות בדין ולמצער, עשה כן ברשלנות.







ההלכה הפסוקה קובעת כי ביצוע עיקול שלא כדין בחשבון בנק של מאן דהוא, יכול לשמש עילה לתביעה לפי חוק איסור לשון הרע. ראה ע"א 45661-12-10 גסלר נ' עירית ירושלים (24.3.11):


"הטלת עיקול על חשבון בנק יכולה להוות פרסום לשון הרע...לדעתי, בעצם הצגתו של המערער כמי שמתחמק, לכאורה, מלשלם את חובותיו, יש כדי להשפילו ולפגוע בשמו הטוב, בעיניו של בנקאי סביר, ללא קשר לגובה העיקול"



הנתבע לא טען להגנה כלשהי על פי חוק איסור לשון הרע, אלא כאמור, מיקד טענתו בכך שפעולתו הייתה במסגרת זכותו לגביית החוב, טענה אשר דחיתי. מכאן, שהטלת העיקול מהווה לשון הרע ביחס לתובעת.




התובעת עתרה לפיצוי בסך 30,000 ש"ח ולא הוכיחה נזק כלשהו, אלא הסתמכה על האפשרות לפסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק. יחד עם זאת מדובר בסכום גבוה, שאינו מבוסס ואינו משקף נכונה את נזקי התובעת. במהלך הדיון הודתה התובעת כי בעבר הוטל עיקול, בקשר עם תיק זה, על חשבון בנק השייך לה, אם כי בבנק אחר. נתון זה נכון להביאו בחשבון לצורך אומדן נזקי התובעת. מקובל עלי כי התובעת רואה עצמה כמי שנפגעה קשות מהטלת העיקול, אולם בפסיקה נקבע כי בבחינת קיומו של לשון הרע, יש להתחשב בדרך שבה נתפס הפרסום בעיני האדם הסביר ולא בעיניו של הנפגע (ע"א 1104/00 אפל נ' חסון, פ"ד נו(2) 607, 617). כמו כן, לא נעשה ניסיון כלשהו, להראות כי נגרמה פגיעה כלשהי, באמון לו זכתה התובעת בבנק, ויש להניח שלא נגרמה בפועל כל פגיעה, למעט אי נעימות סבירה ומקובלת לאור הנסיבות.




לאור כל אלו, סברתי כי נכון לפסוק לטובת התובעת פיצוי בסך של 3,000 ש"ח. הנתבע 1 ישלם ,אפוא, לתובעת סך של 3,000 ש"ח וכן הוצאות בסך 500 ש"ח. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית.




התביעה נגד נתבעת 2 נמחקת בשל חוסר מעש (לא קיימת המצאה).




זכות להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. עיכוב הגבלת חשבון

  2. הפקדה לחשבון עובר ושב

  3. ניהול חשבונות לא תקין

  4. תביעה לקבלת דפי חשבון בנק

  5. סעיף אריכות ימים בחשבון משותף

  6. הקפאת חשבון בנק לבקשת המשטרה

  7. פיצויים מהבנק על הגבלת חשבון ?

  8. יתרת חוב דיביטורית בחשבון בנק

  9. צירוף שותף לחשבון הבנק לפני פטירה

  10. מיופה כוח בחשבון בנק - חריגה מהרשאה

  11. תביעה שהוגשה בגין יתרת חוב בחשבון עו"ש

  12. תביעה בגין פרעון יתרות החובה בחשבון עו"ש

  13. השיק חולל בהעדר פירעון, כאשר נרשם בו שהחשבון סגור

  14. תביעה בגין לשון הרע, בשל עיקול שהוטל על חשבון הבנק

  15. תביעה אשר הגיש בנק נגד לקוחה, בגין יתרת חובה בחשבון החברה

  16. תביעה נגד הבנק בכך שלא איפשר לגבות שיקים שהופקדו בחשבון וסורבו

  17. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון