לטענת התובע בכתב התביעה, הוא רכב על קטנוע ובהתקרבו לצומת החל הרמזור להבהב ולכן האט את מהירות נסיעתו עד לעצירה מלאה והניח את רגלו על הכביש. התובע טען כי רכב הנתבע 1 (להלן: "הרכב") הגיע מאחוריו במהירות, לא עצר, סטה שמאלה ופגע בקטנוע בחלקו השמאלי-אחורי. כתוצאה מכך, הקטנוע נהדף קדימה והתובע "נזרק" לטענתו על השמשה הקדמית של הרכב ומשם לכיוון הכביש. 2. הנתבע טען כי נסע בשדרות בן גוריון, מכיוון דרום לצפון, הבחין ברמזור ירוק, המשיך בנסיעה ישר ולפתע הגיע הקטנוע מימין - מרחוב שמחה ארליך - נכנס לצומת ברמזור אדום ופגע ברכב. 3. במעמד הדיון, העידו הצדדים וכן עד מטעם הנתבעים. התובע הוסיף כי התאונה אירעה בחורף על כביש רטוב, והרמזור התחלף לכתום ולכן עצר. לטענתו, גרסת הנתבע אינה סבירה, מאחר ואילו היה בנסיעה - כפי שטען הנתבע - רגלו השמאלית הייתה בתוך הקטנוע ולפיכך לא הייתה מתרסקת. התובע סבר כי העובדה שרגלו התרסקה מעידה על כך שגרסתו עדיפה על גרסת הנתבע. לאחר הערת בית המשפט, אישר התובע שהרגל לא נשברה או "התרסקה" אלא נחבלה בלבד, והבהיר כי הבחין בשנייה האחרונה ברכב המתקרב אליו ובשל החשש שהרכב יפגע בו, "זרק" עצמו מהקטנוע ולכן הרגל שלו לא נמעכה בין הקטנוע לבין הרכב אלא קיבלה מכה מחזית הרכב. 4. לטענת התובע, הוא פגע בחזית ובמרכז מכסה המנוע של הרכב ונגרר על גבי מכסה המנוע עד לאחר הצומת. התובע הבהיר כי לא הגיע מרחוב שמחה ארליך, כפי שטען הנתבע, שכן הוא תמיד יוצא מרחוב הבריגדה היהודית בו הוא גר, שהוא רחוב חד סטרי, לרחוב יצחק מודעי ומשם משתלב ברח' בן גוריון, והוא היה בדרך למגרש שבו הוא משחק כדורגל. התובע הגיש תמונות לפיהן הנזק שנגרם לקטנוע נמצא בצדו השמאלי ונראה שחזית הקטנוע לא ניזוקה. התובע הציג תמונה שצולמה בטלפון הסלולארי שלו לאחר התאונה, בה נראה הקטנוע מוטל על הכביש והרכב מאחוריו. עוד הסביר התובע כי קיבל מכתב דרישה מהנתבעים ולכן פתח בהליך נגדם. 5. הנתבע הוסיף בעדותו וטען כי נסע במהירות של 40-45 קמ"ש, וכשהיה באמצע הצומת שמע מכה בצד ימין של הרכב, הבחין שהתובע על חלונו ומשם התובע נפל שמאלה. 6. מר אנטון פודקובירין, בנו של הנתבע, העיד כי אביו התקשר אליו לאחר התאונה ואמר שנהג הקטנוע לא רוצה להזמין משטרה או אמבולנס. העד טען כי הוא בעצמו הזמין משטרה למקום וכי למיטב הבנתו, התובע לא הציג מסמכים ולא רצה להתפנות באמבולנס שהגיע למקום. התובע השיב והבהיר כי אמו הגיעה ולקחה אותו לחדר המיון. דיון והכרעה 7. אמנם, התביעה מתבררת בבית המשפט לתביעות קטנות, בהן ישנה גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובע נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה". הפסיקה קבעה לא פעם, כי תובע שאינו עומד בנטל השכנוע, הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו, לא יוכל לזכות תביעתו, והיא תידחה. על מנת לזכות בתביעתו, על התובע לשכנע את בית המשפט כי הסבירות שגרסתו היא הנכונה בשיעור של 51% לפחות. לפיכך, במקרה שבו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים הצדדים הן שקולות, הרי שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו ולפיכך תידחה תביעתו. 8. במקרה דנן, יש קושי בשתי הגרסאות שהועלו בפני בית המשפט. גרסת התובע 11. אין בידי לקבל את גרסת התובע כגרסה עדיפה על זו שהעלה הנתבע, וזאת בשל אלה: ראשית, התובע טען כי "זרק" את הקטנוע כאשר ראה את הרכב מגיע מאחוריו, אך אין כל הסבר כיצד עלה בידו להתרומם באוויר (ממצב עמידה) ולעלות על מכסה המנוע של הרכב. לעניין זה אציין כי חלקה העליון של השמשה הקדמית נפגעה מהקסדה שחבש התובע. כאשר התובע נמצא בעמידה, ליד הקטנוע, סביר כי מכה של הרכב ברגלו תגרום להדיפתו בכוון נסיעת הרכב, בניגוד למקרה שבו הוא בנסיעה רכוב על הקטנוע, אז בלימת הקטנוע בשל חסימת דרכו בשל הרכב שלפניו, יכולה לגרום לו (מכח האנרציה) להמשיך קדימה, לעלות על מכסה המנוע שלפניו, להגיע עם הקסדה עד לחלקו העליון המרכזי של השמשה ולהמשיך באותה תנופה עד לנפילתו מצידו השמאלי של מכסה המנוע. שנית, התובע טען בדיון כי רגלו התרסקה מאחר ולא היתה בתוך הקטנוע בעת פגיעת הרכב, והוא סבר שעובדה זו מעידה על כך שלא היה בנסיעה. חרף טענה זו, תעודת חדר המיון שצורפה לכתב התביעה מעידה כי רגלו לא נשברה אלא נחבלה, חבלה שאינה קשה. מקובלת עלי טענת התובע כי אם היה עומד - או נשען - על הרגל השמאלית בעת פגיעת הרכב בו, היתה צפויה פגיעה חמורה יותר ברגל, דבר שלא אירע במקרה דנן. שלישית, אופי ומיקום הנזק ברכב אינם מתיישבים עם גרסת התובע. אילו הרכב היה מגיע מאחוריו, וסוטה שמאלה, לא ברור כיצד נגרמה מעיכה בכנף הימנית-קדמית, כאשר הרכב אינו יכול לנסוע הצידה אלא קדימה בלבד. גם סטייה של הרכב שמאלה לא היתה מביאה לפגיעת מעיכה במיקום האמור. 12. יתרה מזו, התובע טען בכתב התביעה כי ראה רמזור מהבהב ולכן האט ועצר, ובעדותו טען שהרמזור התחלף לכתום. מכאן, לגרסת התובע, החליט לעצור כאשר הרמזור לפניו רק מהבהב, בעודו על כביש חלק (ולכן רטוב) ומבלי שבדק ווידא שאין רכב הנוסע מאחוריו. בנסיבות אלה, לו קיבלתי את גרסת התובע כמהימנה (חרף הקשיים שפורטו לעיל), היה נקבע כי מוטלת עליו אחריות תורמת. בשל מסקנתי, שעל בסיסה נדחית התביעה, מתייתר הצורך לכמת את האשם התורם. גרסת הנתבע 13. חרף הקשיים בקבלת גרסת התובע, גם גרסת הנתבע בעייתית ולא ניתן לקבלה כעולה במשקלה על גרסת התובע, בשל אלה: ראשית, התובע טען כי הוא מגיע לרחוב בן גוריון עוד לפני הצומת בה אירעה התאונה, וכי הוא לא נוסע ברח' שמחה ארליך, וטענתו זו מהימנה עלי לאור ההסבר שניתן. אין כל סיבה להניח שהתובע יעשה סיבוב משמעותי כדי להגיע לרח' בן גוריון, כשהדרך הנוחה יותר מביאה אותו לאותו רחוב לפני הצומת בה אירעה התאונה. בשל כך, מתעורר ספק בגרסת הנתבע לפיה התובע הגיע לצומת מצד ימין לכיוון נסיעת הנתבע, היינו, מרח' שמחה ארליך. שנית, לפי גרסת הנתבע, התובע הגיע מימינו ופגע בו. אם כך היה מתרחש, היה צפוי שייגרם נזק של ממש לחזית הקטנוע, ואילו בפועל לא ניתן להבחין בנזק בחזית. שלישית, באם הקטנוע התנגש בצידו הימני של הרכב, היה סביר שייפול בו במקום בשל הרכב החוסם את דרכו. לאחר נפילתו היה צפוי הקטנוע להישאר בצד ימין לנתיב נסיעתו של הנתבע - אשר המשיך בהתאם לגרסתו לנסוע כאשר התובע מוטל על מכסה המנוע שלו. הקטנוע לא היה יכול, במקרה כזה, להתעופף על הכביש, לחצות את הצומת לכיוון נסיעתו של הנתבע, ולסיים את "דרכו" כשהוא לפני הרכב. לעניין מיקום הקטנוע בסיום האירוע, אינני מסתמכת רק על התמונה שהציג התובע בטלפון הסלולארי. הנתבע צירף לכתב ההגנה תרשים של מקום התאונה, וגם על פי תרשים זה בסיום האירוע היה הקטנוע מוטל במרחק מסויים לפני הרכב, לאחר שהרכב סיים לחצות את מרבית הצומת. 14. מסקנתי ממכלול האמור הינה, כי מדובר בשתי גרסאות שקולות. מקום שקיימות בפני בית המשפט שתי גרסאות כאלה - אין בידי לקבל את התביעה ויש לקבוע שהתובע לא עמד בנטל השכנוע המוטל עליו במשפט האזרחי, להוכיח את תביעתו ברמת שכנוע של 51% לפחות. בנסיבות אלה - מאחר והתובע הוא שיזם את התביעה, דין התביעה להידחות, וזאת גם כאשר גרסת הנתבע אינה נקיה מספקות. סוף דבר 15. התביעה נדחית. 16. מאחר שההכרעה התקבלה רק בהתאם לזהות יוזם ההליך, ולא בשל העדפת גרסה אחת על פני האחרת, מצאתי כי במקרה זה אין מקום לחייב את התובע בהוצאות משפט. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד. רכבמשפט תעבורהרמזורצומתקטנועמהירות מופרזת / דו"ח מהירות