תאונת דרכים במהלך המתנה לחילוץ

בעת שרכב התובעת המתין לחילוץ, לפתע מהנתיב האמצעי סטה ימינה רכב הנתבע 1 לעבר נתיב נסיעתו של רכב הנתבע 3, כתוצאה מההתנגשות בין רכבי הנתבעים, נהדף רכב נתבע 1 לעבר רכב התובעת וגרם לנזקים. התובעת הוסיפה וטענה כי עת המתינה לחילוץ נקטה בכל אמצעי הזהירות האפשריים, כגון הפעילה אורות מצוקה והציבה משולש אזהרה. הנתבעים חלוקים בשאלת אחריותם לפיצוי בגין נזקי התובעת. בכתב ההגנה מטעם הנתבעים 1 ו- 2, נטען כי נתבע 1 הרגיש חבטה בחלקו האחורי של הרכב, בעת שנסע בנתיב האמצעי. כתוצאה מכך, רכבו עשה סיבוב ופגע במעקה גדר ההפרדה וברכב התובעת אשר חנה בשול, כאמור. לטענת נתבעת 2, התאונה אירעה באשמת נתבע 3 אשר לא שמר מרחק סביר, לא נקט באמצעי זהירות וסטה לעבר נתיב נסיעתו. בכתב ההגנה מטעם הנתבעים 3 ו 4 נטען, כי רכב נתבע 3 נסע בנתיב הנסיעה הימני ואילו נתבע 1 אשר נסע בנתיב הנסיעה האמצעי סטה לפתע ימינה ופגע ברכב הנתבע 3. כתוצאה מהפגיעה נהדף רכב נתבע 1 לעבר רכב התובעת. לכן נטען, כי התאונה ונזקי התובעת נגרמו כתוצאה מנהיגתו הרשלנית של נתבע 1. לפניי העידו התובעת, נתבע 1 ונתבע 3. התובעת חזרה על האמור בכתב התביעה ופירטה את מאורעות אותו הבוקר, בנס ניצלו חייה ורשמי אותו היום הותירו את התובעת מבולבלת ונסערת. הובהר כי בעת שרכב נתבע 1 פגע ברכבה הצליחה התובעת לחמוק מפגיעה בעת שטיפסה על גג רכבה. למקום הגיעה ניידת משטרתית, עוד לפני התאונה, בכדי לגרור את רכב התובעת אשר עמד בשול השמאלי, תוך שהוא חוסם מעט את נתיב הנסיעה השמאלי, מבין שלושה, בכביש החוף בעת שהיה עמוס מאוד ברכבים. התובעת העידה כי הגם שהזמינה גרר באופן פרטי, הוזמן למקום גרר משטרתי כדי לפנות את רכבה. לכן במקום עמדה גם ניידת משטרתית מאחורי רכב התובעת. לדבריה, בעת שאירעה התאונה עמדה מחוץ לרכב, דלת הרכב הייתה פתוחה וכיוון הסתכלותה היה לכיוון צפון, כיוון נסיעת המכוניות. לטענתה, האירועים אירעו בחטף "הכל קרה נורא מהר ונורא לא צפוי, ראיתי התנגשות בין שני כלי הרכב. באותו רגע מה שאני ראיתי, ובאמת זה עניין של שברירי שנייה... זה מה שרשמתי גם בעדות שלי, באותה שנייה הרכב האמצעי, רכב נתבע 1 סטה מעט ימינה והתנגש ברכב נתבע 3. אני חושבת שמנקודת המבט שאני הייתי אם הוא פגע בו מאחורה או הפוך, אני לא בוחן תנועה. מה שקרה כתוצאה מזה, זה שרכב נתבע 1 נזרק ועשה סיבוב של 180 מעלות ופגע ברכב שלי." (עמוד 1 פרוטוקול הדיון מהיום, שורות 19-27). בהמשך חקירתה הנגדית השיבה התובעת לשאלת נציגת נתבעת 2 "מי נסע לפני מי?" ותשובתה הייתה "הגרר הוא רכב יותר ארוך אז אני חושבת שהפרונט שלו בלט יותר קדימה. לא יודעת בוודאות. ...אני יודעת שהפגיעה הייתה בחלק האחורי ימני אצלו, אבל הוא הסתובב. אני חושבת שהוא קיבל את הדחיפה בחלק האחורי שלו, זה בגלל מה שראיתי אחר כך. הוא פגע גם ברכב שלי בחלק האחורי... אני מסבירה, הוא הסתובב 360 מעלות ופגע בחלק האחורי של הרכב שלי עם קדמת הרכב שלו. אני חושבת שראיתי פגיעה בחלק האחורי שלו, אבל שוב הסיטואציה הייתה מסעירה מאוד. ניצלתי בנס". (עמוד 2, שורות 4-12). בחקירתה הנגדית לשאלות נתבעת 4 הודתה התובעת כי השול השמאלי הינו צר וכי רכבה של התובעת בלט מעט מאוד לעבר הנתיב השלישי. עוד הבהירה התובעת, כי גם הרכב המשטרתי עמד מאחוריה, בקרבת חומת ההפרדה וגם בלט "אבל אולי בלטו קצת יותר ממני" (עמוד 3, שורה 4). נתבע 1 העיד כי נסע בנתיב האמצעי כאשר הרגיש חבטה בחלק האחורי של רכבו. לדבריו, רכבו עשה כמה סיבובים ופגע ברכבה של התובעת עם חלקו האחורי בחלקו האחורי של רכב התובעת. נתבע 1 הגיש לבית המשפט תמונות המעידות על הפגיעות ברכבו. לדבריו, הפגיעה בצידו הימני אחורי של הרכב (נ/1) מעידה על החבטה שקיבל מרכבו של נתבע 3. לדבריו, ברגע שהסתובב הרכב נחבט בגדר ההפרדה. נתבע 1 הפנה לתמונות המעידות על הפגיעה בדלת שמאל של הנהג (נ/2), לטענתו, חזר ברוורס וכך פגע ברכב התובעת. נתבע 1 בהתבסס על התמונות המעידות על נזקי רכבו, הודה כי לא ניתן לראות מהתמונות פגיעה בחלקו האחורי, למעט פגיעה קלה בתמונה 1. נתבע 1 הוסיף כי לא הייתה לו פגיעה בחלקו הקדמי של הרכב. במסגרת חקירתה הנגדית של נציגת נתבעת 4, הודה נתבע 1 כי לא הבחין ברכב התובעת שעמד בצידה השמאלי של הדרך "לא ראיתי את התובעת עד שפגעתי בה" (שם, שורה 22) "לא ראיתי את המשטרה ולא את התובעת. הרגשתי שיש עומס תנועה..." (שם, שורות 23-24). נתבע 1 העיד גם, כי לא הבחין במכוניות שנכנסות מהנתיב השמאלי, אשר בהתאם לנטען נחסם מעט על ידי רכב התובעת והרכב המשטרתי. "אני לא זוכר מההלם שרכב התובעת בלט לתוך המסלול השמאלי. אני יודע שהרכב היה מחוץ למסלול" (שם, שורות 26-30). עם זאת, חזר על גרסתו "אני בוודאות אומר לך שאני לא סטיתי. אני זוכר שקיבלתי מכה, הסתובבתי באוטו ופגעתי בתובעת." (עמוד 4, שורות 11-13). נתבע 3 העיד כי נסע עם המשאית בנתיב הימני, כאשר לפתע הסתכל לצד שמאל וראה את רכב נתבע 1 סוטה ימינה ופוגע במשאית "כנראה שהוא הופתע מהמחסום של המשטרה, אז הוא סטה, אין לו לאן לברוח כי הם חסמו חצי נתיב." (שם, שורות 17-18). בחקירתו הנגדית על ידי נציגת נתבעת 2 נדרש נתבע 3 לפרט כיצד בדיוק קרתה התאונה "אני נסעתי בצד ימין, רכב נתבע 1 היה משמאלי, רכב התובעת בלט מעט למסלול השמאלי, ואז נתבע 1 נסע, הופתע... לי קרה נזק בחלק השמאלי קדמי. אני לא יודע איפה הוא פגע בי" (שם, שורות 23-26). נתבע 3 לא ידע היכן בדיוק נפגע רכב נתבע 1. נתבע 3 העיד כי נתבע 1 פגע ברכב התובעת עם חלקו האחורי ושבר לה את השמשה. לטענתו, סטה רכב נתבע 1 לעברו כתוצאה מחסימה חלקית של הנתיב השמאלי. "חצי נתיב שמאלי... הייתה לו הפרעה. למה הוא סטה אני לא יודע. אני לא ראיתי את ההפרעה, אני מניח שהייתה לו הפרעה כי בגלל זה הוא סטה." נתבע 3 הציג לבית המשפט תמונה של הפגיעה בגרר (נ/3), מהתמונות קשה היה להתרשם כי ישנה פגיעה. נציגת נתבעת 4 צייה כי הרכב נפגע במדרגה מצידו השמאלי קדמי של הרכב. הצדדים סיכמו טענותיהם לפניי. הנתבעים לא היו חלוקים באשר לנזקי התובעת, למעט לטענה להפסד ימי עבודה, נסיעות, טלפונים, עוגמת נפש וטרחה בסך 1,000 ₪. מוסכם בין הצדדים כי נזקיה של התובעת בהתאם לדו"ח השמאי הינם סך של 3,512 ₪, עוד נשאה התובעת בסך טרחת שמאי בסך של 480 ₪. התובעת העידה לנזקיה, והבהירה כי הינה מטפלת ברפואה סינית. יש לה קליניקה ומטופלים אליהם היא מגיעה הביתה. לטענתה, באותו היום הייתה בדרכה לזוג מטופלים ובשל התאונה נאלצה לבטל את הטיפול וטיפול נוסף לזוג אחר למחרת. לדבריה, היא גובה סך של 500 ₪ בגין טיפול זוגי ולכן נזקיה בגין הפסד הכנסה נעמדו על ידה בסך של 1,000 ₪. עוד הוסיפה התובעת כי אותם מטופלים מקבלים ממנה טיפול פעם בשבועיים ולכן הפסידה את אותה הכנסה. באי כוח הנתבעים חלוקים כאמור באשר לאחריותם לשאת בנזקי התובעת. לפניי נשמעה התובעת וכפי שפורט, עולה כי התובעת אינה זוכרת במדויק את האירועים שהתרחשו במסגרת התאונה. התובעת טענה כי רכב נתבע 1 פגע ברכבה מאחור בחלקו הקדמי. גרסה שהובהרה כבלתי נכונה. עוד, התובעת טענה בתחילה כי רכבו של התובע עשה סיבוב של 180 מעלות, שינתה גרסתה ל 360 מעלות, כאשר לטענת נתבע 1 ונתבע 3 רכבו של נתבע 1 עשה מספר סיבובים ולבסוף פגע ברכב התובעת בחלקו האחורי, לאחר שפגע בגדר ההפרדה, גרסה שלא נשמעה על ידי התובעת. לא ניתן לבוא בטענות לתובעת, שכאמור עברה חוויה מפחידה ומסעירה. בנוסף, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי לתובעת אין כל אינטרס בתוצאות ההליך, שהרי מבחינתה אין זה משנה מי מהנתבעות תישא באחריות לנזקי התאונה. לכן, אני סבורה כי התובעת מסרה את הגרסה כפי שהיא זוכרת אותה ולא מתוך כל כוונה אחרת. מן התמונות שהוצגו על ידי נתבע 1 עולה כי רכבו נפגע בחלקו הימני אחורי ובדלת השמאלית קדמית. מעיון בדו"ח השמאי לא מוזכרת כל פגיעה אחרת בחלקו הימני של רכב נתבע 1. נתבע 1 טען כי חש בפגיעה בחלקו האחורי של הרכב, לפגיעה זו ישנו חיזוק בתמונות ובחוות הדעת. נתבע 3 לא זכר ולא ידע להעיד היכן נפגע רכב נתבע 1, רק ידע להעיד על סטיית הרכב לעברו והסביר זאת כתוצאה מתנאי הדרך. מנגנון פגיעה שכזה, הינו פגיעה של חלקו האחורי ימני של רכב נתבע 1 ממדרגות דלת יציאת הנהג בחלקו השמאלי קדמי של רכב נתבע 3, כתוצאה מסטייה של רכב נתבע 1 בלבד, לא עולה בקנה אחד מתיאור הנסיבות כפי שתוארו על ידי כל הנהגים. שהרי לו הפגיעה הייתה מתבצעת באופן הזה, רכב נתבע 1 היה אמור לעקוף כמעט באופן מלא את משאית נתבע 3 ולסטות באלכסון לעבר המסלול הימני. אף אחד מהנהגים לא תיאר התנהלות כזו. לפיכך, המסקנה המסתברת היא כי גם רכב נתבע 3 סטה מעט לעבר רכב נתבע 1, בעת ששניהם נוסעים בכיוון נסיעתם. בנוסף, מקובלת עליי עמדת נתבעים 3 ו 4, המקבלת חיזוק מגרסת התובעת ותנאים אובייקטיביים בשטח, ולפיהם רכב התובעת והניידת המשטרתית חסמו מעט את הנתיב השמאלי בעת שחנו בשול השמאלי בצידי הדרך. לכן, אני מקבלת את המסקנה הנטענת על ידי נתבעת 4 ולפיה הרכבים שנסעו בנתיב השמאלי, סטו מעט לעבר הנתיב האמצעי בו נסע רכב נתבע 1 ולכן נתבע 1 חייב היה לסטות מעט גם הוא לעבר נתיב נסיעתו של נתבע 3. מכל האמור לעיל לאחר ששקלתי הראיות שהוצגו לפניי: האובייקטיביות - התמונות ודו"ח השמאי והסובייקטיביות - עדויות הצדדים, עדותה של התובעת, אשר מצאתיה נכונה בחלק מהפרטים ושגויה בחלק אחר, עדותו של נתבע 1 אשר לא זכר דבר באשר לרכב התובעת, מיקומו, המצאות הניידת המשטרתית ורכבים שנאלצו לסטות מהנתיב השמאלי לעבר הנתיב האמצעי, אלא רק את הגרסה המסירה ממנו אחריות והמטילה אחריות על נתבע 3 - עדותו מצאתיה אמינה באופן חלקי. עדותו של נתבע 3, אשר גם הוא לא ידע לציין היכן פגע ברכב נתבע 1, היכן נפגע רכבו, אלא רק ידע להעיד כי הנתיב השמאלי היה חסום בחלקו ולכן סטה נתבע 1 לעברו. אני סבורה כי כתוצאה מעצירת רכב התובעת והניידת בצידה השמאלי של הדרך התנועה במקום השתבשה, דעתם של שני הנהגים המעורבים הוסחה ושני סטו מעט מנתיבם. מכל האמור לעיל אני קובעת כי האחריות לתאונה ולמפגש בין רכבי נתבעת 1 ו 3 רובצת בחלקים שווים על הנתבעים. כן, יישאו הנתבעים בחלקים שווים בנזקי התובעת. אני מחייבת את הנתבעים בחלקים שווים לפצות התובעת בנזקיה, בהתאם לכתב התביעה בסך של 4,992 ₪, בצירוף 500 ₪ הוצאות בגין הליך זה. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מהיום.תאונת דרכיםמתנה