אחריות העיריה לנזק לרכב עקב הצבת דוקרנים בכביש

אחריות העיריה לנזק לרכב עקב הצבת דוקרנים בכביש: טענות התובע התובע היה במועדים הרלבנטיים הבעלים של רכב מסוג טויוטה קורולה מ.ר. 5388229 (להלן: "רכב התובע"). ביום 18.6.13 סמוך לשעה 22:45 נסע התובע ברכבו והגיע לצומת הרחובות אשכול-ערמונים בירושלים. התובע ביקש להסתובב בצומת, והואיל והמקום היה חשוך לא הבחין בכך שמוצבים דוקרנים לרוחב הכביש, עלה עם אחד מגלגלי רכבו על הדוקרנים ובשל כך נגרם נזק לאחד הגלגלים. התובע נאלץ להחליף את הגלגל בעלות של 300 ₪. למחרת כאשר שב התובע לבדוק את המקום הבחין בכך שבכניסה לרח' האשכול מוצבים תמרורי אין כניסה, האחד בצד ימין והשני בצד שמאל, לא במקביל כי אם בתוך הרחוב וכי במקביל לתמרור הימני מוצבים דוקרנים למניעת כניסת כלי רכב. התובע טוען כי הצבת הדוקרנים על ידי הנתבעת נעשתה שלא כדין, תוך כדי התרשלות וגרימת סיכון להולכי רגל וכלי רכב. בעניין זה סומך התובע את טענתו על הוראת תקנה 151 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. התובע דורש פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לגלגל הרכב בסכום של 300 ₪ וכן פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לו והוצאותיו. טענות הנתבעת הנתבעת טוענת, כי היא אינה אשמה בהתרחשות התאונה, שכן הדוקרנים הוצבו במקום כדין על מנת למנוע כניסה של כלי רכב, על-פי תכנית הסדרי התנועה, וכי במקום ישנו שילוט אזהרה מתאים ותאורת הרחוב באזור הינה תקינה וטובה. לטענתה, האחריות להתרחשות התאונה מוטלת על התובע בלבד, אשר לא הבחין בדוקרנים ונכנס למקום. דיון והכרעה השאלה שבמחלוקת בין הצדדים הינה האם פעלה הנתבעת שלא כדין כאשר הציבה דוקרנים בכניסה לרחוב אשכול והאם הפרה את תקנה 151 לתקנות התעבורה. תקנה 151(ג) לתקנות התעבורה קובעת כי לא יתקין אדם, לא יציב ולא ירשה לאחר להתקין או להציב לרוחב דרך אמצעי חסימה מכל סוג שהוא, לרבות שרשרת, כבל, חוט ברזל או מחסום אחר כיוצא באלה. תקנה 151(ד) לתקנות התעבורה קובעת כי הוראות תקנת משנה (ג) יחולו גם על רשות מקומית, אך לא יחולו על מחסום שבכניסה לחצרים, למפעלים, למגרשי חנייה ובכניסה למקומות אחרים מאושרים על ידי רשות תמרור מרכזית. כאמור, הנתבעת טוענת כי המקום בו הוצבו הדוקרנים אושר על ידי רשות תמרור מרכזית על-פי הסדרי התנועה במקום, וכי מדובר ברחוב שהינו ביציאה משוק מחנה יהודה ועל כן הוצבו במקום דוקרנים למניעת כניסת כלי רכב. איני מקבלת את טענת התובע כי במקום הוצבו דוקרנים שלא כדין. ראשית, איני סבורה כי תקנה 151(ג) חלה על המקרה הנדון, שכן אין המדובר במחסום שהוצב לרוחב הדרך כי אם במחסום שהוצב בתחילת רחוב אשכול, כאשר בשני צדי הרחוב מצויים תמרורי "אין כניסה" האוסרים על כניסתם של כלי רכב לרחוב, שכן המדובר ברחוב שהינו בכניסה לשוק מחנה יהודה. מאחר ומדובר בדרך שהכניסה אליה נאסרה על ידי כלי רכב ומוצבים בתחילת הרחוב תמרורים האוסרים על הכניסה לרחוב על ידי כלי רכב, אין במחסום שהונח שם משום סכנה, להבדיל מאמצעי חסימה המונח לאורך הדרך אשר בה אמורה להיות תנועה עוברת (השוו: ת.א. (י-ם) 18201/01 כהן נ' עירית ירושלים). יתר על כן, בהתאם לתקנה 18(ג) לתקנות התעבורה רשאית רשות התמרור המקומית בהסכמת רשות תמרור מרכזית ובהתייעצות עם קצין משטרה, לקבוע הסדרי תנועה. הסדר תנועה מוגדר בתקנות התעבורה כמרור וכל סימן או התקן בנוי, סלול, מוצב, מסומן או מופעל, המיועד להסדיר את התנועה ואת אופן השימוש בדרך. הדוקרנים אותם הציבה הנתבעת הינם "הסדר תנועה" כמשמעותו בתקנות התעבורה והנתבעת הבהירה כי הסדר התנועה הוצב בהסכמת רשות התמרור המרכזית, כאשר התובע לא הוכיח אחרת. אמנם הנתבעת לא הציגה ראיה פוזיטיבית המעידה על כך שרשות התמרור המקומית קיבלה את הסכמת רשות התמרור המרכזית להצבת הסדר התנועה, אך אין די בכך כדי להרים את הנטל המוטל על התובע להוכיח שההחלטה התקבלה שלא כדין. בעניין זה עומדת לזכות העירייה חזקת תקינות המעשה המנהלי. כפי שנפסק בע"א 6066/97 עיריית תל-אביב-יפו נ' אבן אור פסגת רוממה בע"מ פ"ד נד (3) 749, 755: "החלטת הרשות המקומית לא נמצאה. אין בכך כדי לפגוע בחוקיות ההיטל, שכן לרשותה של הרשות המקומית עומדת חזקה התקינות (או החוקיות). על פי חזקה זו, נקודת המוצא הנה כי המינהל פעל באופן חוקי ותקין. ניתן, כמובן לסתור החזקה. הנטל מוטל על המבקש לעשות כן. חזקה זו נתקבלה בפסיקה הישראלית (ראו, למשל, רע"פ 1088/86 מחמוד נ. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הגליל המזרחי, פ"ד מד(2) 417; בג"צ 7351/95 גבעוני נ. השר לענייני דתות, פ"ד נ(4) 89, 128; בג"צ 4146/95 עזבון המנוחה לילי דנקנר נ. מנהל רשות העתיקות פ"ד נב(4) 774, 793) חזקה זו חלה בכל תחומי המשפט הציבורי (ראו: (F. Bennion, Statutory Interpretation 888 (3d ed, 1997) היא חלה ממילא גם לענין פעולותיהן של רשויות מקומיות (ראו בג"צ 25/82 רוסיניק נ. עירית רעננה, פ"ד לו(4) 766, 772; ע"א 1188/92 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ. ברעלי, פ"ד מט(1) 463, 472). עוצמתה של החזקה משתנה על פי הנסיבות. בדרך כלל, ככל שעבר זמן רב יותר מהפעולה המינהלית, גובר כוחה של חזקת התקינות. בצדק ציין השופט זמיר כי: "החזקה היא שההחלטה ניתנה כדין. לפיכך מי שטוען כי ההחלטה ניתנה שלא כדין עליו הראיה. זאת ועוד: חזקת החוקיות עשויה להוסיף משקל עם הזמן. לאחר שנים רבות יהיה לה משקל רב. אכן, עדיין היא רק חזקה, ולכן עדיין היא ניתנת לסתירה, אך ככל שחולף הזמן יקשה יותר ויותר לסתור אותה" (בג"צ 4146/95 הנ"ל, בעמ' 793)." כאמור חזקת תקינות המעשה המינהלי ניתנת לסתירה, אלא שעל התובע הנטל לסתור אותה, וזאת באמצעות הצגת נתונים עובדתיים (ע"פ (חיפה) 1103/04 מדינת ישראל נ' רפאל ביהם). ואולם התובע לא עמד בנטל זה ולא הוכיח כי החלטת רשות התמרור המקומית להציב הסדר תנועה ברח' אשכול התקבלה שלא כדין (וראו גם: ת.א. (י-ם) 18201/01 יהודה כהן נ' עירית ירושלים). לאור האמור, אני קובעת כי לא הוכח כי הנתבעת פעלה שלא כדין משהציבה דוקרנים בכניסה לרחוב אשכול. זאת ועוד, מתמונות המקום שהציג התובע עולה, כי בכניסה לרחוב אשכול מוצבים שני תמרורי אין כניסה וכי התמרור בצדו הימני של הרחוב מוצב בקדמת הרחוב, במקום בולט לעין. בנסיבות אלה, יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של מאה אחוזים לגרם הנזק, שכן אילו היה נוהג במידת הזהירות הנדרשת ממנו היה צריך לשים לבו לתמרורים שהוצבו במקום ואף לדוקרנים. איני מקבלת את טענת התובע כי מהרחוב בו הגיע לא ניתן להבחין בתמרורי האין כניסה. מתמונות המקום עולה כי התמרורים מוצבים בקדמת הרחוב במקום בולט וניתן בנקל להבחין בהם. לאור האמור, אני דוחה את התביעה. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסכום של 500 ₪. פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.כבישרכבעירייהאחריות העירייה בנזיקיןנזק לרכב