עניינה של התביעה בנזקים אשר נגרמו לרכוש התובעת 2. לטענת התובעת היא שכרה דירה אשר הנתבע הוא בעליה. לטענתה, הנתבע רצה לשפץ את הדירה וביקש ממנה לצורך כך, לפנות אותה למשך חודש ימים. הוסכם ביניהם שחפציה יושארו בדירה והנתבע הבטיח לשמור ולהשגיח עליהם. לטענתה, כשביקרה בדירה בזמן השיפוץ, גילתה שחלק מחפציה נהרסו כגון: שולחן הסלון נשבר, מיטה נשברה, שולחן האוכל נשרט וכסאות האוכל נשרטו, מסגרת תמונה נשברה, והמקרר ניזוק, התלכלך והתמלא בעובש. נוסף לכך, טענה התובעת כי נגנבו בזמן השיפוץ פריטים בסך של 9,600 ₪ וגם נגנב דרכונה. לטענתה לאחר מכן הנתבע החליף את מנעול הדירה והיא לא הייתה יכולה להיכנס לדירה. לטענתה הייתה צריכה להמשיך ולהשכיר את הדירה עד סוף אפריל 2016 עפ"י הסכם השכירות. התובעת עותרת לפיצוי בסך 9,000 ₪ עבור תקופה של עשרה חודשים, 18,000 ₪ עבור 24 חודשי שכירות נוספים בתקופות האופציה, 300 ₪ עבור ניקיונות, 6,000 ₪ עבור מיטה זוגית שנשברה, ו- 2,950 ₪ עבור הוצאות משפט. 3. לטענת הנתבע, רכש את הדירה מהבעלים הקודם אשר כרת את הסכם השכירות עם התובעת. הנתבע טען כי בחודש יוני 2013 החל לשפץ את דירתו לאחר שהתובעת ביקשה ממנו לבצע את השיפוץ. גרסת הנתבע הינה כי סוכם עם התובעת כי תעבור לגור במהלך השיפוץ במקום אחר. לעניין חוזה השכירות טוען הנתבע כי החוזה עם התובעת נחתם לפני שהנתבע הפך להיות בעל הדירה. לטענת הנתבע, אינו אחראי לנזק שעשו פועלי השיפוץ ברכוש של התובעת, והתובעת אף פנתה לעובדים ולקבלן בנוגע לכך. לעניין נזק הרכוש שנגרם לתובעת טוען הנתבע כי הוסכם עם התובעת שהרכוש ירוכז בחדר בבית כאשר הפריטים אשר יישארו בדירה הם פריטים שמצריכים הובלה ולא פריטים קטנים שהיה עליה לפנות מהדירה. לטענתו, הוא לא אחראי לפריטים כגון הדרכון שאבד, משום שלא ידע על הימצאותם בדירה. נוסף לכך טען כי התובעת השאירה רכוש רב מחוץ לחדר המוסכם ובכך היא התרשלה בשמירה על רכושה. עוד טען הנתבע כי המיטה שנשברה היא מיטה ישנה ואילו נדרש עבורה תשלום של מיטה חדשה. לטענתו בן הזוג של התובעת לקח חלק בהעברת המיטה גם הוא והאחריות צריכה להיות מוטלת גם עליו. המשיך הנתבע וטען כי הנזק שנגרם למיטה הוא קל - התרופפות ברגים בלבד - אשר ניתן לתיקון. לטענת הנתבע, נגרמו לו הפסדי שכירות ותשלומי ועד בית במשך חודש וחצי- בתקופה זו לא הצליח להשכיר את הדירה לשוכרים אחרים. לטענתו התובעת לא שילמה ועד בית ונותר חוב שהיה קיים עוד לפני המקרה נשוא התביעה. לטענתו, סך הנזק שנגרם לנתבע הינו 5,250 ₪. 4. במעמד הדיון העידו הצדדים וכן עדים מטעמם. התובעת הגישה תמונות אשר תיעדו את הנזקים שנגרמו לחפציה בזמן השיפוץ. בתמונות ניתן לראות כי הפועלים השתמשו בחפצים וגרמו לנזק לחלק מהם. התובעת טענה שנגרם לה נזק בכך שכיום היא משכירה דירה קטנה אשר דמי השכירות בה יקרים ביחס לדירה נשוא התביעה. הנתבע טען בדיון שבן הזוג של התובעת איים על פועלי השיפוץ והגיש לבית המשפט סרטון במכשיר הטלפון שלו ובו נראה כי נציגת הוועד מסכימה שבן הזוג של התובעת איים לדקור את הקבלן אך זו התרגזות רגעית ומדובר באנשים טובים. כפי שציינתי במהלך הדיון, כי אין וודאות שהנציגה שהוקלטה בסרטון אכן שמעה בעצמה את האיום. בן זוגה של התובעת העיד כי כשהגיע יחד עם התובעת לביקור בדירה ראה כי המיטה שבורה ושאר חפציה הוזנחו. לטענתו למעט ריהוט הסלון אשר היה עטוף, החפצים הועברו לחדר שהוסכם. לטענת עד הנתבע, קבלן השיפוץ, סוכם עם התובעת שהיא מפנה את כל הסלון לחדר, ואילו הסלון היה מלא בחפצים באופן שלא היה ניתן לעבוד בו ולכן פועליו הזיזו את החפצים. לטענתו דחסו לחדר דברים ולכן המיטה נשברה, כאשר אף אחד מפועליו לא נגע בה. לטענתו פועליו לא גנבו חפצים מהתובעת. דיון והכרעה 5. לאחר שנתתי דעתי למכלול הנסיבות, לטיעוני הצדדים כפי שהועלו בכתבי הטענות, לעדויות שהושמעו בפניי ולמוצגים שהוגשו, אני סבורה שדין התביעה להתקבל בחלקה, הכול מהנימוקים שיפורטו להלן. 6. השתכנעתי מדברי הצדדים כי שניהם יחד אחראים לשרטון עליו עלתה מערכת יחסי השכירות ארוכת השנים. נראה כי התובעת הגזימה בתגובתה, וכדבריה "יכול להיות שהעליתי את הטון כי הייתי כעוסה". התובעת הסבירה כי העובדה שהמיטה נשברה היתה הטריגר לפיצוץ ביניהם, בעוד שמדובר בעניין שיכול היה להגיע לפתרונו, אם בהעברת המיטה לתיקון ואם בפיצוי כספי כזה או אחר. 7. הצדדים חלוקים מי יזם את הפסקת השכירות, ואין בידי להעדיף גרסה אחת על פני האחרת. בנסיבות אלו אני דוחה את התביעה ככל שהיא מתייחסת להפסקת יחסי השכירות ולהפרת הסכם שכירות, על כל המשתמע מכך מהפן הכספי. 8. גם אם מסקנתי היתה שונה, והיתה מתקבלת עלי טענת התובעת כי הנתבע הוא האחראי לביטול חוזה השכירות לא ניתן היה לקבל את דרישתה הכספית לקבלת הפרש דמי השכירות וזאת מהנימוקים כדלקמן: ראשית, אין כל ראייה התומכת בטענת התובעת כי הדירה אליה עברה דומה באיכותה, במיקומה או בגודלה לדירה נשוא התביעה. לפיכך, אם שיפרה התובעת את תנאי מחייתה, אין הנתבע חייב לשאת בעלות השיפור. שנית, התובעת ציינה בעדותה כי עברה לגור אצל אמה של עמיתה לעבודה, עובדה שאינה עולה בקנה אחד עם תיאור התובעת של התרוצצויות וחיפוש דירה ומעלה ספק באשר לטענות הנוגעות לתשלום הנדרש מהתובעת כדמי שכירות. שלישית, עד ליום מתן פסק הדין התגבשו נזקי התובעת הנטענים בגין הפרשי דמי השכירות רק ביחס לתקופה שעד היום ואין התובעת זכאית לפיצוי עבור נזק שטרם התגבש. 9. התובעת טענה עוד, כי נגנבו פריטים יקרי ערך מהציוד שהושאר על ידה בדירה במהלך השיפוץ, לרבות תכשיטים, מצלמה ובגדי מותגים. אין כל ראייה התומכת בטענות לגניבת ציוד עליה אוכל לבסס הכרעה המקבלת את האשמות התובעת. לטעמי, העלאת טענות המייחסות התנהגות פלילית (גניבה) מחייבת את התובעת בנטל הוכחה מוגבר בהשוואה לנטל הרגיל במשפט האזרחי, והתובעת לא עמדה בנטל זה. מעבר לכך, התובעת לא הציגה כל אסמכתא לרכישת מוצרים אלו שיהיה בה כדי לבסס את הערכת השווי הנטענת. אף לו קיבלתי את טענת התובעת, אני סבורה שבהשארת פריטים יקרי ערך בדירה שבה נערך שיפוץ וצפויים להגיע עובדים ובעלי מקצוע - יש משום רשלנות תורמת גבוהה מצד התובעת. 10. עם זאת, שונה הדבר ביחס לטענות התובעת הנוגעות לנזקים לציוד ותכולת הדירה. התמונות שהוגשו (ת/1) מראות פרטי רהוט, ובכלל זה מזרן, מקרר, מערכת ישיבה ושולחן אוכל עם כיסאות שהושארו באזור הסלון, לא הוכנסו על ידי התובעת לחדר בו הוחסנו חפציה. בציוד זה נעשה שימוש ככל הנראה על ידי העובדים במקום, והרושם שמתקבל הוא שזלזול ממשי בצורך לשמור על החפצים עד כדי השחתתם ממש. אינני מקבלת את עמדת מר טדרי אליהו, קבלן השיפוצים (להלן: "הקבלן"), שהיה עליו לעבוד במקום שאינו פנוי בחפצים ולכן פעל כנדרש, בכך שדאג להזזת הריהוט "אחורה... כמה שאפשר". כמו כן לא מקובלת עלי טענת הקבלן כי הפך את השולחן למשטח עבודה בהתאם לדברי התובעת: "שהשולחן הזה צריך לזרוק לפח". הקבלן לא קיבל הוראות מהתובעת אלא מהנתבע בלבד. אין חולק שהתובעת היתה צריכה לאחסן את חפציה באחד החדרים אך אם לא עשתה כן היה על הקבלן לפנות לנתבע ולבקש שיסייע בידו לפנות לתובעת כדי שזו תפנה את חפציה, ולא להתחיל לבצע עבודות שמטבען גורמות ללכלוך רב, בעוד רכושה של התובעת נמצא בקרבת מקום. אין בכך כדי לפתור לחלוטין את התובעת מאחריותה לאחסן את כל חפציה בחדר נפרד כפי שסוכם בין הצדדים או למצוא פתרון אחר לאותם פרטי ריהוט שאין להם מקום בחדר האחסון. 11. לעניין המיטה: התמונות מצביעות על כך שראש המיטה נפל. מאחר והקבלן העיד כי עובדיו הם שפינו את החדר שבו אוחסנו חפצי התובעת - אני קובעת כי הנתבע, שהוא אחראי למעשה הקבלן מטעמו, נושא באחריות לפגיעה במיטה. אציין כי לא מקובלת עלי עמדת הקבלן כי המיטה נשברה לאחר שהסתיימה פעולת העברת החפצים, למעט המיטה שנשארה בחדר הראשון, ונפלה בלא שמי מהעובדים נגע בה. יתכן שניתן היה לתקן את המיטה בקלות ובזול יחסית, אך הדבר לא נעשה ולא הוצע לעשותו על ידי הנתבע, או הקבלן. התובעת לא הגישה הצעת מחיר לתיקון המיטה ואין בידי אמצעי להעריך את עלות תיקונה. התובעת אף לא הגישה מסמך כלשהו שעל בסיסו ניתן יהיה לקבוע שהמיטה לא ניתנת לתיקון והיא בבחינת אבדן מוחלט. התובעת דרשה בעבור המיטה 6,000 ₪. הצעת המחיר שצורפה לכתב התביעה מתייחסת למיטת עץ מלא בסגנון עתיק אך לא ניתן ללמוד מכך אם מדובר ברהיט שתכונותיו ואיכותו דומות למיטה שנפגמה. אזכיר עוד כי הובהר בסרטון שהוצג בפניי, על ידי הנתבע, כי מדובר במיטה ישנה שקיבלה התובעת, ללא תמורה, מאחת השכנות. 12. בכתב התביעה דרשה התובעת בנוסף לעלות המיטה בנוסף לעיל, פיצוי נוסף בסך 300 שקלים עבור ניקיון הפריטים שהתלכלכו, דרישה זו סבירה ומקובלת על דעתי. בהעדר כלים מדויקים להעריך את הנזקים שנגרמו לרכוש התובעת, ועל דרך האומדנה, אני מעמידה את הפיצוי המגיע לתובעת על סכום כולל (לרבות ניקיון הפריטים שנזכר לעיל) ע"ס 1,500 ₪. 13. התובעת טענה להוצאות משפטיות בגין מכתב התראה והכנת כתב תביעה על ידי עורך דין. אין מקום לפסוק לטובת התובעת את ההוצאות ששילמה כדי שכתב התביעה ינוסח על ידי עורך דין, שעה שההליך בבית משפט זה נערך ללא ייצוג משפטי. כמובן שהתובעת רשאית לבקש עזרה בתשלום כדי לנסח את כתב התביעה, אך הנתבע אינו חייב לשאת בעלות זו. שונה הדבר בנוגע להוצאות עבור ניסוח מכתב התראה - שיכול היה להוות את הבסיס לכתב התביעה גם בלא ניסוח משפטי נוסף של כתב טענות - ואני מעמידה עלות הוצאה זו על סך של 300 ₪ (במעוגל), בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס-2000. 14. בשולי הדברים אבהיר כי לא הוגשה תביעה שכנגד בתיק זה אך הנתבע בכתב ההגנה העלה טענות רבות בעטיין סבר שיש לחייב את התובעת בפיצוי לטובתו, בגין הפסדים שנגרמו לו כתוצאה מפינוי המושכר על ידי התובעת במועד מוקדם מסיום תקופת השכירות על פי החוזה. כאמור לעיל, מצאתי כי לא ניתן לתלות את ההחלטה על הפינוי המוקדם, במחדל או מעשה רשלני רק של צד זה או אחר, ועל כן אין מקום לטעמי לקיזוז מהסכום שנפסק לטובת התובעת בשל טענות שהועלו כאמור. סוף דבר 15. התביעה מתקבלת בחלקה. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בסכום של 1,800 בצירוף הוצאות משפט בסך 350 ₪ ובסה"כ 2,150 ₪. סכום זה ישולם על ידי הנתבע בתוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין אצלו, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.מקרקעיןשיפוצניקשיפוצים