תביעה ותביעה שכנגד ביחסים בין שוכרים שהם התובעים/ נתבעים שכנגד וכן נתבע שכנגד מס' 3 , והמשכירה ובעלה של דירת מגורים של הנתבעת מס' 1 (להלן: "המשכירה") בשדרות יצחק רגר 107/31 בעיר באר שבע (להלן: "המושכר"). הרקע למחלוקת שיפוצים במושכר תוך תקופת השכירות. תביעה עיקרית על פי כתב התביעה שהוגש על ידי שניים מהשוכרים נגד המשכירה ובעלה, המשכירה גבתה שקים לביטחון שהיו בידה, כל שיק על סך של 5,000 ₪. השיק של אבי התובע מס' 2 בתיק העיקרי כובד. השקים של אבי התובע מס' 1 בתיק העיקרי, ואבי הנתבע שכנגד מס' 3 חוללו כי בוטלו מראש. כמו כן נתבעו הסכומים הבאים בעילות הבאות: ע"י התובע מס' 1-השבת דמי שכירות , בסך של 1,500 ₪ לפי חישוב של חודש שלם של - 1,100 ₪ וכן 400 ₪ חלק יחסי, בגין שיפוצים שבוצעו במושכר בטרם סיום השכירות . ע"י התובע מס' 1 על פגיעה בפרטיות בזמן השיפוצים תוך כדי תקופת החוזה - 1,500 ₪. ע"י התובע מס' 2 - פיצוי על הפרת חוזה השכירות בשל אי סגירת חלון שפגע בפרטיותו בתקופת השכירות - 2,000 ₪. תביעה על עגמת נפש של 2,000 ₪. ע"י התובע מס' 1- תביעה בסך של 1,500 ₪ על הלשון הלא נקיה שהשתמש בו הנתבע מס' 2 בדברים שאמר לתובע מס' 1; עלויות נסיעה - של נסיעות צפויות לניהול המשפט בסך צפוי של 500 ₪; הפסד יום עבודה לתובע מס' 2; תשלום ארנונה, וחשמל בתקופת השיפוצים. הסכום מחושב לפי 250 ₪ ארנונה וכן 550 ₪ חשמל. הנתבעים חלקו על התביעה והמשכירה הגישה תביעה שכנגד כנגד כל השוכרים לפיצוי בגין הנזקים הבאים שנטען שנגרמו על ידי כל השוכרים למושכר: פיצוי בסך של 11,800 ₪ עלות עבודות שיפוץ וניקיון; פיצוי בסך של 5,000 ₪ בגין נזקי מים שנגרמו בדירה צמודה של שכן; תשלום חוב לחברת הגז של 320 ₪; פיצוי על נזק למקרר בסך של 600 ₪; תשלום של 2,400 ₪ לרכישת כסאות חדשים; פיצוי של 1,500 ₪ בגין תיקון שולחן (פינת אוכל); פיצוי של 1,050₪ בגין רכישת ארון בגדים; פיצוי של 1,050₪ בגין החלפת זכוכית שבורה במחסן ותיקון תריסים; פיצוי בסך של 7,500 ₪ בגין החלפת ארונות מטבח. פיצוי סך של 5,000 ₪ בגין עגמת נפש. תשלום עבור חוב ועד בית בסך של 600 ₪. הנתבעים שכנגד חלקו על הנזק הנתבע וגם כי היה עליהם חובה לשלם לוועד הבית. כל צד הציג צילומים של הדירה והנזק הנטען וכן הוגשו הקלטות של שיחות שבין הצדדים וצילומי וידאו (התובעים). הדיסק של התובעים כולל אודיו ווידאו (סומן ת/1) ושל הנתבעים הוא רק אודיו (סומן נ/2). כמו כן הצילומים בצבע של הנזק הנטען על ידי המשכירה סומנו נ/1. לתביעה העיקרית צורפו גם צילומים בצבע. חלק מהסרטונים של התובעים/ נתבעים שכנגד הוגשו כצילומים (סומן ת/2). 2. התובעים יחד עם הנתבע שכנגד מס' 3 שכרו דירה, לפי חלוקה פנימית של חדר לכל אחד, על פי חוזה מיום 30/7/12 שתוקפו מיום 1/10/12 ועד ליום 30/9/13. התובע מס' 1 היה שוכר גם בתקופה שבין 1/10/11 ועד ליום 30/9/12 . שני השוכרים האחרים היו שוכרים חדשים. לקראת סוף תקופת החוזה, בטרם הסתיימה תקופת השכירות - בוצע בדירה שיפוץ על ידי המשכירה, באמצעות בעלה, הנתבע מס' 2, כאשר יש מחלוקת לגבי המועד, ואופן הביצוע של השיפוץ. הרקע לתביעה והתביעה שכנגד הוא כי במועד מסוים בחודש אוגוסט נכרת חוזה צופה פני עתיד בין המשכירה לבין שוכרת מחליפה לאחר שהתובע מס' 2 כבר השכיר לה את חדרו בשכירות משנה ביום 8/8/13, כעולה מחוזה השכירות נספח ז' לכתב התביעה שכנגד, הכלול בצילומים שסומנו יחדיו מוצג נ/1. השוכרת עמדה על שיפוץ המושכר. בנוסף, רטיבות מצינור שעבר מדוד השמש בגג דרך קיר משותף במטבח בין הדירה של המשכירה לדירת השכן נזל והיה צורך לטפל בנזילה לאחר שתיקון קודם בשלהי שנת 2012, בתחילת חוזה השכירות, לא צלח. לטענת הנתבע מס' 2 השיפוץ בוצע חלקית בחודש אוגוסט, רק במטבח, כי הייתה בעיית נזילה של צנרת במטבח בקיר משותף עם שכן ואילו התובעים טוענים כי השיפוץ בוצע בשלמותו מחודש אוגוסט בגלל הדרישה של השוכרת החדשה. לאחר השוואת הצילומים של הנתבעים (מוצג נ/1) לצילומים של התובע מס' 1 מיום 30/8/13 [חלק ממוצג ת/2 המגובה בדיסק וידאו (מוצג ת/1)] עולה כי הצילומים שהנתבע מס' 2 מייחס לראשית חודש אוגוסט הם ככל הנראה מיום 30/8/13 כעולה מצילום של פח זבל פתוח מונח על צדו הכלול בצילומים (נ/1) ומצילום חדר כאשר הנתבע מס' 2 נמצא בו ופח הזבל האמור (עם גבו לכיסא שרגליו מופיעים בצילום בנ/1, ת/1 ו-ת/2). הנתבע מס' 2 עמד על כך כי בחודש אוגוסט שיפץ רק את המטבח בגלל הנזילה. הוא טען כי הצילומים של חפצים על המיטה, ועל רהיטים של המושכר כעולה מצילומי התובע מס' 1 (מוצגים ת/1 / ת/2) הם מעשי ידי השוכרים שהיו בתהליך של פינוי מהמושכר ולא מעשי ידי הפועל בשיפוץ. בדיסק האודיו של הנתבעים שהוגש על ידם אומר הנתבע מס' 2 לתובע מס' 1 בשיחה השנייה בסדר ההקלטות כי הוא הניח את החפצים של התובע מס' 1 על המיטה שלו. כי הוא ביצע שיפוץ שלם בדירה יחד עם עוד פועל. הדברים נאמרים כדי שהתובע מס' 1 לא ידאג שמאן דהו פגע בחפציו האישיים. הנתבע מס' 1 מוסיף כי הוא נמצא כל הזמן בדירה עם פועל אחד. הנתבע מס' 2 מודה בשיחה כי מצא שלט שהיה מתחת לכרית של התובע מס' 1 תוך מתן הסבר היכן הניח אותו. להשלמה, השיפוץ הוא מ- 21/8/13 ועד לאחר החג האחרון (עמ' 15 לפרוטוקול). כי המשפץ העיד שכאשר הוא נכנס הוא הכין עם הנתבע מס' 2 הצעת מחיר ואחר כך הוא סיים אחרי החג האחרון. ההצעה היא מיום 01.09.2013 אך מצוין שם שהביקור הוא ב- 21.08.13 (נספח ט' לתביעה שכנגד). לפיכך אני מאמינה לתובעים כי השיפוץ בוצע בחודש אוגוסט 2013 בכל הדירה, כאשר השוכרים לא נמצאים בדירה, תוך כדי תקופת השכירות. על פי השיחה בין הנתבע מס' 2 לבין הנתבע שכנגד מס' 3, המועד תאם לנתבע שכנגד מס' 3 כי הוא כבר סיים את לימודיו. השיפוץ התבקש על ידי שוכרת המשנה של התובע מס' 2 שכבר עזב את הדירה. נותר רק התובע מס' 1 שאת הסכמתו לא השיג הנתבע מס' 2 למועד שהוא בחודש אוגוסט תוך כדי תקופת החוזה. אוסיף כי התובע מס' 1 הודה שהסכים לשיפוץ המטבח והאמבטיה תוך כדי תקופת השכירות אך הגביל זאת לראש השנה. לטענת התובע מס' 1 השיפוץ בכל הדירה, להבדיל מהמטבח והאמבטיה לא היה מוסכם עליו כי הוא נדרש לדירה בחודש אוגוסט 2013 לצורך הלימודים והתנה זאת למועד של ראש השנה. גרסה שהייתה מוכרת לנתבעת שכנגד שמציינת כי השיפוץ נעשה בין ראש השנה לבין תום חג סוכות (סעיף 10 לכתב התביעה שכנגד ). התובע מס' 1 הוכיח כי הנתבע מס' 2 פגע בפרטיותו ועשה שימוש בדירה תוך כדי תקופת השכירות ללא הסכמת השוכרים תוך גביית מלוא דמי השכירות השנתיים. קביעה זו נכונה לתובע מס' 1 אך לא לתובע מס' 2 שהשכיר את חדרו לצד שלישי בשכירות משנה לפני תום תקופת החוזה. כמו כן לנוכח המחלוקת העובדתית שהכרעתי בה למועד השיפוץ ובהעדר גרסה נוגדת אני מקבלת את התביעה בתיק העיקרי להשבה של חלק יחסי של ארנונה וחשמל בתקופת השיפוץ והתביעה לפיצוי על עגמת נפש. 3. התובע מס' 2 טען כי הנתבע מס' 2 כמייצג את המשכירה התחייב לסגור חלון בין חדר השינה שהושכר לו לבין הסלון. הנתבע מס' 2 לא חלק על כך שעד לסיום השכירות הוא לא שינה את המצב וכך גם עולה מהצילומים שהוגשו אך הוא טען כי התובע מס' 2 ויתר כי לא ביקש ולא הזכיר לו. התובע מס' 2 העיד כי אחרי כמה ניסיונות הוא ויתר. ההקשבה להקלטות האודיו של שני הצדדים (ת/1, נ/2) מעידה על הקושי של השיח עם הנתבע מס' 2 שאינו אדם נוח לבריות בשיחות אלה, כפי שגם עולה בנושא המקרר ומאוחר יותר בשיחות עם התובע מס' 1 בעת שצולמו הצילומים (ת/1 / ת/2, נ/1). על פי חוזה השכירות התחייבה המשכירה לאטום את החלון בחדר מס' 2 בקיר גבס וצבע (תוספת בכתב יד בסוף עמוד 3 לחוזה). בהעדר מועד מוסכם לביצוע היה צריך לבצע את ההתחייבות תוך זמן סביר (סעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973). אני קובעת כממצא כי ההתחייבות לא קוימה. התובע מס' 2 אפוא שכר חדר בו בצד הפנימי לכיוון הדירה היו חלונות ולפי עדויות התובעים בחלקן היו ללא זכוכית או תריסים. וכתוצאה מכך נפגעה פרטיותו של השוכר והיכולת שלו להשיג שקט בחדרו. הזכות לפרטיות היא זכות יסוד (סעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו) המשתרעת על פרטיות, רשות היחיד, הגנה מפני חיפוש בין היתר בכליו (סעיפים 1 ו-2 (1) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981). הפרת הזכות מקימה לנפגע עוולה אזרחית לפי פקודת הנזיקין, נ"ח (סעיף 4 לחוק הגנת הפרטיות). לפיכך הפגיעה בפרטיות של כל אחד מהתובעים מקימה לו עילת תביעה לפיצוי הנפרדת מהפיצוי החוזי או מעגמת נפש. בנוסף, לפגיעה בפרטיות, נעשה שימוש במושכר ע"י המשכירה לשיפוץ המושכר לצורך השכרה לשנה העתידית בעת השכירות הקיימת. בחוזה השכירות נקבעה כי למשכירה הזכות לבדוק את המושכר מדי פעם, תוך תיאום טלפוני, ולהראות אותו לשוכר או קונה עתידי, החל מחודשיים לפני תום תקופת השכירות אך לא לנהוג בו מנהג בעלים (סעיף 10 לחוזה השכירות). השתכנעתי מהראיות כי הנתבעת מס' 1, באמצעות בעלה, הנתבע מס' 2, נהגה במושכר ובחפצי השוכרים מנהג בעלים, כאילו הוחזרה החזקה מעבר לטיפול בבעיית הרטיבות במטבח. בנסיבות אלה התביעה לפיצוי בגין החלק היחסי של דמי השכירות וכן חשבון החשמל מתקבלת. לגבי ראש הנזק של פיצוי על דיבור בלשון לא נקיה - זה סעד הכלול בפיצוי הכללי של עגמת נפש. כמו כן, נתבע סכום של 5,000 ₪ ₪ פיצוי על מימוש שטר בטחון. השיק של 5,000 ₪ של אביו של התובע מס' 2 כובד אך הוא לא תבע. לעומת זאת התביעה בהתייחס לתובע מס' 1 היא לפיצוי אביו בטרם הוגשה ההתנגדות לביצוע שטר. אביו של התובע מס' 1 אינו צד בתיק זה והבירור האם המשכירה זכאית לפיצוי מאביו של התובע מס' 1 כפוף להליך השיפוטי, אם כזה ייפתח ולתוצאותיו. לכן, אינני פוסקת פיצוי לגבי ראש נזק זה. תביעה שכנגד - 4. על פי סעיף 8 לחוזה בין הצדדים על השוכר לידע את המשכיר תוך 3 ימים על תקלות ובהעדר מעש הוא יהיה מנוע מלטעון להעדר תקינות המושכר. ישנו גם הסדר בסעיף ובהשלמה בכתב יד מה קורה אם המשכיר מתעלם מההודעה. המשכירה טוענת כי השוכרים לא יידעו אותה או את בעלה לגבי הרטיבות במטבח ולפיכך חלה עליהם החובה לשאת בנזק שהוא הפגיעה בארון המטבח שנרקב. מטעם התובעת שכנגד הועד השכן שהתריע על הרטיבות לאחר שפנה אליו השוכר בדירתו. הנתבע מס' 2 העיד כי היה ידוע על נזילה בצנרת בסמוך לתקרה שהיא גם גג הבניין והוא הזמין בעל מקצוע בתחילת השכירות לתקן מה שהתברר להיות פיצוץ. אולם לאחר מכן לא שמע דבר עד לפניית השכן על אף שברור ממראה עיניים כי התיקון לא צלח. מהצילומים נ/1 ניתן לראות סימנים ברורים למים, ולעובש. התובע מס' 1 טען כי מדובר בפינה קטנה כי הצילום מטעה. הועד גם המשפץ והתברר כי מדובר היה בצינור שהתפוצץ בעוד כמה מקומות. מתוך עדות השכן עולה כי מדובר בבעיה חוזרת שלקח זמן לזהות האם היא בצינור בקיר או האם היא באה מהגג ולכן בשלב מוקדם יותר נעשה הליך של זיפות הגג. התובע מס' 1 העיד כי בתיקון בראשית תקופת השכירות מושא התביעה התיקון היה קוסמטי. התובעת שכנגד גם עתרה לחייב את הנתבעים שכנגד במלוא עלות שיפוץ כל הדירה כולל המטבח (נספחים ט' ו- י' לתביעה שכנגד). על פי נספח ט' התיקונים בדירה שאינם במטבח הם : חורים בקירות ממסמרים, קילופים בקירות, כתמים בקירות, שקעים ומפסקים שחלקם לא קיימים וחלקם שבורים, תריסים שבורים וערימות פסולת. בנוסף צוין באישור כי הכיסאות שבורים וכך גם שולחן האוכל. בהתייחס לשולחן העיד הכותב כי התכוון לשולחן במטבח ולא השולחן המופיע בצילומים נ/1 שאליו מתייחסת התובעת שכנגד בתביעתה. הסכום שנדרש לשיפוץ הוא 11,800 ₪ כעולה מנספח י'. על פי חוזה השכירות, מחויב השוכר לתקן חורים שעשה בקירות בסוף תקופת השכירות (סעיף 9 לחוזה). ההצעה של המשפץ הוכנה בתוך תקופת השכירות כאשר לא מתקיים כל הליך של מסירת חזקה למשכירה והחזרת המפתח. בפועל כאשר הנתבע שכנגד מס' 3 הגיע לדירה לקחת את המיטלטלין שלו, תוך תקופת החוזה, הוא גילה שהמנעול הוחלף (סעיף 3(ז) לכתב ההגנה לתביעה שכנגד). לא היתה לכך הכחשה. הפרת החוזה נבחנת למועד המסירה החוזי. לא השתכנעתי שהנתבע שכנגד מס' 1 עמד לעזוב את המושכר בטרם סיום החוזה. בהתייחס למפסקים - לא היה מענה מצד הנתבעים שכנגד. בא בשעה שמלוי חורים של מסמרים צפוי להיעשות לקראת סיום השכירות, הרי שמפסקים חסרים או מפסקים שבורים מהווים חלק מהתחזוקה היום יומית, בפרט לאור הפן הבטיחותי של מפסקים תקינים. על קילופים בקירות וכתמים לא מצאתי לחייב את הנתבעים שכנגד. הקילופים אינם נובעים על פניהם מתחזוקה לקויה והתובעת שכנגד לא הרימה את נטל הבאת הראיות ולא הוכיחה כי בוצע מעשה מכוון שהביא לקילוף. כתמים בקירות - הטענה לא ברורה לי אך יש בה משום הצבעה על רמת התחזוקה של המושכר שנצבע ערב תחילת השכירות. הנתבע מס' 2 הציג צילום של המטבח בעת שהתובע מס' 1 שכר לראשונה חדר בדירה וכנגד בנ/1 כלול צילום של מצב הדלתות של ארון המטבח כאשר הגיע המשפץ. העד מטעמו, ה"ה רונן חלבי העיד כי מצב הארון לא היה סביר כי הדלתות ישבו על ציר אחד והיה ריח רע. לגבי הדלתות שישבו על ציר אחד - הוא צמצם זאת לדלת אחת ( עמ' 13 לפרוטוקול). ההתעלמות מהרטיבות החוזרת בפינה מעל ארון המטבח העמיקה את הנזק שהיקפו ערב התיקון בתחילת השכירות לא הוכח. אך לא הוכח שכל הנזק הוא בגלל העדר מתן הודעה מספקת. כנגד, גם מקבל ההודעה נושא באחריות להיקף הנזק על חוסר מעש. בנוסף, מתוך העדויות לא הוברר לי האם התיקון שנעשה בתחילת השכירות הוא פועל יוצא של יעוץ מקצועי שניתן לנתבע מס' 2 על ידי איש מקצוע או על אף יעוץ שניתן. האחריות לתיקון צנרת הוא של המשכירה (בעלת הדירה) ביחסים בינה לבין השכן שלה. לפיכך היה על המשכירה או בעלה לעקוב אחר התיקון כי התיקון היה המשך לניסיון תיקון קודם, כדי לוודא שהתיקון צלח. אני מאמינה לתובע מס' 1 כי יידע בעל פה על הרטיבות. ההאזנה לשיח המוקלט בינו לבין הנתבע מס' 2 מלמד על הקושי להעביר מידע דרכו למשכירה לנוכח פרצי הזעם שלו. אני קובעת כי חלק השוכרים בנזק שהוכח לא עולה על 5% בנסיבות לעיל, רשלנות תורמת, שכן הרשלנות היא של המשכירה בטיפול בנזק בזמן אמת. המשכירה עותרת לחייב את השוכרים בתשלום מלוא עלות ארון המטבח לפי חשבונית של ילין מטבחים בסך של 7,500 ₪. אני מחייבת את הנתבעים שכנגד בסך של 325 ₪ נכון ליום 23/9/13. תביעה נוספת היא פיצוי בטענה שהשוכרים אחראים לשבירת מגרה של המקרר שהנתבע מס' 2 הביא למושכר במקום מקרר ישן יותר. בסוגיה זו נסתרים דברי הנתבע מס' 2. העולה משיחה מוקלטת הכלולה בת/1 בין התובע מס' 1 לבין הנתבע מס' 2 הוא כי המקרר ניתן לשוכרים כמתנה עם מגרה שבורה כשהנתבעים החליפו מקרר והנתבע מס' 2 לא הצליח למצוא לה חלופה הגם שמדובר לגרסתו במקרר חדש בן שלוש שנים. השיחה התנהלה בסמוך למועד שהמקרר הומצא למושכר בתחילת שנת השכירות בשלהי שנת 2012. לפיכך, התביעה נדחית לגבי שבירת מגרת המקרר. 5. כן נטען ע"י הנתבעים שכנגד כי הנזק הנטען לשולחן האוכל, לחלון ולתריסים הם מעשי ידי המשפצים ולא של השוכרים. בהתייחס לתריסים הצביע הנתבע שכנגד 2 על צילומים הכלולים בת/2 ובצילום וידאו ת/1 להראות שהתריס בחדרו שלם. מהצילומים נ/1 נראה כי חסרים שלבים. על כך השיב הנתבע מס' 2 כי כנראה השלבים הושבו למקומם לאחר שהנתבע שכנגד מס' 1 היה בדירה. הצילום של החדר עם תריס שלם הוא הן מה- 26/8 והן מה- 30/8 ואילו הצילומים נ/1 הם מה- 30/8 כפי שקבעתי לעיל. מתוך צילומים נ/1 עולה כי מדובר בתריסים בהם ניתן להוציא שלבים ולהחזירם למקום. מדובר בדירה ישנה כעולה מדברי הנתבע מס' 2. לאור הנתונים לעיל וגיל הדירה אני קובעת שככל שמדובר בשלבים שיצאו, מדובר בבלאי רגיל כי לא הוכח גיל התריסים . הנטל לעשות כן הוא על המשכירה. לכן התביעה בגין התריסים נדחית. לגבי שולחן האוכל בסלון - נטען כי הוא נפגע על ידי השוכרים. הוכח על פי גרסת הנתבע מס' 2 וההקלטות שהוא הועבר מבית הנתבעים. לפי עדות רונן חלבי המשפץ מדובר בסימני שריפה (עמ' 14 לפרוטוקול). הצילום נ/1 מצביע על הנחת חפצים לכאורה עגולים על פני חומר לבן . לא הומצאה חוות דעת מה הגורם לפגעים על פני השולחן . אני מאמינה לנתבעים שכנגד כי הנזק לא נגרם על ידם כי הצילום של הנזק לשולחן הכלול בצילומים נ/1 הוא לאחר תחילת השיפוץ שהתנהל בעת שהנתבעים שכנגד לא היו במושכר. הנטל חל על הטוען שהצד שכנגד גרם לנזק. נטל זה לא הורם . אוסיף כי באחת השיחות המוקלטות אומר הנתבע מס' 2 כי רק הוא והפועל שלו היו בדירה. גם אם זה נכון אין בכך כדי להצביע על כך שהנתבעים שכנגד גרמו לנזק. אינני מאמינה לנתבע מס' 2 שהנזק בצילום נמצא לפני השיפוץ, כי מעבר לגרסתו הוא לא העיד את הפועל והוא גם לא היה אמין בעדותו על פרטים אחרים. אני דוחה את הטענה כי החלון נשבר על ידי הנתבעים שכנגד. הצילומים במוצג נ/1 הם לאחר תחילת השיפוץ כאשר השליטה במושכר הייתה בידי הנתבע מס' 2 ופועל/פועלים מטעמו. לא הונחה תשתית ראייתית כי זה היה המצב לפני כניסת פועלים לדירה, לאחר שדחיתי את גרסת הנתבע מס' 2 למועד צילום הצילומים (נ/1). כמו כן נטען כי הנתבעים שכנגד שברו את הכיסאות. הנתבע שכנגד מס' 2 העיד כי מדובר בכיסאות לא חדשים והחיבורים שלהם התפרקו. הוא הסביר כי הם ניסו להדביק את החיבורים אך הניסיון לא צלח לאורך זמן. הוא הסכים כי הם לא יידעו את התובעת שכנגד או את בעלה. בחינת הצילומים מראה כי אכן מדובר בחיבורים שהתפרקו. אני לא מקבלת את גרסת הנתבע מס' 2 שהעביר לדירה שולחן וכסאות כבני שלוש שנים או פרק זמן דומה מדירת מגוריו. אני מאמינה לנתבעים שכנגד כי החיבורים התפרקו דבר שמעיד על כך שגיל הכיסאות היה משמעותית יותר מהנטען, או כי היה בהם ליקוי זה של התפרקות כשהם הועברו למושכר. לכאורה הם ברי תיקון, מבלי להביע עמדה לגופה. אני פוסקת לתובעת שכנגד בראש נזק זה סכום של 600 ₪ על שווי תיקון בהעדר ראיות נגדיות מצד הנתבעים שכנגד לעלות אחרת. בדיון עלה כי גם הכיור באמבטיה היה משוחרר אך הוא לא כלול בין בתביעה שכנגד ובין בהערכת המשפץ בנספח ט' לתביעה שכנגד. אין ספק כי אם כיור משוחרר יש להודיע לבעלת הנכס. אולם נראה כי הנתבע מס' 2 לא כלל זאת בבקשתו מהמשפץ, רונן חלאויה (חלבי) לרשום בין כל הנזקים ולכן עולה כי היה ויתור על כך. התובעת שכנגד עתרה גם לחיוב הנתבעים שכנגד בעלות ניקיון . לנוכח העובדה כי השיפוץ החל לפני תום תקופת השכירות ובהעדר הסכמה של השוכים לסיים את השכירות לפני תום תקופת השכירות התביעה נדחית. כי החיוב החוזי הוא להשיב את הדירה נקיה וצבועה לאחר תום תקופת השכירות ולא ניתנה לנתבעים שכנגד לעשות כן. התובעת שכנגד צירפה ראיה לחוב לחברת הגז בסך של 320 ₪. העולה ממנו כי מדובר בתיקונים הנובעים מבלאי - התביעה נדחית. לגבי ארון הבגדים - לא ברור מתוך הראיות מדוע החליט הנתבע מס' 2 לזרוק אותו כעולה מההקלטה בה הוא אומר זאת. אין מדובר בחדר שבו היה נתבע שכנגד מס' 1 כי החפצים שלו הוחזרו לארון, ע"פ הודיית הנתבע מס' 2. לא השתכנעתי כי הסיבה לכך הייתה תלויה במעשים או מחדלים של מי מהנתבעים שכנגד אלא בבלאי רגיל. לכן התביעה בגין הארון נדחית. תביעה בגין חוב ועד בית - הנתבעים שכנגד טענו כי לא היה ידוע להם כי יש בבניין ועד בית. על פי החוזה, סעיף 12 יש חיוב של השוכר לשאת בחיוב של ועד הבית אם יש ועד בית. התובעת שכנגד לא המציאה ראיה כי יש חוב לוועד הבית, או כי בבניין קיים ועד בית. לכן התביעה נדחית. כמו כן נתבע פיצוי של עגמת נפש. אני פוסקת פיצוי בסך של 500 ₪ בגין עגמת נפש הכרוכה בהפרת סעיף 8 לחוזה כאמור לעיל, בהתחייחס לתחזוקת המפסיקים. סוף דבר: 6. בתיק העיקרי, תביעת התובעים אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים כדלקמן בצירוף הפרשי הצמדה כאמור להלן: (א) לתובע מס' 1: (1) השבת חלק יחסי של דמי שכירות ליתרת תקופת השכירות, סך של 1,500 ₪; (2) פיצוי על פגיעה בפרטיות, סך של 1,500 ₪; (3) החזר חלק יחסי של חשמל וארנונה בגין יתרת תקופת השכירות והשיפוץ בסך של 700 ₪; (4) פיצוי בגין הפרת החוזה שגרמה לעגמת נפש - סך של 2,000 ₪ בנוסף לפיצוי על פגיעה בפרטיות, לנוכח הפגיעה בתובע מס' 1 שנדרש למושכר לצורך לימודיו נאלץ לחזור לבית הוריו בבת ים; (5) הפיצוי נשוא סעיף (3) הוא ביחד ולחוד עם התובע מס' 2; (6) הוצאות משפט מעבר לאגרת בית-המשפט, סך הכל 200 ₪. (7) פיצוי עגמת נפש על אופן ניהול השיח של הנתבע מס' 2 עם התובע בסך של 500 ₪. סך הכל 6,200 ₪ נכון להיום. הנתבעים ישלמו לתובע מס' 1 , ביחד ולחוד סך של 6,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. (ב) לתובע מס' 2: (1) פיצוי על הפרת החוזה שגרמה לפגיעה בפרטיות סך של 500 ₪; (2) פיצוי על עגמת נפש שנכרכה בפגיעה בפרטיות סך של 2,000 ₪. (3) הוצאות משפט מעבר לאגרה, סך של 200 ₪. סך הכלל 2,700 ₪ נכון להיום. הנתבעים ישלמו לתובע מס' 2 , ביחד ולחוד סך של 2,700 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. ג) לתובעים, ביחד ולחוד, את אגרת בית המשפט בסך של 249 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. 7. הנתבעים שכנגד 1 - 2 ישלמו לתובעת שכנגד, ביחד ולחוד, 925 ₪ בגין השתתפות בהחלפת ארון מטבח וכן תיקון כסאות נכון להיום וכן 500 ₪ פיצוי על עגמת נפש בגין הפרת סעיף 8 לחוזה השכירות. אני פוסקת לתובעת שכנגד הוצאות משפט בסך של 200 ₪. סך הכול 1,625 ₪ נכון להיום. לאור הפער הניכר בין סכום התביעה לסכום שנפסק, אני מקזזת את החיובים של הנתבעים שכנגד 1-2 לתובעת שכנגד מהחוב של הנתבעים בתיק העיקרי לתובעים. שכירותתביעה שכנגד