ממצאי בדיקת סי.טי המעידים על בלטי דיסק עם לחץ על השק התקאלי

ממצאי בדיקת CT המעידים על בלטי דיסק עם לחץ על השק התקאלי

לסיום נטען, כי היה על הוועדה לפרט את טווח התנועות שכן כל המומחים הרפואיים שבדקו את המערערת מצאו הגבלה בתנועות.

3. לטענת המשיב, הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית, מבחינה אורטופדית ומבחינה נוירולוגית; הוועדה פירטה את ממצאיה והתייחסה לתלונות המערערת. לכן, נטען כי לא נפל בהחלטת הוועדה כל פגם משפטי.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4. אקדים ואומר, כי לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

5. ביום 25/10/12 התכנסה הוועדה בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לנוירוכירורגיה ומומחית לקרדיולוגיה. הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים שעמדו בפניה וערכה למערערת בדיקה קלינית. המערערת אובחנה כסובלת ממצב לאחר חבלה בצוואר, בגב ובכתף ימין, לאחר תאונת דרכים. הוועדה ביקשה לקבל צילומי רנטגן, לרבות צילום עמוד שדרה צווארי וצילום כתפיים, וכן בדיקת אולטרא סאונד של שתי הכתפיים. הוועדה שבה והתכנסה ביום 17/1/13, עיינה בבדיקת אולטרא סאונד כתפיים וצילומי רנטגן מיום 21/11/12, ופירטה את ממצאיהם. לשם סיכום הדיון ביקשה הוועדה לקבל את פענוח האולטרא סאונד שבוצע לבקשת הוועדה ביום 21/11/12. הוועדה סיכמה את הדיון בעניינה של המערערת ביום 28/2/13, וקבעה כי לאור ממצאי הבדיקה הקלינית מיום 25/10/12 ולאור תוצאות הדימות והאולטרא סאונד, נדחה הערר ונכותה היציבה של המערערת נותרה בשיעור 0%.

6. עיון בהחלטת הוועדה מעלה, כי נערכה למערערת בדיקה אורטופדית ונוירולוגית, שממצאיה פורטו בפרוטוקול הוועדה מיום 25/10/12. באשר לבדיקת עמוד שדרה צווארי, הוועדה ציינה כי המערערת הפגינה אי יכולת לכופף את צווארה, אך בעת ביצוע כיפוף פסיבי הצליחה לנגוע עם הסנטר בחזה ללא הופעת ספזם שרירים. הוועדה הוסיפה וציינה כי אין הגבלה ביישור, בהטיה לצדדים ובהטיית הראש, הגם שהמערערת התלוננה על כאב. באשר לבדיקת הגפיים העליונים ציינה הוועדה, כי אין עדות לגירוי שורשי, אין דלדול שרירים, החזרים גידיים הופקו תקינים. באשר לבדיקת גב תחתון: בעת כיפוף לפנים עם ידיים פשוטות, קצות האצבעות מגיעות כ- 30 ס"מ מהרצפה, המערערת מסוגלת לשבת זקופה על מיטת הבדיקה, מתלוננת על כאבים ברגל ימין בעת כיפוף; מבחן SLR חיובי ב- °70 מימין, משמאל שלילי; החזרים גידיים הופקו תקינים; אין דלדול שרירים; לדברי המערערת, ישנה ירידה בתחושה בכל רגל ימין בצורת גרב ארוכה.

7. מהחלטת הוועדה אף עולה, כי הוועדה התייחסה בהרחבה ובמנומק לכל תלונות המערערת לפניה. הוועדה נתנה דעתה לתלונת המערערת בנוגע לתחושת נימול ורדימות בידיים וברגליים. הוועדה אף ציינה את תלונות המערערת בדבר כאבים, גם במהלך הבדיקה שערכה לה.

8. אף אין לקבל את הטענה שהוועדה התעלמה ממצאי בדיקות הדמיה, לרבות בדיקות CT. בפרוטוקול הוועדה מיום 17/1/13 התייחסה הוועדה לצילומי עמוד שדרה צווארי מיום 21/11/12, וציינה "ללא שינויים טראומטיים, יישור מינימאלי של הלורדוזיס ללא שינויים ניווניים בולטים, אין עדות לאי יציבות בינחולייתית". בהתייחס לצילום כתפיים ציינה הוועדה "ללא ממצא טראומטי וללא פורוזיס". הוועדה עיינה גם בבדיקת CT עמוד שדרה צווארי מיום 3/8/10 וציינה "ללא סימנים חבלתיים, ללא עדות לשינויים ניווניים, ללא עדות לפריצת דיסק, התעלה הצווארית ופתחי השורשים חופשיים בכל גובה". לאחר שקיבלה לעיונה את תוצאות בדיקת האולטרא סאונד מיום 21/11/12, ציינה הוועדה כי "לא נמצאו ממצאים פתולוגיים". הנה כי כן, הוועדה התייחסה בהרחבה ובמנומק לממצאי בדיקות ההדמיה שעמדו לפניה, אשר חלקן ביצעה המערערת לבקשתה של הוועדה.

9. לטענת המערערת, הוועדה מצאה בבדיקתה מבחן SLR חיובי מימין, ובדיקות הדמיה הצביעו על יישור הלורדוזיס, וכן על בלטי דיסק הגורמים ללחץ על השק התקאלי. לפי הטענה, מדובר בממצאים המצדיקים קביעת נכות. טענות אלה מכוונות כנגד קביעות רפואיות, המצויות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה, ואין בית הדין מוסמך להתערב בהן.

למעלה מהדרוש יצוין, כי לעניין מבחן SLR, צדק המשיב בטיעונו כי כאבים כשלעצמם אינם מצדיקים קביעת דרגת נכות בהתאם לתקנות. לעניין לורדוזיס, ציינה הוועדה שבצילום נראה יישור מינימאלי של הלורדוזיס ללא שינויים ניווניים בולטים. לעניין בלטי דיסק, ציינה הוועדה כי בבדיקת CT עמוד שדרה צווארי לא נמצאה עדות לפריצת דיסק. יובהר כי ממצא צילום ה- CT בדבר בלט דיסק, אינו מקנה כשלעצמו אחוזי נכות. במקרים מעין אלה הנכות צריכה להיקבע על פי הגבלה בתנועות או פגיעה עצבית. בעניינה של המערערת, נערכה בדיקה אורטופדית ונוירולוגית, ולא נמצא ממצא התורם לקיומה של נכות.

משכך, דין טענות אלה להידחות.

10. טענת המערערת, בעניין חובת הוועדה לציין טווחי תנועה, דינה להידחות. אופן עריכת הבדיקה הקלינית הוא עניין רפואי המסור לשיקול דעתה של הוועדה, ואין בית הדין מוסמך להתערב בו. למעלה מכך: אין כל הוראה שבדין המחייבת את הוועדה לערוך את הבדיקה בדרך לה טענה המערערת. פריטי הליקוי הרלוונטיים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 אינם מפרטים טווחי תנועה, ולכן, אין לומר כי הוועדה מחויבת לבדוק קיומה או העדרה של הגבלה בתנועה על דרך של ציון טווחי התנועה במעלות או ס"מ דווקא.

11. בשים לב לכל האמור לעיל, משקבעה הוועדה את מסקנותיה באופן ברור המאפשר מעקב אחר הלך מחשבתה, תוך עיגון מסקנותיה בקביעותיה הרפואיות – הרי שלא מצאתי שנפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה.

12. לאור כל האמור – על כן הערעור נדחה בזאת.

13. אין צו להוצאות.

14. לצדדים מוקנית הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון