פיצוי בגין ביטול טיסה פנימית בארצות הברית, עקב תנאי מזג האוויר (בין מיאמי וניו יורק)

פיצוי בגין ביטול טיסה פנימית בארצות הברית, עקב תנאי מזג האוויר (בין מיאמי וניו יורק) שהיתה אמורה להתקיים ביום 30.6.13 ובוטלה - כאשר לטענת מפעילת הטיסה, הביטול נבע "עקב תנאי מזג האוויר ששררו במסלול הטיסה המתוכנן". הרקע ותמצית טענות הצדדים התובע הזמין טיסות באמצעות הנתבעת 2 (להלן: "הסוכנות"), כאשר הטיסות לארה"ב וממנה הופעלו על ידי הנתבעת 1 (להלן: "אל על"), וטיסות הפנים - או לכל הפחות הטיסה נשוא התביעה - בוצעה על ידי הצד השלישי (להלן: "אמריקן"). התובע טען כי לאחר שעלה למטוס עם אשתו והמתין מעל שעתיים במסלול ההמראה בוטלה הטיסה וכל הנוסעים הורדו מהמטוס. התובע מתאר בכתב התביעה את אי הנוחות שעבר, תחילה כאשר נשלח לדלפק אחר לקבלת כרטוס מחדש, לאחר מכן בהפנייתו לשער מרוחק לשם טיסה חלופית ולבסוף בהתנערות מהחובה לספק לו ולאשתו מקום לינה, העברות ואוכל כאשר התברר שלא ניתן היה להעלותו לטיסה החלופית וטיסתו נדחית למחרת היום. התובע עתר לפיצוי בגין ביטול הטיסה הראשונה, ביטול הטיסה השנייה - החלופית, ועגמת נפש, וכן להחזר הוצאות מלון הסעות ארוחות ותקשורת. כמו כן מבקש התובע פיצוי בגין הפרת הוראות לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012 (להלן: "החוק"), ופיצוי נוסף בגין עוגמת נפש. התובע פרט בכתב התביעה כי נגרמו לו נזקים בריאותיים ממשיים בשל מאמץ רב, הזעה וריצה משער לשער בטרמינל - לרבות ברונכיט, דלקת ריאות, ונזק לרגליים ולברכיים. 3. אל על טענה בכתב ההגנה כי אין לה יריבות עם התובע שכן לא בצעה את הטיסה נשוא התביעה. לטענתה מאחר וקטע הטיסה הרלוונטי בוצע על ידי אמריקן, שהיא בטלה את הטיסה המקורית של התובע, היא האחראית לפיצוי התובע ככל שנגרמו לתובע נזקים. אל- על הגישה הודעה לצד ג' כנגד אמריקן. 4. הסוכנות בכתב ההגנה טענה שאינה צד לעניין וכי לגישתה על התובע להפנות את טענותיו לאמריקן. 5. אמריקן הגישה הגנה להודעה לצד השלישי שם טענה כי הטיסה בוטלה עקב תנאי מזג האוויר, וכי באופן נדיר ויוצא דופן ההוראה על ביטול הטיסה התקבלה כאשר המטוס נמצא במסלול ההמראה. אמריקן טענה כי "מיד כאשר נודע על ביטול הטיסה הוסדרו... טיסות חלופיות... כבר ליום המחרת... כפי שגם עולה מהאמור בכתב התביעה בנספחיו, היא בצעה את פעולת הזמנת הטיסות החלופיות ללא כל דפי". אמריקן טענה כי בהתאם להוראות חוק התובלה האווירית התש"ם - 1980 חלות על העניין שבמחלוקת הוראות אמנת מונטריאול, ולא דין אחר. אמריקן הפנתה לסעיף 19 לאמנה הקובע כי אין חובת פיצוי בגין איחור, כאשר הוכיח המוביל שנקט בכל אמצעי דרוש באופן סביר למניעת הנזק, או שהיה בלתי אפשרי לנקוט באמצעים כאלה; וכן הפנתה לסעיף 29 לאמנה הקובע כי פיצויים עונשיים, פיצויים לדוגמה או פיצויים שאינם השבה אינם ברי תביעה. אמריקן הפנתה להוראות ארגון IATA, שעניינן החזר הוצאות ולא מעבר לכך. לטענת התובע באשר לנזקיו הבריאותיים הפנתה אמריקן לסעיף 17 לאמנה המזכה בפיצוי רק במקרה של תאונה בכלי טייס או בעת עלייה או ירידה ממנו, אירוע שלא התרחש במקרה דנן. דיון והכרעה 6. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם והן בטיעון כתוב שהגיש התובע במהלך הדיון (יסומן ת/1), יש בדעתי לקבל את התביעה בחלקה, כפי שיפורט להלן. 7. התרשמתי כי התובע חווה קשיים ממשיים בשל התנהלות הצד השלישי, בגינן הוא זכאי לפיצוי. הפיצוי לא יקבע על פי הוראות החוק, אליו הפנה התובע בטיעון ת/1, מאחר וזהו חוק ישראלי, המוחל בהתאם להגדרותיו רק על "טיסה הממריאה מתחומי מדינת ישראל או אליה, לרבות טיסה הכוללת חניית ביניים". הטיסה נשוא התביעה היתה טיסה פנימית בתוך תחומי ארה"ב והופעלה על ידי אמריקן, חברת תעופה זרה. מתוך כתב התביעה ניתן ללמוד כי טיסה זו היתה אחת מתוך טיסות הפנים בהן טסו התובע ואשתו - שהספיקו לבקר גם בלאס ווגאס לפני שהגיעו למיאמי. על כן, לא אוכל לקבוע כי מדובר ב"טיסה הכוללת חניית ביניים" ובהתאם, אכריע בתביעה דנן בהתאם להוראות אמנת מונטריאול הקובעת את החיובים של חברות התעופה בנוגע להובלת נוסעים ומטען. 8. אינני מוצאת כי קיימת לתובע עילת תביעה כנגד הנתבעות - שלא היו בבחינת מארגן או מפעיל הטיסה ממיאמי לניו יורק, במהלכה ובעטיה צמחה עילת התביעה של התובע. התובע לא הסביר במה לגישתו התרשלו הנתבעות, ומדוע יש לחייבן בגין האירועים נשוא התביעה, ולא הפנה לדין שיש בו כדי להקים עילה כנגדן. 9. מאחר והצד השלישי הסכימה כי פסק הדין שיינתן יחייב אותה ישירות כלפי התובע, יידון פסק הדין להלן בזכות התובע לפיצוי מהצד השלישי, בגין האירועים נשוא התביעה. מאחר ובכתב ההגנה, או במהלך הדיון, לא הוצגה מטעם אמריקן אסמכתא לקיומו של מזג אויר חריג שהצדיק את ביטול הטיסה המקורית - לא אוכל לקבל את טענת אמריקן כי היתה הצדקה לביטול הטיסה, בהעדר הוכחת טענה זו. 10. אינני סבורה כי עלה בידי התובע להוכיח, ברמת השכנוע הנדרשת במשפט האזרחי, כי ניתן לקבוע קיומו של קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין האירועים שחווה ביום 30 ביוני 2013 לבין תלונותיו באשר לדלקת ריאות, קוצר נשימה, בעיות ברכיים או קשיים רפואיים אחרים. בהתאם לסעיף 127 תקנות סדר הדין האזרחי, נדרש תובע להוכיח טענות כאלה, שהן בבחינת "טענות שברפואה" באמצעות חוות דעת רפואית, דבר שלא נעשה במקרה דנן. 11. אין חולק כי החוק החל במקרה דנן הוא חוק התובלה האווירית, התש"ם - 1980, המחיל את אמנת מונטריאול (שהחליפה את אמנת ורשה). החוק האמור קובע בסעיף 10 הוראה ברורה של ייחוד העילה, לפיה: "אחריותו של המוביל, עובדיו וסוכניו לפי חוק זה לנזק, לרבות לנזק שנגרם עקב מותו של נוסע, תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר ולא תשמע כל תביעה לפיצוי על אותו נזק שלא על פי חוק זה, תהא עילתה הסכם, עוולה אזרחית או כל עילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו...". להלן הוראות האמנה הרלבנטיות לדיון זה: א. סעיף 19 לאמנה מתייחס לעיכוב בטיסה, וקובע כך: "The carrier is liable for damage occasioned by delay in the carriage by air of passengers, baggage or cargo. Nevertheless, the carrier shall not be liable for damage occasioned by delay if it proves that it and its servants and agents took all measures that could reasonably be required to avoid the damage or that it was impossible for it or them to take such measures." ב. סעיף 22 (1) קובע את גבולות האחריות - מהפן הכספי - בנוגע לעיכובים, וזו הוראתו: "In the case of damage caused by delay as specified in Article 19 in the carriage of persons, the liability of the carrier for each passenger is limited to 4,150 Special Drawing Rights." זכות משיכה שוות ערך (היום) ל- 0.66 דולר ארה"ב [בהתאם לאתר קרן המטבע הבינלאומי: ]. על כן, לא ניתן לפסוק לטובת נוסע פיצוי בגין איחור או עיכוב, בסכום העולה על 2,739 דולר אמריקאי, לאדם. ג. סעיף 29 לאמנה קובע כי אין מקום לפסיקת פיצויים עונשיים או פיצויים שאינם השבה: "In the carriage of passengers, baggage and cargo, any action for damages, however founded, whether under this Convention or in contract or in tort or otherwise, can only be brought subject to the conditions and such limits of liability as are set out in this Convention without prejudice to the question as to who are the persons who have the right to bring suit and what are their respective rights. In any such action, punitive, exemplary or any other non-compensatory damages shall not be recoverable. " 13. הבעיה המתעוררת במקרה דנן היא, כי התובע לא הוכיח נזקים ישירים, ולהערכתו מדובר בהוצאות ישירות עבור לינה, אוכל ונסיעות בסכום שאינו עולה על 200 דולר ארה"ב השאלה היא אם ניתן במקרה דנן לפצות את התובע בגין עוגמת נפש בשל נסיבות המקרה, או שמא פסיקה כזו אינה אפשרית בשל נוסח האמנה, כאמור לעיל. בתי המשפט המחוזיים השונים חלוקים בדעתם, אם נוסח סעיף 29 לאמנה מאפשר פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש. יפים דבריה של הרשמת הבכירה יפעת אונגר ביטון בת"ק (תביעות קטנות נתניה) 12627-12-11, צבי וילהלם נ. אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ (02.08.2012): ”חרף האמור מצאנו כי פסיקת בתי המשפט הכירה במקרים מסוימים כחריגים לכלל האמור. שאלת הסמכות לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש התעוררה בפסיקה לא אחת ונתגלעה מחלוקת בנושא זה בין בתי המשפט המחוזיים השונים, כאשר אני בוחרת לאמץ, לצורך ההכרעה בתיק זה, את העמדה לפיה מוסמך בית המשפט לפסוק, במקרים מתאימים, גם פיצוי בגין עגמת נפש... מכאן, כי בתי המשפט מצאו שקיימת סמכות, חרף ייחוד העילה, לפסוק פיצויים בגין עגמת נפש במקרים שבהם נגרמה עגמת נפש וסבל לנוסע בשל רשלנות בוטה של חברת התעופה. סבורני כי מקרה זה נופל בגדר אותם מקרים שבהם תצא המעוולת נשכרת שלא כדין, אם לא יפסקו לתובעים פיצויים בגין עוגמת הנפש." אפנה לפסק דינו המנומק של כב' השופט חגי טרסי בת"ק (תביעות קטנות נתניה) 12033-10-11, ד"ר דיאנה סנד נ. אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ [29.04.2012] שם סקר בית המשפט את פסקי הדין הרלבנטיים, אוזכר הנוסח המקורי באנגלית של האמנה, ונקבע לאחר דיון כי למרות האמור בסיפא של סעיף 29 לאמנה כי: "השימוש במונח "non-compensatoy" כמו גם ההקשר כולו המתייחס לשלילת אפשרות פסיקת פיצויים עונשיים או פיצויים לדוגמא, מעידים על כך שיש לפרש את ההוראה כשוללת את האפשרות לפסוק פיצוי החורג מעבר לכללי הפיצוי הרגילים, אשר נועדו לשפות ניזוק בגין הנזק שנגרם לו בפועל, ולא מעבר לכך... אין בהוראה זו שלילה מפורשת של אפשרות פסיקת נזק עקיף או בלתי ממוני ואין להוסיף מגבלה זו על דרך הפרשנות, ובכך לשלול מנוסעים, במקרים המתאימים, את זכאותם לפיצוי בגין עוגמת נפש ממשית שנגרמה להם." 14. אני מסכימה עם דעות הפוסקים שהובאו לעיל: לדעתי, לא בכל מקרה ייפסק פיצוי בגין עוגמת נפש, ובהחלט ייתכנו מקרים, ואף רבים, שבהם הפיצוי בגין ההוצאות בפועל יהווה פיצוי ראוי לנוסעים שטיסתם עוכבה או בוטלה. עם זאת, ישנם מקרים בהם ראוי לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש, הפיצוי ייפסק לטובת הנוסעים באותם מקרים בהם שלילת פיצוי תביא להתעשרות שלא כדין למוביל האווירי ולפגיעה במטרת הפיצוי הקבוע בחוק ובאמנה הנזכרים. לגישתי, הצדקה לפיצוי בגין עוגמת נפש נמצאת במיוחד באותם מקרים בהם התנהלותו של המוביל האווירי נפגמה בשל רשלנות ממשית, והיא פעלה בזלזול כלפי הנוסע, באופן בלתי מידתי ובלתי ראוי. 15. לטענת התובע, נשלח לשער מרוחק כאשר נאמר לו שנמצא להם מקום בטיסה חלופית, ובהמשך לא התאפשרה עלייתם לטיסה זו, ועל כן נאלצו להגיע בשנית לשדה התעופה, למחרת היום. עוד טענו התובעים כי היה שינוי נוסף בטיסה אליה היו אמורים להגיע, ובשל כך נערך רישום בכתב יד על כרטיס העליה למטוס שניתן להם, ושוב נגרמה להם עוגמת נפש ונדרשה התרוצצות במסדרונות הטרמינל. אמריקן לא התייחסה כלל ולא השיבה לטענות אלה, ולמעט טענתה כי התנהלותה היתה ללא דופי - לא מצאה לנכון להסביר את העובדה שהתובעים קיבלו כרטיס עליה לטיסה נוספת, טיסה 238 ממיאמי לניו יורק, או את הרישום בכתב יד שנעשה על גבי כרטיס זה. 16. אמריקן יכולה היתה להקל על התובע ואשתו, להעביר אותם מיידית לבית מלון ראוי על חשבונה, לממן את הארוחות וההעברות הנדרשות, ולמנוע את הטרחה הנוספת שנגרמה להם. התובע הסביר שהוא מוגבל מבחינה פיזית והתקשה במעברים הארוכים בתוך הטרמינל, קושי שהיה על אמריקן לאתר ולהתייחס אליו, ולא להמתין באופן פסיבי כדי לראות אם שהתובע יבקש סיוע, אם לאו. מצאתי את התנהלותה של אמריקן בלתי ראויה, בשל חוסר התייחסות מתאים לנוסעים בכלל, ולתובע בפרט, בשים לב למגבלותיו הפיזיות. 17. בצירוף ההתנהלות הלקויה, העדר הסברה באשר לשינויים השונים בהנפקת כרטיסי עליה למטוס לתובע ולרישום הנוסף על הכרטיס לטיסה 238, וכן מחדלה של אמריקן להוכיח את טענתה כי ביטול הטיסה נבע מתנאי מזג האוויר - מצאתי כי היא התרשלה רשלנות ממשית, ועל כן אין לפטור אותה מתשלום פיצוי בגין עוגמת הנפש, בזבוז הזמן והטרחה שנגרמו לתובע ולאשתו. 18. נזק מסוג של "עוגמת נפש" ניתן לפסוק בדרך של אומדן, כאמור בע"א 8279/02, זאב גולן ואח' נ. עזבון המנוח דר מנחם אלברט ז"ל, פ"ד סב(1) 330 [2006], בסעיף 31 לפס"ד: "בבואנו לשקול יישומו של פתרון זה במקרה שבפנינו עלינו ליתן את הדעת לכך, שאין בנמצא כל נתון עובדתי עליו יכולה להתבסס האומדנה. אכן, הלכה היא כי העדר יכולת לחשב באופן מדויק את היקף הנזק שנגרם לתובע אינו שולל ממנו את זכאותו לפיצויים... מקום שהוכח קיומו של נזק רשאי בית המשפט לאמוד את גובהו. התנאי לכך הוא שקיים קושי אובייקטיבי, לאור אופיו וטיבו של הנזק, להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק לו אחראי הנתבע, ושהתובע הביא את אותם נתונים אשר ניתן באופן סביר להביאם... למעשה, כמעט בשום מקרה לא יכול בית המשפט לחשב באופן מדויק לחלוטין את הנזק שנגרם, למצער בתביעות נזיקין, ועל כן כמעט תמיד נדרש הוא להסתייע בהערכה במידה כזו או אחרת..." 19. לאחר ששקלתי את כלל נסיבות המקרה, כמו גם את עוגמת הנפש הסובייקטיבית שנגרמה לתובעים, אני קובעת כי הנתבעת תפצה את התובע - ואת אשתו - בסכום של 4,000 ₪. סכום הפיצוי נקבע בערכים ליום מתן פסק הדין, וכולל גם את הוצאות המשפט של התובע. סכום זה ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצל הנתבעת, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד בתוך 15 ימים.תביעות נגד חברות תעופהתעופהפיצוייםביטול טיסהארצות הברית (ארה"ב)