בקשה למעצר עד תום ההליכים לפי סעיף 21 לחסד"פ ( סמכויות אכיפה -מעצרים )

בקשה למעצר עד תום ההליכים לפי סעיף 21 לחסד"פ ( סמכויות אכיפה -מעצרים ) עם הגשת הבקשה הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף שפקע בשנת 2004 ונהיגה ללא ביטוח. המשיב נהג כאמור בתאריך 10.7.13. המשיב נהג בזמן פסילות שהושתו עליו בבתי משפט שונים לאורך שנים והמפורטות בכתב האישום. בדיון שהתקיים בבקשה בבית המשפט לתעבורה ביום 11.7.13, הסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה . בית המשפט החליט לעצור את המשיב עד החלטה אחרת והורה על עריכת תסקיר מעצר על ידי שירות המבחן. ביום 4.8.13 התקבל תסקיר שירות המבחן שלא המליץ על שחרור לחלופת מעצר. בדיון שהתקיים בפני ביום 4.8.13, טענה ב"כ המשיב לכרסום בראיות והפנתה לכך שחלק מן הפסילות המפורטות בכתב האישום נתנו בהעדר המשיב , והמשיב לא ידע כי עליו להפקיד תצהיר לצורך חישוב הפסילות. מקורה של העבירה הנוכחית הינה באותן פסילות ישנות. לדבריה, המשיב אינו מזלזל בחוק אלא אינו מנהל נכון את ענייניו. טענותיה של ב"כ המשיב הופנו גם אל תסקיר שירות המבחן ולדבריה, אין כל סיבה סבירה לכך שהוריו של המשיב שהינם אנשים נורמטיביים, לא ישמשו כמפקחים. ב"כ המשיב הגישה אסופת פסיקה לתמיכה בטענותיה. ב"כ המבקשת חזר על האמור בבקשה והפנה לשני כתבי אישום נוספים תלויים ועומדים כנגד המשיב. לאחר ששמעתי ובחנתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בתיק המשטרה, בתיקים העומדים כנגד המשיב ובחנתי את עברו התעבורתי, שוכנעתי בקיומה של עילת מעצר נגד המשיב בגין מסוכנות. דבר הפסילות המפורטות בכתב האישום הודע למשיב במסגרת חקירתו במשטרה בתאריך 11.2.10 והמשיב אמר בחקירתו : " אני עכשיו מבין ממך שאני צריך לעשות הפקדה של הרישיון (תצהיר פקיעה ) בכל תיק ותיק, ומניין ימי הפסילה מתחיל להימנות מיום ההפקדה ". גם בחקירתו במשטרה בתאריך 6.4.11 שב החוקר והודיע למשיב את רשימת הפסילות והודיע לו כי אסור לו לנהוג. המשיב אמר בחקירתו : " אני הרגשתי שנגרם לי עוול, אני פסול ולא מגיע לי להיות פסול. זה נכון שאני עשיתי טעות לא הייתי צריך לנהוג. נכון להיום אני לא נוהג עד שיסתיים הטיפול בעניין שלי ". המשיב מודע לכך שהוא פסול מלנהוג ומודע לכך שתוקף רישיונו פקע במשך שנים ארוכות ולמרות זאת נהג ברכב. המשיב מוכיח בהתנהגותו כי אין עליו מורא החוק ואין לתת בו אמון. המשיב מורשה לנהיגה משנת 1998 אך רישיון הנהיגה פקע כבר בשנת 2004. רשומות לחובתו 33 הרשעות קודמות בעבירות תעבורה. עברו התעבורתי רצוף עבירות של נהיגה ללא רישיונות תקפים. כמו כן בעברו, בשנת 2002 , עבירה של גרם תאונת דרכים עקב אי ציות לאור אדום ברמזור וכן עבירה קודמת של נהיגה בזמן פסילה. כנגד המשיב תלויים ועומדים שני כתבי אישום. 1. כתב אישום המייחס למשיב עבירות של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא רישיון נהיגה תקף וגרימת תאונת דרכים עקב אי שמירת מרחק ונהיגה רשלנית. המשיב נהג כאמור בתאריך 21.3.11 והתנגש עם חזית רכבו בחלק אחורי של רכב שנעצר לפניו והדף אותו לעבר רכב נוסף. כתוצאה מהתאונה נגרמו חבלות גוף ונזקי רכוש. כתב האישום טרם הוגש לבית המשפט אך התרשמתי מקיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירות לאחר שעיינתי בחלק מחומר החקירה. רישיון הנהיגה של הנאשם לא היה תקף בעת הנהיגה, הפסילות הודעו לו עוד בתאריך 11.2.10. הנאשם נחקר והודה בכך שלא הספיק לעצור את רכבו והתנגש ברכב שנעצר לפניו והדף אותו לרכב נוסף שלפניו. 2. כתב אישום בתיק תעבורה מס' 285-08-12 המייחס למשיב עבירות של נהיגה בזמן פסילה , ללא רישיון נהיגה תקף, ללא ביטוח וללא רישיון רכב בתאריך 9.3.11. התיק קבוע לשמיעת הוכחות לאחר שהנאשם כפר בכל עובדות כתב האישום. לאחר שעיינתי בחומר הראיות בתיק התרשמתי מקיומן של ראיות לכאורה גם לגבי כתב אשום זה שכן רישיון הנהיגה של הנאשם פקע עוד בשנת 2004, הפסילות הודעו לו עוד בתאריך 11.2.10 והנאשם נהג ברכב ונעצר לביקורת רישיונות במחסום משטרתי. בתאריך 27.6.11 בבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה בתיק תעבורה מס' 8547-02-11 נדון המשיב , בין היתר, למאסר על תנאי למשך 7 חודשים שהינו בר הפעלה כיום, בגין עבירות קודמות של נהיגה בזמן פסילה וללא רישיון נהיגה תקף, עבירות שבוצעו ביום 1.1.10. למרות שגזר הדין ניתן בנוכחותו ולמרות חרב מאסר על תנאי המרחפת מעל ראשו המשיך המשיב לנהוג כאשר תקופות הפסילה טרם הסתיימו ומבלי שחודש רישיון הנהיגה. התנהגותו של המשיב מלמדת על דפוס התנהגות קבוע של זלזול בחוק ובהחלטות בית המשפט, זלזול הנמשך במשך שנים. למרות שהמשיב מודע לכך שאסורה עליו נהיגה, הוא ממשיך ונוהג כרצונו, ללא רישיון נהיגה ובזמן פסילה, ומסכן בכך את הציבור. בתי המשפט התייחסו באופן נחרץ לחומרת העבירה של נהיגה בזמן פסילה. ברע"פ 3878/05 יעקב בנגוזי נ' מ.י. עמד בית המשפט העליון על כך שאדם אשר נוהג בזמן פסילה מהווה סיכון לציבור והתנהגותו מבטאת זלזול עמוק בחוק : "נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רשיון טומנת בחובה סיכונים רבים לבטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל. יתר על כן, ולא פחות מכך, היא משקפת התייחסות של ביזוי החוק וצווי בית המשפט. עניינו של המבקש חמור פי כמה, נוכח העובדה שנהיגתו במצב של פסילת רשיונו נעשתה בעת שהיה תלוי נגדו מאסר על תנאי של 12 חודשים בגין עבירה קודמת של נהיגה בזמן פסילת רשיון. בנסיבות אלה, אין צורך בחיזוק נוסף למסקנה המתבקשת כי מדובר בנאשם המזלזל זלזול עמוק בחוק, בצווי בית המשפט, ובחובתו הבסיסית לקיים את הכללים שהחברה קבעה להבטחת חייהם ושלומם של בני הציבור." בבש"פ 2173/12 - גמאל אל גניני נ' מדינת ישראל נאמר על ידי כבוד השופט צ' זילברטל : "...לכך יש להוסיף את ההשקפה, אשר נזכרה לא אחת, ולפיה מעצר עד תום ההליכים בעבירות תעבורה הוא החריג ולא הכלל (וראו, למשל: בש"פ 2227/08 גריפאת נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.3.2008)). יחד עם זאת, בית משפט זה חזר והדגיש פעמים רבות, כי נאשם הנוהג בזמן שרישיונו נפסל מהווה סכנה של ממש לציבור המשתמשים בכביש ואף מבטא במעשיו זלזול בחוק. " כמצוות המחוקק בחנתי האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך אחרת שפגיעתה בחירות המשיב תהא פחותה. מתסקיר שירות המבחן עולה כי אין מקום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר הן מטעמים הנעוצים בהתנהגותו של המשיב עצמו והן מטעמים התלויים בפיקוח המוצע. שירות המבחן התרשם כי המשיב חסר גבולות בעיקר בתחום התעבורתי, מתקשה לכבד את הוראות בית המשפט ולהיענות לסמכות החוק. עמדתו מטשטשת את הבעייתיות שבהתנהגותו ושירות המבחן העריך כי קיים סיכון ממשי לביצוע עבירות תעבורה נוספות אם ישוחרר, שכן קיים ספק ליכולתו לכבד תנאים מגבילים לאורך זמן. למרות זאת, בדק שירות המבחן אפשרות לשחררו בפיקוח מפקחים סמכותיים בתוספת איזוק אלקטרוני, אך לאחר שבחן את המפקחים המוצעים, הוריו של המשיב, התרשם כי אינם מתאימים לשמש מפקחים ראויים. שירות המבחן מצא כי עמדתם של ההורים מגוננת, אינם רואים בחומרה מתאימה את התנהלותו של המשיב והם יתקשו להציב גבולות להתנהגותו וספק אם ידווחו במקרה של הפרה. גם לאחר ששמעתי באולם בית המשפט את הוריו של המשיב, שאמנם הינם אנשים נורמטיביים, לא מצאתי עילה לסטות מהתרשמות שירות המבחן. קיים פער משמעותי בין הדברים שהשמיעו ההורים בבית המשפט לבין התסקיר. בבש"פ 3201/10 ‏ מדינת ישראל נ' פלוני , קיבל בית המשפט העליון ערר שהוגש על החלטת בית המשפט המחוזי אשר החליט לשחרר נאשם לחלופת מעצר בניגוד לעמדת שירות המבחן שמצא כי המפקחים אינם מתאימים לפיקוח, ונקבע : "... כבר נפסק, כי סטייה מהמלצה שלילית של שירות המבחן תעשה באופן חריג, ומקום בו קיימים לכך טעמים כבדי משקל (ראו, למשל, בש"פ 3386/07 מדינת ישראל נ' אשד (לא פורסם, 18.4.07); בש"פ 3286/07 מדינת ישראל נ' עמר (לא פורסם, (16.04.07)) ". נוכח האמור לעיל, לאחר ששקלתי את מסוכנות המשיב כפי שנובעת מהתנהגותו ואת המלצת שירות המבחן, התרשמתי כי אין בחלופה המוצעת כדי לאין את מסוכנות המשיב. לפיכך אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.בקשת מעצרסדר דין פלילימעצרמעצר עד תום ההליכים