בקשה להורות על ביטול פסילתו המנהלית מהחזקת רישיון נהיגה למשך 90 יום והן לביטול איסור השימוש ברכבו ובנגרר לו. 2. בהתאם לאמור בבקשת המבקש הינו נהג משאית מקצועי אשר ביום 19.8.13 בסמוך לשעה 05:00 בבוקר נסע בכביש 232 במשאיתו. במהלך הנסיעה הבחין מרחוק במשאית אחרת עם נגרר אשר האטה את נסיעתה ונעצרה לפניו בכביש הראשי. המבקש התכוון להמשיך בנסיעתו ולעקוף את אותה משאית, אלא שבהתקרבו למקום הבחין בתאונת דרכים קשה בצד שמאל של הכביש, כאשר משאית ענקית מסוג מנוף התדרדרה לואדי לצד השוליים השמאלים של הכביש. נהג המשאית שנעצרה לפניו ירד ממכוניתו וסימן למבקש לעצור את רכבו. בעוד המבקש במשאיתו התבקש על ידי אותו נהג לצלצל למשטרה על מנת להזעיק את כוחות ההצלה. 3. בעת שצלצל המבקש למשטרה הבחין במשאית אשר הגיעה באיטיות מאחוריו, כפי הנראה משאית זו אף היא הבחינה במנוף שהתדרדר לואדי, ואכן נעצרה אף היא בסמוך ובמרחק קצר למשאיתו של המבקש 4. המבקש צלצל למוקד 100 של המשטרה אז הרגיש חבטה חזקה בחלקו האחורי של הרכב. מאוחר יותר התברר כי משאית שלישית היא זו שפגעה בשתי המשאיות לפניה, נהג המשאית השלישית קיפח את חייו לאחר שהמבקש ניסה לסייע, לו אלא שאש פרצה בתא הנהג ולמעשה עד הגעת כוחות החילוץ נפטר כאמור נהג המשאית השלישית. המבקש פרט בפני חוקרי המשטרה את אופן השתלשלות האירועים במהלך חקירתו, והסביר כי למעשה נאלץ לעצור את משאיתו בשל התאונה הקודמת שהתרחשה והתדרדרות אותו מנוף לואדי לצד השמאלי של הכביש. 5. המבקש הבהיר כי המשטרה לא דאגה להצבת חסמים או סימון בדרך אחרת בולטת ומאירת פנים, כי ארעה תאונה בצד הכביש. לטענת המבקש הוא איננו קשור לתאונה ולא גרם לתאונה אלא עצר את רכבו על מנת להזעיק את כוחות ההצלחה. 6. המבקש כאמור נפסל למשך 90 יום וזאת בשל הנימוק שנימק הקצין בהחלטתו, כי המבקש חשוד בביצוע עבירת תנועה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג נהג המשאית השלישית. בנוסף לכך טוען המבקש כי עברו התעבורתי אינו מכביד על אף וותק נהיגתו הרב וכי משאיתו נחוצה לפרנסת משפחתו. 7. באשר לאיסור השימוש ברכב טען המבקש כי לא ניתן לו כל הסבר או כל נימוק באשר להחלטה זו. עוד טען המבקש כי המשאית נלקחה כאשר הקצין נמנע מלפרט לפניו מהו היסוד לאיסור השימוש במשאית, וכי אין צורך בהחזקתה של המשאית לצורך בדיקתה או מצבה, שכן אין מחלוקת כי המשאית עמדה ונעצרה ולא ארעה בה כל תקלה מכנית כלשהי. 8. בעת הדיון בבקשה, המשיבה התנגדה לבקשה וציינה כי החזקת הרכב נחוצה לצורך ביצוע פעולות חקירה ובשחזור שדה הראיה בכביש של כלל המשאיות, אשר היו מעורבות בתאונת הדרכים. עוד ציין ב"כ המשיבה כי נהג המשאית השניה עדיין מאושפז בבית החולים, וכי החזקת המשאית נועדה לאפשר לשני הנהגים לבדוק את כלי הרכב מטעמם. כן ציינו ב"כ המשיבה ובוחן התנועה, כי לצורך ביצוע השחזורים והשלמת החקירה והעברת חומר החקירה לפרקליטות, נדרשים כשלושה שבועות נוספים. 9. באשר לביטול פסילתו המנהלית של המבקש מהחזקת רישיון הנהיגה, טען ב"כ המשיבה כי המבקש עצר את המשאית במקום אסור, באמצע הנתיב, לא הזהיר את כלי הרכב שהגיעו מאחוריו ולא ירד לשוליים הימניים ולכן יש לו חלק בגרימת התאונה. עוד ציין ב"כ המשיבה כי ישנה סתירה בין עדות המבקש ובין נהג אחר שהיה עד לתאונה ונדרשת "תקופת צינון", שכן מדובר בתאונה קטלנית . 10. כאמור בקשת המבקש מתייחסת הן לביטול איסור השימוש ברכב והן לביטול פסילתו המנהלית מהחזקת רישיון נהיגה. ראשית באשר לבקשה הראשונה לביטול איסור השימוש ברכב, חזרתי ועיינתי בתיק החקירה שהוגש לעיוני על ידי ב"כ המשיבה ולא עלה בידי לאתר אסמכתא כלשהי להחזקת הרכב בידי המשיבה. למעשה לא נמצא בתיק טופס השימוע, אם בכלל, אשר נערך למבקש באשר לאיסור השימוש ברכב, כך שלמעשה לא ברור מהו היסוד להחזקת הרכב בידי המשיבה. בנסיבות אלה תודיע המשיבה עד ליום 8.9.13 בשעה 13:00, מהו המקור החוקי להחזקת משאיתו של המבקש בידי המשיבה. עם קבלת הודעת המשיבה לעניין זה, אדרש לבקשת המבקש. 11. באשר לבקשה לביטול פסילתו המנהלית של המבקש מהחזקת רישיון נהיגה, אני סבורה כי יש להורות על קיצור תקופת הפסילה והעמדתה על 40 יום, מהנימוקים שיפורטו. 12. לאחר בחינת חומר הראיות בתיק ובחינת גרסתו של המבקש לעניין אופן השתלשלות האירועים, נראה על פניו ובשלב זה, כאשר הדברים נאמרים בזהירות ראויה, כי למעשה נוכח העובדה שאינה שנויה במחלוקת כי נהג המשאית השניה (האמצעית) נעצר במרחק סביר ממשאיתו של המבקש והבחין בכך שמשאית המבקש עומדת על הכביש, הרי שלכאורה היה זה נהג המשאית השלישית, אשר לא שמר מרחק, מסיבה כלשהי מהמשאית השניה ולמעשה פגע בה באופן שהביא לגרימת התאונה . שיקול זה בשלב זה, בנוסף לעברו התעבורתי של המבקש כפי שיפורט בהמשך, מהווים שיקולים לקולא המצדיקים קיצור תקופת הפסילה. 13. עיינתי כאמור בחומר הראיות ובחקירתו של נהג נוסף ששהה במקום התאונה - אלרמילי מג'יאד. למעשה עד זה אשר לעדותו, כפי הנראה הפנה ב"כ המשיבה, כעדות שסותרת את גרסת המבקש, אישר במהלך חקירתו במשטרה את גרסתו של המבקש וציין כי הבחין במשאיתו של המבקש אשר האט את נסיעתן, אך לא עצר על הכביש עצירה מוחלטת. המבקש שאל מה קרה וזה השיב לו כי הרכב התהפך וביקש שיתקשר למשטרה שכן זה הבחין שאין בידו טלפון. עוד העיד אותו עד בחקירתו, כי הבחין שבאותו הזמן הגיעה משאית נוספת מאחורי משאיתו של המבקש, ונעצרה. העד עוד ציין כי לא ראה את המשאית השלישית מגיעה אלא רק שמע את ה"בום". העד נשאל האם סימן למבקש לעצור והשיב כי לא סימן לו לעצור. בנקודה זו כפי הנראה ישנה סתירה בין גרסת המבקש וגרסת אותו עד, באשר לשאלה האם אותו עד סימן למבקש לעצור אם לאו. אינני סבורה כי מדובר בסתירה מהותית הרלוונטית לאופן התרחשות התאונה. העד העיד כי המבקש עדיין היה ברכבו, לא עצר את הרכב עצירה מוחלטת אלא האט את עצירתו ואף התבקש על ידו לצלצל למשטרה. כמו כן ישנה התאמה בין גרסאות המבקש ואותו עד באשר לעובדה כי המשאית האמצעית הבחינה במשאיתו של המבקש - ועצרה במרחק סביר ממנה. 14. בחקירתו של המבקש הוא כאמור חזר על גרסתו, ואף הוסיף כאשר נשאל מדוע לא עצר בשולי הכביש, כי הבחין במשאית שלפניו בנתיב נסיעתו וסבר כי הגיעה לחלץ את המנוף ההפוך ואף אותת וביקש לעקוף את אותה משאית אך מאחר שלא היה מקום לעקוף, נעצר על הכביש שכן לא היה מקום לרדת לשולי הכביש. המבקש אף ציין כי חלק ממשאיתו נמצא בזוית שמאלה בשל כוונתו הראשונית לעקוף את המשאית שלפניו. 15. מלבד חקירתו של אותו עד כאמור וחקירתו של המבקש, לא נמצאו עדויות נוספות בתיק החקירה, ולדברי ב"כ המשיבה ובוחן התנועה בעת הדיון נותרה גביית עדותו של נהג המשאית האמצעית אשר כאמור עדיין מאושפז בשל פציעותיו כתוצאה מהתאונה. 16. על כן כפי שציינתי אני סבורה לכאורה בשלב זה ובזהירות ראויה, כי גרסת המבקש והעד הנוסף לתאונה מתיישבת עם הגיונם של דברים באשר לאופן התרחשות התאונה ולגורם לה, אשר כפי הנראה איננו נעוץ בהתנהגותו של המבקש. חיזוק משמעותי לגרסה זו נמצא כאמור בעובדה שאיננה שנויה במחלוקת ושאושרה גם על ידי העד הנוסף, כי נהג המשאית האמצעית הבחין היטב במבקש שהאט את נסיעתו בכביש, ואולי אף נעצר ושמר על מרחק מספיק ממנו, וזאת בניגוד לנהג המשאית המנוח במשאית השלישית. 17. באשר לעברו התעבורתי של המבקש, מדובר בנהג שלו רישיון נהיגה משנת 1987 ולחובתו 48 הרשעות קודמות, רובן ככולן מסוג ברירת משפט ובכלל זה עבירות טכניות של אורך וכן עבירות מסמכים. המבקש היה מעורב בתאונת דרכים בשנים 1988 ו-1990 של נזק בלבד, ומאז למעשה כאמור כלל העבירות הן טכניות במהותן. 18. בהתאם לפסיקה הנוהגת עצם העובדה כי מדובר בתאונת דרכים קטלנית, די בה כדי להגדיר את הנהג כמסוכן (בש"פ 456/89 חיים רבינא נ. מ"י), יחד עם זאת קביעה אפריורית כי תאונת דרכים קטלנית מחייבת מסוכנות הנהג, תהפוך את שיקול דעתו של בית המשפט לאות מתה, זאת במיוחד משום שהפסילה לא נועדה להעניש את הנהג שעדיין לא הורשע בדין אלא למנוע סכנה בציבור (בש"פ 6221/94 מיכאל הילמן נ. מ"י פד מ"ח (5), וכן (ת"א) 51187/02 גרינברג חנוך נ. מ"י). 19. ברש"פ 2177/98 ארנביב נ. מ"י קבע בית המשפט שאכן התוצאה הקטלנית כשלעצמה אינה מצביעה בהכרח על רשלנות המצדיקה פסילה, ובין שמדובר בתאונה רגילה ובין בתאונה קטלנית, על בית המשפט לבחון את מסוכנות הנהג ולבטל את הפסילה, מקום ששוכנע כי נהיגת הנהג לא תסכן את שלום הציבור. יחד עם זאת במקרים של תאונה קטלנית קיימת "חזקת מסוכנות" הטומנת בחובה גם את התכלית המשנית שביסוד הפסילה המנהלית במקרה של תאונה קטלנית, והיא תקופת "צינון" במסגרתה יש למנוע מנהג שקיפח חיי אדם מלהמשיך ולנהוג מיד לאחר מכן. 20. בעניינו פסול המבקש מהחזקת רישיון נהיגה כשבועיים בלבד, ועל כן אני סבורה שהעמדת תקופת הפסילה על 40 יום תהא בה תקופת צינון מספקת בנסיבות העניין תוך התחשבות בעובדה כי נהיגתו של המבקש היא פרנסתו ופרנסת בני משפחתו. 54משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגהרישיון נהיגה