בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוגשה לפי סעיף 47 לפקודת התעבורה, בה נפסל רישיון הנהיגה של המבקשת ע"י קצין משטרה לתקופה של 90 ימים מיום 29.10.13. 2. בתאריך 28.10.13 נהגה המבקשת ברכב יונדאי, ופגעה חזית אחור ברכב סוזוקי שהיה לפניה, הרכבים ניזוקו, בעקבות פגיעה זו הסוזוקי נהדפה מהמכה קדימה, ואחר המשיכה בתנועה צפונה, לבסוף עלתה על אי תנועה בנוי במרכז הכביש, תוך פגיעה בשני הולכי רגל. כאשר אישה נהרגה ותינוק נפצע קשה עם חבלות של ממש,, כן נפצעו שני נוסעי הסוזוקי. 3. המבקשת באמצעות ב"כ עתרה לביטול הפסילה המנהלית וטענה שאין קשר סיבתי בין הפגיעה בהולכי הרגל ע"י רכב הסוזוקי לתאונה שבה פגעה המבקשת ברכב זה, למעשה רכב הסוזוקי האיץ לאחר הפגיעה בו. למעשה נהגו איבד שליטה כנראה עוד טרם הפגיעה ברכב המבקשת והמשיך ופגע בהולכי הרגל. אין בסיס של מסוכנות לפסילתה מלנהוג שכן נהיגתה אינה מסוכנת לציבור. 4. המשיבה מתנגדת לבקשה, אכן היא מסכימה שהחקירה עוד לא הסתיימה אולם המבקשת לא שמרה מרחק, פגעה ברכב לפניה, הוא נהדף וגרם למות הולכת הרגל וזהו הקשר הסיבתי, שהרי אם התאונה הראשונה לא היתה מתרחשת לא הייתה נגרמת התאונה החמורה. כמו כן הפנה לצורך בתקופת צינון. דיון: 5. לאחר שעיינתי בנימוקי בקשה ובתיק המשטרה, האזנתי בכובד ראש לטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנות הבאות: 6. אין ספק שחקירת הפרשה טרם הושלמה, אולם המבקשת מסרה שתי הודעות במשטרה האחת ביום התאונה והאחת למחרת היום. בחקירה מיום התאונה מסרה כי עמדו לפניה ברמזור אדום, שהרמזור התחלף היא נסעה אחרי הרכב לפניה, לפתע הוא בלם, היא בלמה אך פגעה בו במהירות איטית, הוא המשיך לנסוע, וגרם לתאונה. בחקירתה למחרת היום התלבטה בשאלה האם הרכב לפניה עמד או לא, ולשאלת החוקר "האם את בטוחה שהרכב שפגעת בו היה בעמידה, או ייתכן שהוא הגיע ברגע האחרון בסטייה שמאלה אל מלפני הרכב?" ענתה: "לי יש בזכרון שהרכב עמד לפניי" (ש' 50), ולשאלה מדוע לא שמרה על מרחק סביר ענתה, שמבחינתה עמדה במרחק סביר שעומדים ברמזור. הנה כי כן, לכאורה רכב הסוזוקי עמד לפניה והיא שפגעה בו במהלך התנועה קדימה לאחר שהרמזור בכיוונה התחלף לירוק. 7. ברור כי גרסה זו של המבקשת עצמה, שומטת את הקרקע מתחת לטענת ב"כ כי רכב הסוזוקי איבד שליטה או סטה לכיוונה טרם שפגעה בו. 8. גרסה זו שרכב הסוזוקי עמד טרם הפגיעה עולה גם מגרסת נהג הסוזוקי בעצמו, שטען כי עמד ברמזור דקה או שתיים, טרם הפגיעה מאחור. 9. עדים נוספים לאירוע שנחקרו לאחר הפסילה, היו שני שוטרים שעמדו עם הניידת בצומת האמורה. השוטר ד.ר. מסר כי הבחין ברכב סוזוקי עומד על הנתיב השמאלי ורכב מסוג יונדאי לבן נוסע אחריו ופוגע עם חזית הרכב שלו בחלק אחורי של הסוזוקי הפגיעה היתה מאוד קלה ואז ראה את הסוזוקי מדרדר טיפה קדימה מהמכה, במהירות מאוד נמוכה, והחל להאט וכן היונדאי נעצרה, ואז לפתע הסוזוקי מתחילה להאיץ במהירות גבוהה מאוד, הוא שמע את מנוע הרכב מאיץ, תחילה סבר כי הנהג מנסה לברוח אך הוא האיץ ישר על אי התנועה והמשיך לאי תנועה נוסף אחריו ופגע בהולכי הרגל. בהמשך עדותו מסר כי למעשה לא הבחין ברכבים לפני הפגיעה הראשונית, אם כי יתכן והסוזוקי עמדה, ויתכן שהיונדאי היתה בסטיה קלה (דבר שלטעמי מסביר את מיקום הנזקים ברכבים). אציין כי שוטר נוסף א.ש. מסר גרסה דומה וכי לטעמו רכב הסוזוקי הגביר מהירות ולא הועף קדימה, עד שפגע ברמזור על אי התנועה. 10. אציין כי בחומר עדויות של עדי ראיה נוספים שציינו בין היתר כי שמעו את רעש המנוע שמאיץ לאחר רעש של תאונה. ובין היתר עדותו של א.ס. שתיאר כי לאחר שקיבל מכה בפגוש האט רכב הסוזוקי טיפה לאחר המכה, ואולם לאחר מכן האיץ בצורה מהירה. 11. כן בחומר החקירה, סקיצה, תרשים מקום התאונה, רישומי חקירה רבים ביותר, כן מסמכים רפואיים ואף טופס פסילה מקבילה ל-90 ימים עבור נהג הסוזוקי באשמת גרימת התאונה - דבר המדבר בעד עצמו. 12. לאור המסמכים שבפני, החקירה טרם הושלמה, אין דו"ח בוחן, הרכבים טרם נבדקו טכנית, אם כי יש הכנה בנושא, יש בקשות לחקור נוסף לעדים וכדומה. 13. לאור האמור וכאשר עסקינן בשלב זה ראיות לכאורה, אכן גרסתה של המבקשת כפי שנשמעה בפני שרכב הסוזוקי איבד שליטה עוד טרם פגע בה, אינה יכולה לעמוד ואין ספק כי אכן פגעה ברכב לפניה, אירוע שלכאורה היה מהלך הפתיחה לתאונה הקשה. אולם מנגד נדמה כי רכב הסוזוקי לכאורה אכן האט לאחר שהמבקשת פגעה בו ואחר האיץ הישר לכיוון הולכי הרגל שעמדו כ-70 מטר משם, מרחק לא קצר, כאשר נהגו לא יכול למסור הסבר למה שהתרחש בזמן זה. 14. אכן ראיות המשיבה לא גובשו עד תום, שאלות מהותיות עדין נותרו ללא תשובה, ולבטח לא ניתן לקבוע מסמרות סופיים בשלב זה לעניין אשמת המבקשת. אך לאור חוזק הראיות הנדרש ע"פ בית המשפט העליון בהלכת ארנביב, ניתן לקבוע כי לא נפל פגם בהחלטת הקצין כאשר פסל רישיון המבקשת ביום 29.10.13 ואולם כאמור מאז התקדמה החקירה ונוספו עדויות חדשות כאמור לעיל. לשאלת המסוכנות בהמשך נהיגתה של המבקשת 15. מסוכנותו של נהג נמדדת באמצעות שני מקורות, כך קבע כבוד השופט מלץ בבש"פ 513/88 מדינת ישראל נ' רז גוליו : "השאלה המרכזית במקרים כגון אלה היא, האם נהיגתו של הנהג המעורב מסכנת את בטחון הציבור בדרכים. על אלה ניתן ללמוד משני מקורות: התנהגותו של הנהג בתאונה הנדונה, והתנהגותו בדרכים בדרך כלל, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהרשעותיו הקודמות" 16. המבקשת אוחז ברישיון נהיגה משנת 1998, ועברה התעבורתי כולל 2 הרשעות קודמות בלבד ולא ניתן למור על רקע זה כי הינה נהגת מסוכנת. 17. לעניין נסיבות התאונה, אין ספק שמדובר בתאונת דרכים חמורה ואולם נסיבותיה לגבי המבקשת ייחודיות, כאמור לעיל וברור שאינן מאפיינות דרך נהיגתה כלל. תקופת צינון: 18. עניין נסף שיש להביאו בחשבון הינו, תקופת הצינון, עקרון של חובת צינון הוכר גם בבש"פ 5928/96 ארנפריד נ' מ"י תקדין עליון, כרך 96 (3) עמ' 703). וגם בבש"פ 8545/02 אבו מדיעם ראשיד נ' מ"י בו נקבע : "לאחר אירוע קטלני נדרש אכן פסק זמן מסוים של הרחקה מהכביש כדי לאפשר לנהג שהיה מעורב בתאונה קטלנית לחזור למצב רגיעה יחסית הנדרשת כתנאי לנהיגה זהירה". 19. במעמד הפסילה המנהלית שהייתה אך ביום 29.10.13, מסרה המבקשת לקצין הפוסל במילותיה שלה כי "היום לאחר התאונה אני עדין נמצאת במצב שבו לא אוכל כרגע לנהוג גם אם תחזיר לי את רישיון הנהיגה שלי". דברים כנים אלו, מדברים בעד עצמם לעניין הצורך בתקופת צינון לאחר האירוע הטראומטי. מסקנה: 20. אשר על כן, בשים לב לנסיבות הייחודיות של התאונה, חוזק הראיות, עברה של המבקשת. העובדה כי אין הפסילה מהווה מקדמה על חשבון העונש, במידה ואכן יוגש כתב אישום והמבקשת תורשע בבוא היום. תקופת הצינון הנדרשת מנהג לאחר אירוע טראומטי ושקילת יתר טיעוני הצדדים, מצאתי כי יש מקום לקצר ממשית את משך תקופת הפסילה, ולהעמידה על 30 יום בלבד. ההחלטה תועבר על ידי המזכירות לב"כ המבקשת והמשיבה. 5תיק החקירה הוחזר למשיבה, תוך ציון מקבלו בתיק הממוחשב. זכות ערר כחוק. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגהפקודת התעבורה