בקשה לפסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים, לפי סעיף 46 לפקודת התעבורה [נ"ח] התשכ"א - 1961. 2. נגד המשיב הוגש כתב אישום בתיק 4579-11-13 , המייחס לו בין היתר, עבירות של נהיגה רשלנית, אי שמירת מרחק, גרימת נזק, אי הגשת עזרה, אי מסירת פרטים, אי הודעה, הזזת רכב ממקום תאונה ונהיגה בשכרות, כאשר בבדיקת נשיפה נמצא, כי ריכוז האלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף הינו 585 מק"ג בליטר אוויר נשוף, שהינו ריכוז הגבוה למעלה מפי 2 מהריכוז המרבי המותר בחוק. 3. על פי כתב האישום, בתאריך 22.9.13 בשעה 14:50 לערך, נהג המשיב ברכב משא אחוד סגור (ג'יפ) תוצרת BMW מ.ר 92-959-71 בראשון לציון, רחוב הציונות מכיוון מערב לכיוןן מזרח, עד הגיעו לצומת עם רחוב המכבים . המשיב היה מעורב ב-3 תאונות דרכים שארעו בזו אחר זו במרחק לא רב אחת מן השניה, שתוצאותיהן גרימת חבלות ל-8 מעורבים והיזק ל-10 כלי רכב. לאחריהן נערכה לו בדיקת שכרות, שיצאה בריכוז גבוה כאמור. כמו כן, הנאשם כשל בכל מבחני הביצוע בבדיקת המאפיינים. 4. המבקשת עתרה לפסילתו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. לטענתה, מעיון בחומר הראיות ולאור נסיבות העבירות עולה, כי מדובר באדם חסר מעצורים, בבחינת "שור מועד" המסוכן לשלום הציבור, אשר עצם הימצאותו כנהג על הכביש תסכן, באופן ממשי, את שלום הציבור והמשתמשים בדרך. יצויין, כי ביום 2.10.13 המשיב נפסל מנהלית, בנוכחותו, ל-60 יום על ידי קצין ממונה. 5. ב"כ המשיב התנגד לבקשה וטען, כי אומנם אין חולק, שהמשיב פגע ברכבו ברכבים אחרים, אך לטענתו אין בחומר הראיות ממצאים שיעידו על חבלות הגוף ונזקי רכוש כלשהם, מלבד טענות המעורבים. עוד טען, כי אין המדובר במוקדי תאונות מרוחקים אלא בציר נסיעה של 800 מ' בו התרחשו שתי תאונות. ב"כ המשיב הוסיף וטען, כי נסיבות יציאתו לנסיעה הן אך ורק בעקבות מרדף אחר חשודים בפריצה לעסקו. המשיב הינו אדם הנוטל תרופות באופן קבוע, אשר מעט האלכוהול ששתה השפיע עליו לרעה, אך אין המדובר בנהיגה בשכרות, כיון שהשתיה המירבית, זו שהובילה לתוצאה הגבוהה בבדיקה הנשיפה, התרחשה לאחר קרות התאונות. המשיב עצר את רכבו בצד הדרך, לאחר התאונות, מתוסכל מכך שלא הצליח לתפוס את הפורצים ומכך שגרם לתאונות והטביע יגונו בטיפה המרה, מתוך בקבוק שהיה ברכבו. מדובר במשיב שהינו נורמטיבי, נהג מנוסה, תורם לקהילה ואין המסוכנות נשקפת מנהיגתו. לאור הנסיבות ובהתחשב בצורך של המשיב ברישיון, אין הצדקה לפסילה עד תום ההליכים. לחילופין, עתר המשיב להגביל את הפסילה למשך 6 חודשים. 6. מחומר החקירה עולים הנתונים הבאים: המשיב, שנהג בראשון לציון, גרם ל-3 תאונות דרכים, זו אחר זו, כשבכל אחת מהן נפגעו מספר כלי רכב, ובכל הפעמים הוא נמלט מהמקום מבלי להגיש סיוע לנפגעים, להשאיר פרטים או לדווח למשטרה על האירוע. עפ"י התעודות הרפואיות בשלושת התאונות נפגעו 8 בני אדם והם פונו לבית חולים "אסף הרופא" (חלקם ע"י מד"א). בתיק מצויות תעודותיהם הרפואיות וכן הודעותיהם במשטרה. המשיב נתפס ע"י שוטרים שהוזעקו לקמום ע"י עוברי דרך שהבחינו במשיב באופן נהיגתו ובתאונות שגרם. למשיב בוצעה בדיקת מאפיינים ע"י השוטר בה כשל המשיב בכל מבחני הביצוע. בבדיקת ינשוף נמצא כי בגופו של המשיב 585 מק"ג אלכוהול בליטר אויר נשוף. עפ"י טופס בדיקת המאפיינים, המשיב סיפר לשוטר כי שתה שתי בירות לפני התאונה. בטופס תחקור חשוד, המשיב הודה, כי שתה בקבוק בירה בביתו, בטרם החל בנסיעה, ואילו בהודעתו במשטרה, שנמסרה באותו יום, הודה, כי שעתיים טרם נהיגתו שתה בביתו שתי כוסות יין ובקבוק בירה (עמ' 2 ש' 15 וש' 17). בטופס תחקור חשוד סיפר כי שתה 1.5 פחיות בירה, סה"כ 750 מ"ל (סעיף 2 א,ב). הוא גם שלל את האפשרות שנטל תרופות. לשאלה "מתי לאחרונה לקחת תרופות" השיב: "לא לוקח תרופות" (סעיף 4). יצוין, כי הודעתו של המשיב נגבתה ממנו כשעתיים לאחר האירוע ובה לא טען המשיב דבר וחצי דבר על פורצים לכאורה שנכנסו לעסק שבבעלותו, הצמוד לביתו, וכי החליט לרדוף אחריהם. גם בטופס תחקור חשוד, כשנשאל מהיכן להיכן רצה להגיע, לא סיפר דבר אודות פורצים לכאורה אלא שרצה להגיע לאיזור התעשיה הישן (סעיף 1). גם הגירסה, כי שתה לאחר קרות התאונות מבקבוק שהיה ברכב, לא בא זכרה באותה הודעה. אשר לשכרותו של המשיב: בנוסף להודעתו של המשיב במשטרה ובבדיקת המאפיינים, בהן הודה כי שתה אלכוהול, קיימות ראיות נוספות המצביעות לכאורה על שכרותו של המשיב. למשיב נערכה בדיקת מאפיינים בה כשל במבחני הביצוע -התנדנד במבחן עמידה, לא הצמיד עקב לאגודל, חרג מהקו והתנדנד במבחן הליכה, במבחן הבאת אצבע לאף התנדנד בעת ביצוע ההוראות, השתמש ביד הלא נכונה, החטיא הבאת אצבע לאפו וההתרשמות הכללית של השוטר הייתה, כי המשיב תחת השפעת אלכוהול גבוהה. בבדיקת נשיפה נמצא, כי ריכוז האלכוהול בליטר אויר נשוף הינו 585 מק"ג. 7. בבוא ביהמ"ש לדון בבקשה לפסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים, על ביהמ"ש לבדוק האם ישנן ראיות לכאורה. אם התשובה לשאלה זו הינה חיובית, עליו לבחון האם מדובר בנהג מסוכן שיש בהמשך נהיגתו כדי לסכן את הציבור. 8. לאחר שבחנתי את חומר הראיות שבתיק, הנני סבורה, שיש די ראיות לכאורה שהמשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו, היינו, גרימת תאונות דרכים, אי מסירת פרטים ועזיבת מקום התאונה, נהיגה בשכרות, במסמכים המצויים בתיק החקירה לרבות תוצאות בדיקת הינשוף, מבחני הביצוע, הודעת המשיב במשטרה והודעות המעורבים בתאונות והתעודות הרפואיות. יש בחומר ראיות זה כדי להצדיק פסילת רישיונו של המשיב. 9. יסוד המסוכנות בא לידי ביטוי הן בסוגי העבירות ובחומרתן, הן בהתנהגות המשיב עובר לתאונות ולאחריהן, והן בריכוז האלכוהול שנמצא בגופו של המשיב ויש במתואר בחומר החקירה תשתית מספקת לחשש, כי המשך נהיגת המשיב עלול ליצור סכנה לביטחונם של המשתמשים בדרך. נהיגה ברכב בשכרות, כאשר ריכוז האלכוהול הינו למעלה מפי 2 מהריכוז המרבי הקבוע בחוק, מצביעה על המסוכנות בנהיגתו של המשיב. כך גם העובדה, שלאחר שגרם לתאונה, לכאורה עזב את מקום התאונה מבלי להשאיר פרטים, המשיך בנהיגתו וגרם לתאונות נוספות, התנהגות המצביעה על חוסר אכפתיות וזלזול רבתי בחוקי התעבורה ובמידת הזהירות הדרושה מנהג. על בית המשפט מוטלת החובה להגן על הציבור מפני הסכנה. לפיכך, באיזון בין האינטרס של המשיב מזה, ובין האינטרס של הגנת כלל הציבור מזה, מוטה הכף בבירור לטובת האינטרס של טובת כלל הציבור. לעניין זה, יפים דבריה של כב' השופטת נגה אוהד בב"ש (ת"א) 090192/07 יניב רדלייך נ' מ"י, אשר קובעת למעשה "חזקת מסוכנות" בכל הנוגע לנהג שיכור, "חזקה" המצדיקה פסילה עד תום ההליכים, ואף מעבר ל- 60 ימי הפסילה המנהלית שבסמכות קצין המשטרה: "לטעמי, עילת נהיגה בשכרות חייבת להיות עילה עצמאית לפסילה עד תום ההליכים, בלא קשר לעבר תעבורתי, בלא קשר לגיל הנוהג, בלא קשר לעיסוק הנוהג. כל מי שייתפס נוהג בשכרות יש למנוע את המשך נהיגתו המסכנת - מיידית." ערר שהוגש ע"י הנהג לביהמ"ש העליון על החלטה זו בבש"פ 1965/07 - נדחה. בע"ח (ת"א) 21578-06-10 אלרועי בנו נ' מדינת ישראל מיום 24.6.10, מפי כב' השופטת ח. כוחן נקבע :" נאמר לא אחת, כי נהיגה בשכרות מהווה סכנה של ממש למשתמשים בדרך. רק לעתים נדירות ביהמ"ש יימנע מפסילה עד תום ההליכים בעבירה מסוג זה". ההחלטה אושרה בבש"פ 5112/10 מפי כב' השופט גרוניס, כתוארו אז. ראוי לציין כי בית המשפט העליון עמד לא אחת על חומרתה של הנהיגה בגילופין בכבישי ישראל, כאמור בבש"פ 10865/06 ישעיהו נ' מ"י מיום 14.1.07, בעמ' 2: "בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי גם בטרם הוכרע דינם על ידי בית המשפט המוסמך". ור' גם ב"ש 021106/09 (ב"ש) יוסף ביטון נ' מד"י מפי כב' השופטת צ. צפת מיום 23.6.09. 10. המשיב נוהג משנת 1980 ולחובתו 29 הרשעות קודמות מתוכן, נהיגה בשכרות (בגינה נפסל רשיונו ל-18 חודשים), פרסה, מהירות ועוד. היינו, עברו התעבורתי מכביד, בשים לב שכבר הורשע בעבר בעבירה של נהיגה בשכרות, שהינה עבירה המסכנת את שלום ציבור הנהגים והנוסעים בכבישי ישראל ויש לפעול בנחישות על מנת למגר תופעה זו. לאור מסוכנות העבירה ורמת השכרות הגבוהה המיוחסת למשיב, ולאור נסיבות המקרה החריגות לחומרה, פסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים הינה מוצדקת וסבירה. 11. על כן אני סבורה, כי יהא זה נכון להורות על פסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, אף מעבר ל-6 חודשים, וכך אני מורה.משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגהרישיון נהיגהפקודת התעבורה